רכבו של התובע נפגע ביום 21/2/19, כתוצאה מנפילת טיח ו/או צבע לבן על גבי הרכב.

התובע סבור שיש לחייב את הנתבעת בפיצויו בגין נזקיו בשל העובדה שלשיטתו מדובר בחומרי בניין שנפלו על הרכב מאתר בניה אותו היא מנהלת.

הנתבעת טוענת שיש לדחות את התביעה שכן אין מדובר בחומרי בניין אשר נעשה בהם שימוש באתר הבניה שאותו ניהלה בסמוך למקום החניה, וכי מכל מקום יש לייחס לתובע אשם תורם אם וככל שאמנם נגרם הנזק בנסיבות שתיאר שכן לא יעלה על הדעת שחומרי בניה הגיעו מהאתר למקום שהוא מחוץ לאתר הבניה, והכניסה אל האתר אסורה. מעבר לכך, טענה הנתבעת כי אין קשר סיבתי בין הנזקים לבין האירוע הנטען לאור מועד עריכת חוות הדעת.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בראיות אשר הונחו לפניי, נחה דעתי כי יש לקבל את עיקר התביעה. להלן נימוקיי:

1. ראש וראשון ראוי להבהיר כי התובע הותיר רושם מהימן על בית המשפט, עדותו הינה עקבית סדורה הגיונית ומתיישבת עם ראיותיו, וזה אף גיבה טענותיו בנוגע לפניות שערך אל הנתבעת ברשימות של שיחות יוצאות המעידות על פניות במועדים סמוכים למועד האירוע אל מספר הטלפון שצוין על ידו כמספר הטלפון של הנתבעת במסגרת כתב התביעה, והנתבעת לא הכחישה כי מספר הטלפון האמור הוא אמנם מספר טלפון המשמש אותה.

2. לאלו יש להוסיף את העובדה שהסרטון אשר הוצג ע"י התובע כסרטון שצולם ביום 21/2/19, מלמד על כך שרכב התובע חנה מחוץ לאתר הבניה של הנתבעת, כשפניו אל אתר הבניה, מעבר לחומה בנויה, וניכר כי עליו חומרי בניה לרוב באופן התואם את חוות הדעת.

3. עוד עלה מהסרטון שהציג התובע כי מלבד רכבו של התובע הותז חומר הבניה שעל רכבו על גבי כל אזור החניה, לרבות על רכבים חונים נוספים.

4. אין מחלוקת בנוגע לכך שהבניין המצוי בצדו השני של מתחם החניה שבו חנה התובע הוא בניין שבנייתו הסתיימה ואוכלס זה מכבר עובר למועד האירוע, וכי התובע חנה בפינת החניה באופן שרכבו גובל בחלקו הקדמי בחלק החיצוני של חומת בניין הנתבעת ובצדו השמאלי במתחם המיועד ככל הנראה לפחי אשפה.

5. בהתאמה, העובדה שמעבר למתחם פחי האשפה עובר כביש שמצדו השני היו באותה עת פרויקטים אחרים בבניה, אין בה כדי להסביר את מקור חומרי הבניה שעל רכבו של התובע, שכן לכאורה היה הרכב מרוחק מפרויקטים אלו ומוגן ע"י מתחם הפחים.

6. עוד הציג התובע תמונות שצילם ימים ספורים לאחר האירוע וסרטון של המתחם שבו חנה, אשר מבהירים את קרבת פרויקט הבניה של הנתבעת למקום החניה של רכב התובע במועד האירוע ואף יש בהם כדי ללמד על כך שסימני צבע וטיח לבן נמצאו לכאורה גם על גבי מעקות הבניין וכבל (שנראה כצינור כלשהו), אשר פרוס מחוץ לבניין על פני מספר קומות.

7. כל אלו הביאו אותי לכלל מסקנה כי סביר יותר להניח שחומר הבניה אשר ניתז על רכב התובע מקורו בעבודות הבניה שבוצעו אצל הנתבעת, מאשר שניתז ממקור אחר כלשהו.

8. לכל אלו ראוי להוסיף כי במעמד הדיון טענה נציגת הנתבעת לראשונה כי עבודות הבניה באתר הסתיימו עובר לאירוע, וכי קיבלה לידיה תעודת גמר יום לפני האירוע. טענה זו לא נזכרה בכתב ההגנה (לא למותר לציין כי טופס שהוא לכאורה נאמן למקור הוצג בדיון, אך זה לא הוגש מבעוד מועד לתיק ואין בעיון בו בשעת הדיון כדי ללמד כי זה אמנם מתייחס לפרויקט הבניה כאן).

התובע העלה בשלב זה טענה, לפיה הטענה בדבר סיום הבניה עובר לאירוע לא הועלתה לפניו בפניותיו השונות אל הנתבעת והיא נשמעת לראשונה כאן. בתגובה, העלתה נציגת הנתבעת טענה שאף היא איננה נזכרת בכתב ההגנה, ולפיה מעולם לא פנה אליה התובע להלין על נזק שנגרם לרכבו עד להגשת התביעה כאן.

טענה זו עומדת בסתירה לראיות שהציג התובע וממילא, לגרסת התובע והעד מטעמו בנוגע לפניות שערכו כדי להלין על נזקיהם, להפנייתם על ידי עובדי האתר אל נציג הנתבעת המצוי בקראוון סמוך ועל פניות טלפוניות שערכו.

9. כאמור, הותיר התובע רושם מהימן על בית המשפט וגם העד מטעמו מסר גרסה המתיישבת עם טענותיו בנוגע לפניות שנערכו אל הנתבעת.

בהתאמה, אני קובעת כי יש להעדיף את גרסת התובע לפיה על אף שפנה והלין על נזקיו מעולם לא נטען כלפיו כי ניתן אישור גמר בניה, ביחס לבניין הסמוך למקום חנייתו, עובר לאירוע הנטען, ואני סבורה כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי לא ביצעה כל עבודה בשטח הבניין במועד הרלוונטי ככלל ו/או כי לא ביצעה עבודה הכרוכה בשימוש בסיד בפרט.

10. משהרים אם כן התובע את הנטל הראשוני להביא ראיות להוכחת סבירות טענותיו, דומה כי היה מקום להעביר את נטל הבאת הראיות, להראות כי לא נעשה שימוש בחומר מן הסוג שנמצא על רכבו של התובע ביום הארוע, אל כתפיה של הנתבעת.

יחד עם זאת הנתבעת בחרה שלא להביא עדים מטעמה אשר עבדו באתר במועדים הרלוונטיים ואשר יעידו כי לא נעשה כל שימוש בחומרי סיד וצבע במועד הנקוב בכתב התביעה. גם מי שניהלה את האתר מטעם הנתבעת (כטענת נציגת הנתבעת כאן) לא הובאה לעדות בנוגע לפעולות שנעשו באתר במועדים הרלוונטיים, ובהעדר הסבר בעניין זה עומדת לחובת הנתבעת החזקה לפיה לו הובאו עדים אלו להעיד כאן – היתה עדותם תומכת בגרסת התובע בנוגע לשימוש בחומרים אלו באתר הבניה במועדים הרלוונטיים.

כאן המקום לציין כי הנתבעת ביקשה לטעון שלא נעשה שימוש על ידה בטייח חיצוני בבניין זה המחופה אבן, כעדות לכך שאין סבירות בטענה כי מדובר בחומר שנעשה בו שימוש בבניין, אך יחד עם זאת שימוש בטיח/ סיד או צבע עשוי להיערך אף ביחס לחלקים פנימיים ו/או מתחת לחיפוי האבן, ואין בהצגת מצג בנוגע לחיפוי החוץ כדי לפטור את הנתבעת מחובתה להביא עדים מטעמה.

11. מכל אלו, אני מקבלת את טענות התובע, לפיהן רכבו ניזוק ביום 21/2/19 כתוצאה מנפילת חומרי בניין מבניין שמצוי היה בשליטתה של הנתבעת.

בדו"ח השמאי שצירף התובע לא צוין מועד בדיקת הרכב ואולם, הנזקים המתוארים שם מתיישבים עם סרטון שהציג התובע בנוגע למצב רכבו ביום האירוע ועל כן, אני קובעת כי הנזקים המפורטים בחוות הדעת, הם נזקים שנגרמו כתוצאה מהאירוע נשוא התביעה.

12. בנוסף, שוכנעתי כי התובע נאלץ לפנות אל הנתבעת, הן בהתייצבות באתר יום למחרת האירוע, כדי לאתר את הגורם האחראי והן באופן טלפוני וכי נגרם לו בשל כך בזבוז זמן וחסרון כיס.

התובע טען לנזק בשיעור של 300 ₪ בגין הפסד יום עבודה, אך לא הציג אסמכתאות לעניין המועד שבו נאלץ להקדיש זמן לטיפול במחלוקת ואף לא לעניין שוויו של יום עבודה.

מכל האמור, אני רואה לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 13,559 ₪ (שיעור הנזק עפ"י

דו"ח השמאי שכר טרחת השמאי וירידת ערך), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 3/6/19, ועד ליום התשלום בפועל.

כן אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובע בגין ההליך כאן, בסך כולל של 1,200 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

לצדדים זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח העתק מפסה"ד לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ט"ז טבת תש"פ, 13 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.