10 אפריל 2020

1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 1.4.19 אשר פסקה לו נכות צמיתה בשיעור 19.25% בגין פגיעתו מיום 6.11.2010 (להלן: "הוועדה").

העובדות

2. המערער, יליד 1951, הוכר כסובל מכאבי גב עקב תנאי העבודה בפגיעה מסוג מיקרוטראומה.

3. למערער נקבעה נכות אורתופדית בשיעור 10% ונכות נוירולוגית בשיעור 5%.

4. לימין הגיש המערער תביעה להחמרת מצב.

5. על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון הגיש המערער ערר וטען כי יש להכיר גם בנכות האורולוגית ממנה סובל כקשורה לפגיעת העבודה ולקבוע אחוזי נכות.

6. הוועדה דנה בערר, רשמה ממצאי בדיקה קלינית וקבעה בנושא האורולוגי כך:

"מתלונן על דחיפות ותכיפות בהטלת שתן עד כדי אי נקיטת שתן בדחיפות. זרם חלש ומקוטע היסוס תחילי תחושת חוסר התרוקנות מלאה ונקטוריה. לא היה בבירור ומעקב אורולוגי עד היום. אינו מטופל תרופתית. מדובר בתלונות אירוטטיביות וחסימתיות על רקע ערמונית מוגדלת. תלונות אלו לא קשורות לגב תחתון".

7. החלטה זו של הוועדה היא מושא ההליך.

תמצית טענות הצדדים

8. טענות המערער:

א. הוועדה לא הפנתה למסמכים המעידים על ערמונית מוגדלת.

ב. על הוועדה להסביר מדוע היא סבורה שמדובר בערמונית מוגדלת בהיעדר תיעוד רפואי.

ג. על הוועדה לשקול מחדש קביעתה תוך התייחסות לתיעוד רפואי ולתלונות המערער.

9. טענות המשיב:

א. המערער אינו מצביע על פגם משפטי בנוגע לקביעת הוועדה.

ב. הקביעה כי מדובר בתלונות על רקע ערמונית מוגדלת היא מסקנה רפואית.

ג. הוועדה ציינה כעובדה כי למערער לא בוצע בירור אורולוגי וכי על רקע אופי התלונות לא מדובר בליקוי הקשור לפגיעה בגב.

דיון והכרעה

10. כידוע, על פי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 בית דין זה מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדות רפואיות לעררים בשאלות משפטיות בלבד.

11. לאחר שעיינתי במסמכים בתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

12. הוועדה התייחסה לתלונות המערער אודות הליקוי הנטען, וציינה, כי לא בוצע כל בירור אורולוגי. המערער טען לפני הוועדה כי "בקופ"ח לא הייתי אצל אורולוג. הייתי אצל רופא משפחה". הוועדה ביררה עם המערער מה התלונות בתחום האורולוגי, והמערער תיאר את ההפרעות מהן סובל.

13. הסבר הוועדה הוא כי בהינתן התלונות הנטענות, אין מקום לקבוע כי קיים קשר בין הליקוי לבין התאונה. מדובר בקביעה רפואית מקצועית וניתן בנקל להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה בעניין זה.

14. הוועדה ציינה כי אופי התלונות מצביע על תלונות הקשורות לערמונית מוגדלת. מקובלת עליי טענת המשיב כי מדובר בקביעה רפואית. אין כל פגם בכך שהוועדה לא הפנתה למסמכים בעניין, שכן ממילא לא קיים כל תיעוד רפואי לגבי הבעיה הנטענת. גם אין מסמכים המראים כי בדיקת ערמונית תקינה. במצב דברים זה רשאית הוועדה בהתאם לשיקול דעתה לקבוע, כי התלונות מצביעות על בעיה בערמונית.

15. כך או אחרת, וזה העיקר, שאלת הגורם לליקוי אינה השאלה עליה נדרשה הוועדה להשיב, שכן ככלל, הוועדה אינה נדרשת להצביע על המקור לליקוי ודי בשלילת הקשר הסיבתי לתאונה (ראו : ברע (ארצי) 40879-08-18‏ ‏ דני בק נ' המוסד לביטוח לאומי (22.8.18); ברע (ארצי) 52672-10-17‏ ‏ פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי (18.1.18)).

16. הואיל וניתן להבין את קביעת הוועדה בנוגע לשאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי הנטען לבין פגיעת העבודה, ומדובר בסוגיה רפואית מקצועית, אין לראות פגם משפטי בקביעת הוועדה בסוגיה זו, לרבות התייחסותה לאפשרות קיומה של ערמונית מוגדלת.

17. לסיכום, קביעת הוועדה כי התלונות אינן קשורות לליקוי בגב היא ברורה. משכך, אין הצדקה להשיב את התיק לדיון נוסף. זאת ועוד, בהתחשב גם בכך שלא קיים תיעוד רפואי רלבנטי נוסף אליו אמורה הוועדה להתייחס, לא ברור ההיגיון בבקשה להשיב את התיק להתייחסות לחומר רפואי שלא קיים. לתלונות המערער ממילא ניתנה התייחסות של הוועדה ואין צורך בדיון חוזר.

סוף דבר:

18. משלא הצביע המערער על טעות משפטית בהחלטת הוועדה - הערעור נדחה .

19. כמקובל בהליכים בתחום הביטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש רשות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש להגישה.

ניתן היום, ט"ז ניסן תש"פ, (10 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.