1. התובע שוכר דירה שצמודה לה חנייה בבניין בו מתגורר גם הנתבע. לטענת התובע בתקופה הרלוונטית לתביעה ניהל הנתבע את עניניי ועד הבית ולא הסכים לתת לו שלט כניסה לחניון הבניין.

לטענת התובע מעבר לכך שמנע ממנו את השימוש בחנייה נדרש לפעול רבות לצורך ניסיונות השגת שלט לחניון, פנה בצו עשה למפקח, טורטר ובשל כך נגרמו לו נזקים.

1. מנגד טוען הנתבע כי לא היה ועד הבית וכי לא מנע מהתובע שלט לחניון. לטענתו, התובע השכיר את החנייה לדיירים שאינם מהבניין וכי הוא גורם לנזקים שונים בבניין ובכלל זה מעלה את אופניו במעלית המשותפת.

טענות נוספות של הצדדים יפורטו בהמשך ככל שידרש.

על-פי הוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

1. לטענת התובע הנתבע מנע ממנו לקבל שלט לחניון של הבניין באופן שלא יכול היה לעשות שימוש שוטף בחנייה. אני מוצא לקבל את הגירסה.

בפני העידו 2 דיירות נוספות בבנין. הגב' בן סימון העידה כי מאחר שלא ניתן לתובע שלט נתנה לו את השלט שלה, אך היתה צריכה אותו בחזרה כשהיתה לה מכונית משלה.

הגב' רום העידה שגם לה לא הסכים הנתבע לתת שלט.

במידת הראייה הנדרשת בהליך אזרחי אני מוצא אפוא להעדיף את גירסת התובע על פני גירסת הנתבע ומוצא שהנתבע שימש כוועד בית לפחות בענייני החניון ולא נתן לתובע שלט לחניון.

פיצוי בגין הנזק:

1. התובע טען לנזקים שונים שעיקרם למעשה נזק שאינו נזק ממון ('עגמת נפש / טרטור'). לא הובאה ראייה לנזקים הממשיים להם טוען התובע באשר לאובדן ימי עבודה.

הוצאות שהוציא התובע בנוגע להליכים משפטיים אחרים יש לתבוע במסגרת אותם הליכים ואין מקום להגיש תביעה נפרדת בגינם.

מכל האמור אני מוצא שיש לחייב את הנתבע לפצות את התובע בגין נזק לא ממוני שנגרם לו. את הפיצוי אני מוצא להעמיד על סך של 3,000 ₪.

התוצאה:

1. אשר על כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע 3,000 ₪ בתוספת 500 ₪ הוצאות משפט ₪.

הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום.

מי מהצדדים שאינו מרוצה מתוצאת פסק הדין רשאי לפנות תוך 15 ימים מהיום בכפוף לפגרה לבית המשפט המחוזי בלוד ולבקש רשות להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ט, 29 יולי 2019, בהעדר הצדדים.