1. התובע היה, במועדים הרלוונטיים לתביעה, הבעלים של רכב מ"ר 97-076-65.
2. נתבעת 1 היתה, במועדים הרלוונטיים לתביעה, הנהגת ברכב מ"ר 64-665-79. נתבעת 2 ביטחה רכב זה.
3. עלפי הנטען בכתב התביעה ביום 22.7.18 נסע רכב ה תובע בכביש 443 ממודיעין לכוון תל אביב, לאחר צומת שילת בנתיב השמאלי, כשבמקום קיימים 2 נתיבים. רכב הנתבעת נסע בנתיב הימני מתוך שני נתיבי נסיעה. תוך כדי הנסיעה, כאשר כלי הרכב היו במקביל, התובע החל לחלוף על פניו של רכב הנתבעת. לפתע, סטה רכב הנתבעת שמאלה לעבר הנתיב השמאלי בו נסע התובע. רכב התובע נפגע בצד הרכב מימין ורכב הנתבעת ניזוק בפינה השמאלית שלו. היו עדים לתאונה.
4. בכתב ההגנה נטען כי רכבם נסע בנתיבו כדין. רכב התובעת שנסע בנתיב המקביל לרכב הנתבעת, סטה בפתאומיות מנתיבו ופגע ברכב הנתבעת.
5. התובע, מר אברהם ירושלמי העיד כי אחרי שהנתבעת פגעה ברכבו חזרה לנתיב שלה, התאונה ארעה בקטע שבו הכביש נהפך מ-4 נתיבים ל-2 נתיבים.
6. בחקירתו הנגדית של התובע הוא העיד כי התאונה ארעה בתשעה באב. לא היה פקק בכביש. התובע הכחיש כי אמר לנתבעת שהוא עייף.

היתה שיחה בינו לבין הנתבעת לאחר התאונה. הוא אמר לנתבעת שיש לו בטוח צד ג', אך לא אמר לה שתיקח את האחריות עליה. היה רכב לפני רכב הנתבעת והיא ביקשה לעקוף אותו. התובע הביא לעדות עד אחד שישב לידו ועד אחד שנסע ברכב שמאחוריו. הוא לא תיקן את רכבו אלא מכר אותו.

1. עד שישב ברכב התובע לידו, מר דוד יוסף כהן העיד כי רכב התובע חלף על פני רכב הנתבעת ואז סטתה מכונית הנתבעת לנתיבו. רואים בתמונות את הצמיג שלה בכנף של רכבם, העד לא יצא מהמכונית.
2. בחקירתו הנגדית השיב כי לאחר הפגיעה חזרה הנתבעת לנתיבה. התובע ראה טוב יותר, הם היו לילה שלם בכותל.
3. עד נוסף, מר רפאל טובי נסע ברכב מאחורי רכב התובע. בעדותו העיד כי נסע בנתיב השמאלי הנתבעת יצאה קצת מהנתיב שלה ואח"כ חזרה לנתיבה.
4. בחקירתו הנגדית השיב כי הוא חבר של התובע. ביום התאונה התנועה לא היתה עמוסה. הוא הגיע שהנהגים היו באמצע השיחה ביניהם. מאשר כי התובע אמר לנתבעת שהוא אחרי תפילה, אך לא יודע שאמר לה שהיה עייף.
5. הנתבעת 1, הגב' מירב קאשי העידה כי נסעה בנתיב הימני, באמצע יער בן שמן היא הרגישה מכה בצד שמאל. הכביש היה ריק מכוון שהיה בוקר של תשעה באב. מהירות נסיעתה 70-60 קמ"ש. לאחר התאונה נעצרו בשוליים. התובע אמר שהם חזרו מתפילה בירושלים. הם החליפו פרטים והתובע שאל אם יש לה בטוח והיא השיבה בחיוב. אחרי שבוע התקשר התובע ודיבר עם בן זוגה והתובע אמר שאין לו ביטוח ושהיא תקח על עצמה את האחריות. היא השיבה כי דווחה לחברת הביטוח.
6. בחקירתה הנגדת השיבה כי יתכן שנסעה מאחורי רכב אחר. לא היה כל מכשול בנתיב והיא הביטה ישר. היא לא זוכרת שהביטה שמאלה. היא משערת שנסעו מכוניות בנתיב השמאלי. התובע וחברו אמרו לה שהיו עייפים. התאונה היתה הרבה אחרי שהכביש נהיה צר.
7. ב"כ הצדדים סיכמו בעל פה.
8. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהן ולאחר שבחנתי את העדויות שבפני ואת סכומי ב"כ הצדדים מצאתי כי :
9. מטעם התובע העידו הוא ושני עדים נוספים שהנתבעת סטתה ממסלולה ופגעה ברכב התובע.
10. הנתבעת העידה כי לא ראתה את סטיית רכב התובע כי הביטה ישר.
11. הוגש דוח שמאי על הנזק והשמאי לא נתבקש להחקר על חוות דעתו.
12. מטעם הנתבעים בתיק זה לא הוגשה חוות דעת שמאי נגדית.
13. המסקנה העולה מהאמור היא כי ישנה עדות פוזיטיבית של התובע ועדיו על דרך התרחשות התאונה, מול חוסר גירסה של הנתבעת שלא ראתה כיצד ארעה התאונה. לפיכך אני קובע כי האחראית לתאונה הינה הנתבעת. 1.
14. לפיכך אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 17,589 ₪ בצירוף שכר העדים אגרת בית המשפט ושכ"ט עו"ד בשעור 17.7%.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ח אדר תש"פ, 24 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.