תביעה כספית, שעניינה נזק שנגרם לרכבו של התובעת, עקב קבלת החלטה רשלנית, על פי הנטען, ולפיה הוחלט שלא לגרור את רכבו של התובע, אלא לאפשר לו להמשיך בנסיעה.

1. התובע היה במועדים הרלוונטיים לתובענה, בעליו של רכב מסוג טויוטה קורולה מ.ר. 5386609, אשר במסגרת ביטוח שנעשה לרכב, נרכש גם כתב שירות לשירותי דרך מאת הנתבעת.

ביום 20.5.19, נתקע רכבו של התובע בבאר שבע, כאשר הרכב כבה בצומת.

התובע הזיז את רכבו לשולי הכביש והזמין את שירותיה של הנתבעת.

לאחר שבשיחת טלפון שנערכה עם המוקדנית הרלוונטית, לא דיווח התובע על כך שהרכב התחמם, אלא כבה, הודיעה הפקידה לתובע, כי ישלח מכונאי, אשר יבדוק את הרכב ואין צורך בשליחת שירותי גרירה בשלב הראשון.

מכונאי הגיע למקום ולאחר בדיקה, כאשר לטענת התובע, הוזזו כבלים אלו ואחרים, הצליח המכונאי להניע את הרכב.

המכונאי ביקש לערוך בדיקה נוספת כשהרכב מונע ומצא, כי חסרים מים ברדיאטור. התובע מילא את הרדיאטור בבקבוק מים שהיה לו ובהנחית המכונאי, המשיך בנסיעה, כשהוא מונחה להגיע לתחנת הדלק הקרובה ולמלא את הרדיאטור.

2. התובע המשיך בדרכו, לכיוון ביתו, כאשר בצומת שיבולים, התחמם הרכב, עלה עשן והרכב נעצר. התובע התקשר שוב אל הנתבעת, זו הפעם נשלח גרר אשר גרר את הרכב למוסך.

לטענת התובע, הסתבר, כי בשל העובדה שהתובע המשיך בנסיעה, לאחר שהרכב נעצר בפעם הראשונה ולא נגרר מייד לאחר מכן, היה צורך לבצע תיקון ראש מנוע שעלותו כ- 3,000 ₪ עד 4,000 ₪. כיוון ששוויו של הרכב הינו כ- 5,000 ₪ עד 6,000 ₪, לא השתלם לתובע לתקן את הרכב והרכב הורד מהכביש.

3. בתביעתו שלפניי עותר התובע לפיצוי בסכום של 20,634 ₪.

התובע לא פירט בתביעתו כיצד הגיע לסכום התביעה, אך ציין (ותמך טענתו זו בקבלות בסכום של 663 ש"ח), כי עד לרכישת רכב חלופי, נאלץ לעשות שימוש מידי פעם ברכב שכור.

4. התובע טוען, כי בעת ששוחחה עמו נציגת התובעת לאחר שהרכב נעצר בפעם השניה, אמרה לו הנציגה, כי המכונאי זיהה שהיתה סתימה ברדיאטור ולכן במצב זה, היה על הנתבעת להפעיל שיקול דעת ולגרור את הרכב, מבלי לאפשר המשך נסיעה ברכב.

5. הנתבעת טוענת, כי הטיפול שנעשה על ידי המכונאי בעת התקלה הראשונה היה מקצועי. התובע סיפר, כי הרכב כבה. התובע לא טען, כי הרכב התחמם ולכן גם לא הוזמן גרר. לו היה טוען התובע, כי מדובר ברכב שהתחמם, הרי שהנחיות העבודה של הנתבעת הינן לגרור את הרכב מבלי להזמין מכונאי.

גם בעת ששוחח התובע עם הנציגה וגם בעת ששוחח עם המכונאי, לא טען התובע להתחממות הרכב ולכן לאחר שהמכונאי הצליח להניע את הרכב וערך בדיקה של הרכב, הופעל על ידי המכונאי שיקול דעת והוא הורה לתובע להמשיך בנסיעה, לאחר שהתובע ימלא מים ברדיאטור, תוך שהוא מסביר, כי יש לעבור במוסך בהקדם.

לטענת הנתבעת, המלצת המכונאי נתמכת אף בכתב השירות בו מצויין באופן מפורש בסעיף 4.2.: "שירות הדר הינו מענה זמני בלבד. על מקבל השירות לתקן את התקלה ברכב מייד לאחר קבלת השירות מנותן השירות, שאם לא כן השירות הנוסף בגין אותה תקלה יינתן בתשלום."

העובדה שהתובע הצליח לגמוא מספר רב של קילומטרים עד לתקלה הבאה, מלמדת, כי המכונאי פעל כשורה וכי ניתן היה להמשיך בנסיעה, כשהיה על התובע להיות ערני במהלך הנסיעה ולבחון האמנם הרכב מתחמם, בטרם הגיע למצב בו הרכב מעלה עשן.

כן מכחישה הנתבעת את הקשר הסיבתי שבין התקלה ובין עבודה, כשלטענתה, התקלה היתה מתהווה בכל מקרה.

יצויין בהקשר זה, כי התובע צירף לכתב התביעה אסמכתא לתיקון תקלה קודמת ברכב עקב נזילה, אלא שמדובר בתקלה ברכב אחר ולכן היא אינה רלוונטית לענייננו.

6. לאחר ששמעתי את הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח רשלנותה של הנתבעת וגם לו היה עושה כן, לא הרים את הנטל להוכיח את נזקיו.

7. ראשית, לעניין איתור התקלה, אין חולק, כי בעת שהתובע התקשר לנתבעת בפעם הראשונה, לא הבחין התובע בכך שהרכב מתחמם ולא קשר בין העובדה שהרכב כבה ובין התחממותו של הרכב.

בפועל, אמנם, בעת שהגיע המכונאי, הצליח המכונאי להניע את הרכב, לאחר שהזיז כבלים ברכב, כך שעל פניו, מדובר בתקלה שעניינה מגעים בחוטים, או בעיית חשמל זו או אחרת.

למרות זאת, המכונאי הוסיף לבדוק את יתר חלקי הרכב. התובע אמנם טוען, כי המכונאי לא ערך בדיקה, אך עצם העובדה שהמכונאי גילה, לאחר שביקש מפורשות מהתובע להניע את הרכב, לאחר תיקון התקלה, כי חסרים מים ברדיאטור מלמדת, כי המכונאי אמנם ערך בדיקה.

לטענת המכונאי, גם וידא שאין נזילה מהרדיאטור. התובע טוען, כי המכונאי לא בדק זאת, אך אין בידי לקבל את גרסת התובע. כפי שציין המכונאי, התובע הניע את הרכב, כך שהיה במושב הנהג בעת שנעשתה הבדיקה ואינו יכול לדעת מה היקף הבדיקה שנעשתה על ידי המכונאי, אך גם אם אקבל את גרסת התובע, כי המכונאי לא התכופף לראות האם יש נזילה מתחת לרכב, הרי שהמכונאי ציין בעדותו, כי ניתן להבחין בנזילה גם ממבט מלמעלה.

זאת ועוד, אין חולק, כי בהתאם להנחיית המכונאי, פנה התובע לתחנת דלק שהיתה ממוקמת מאות מטרים מהמקום, על מנת למלא מים. חזקה, כי אם אמנם ניתן היה להבחין בנזילת מים באופן מיידי, כי ניתן היה להבחין בנזילה בעת שהתובע מילא מים ואז גם ניתן היה לראות אם הרכב מתחמם. העובדה שהתובע עצמו לא זיהה התחממות או נזילה כעבור נסיעה של דקות אחדות, תומכת בטענה, כי לא ניתן היה להבחין בתקלה לאחר התנעת הרכב, שעה שאין תלונה של התחממות המנוע.

מכאן, על פניו, מסקנת המכונאי שעה שלא היתה תלונה על התחממות הרכב ושעה שהתקלה בהנעה התגלתה כתקלה בחשמל, כי המלצת המכונאי להמשיך בנסיעה לא היתה רשלנית.

דווקא מהתובע מצופה היה, כי שעה שחסרים מים ברדיאטור, כי יהיה ערני במהלך הנסיעה ויבחן האם הרכב מתחמם, עקב מחסור במים ולא יאבחן את התקלה רק שעה שהרכב מעלה עשן.

8. הצדדים חלוקים ביניהם באשר להוראה שנתן המכונאי לתובע באשר לפנייה למוסך.

התובע מציין, כי המכונאי לא אמר לו לפנות למוסך ואילו המכונאי ציין, כי כדבר שבשגרה הוא מסביר על הצורך לפנות למוסך.

יוצאת אני מתוך נקודת הנחה, כי יש ממש בטענת התובע. סביר להניח, כי המכונאי אכן אמר שיש לפנות למוסך, אך לא אמר, כי יש לפנות למוסך באופן מיידי וכי הדבר דחוף.

גם מדברי המכונאי עולה, כי לא ראה בתקלה כתקלה המצריכה פנייה מיידית למוסך וכי ניתן היה להמשיך בנסיעה, אך ברור הוא, כי יש לפנות למוסך ואם אמר את הדברים, הם הובנו על ידי התובע ככאלה המאפשרים נסיעה עד הבית.

גם הנחיות הנתבעת בכתב השירות מחייבים פנייה למוסך, אך גם הגיונם של דברים הוא, כי כאשר יש תקלה ברכב ונעשה ברכב תיקון דרך בלבד, כי יש לערוך בדיקה מעמיקה.

התובע העיד על עצמו, כי הוא נוהג לערוך לרכב בדיקות מים ושמן לפני נסיעה. מובן, כי כאשר יש מחסור כה גדול במים, כי התובע צריך להיות ערני לעניין ולבדוק, האם אין נזילה או סתימה בבדיקה יותר מקצועית. ובאשר לבעית ההנעה, הרי שאם יש כבלים שיש לחזקם, הרי שפעולה זו יש לעשות במוסך ואין לסמוך על תיקון דרך, שיש בו רק כדי לאפשר נסיעה.

לכן, גם אם דבריו של המכונאי לא היו ברורים, הרי שכוונת הדברים היא לפנות למוסך בהמשך ולמען הסר ספק, לא ראיתי כי המכונאי ראה בתקלה תקלה המצריכה תיקון מיידי, שאינו מאפשר נסיעה של יותר ממספר מאות מטרים עד למוסך, שאם לא כן, היה עליו לומר את הדברים באופן מפורש.

ואולם, כאמור, מסקנתי היא, כי העובדה שהמכונאי לא איתר תקלה ברדיאטור בנסיבות העניין, אין בה כדי להעיד על רשלנותו של המכונאי.

9. התובע טוען, כי המכונאי אמנם אבחן תקלה ברדיאטור, שכן בשיחת הטלפון עם המוקדנית לאחר התקלה השנייה, אמרה לו המוקדנית, כי המכונאי אבחן תקלה של סתימה ברדיאטור.

הנתבעת השמיעה במהלך הדיון את השיחה שקיימה המוקדנית עם המכונאי, ממנה למדה המוקדנית, כי אכן היתה סתימה ברדיאטור. משמיעת השיחה עולה, כי המוקדנית העלתה אפשרות זו מיוזמתה וזו לא הועלתה על ידי המכונאי. המכונאי לא אישר או שלל את האפשרות, אך בוודאי לא אמר, כי זו התקלה שאבחן. המוקדנית המשיכה עם אותה השערה בשיחה עם התובע, אלא שבכל הכבוד, מדובר בהשערה של המוקדנית ולא בתקלה שאותרה על ידי המכונאי ובוודאי לא ניתן לקבוע כי היא התקלה שאובחנה בטיפול הראשון.

10. התובע ביקש לתמוך טענתו לרשלנות גם בחוות דעת אשר נערכה על ידי המוסך שאליו העביר את הרכב.

ראשית אציין, כי אין מדובר בחוות דעת ערוכה כדין ולא ניתן ליתן לה משקל כשל חוות דעת.

אך גם עניינית, "חוות הדעת" מבוססת על הנחה לפיה התלונה הראשונה היתה על התחממות הרכב. שעה שהסתבר, כי הרכב לא התחמם, ולא הועלתה טענה על התחממות הרכב, הרי שכל אותן בדיקות שעליהן הצביע נותן חוות הדעת (ושהמכונאי מטעם הנתבעת אישרן כבדיקות שיש לבצע בזמן התחממות), אינן פעולות שיש לבצע בכל מקרה של תקלה ברכב, דוגמת רופא עיניים שאליו מגיע פציינט עם תלונה על כאב בעין. לא נצפה מהרופא, כי יבצע גם בדיקה של הלב, אם כי כאמור במקרה דנן, המכונאי לא הסתפק בבדיקת חשמל בלבד וערך בדיקה כללית לרכב.

הנתבעת בהקשר של התחממות הרכב הסבירה כאמור, כי המדיניות אצלה היא כי במקרה של התחממות הרכב נגרר מיידית, כפי שנעשה אף בקריאה קודמת של התובע, ביחס לרכב אחר. ממילא סוגיית ביצוע הבדיקות האמורות, אינה רלוונטית למקרה דנן.

11. לאור האמור, התובע לא הרים הנטל להוכיח רשלנות הנתבעת ולכן דין תביעתו להידחות.

למעלה מן הצורך מצאתי מקום להתייחס בקצרה לסוגיית הנזק.

ראשית, לא ברור מהו היה הנזק לרכב אלמלא המשיך התובע בנסיעה, גם אם אקבל את טענת הרשלנות. הרי, אם ישנה סתימה ברדיאטור, יש לתקנה ועלות תיקון זו הינה עלות שממילא יש להפחית מסכום נזקיו של התובע.

12. בנוסף, התובע טען למחיר הרכב, אך לא הוכיחו. לא הוצגו נתונים באשר לפרטי בעלויות קודמות, תאונות, קילומטרים, מצב מיכני וגורמים נוספים שיכולים להשפיע על מחיר הרכב. הפניה למחירון, שגם הוא לא הוצג, אין די בה על מנת להוכיח את שווי הרכב.

מעבר לכך, התעלם התובע משווי השרידים שקיבל ומהחזר אגרת הרישיון (שסכומם הכולל אינו גבוה, כמה מאות שקלים).

גם לו הייתי מאשרת פיצוי בגין הרכב, לאחר שהיתה מוכחת האחריות, שכן אין ספק, שאם שווי התיקון גבוה, אין בהכרח כדאיות כלכלית לתיקון, הרי שלא ברור מדוע התובע עותר לפיצוי של למעלה מ- 20,000 ₪, כאשר גם לשיטתו שווי הרכב אינו עולה על הסך של
6,000 ₪, כשלכך ניתן להוסיף לכל היותר את עלות השכירות.

13. סוף דבר, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, שעה שרכבו של התובע ניזוק לאחר בדיקת המכונאי, גם אם לא הוכחה אחריות הנתבעת, מצאתי מקום שלא לעשות צו בדבר הוצאות.

זכות בקשת רשות ערעור תוך 15 יום, לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

ניתן היום, י"א תשרי תש"פ, 10 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.