בפני בקשה להעברת מקום דיון מבית משפט אחד למשנהו באותו מחוז שיפוט.

העברת דיון לבית משפט אחר באותו מחוז מותנית, בהתאם לפסיקה המנחה, בהצהרה

על הודאה בעובדות האישום ובקשה לטעון לעונש בלבד בסמוך למקום המגורים.

בבסיס עמדה משפטית זו העיקרון לפיו ככל שנאשם כופר באישום ומבקש לנהל הוכחות, יתייצבו העדים הרלוונטיים בבית המשפט בתחום שיפוטו המקומי בוצעה העבירה לכאורה.

בפרשה זו, אין כל הגיון פרקטי בניוד כל השוטרים העדים מאילת למתן עדות באשדוד רק לצורך שמירה על נוחות הנאשם.

מאחר והמבקש לא הצהיר כי הוא מודה בביצוע העבירה אלא צויין כי יש "כוונה" לסיים התיק בהסדר טיעון באשדוד, אין הצדקה לקבלת בקשתו ועליו להתייצב לישיבת ההקראה בבית המשפט באילת כפי שזומן במקור.

לא מצאתי בבקשה שהוגשה כל עמדה בכתב של המדינה ולכן כל טענה בדבר עמדה כזו או אחרת של המדינה אינה מבוססת בבקשה.

לא מצאתי כל הצדקה לדחייה נוספת של הדיון בתיק זה. תיק זה נדחה פעם אחר פעם והגיע הזמן כי תשובת הנאשם לאישום תינתן.

מובהר למבקש כי ככל שלא יתייצב למשפטו יידון תיקו בהעדרו.

בשולי החלטתי אבהיר כי ככל שהנאשם יבהיר עמדתו באופן מפורש באשר לעמדתו ביחס לאישום המיוחס לו (מודה או כופר בו) ושאלת אפשרות ניהול ההוכחות תרד מן הפרק, אהיה מוכן לשקול עמדתי שוב ביחס לבקשת העברת מקום הדיון. כאמור, בשלב זה הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ו' כסלו תש"פ, 04 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.