1. העותרים, אשר אינם מיוצגים, הגישו את העתירה שלפניי על היטלי התיעול בהם חייבה אותם המשיבה והחוב שנוצר להם עקב כך. המשיבה הגישה כתב תשובה לעתירה.

2. בדיון הראשון שנערך העליתי באופן בלתי פורמאלי בפני העותרים את הקשיים העולים מהעתירה תוך שהמלצתי להם לשקול האם ברצונם להמשיך בהליך. אף ב"כ המשיבה ציין בדיון כי במידה והעותרים ימשכו את העתירה, הרי שזו תשקול וויתור על ההוצאות. בהתאם נקבע כי העותרים יגישו הודעה בעניין לבית המשפט, כאשר במידת הצורך יגישו הצדדים השלמות טיעונים ויינתן פסק דין מפורט בעתירה.

3. העותרים אכן הגישו הודעתם לבית המשפט, בה ביקשו להורות על מחיקת העתירה ללא צו להוצאות. מנגד, הגישה המשיבה תגובה בה הודיעה כי לאחר ששקלה את הדברים, מצאה שלא לוותר על הוצאותיה וביקשה לחייב את העותרים בהן.

4. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דינה של העתירה להימחק ללא צו להוצאות.

אכן, המשיבה נדרשה להגיש כתב תשובה לעתירה ואף להתייצב לדיון שנערך במעמד הצדדים, ובנסיבות רגילות הייתה ראויה לזכות בהוצאות.

אולם לנוכח העובדה כי עסקינן בעותרים שאינם מיוצגים, אשר בחרו לקבל את המלצת בית המשפט בדבר מחיקת העתירה, ומקום בו אף המשיבה "רמזה" בדיון כי תשקול לוותר על הוצאותיה, הרי שבנסיבות אלו לא מצאתי, גם לפנים משורת הדין, לחייב את העותרים בהוצאות.

עם זאת, לאור העובדה שהעתירה נמחקה מבלי להיכנס לטענות לעניין שיהוי אפשרי, אני קובע כי באם תוגש בעתיד ע"י העותרים עתירה בעילה זהה, הרי שהגשתה של זו תהיה מותנה בתשלום הוצאות למשיבה בסך של 3,000 ₪.

5. בהינתן האמור, אני מורה על מחיקת העתירה ללא צו להוצאות.

לאור השלב בו הסתיים ההליך, אני מורה למזכירות להחזיר לעותרים את האגרה בהתאם לתקנות.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז תשרי תש"פ, 15 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.