בפני תביעה קטנה ע"ס 12,347 ₪.

לפי סע' 62 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, בתביעה קטנה ביהמ"ש פטור מדיני הראיות ומסדרי הדין אלא עליו לפעול בדרך יעילה על מנת להגיע להכרעה צודקת ומהירה.

עפ"י תק' 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסה"ד יהיה מנומק בצורה תמציתית.

המחלוקת בתביעה זו הינה בשאלת הנזק כאשר מוסכם בין הצדדים כי התאונה ארעה כאשר רכב המבוטח ע"י הנתבעת פגע ברכב התובעת מאחור ונגרמו לו נזקים.

הצדדים חלוקים גם בין חוות הדעת של השמאים שהוגשו מטעמם.

הדיון בתביעה התקיים בפני היום ושמעתי דברי הצדדים וגם את חקירותיהם הנגדיות של השמאים: מר מאיר אייל מטעם התובעת ומר אולג רבייב מטעם הנתבעת.

בכתב התביעה, התובעת עותרת לסכומים:

שכ"ט שמאי - 1,100 ₪

נזק וירידת ערך - 14,997.29 ₪

הוצאות ואגרה - 250 ₪

ניכוי הסכום ששולם - 4,000 ₪

סה"כ - 12,347.29 ₪

התובעת צירפה לכתב התביעה כאמור חוו"ד של השמאי מאיר אייל המפרט את סכומי הנזקים לרבות ירידת ערך.

מנגד הנתבעת צירפה לכתב ההגנה מטעמה את חוו"ד השמאי מר אולג רבייב, וכן טוענת כי שילמה לתובעת את הסך של 5,881.22 ₪.

המחלוקת נסובה למעשה בשאלה האם היה צורך להחליף את הפגוש האחורי ברכב התובעת או ניתן היה לתקנו.

שמעתי את טיעוני הצדדים ואת החקירות הנגדיות של השמאים מטעמם ולאחר ששקלתי את מלוא הנסיבות בחרתי להעדיף את חוות הדעת של השמאי מטעם התובעת.

עדותו של שמאי התובעת היתה עדיפה והוא הסביר בצורה מדויקת ומפורשת את הנזק שנגרם לרכב התובעת ואת העוות בחלקו האחורי של רכב התובעת דבר שמזכה אותה בהחלפת פגוש.

כמו כן אני מקבל את רכיב ירידת הערך, רכיב ברור והגיוני לאור התאונה.

יחד עם זאת, התובעת טוענת כי קיבלה סכום של 4,000 ₪ כאשר הוכח בפני על פי אסמכתא שצורפה לכתב ההגנה, כי שולם לה ע"י הנתבעת סכום של 5,881 ₪.

לפיכך התביעה מתקבלת חלקית ולסילוק מלא וסופי של התביעה אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום הפיצוי בסך של 10,219 ₪ בצירוף החזר אגרת התביעה כפי ששולמה, בצירוף הוצאות המשפט בסך של 1,000 ₪ בגין השמאי וכן הוצאות משפט נוספות בסך של 400 ₪.

הסכומים שפסקתי ישולמו בתוך 30 ימים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור אל ביהמ"ש המחוזי לוד בתוך 15 ימים.

ניתן היום, ט"ו טבת תש"פ, 12 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.