19 יולי 2022

לפנינו תביעת התובע לתשלום בגין שעות נוספות, זכויות סוציאליות וכן פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.

נציין, כי עיקר המחלוקת בין הצדדים הינה לגבי משכורתו הקובעת של התובע, והאם קיבל את מלוא השכר לו היה זכאי בגין שעות נוספות. כמו כן, קיימת מחלוקת לגבי סיום עבודתו של התובע והמשמעות לכך שהתובע פוטר מבלי שנעשה לו הליך מסודר של שימוע.

העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הן כדלקמן:-

1. הנתבעת עוסקת בשיווק וציוד מזון לבעלי חיים.
2. התובע עבד אצל הנתבעת כמחסנאי. התובע עבד משרה מלאה, בדרך כלל 6 ימים בשבוע.
3. התובע החל עבודתו ביום 6.7.2017 וסיים עבודתו ביום 3.1.2019.
4. בתלושי השכר של החודשיים הראשונים לעבודתו – 07-08/2017 שולם לתובע שכר לפי רכיב "שכר יסוד" בסך 7,640 ₪ ובנוסף שולמו לו נסיעות בסך 162 ₪ - סך הכל 7,802 ₪.

בחודש 09/2017 שונה תלוש השכר של התובע ושולם לו שכר יסוד לפי 5,500 ₪ וכן שעות נוספות גלובליות לפי 2,300 ₪, סה"כ 7,800 ₪.

ב-01/2018 עלה שכרו של התובע – כאשר שכר היסוד עלה ל– 6,650 ₪ והתשלום בגין שעות נוספות גלובליות עלה ל – 2,850 ₪.

נציין, כי למעט בחודשיים הראשונים, ביתר חודשי עבודתו של התובע הוא לא קיבל תשלום בגין נסיעות.

1. ב-31.10.2017 ניתן לתובע מכתב, נספח ב' לכתב ההגנה, שבו נרשם "בעקבות שינויים צפויים במבנה תלוש השכר החל ממשכורת חודש 09/2017 יופרדו המשכורת החודשית וגמול שעות נוספות באופן הבא... עם פירוט לגבי השוני ברכיבים". מסמך זה נחתם על ידי התובע.

לגרסת הנתבעת המוכחשת על ידי התובע, באותו יום גם ניתנה לתובע הודעה בדבר פירוט תנאי עבודה, נספח א' לכתב ההגנה.

1. בהתאם לתלושי השכר, הנתבעת החלה להפריש לתובע לקרן הפנסיה של מנורה מבטחים ב-01/2018, כאשר לפי התלוש, המשכורת הקובעת לפנסיה עמדה על 6,650 ₪ (שכר היסוד). לפי תלושי השכר, ב-07/2018 גדלה ההפרשה לפנסיה כאשר המשכורת הקובעת לפנסיה עמדה על 9,500 ₪, סכום שכלל הן את שכר היסוד והן את השעות הנוספות הגלובליות של התובע. עד סיום עבודתו, ההפרשות לפנסיה כללו את שני הרכיבים הללו.
2. אין מחלוקת שהתובע עבד בשעות נוספות, כאשר הצדדים מעריכים את כמות השעות הנוספות שהתובע עבד בהן באופן שונה.
3. בין הצדדים קיימת מחלוקת האם הנתבעת אפשרה לתובע לצאת להפסקות מדי יום.

אמינות העדים

1. נתייחס לאמינות של העדים בפנינו כבר בתחילת פסק הדין.
2. נציין, כי התרשמותנו מעדותו של התובע היתה כי מדובר בעדות לא אמינה ומלאה בסתירות.

כך למשל, בתצהירו טען התובע כי עבד כל יום בין 12-15 שעות וכי לא קיבל חופשות כלל. בעדותו בפנינו התברר כי בדרך כלל התובע עבד בין 10 ל-12 שעות ביום וקיבל 22 ימי חופשה במהלך עבודתו וכי גרסתו לגבי שעות עבודתו והעדר חופשות נטענה בהתבסס על זכרונו ומבלי שבדק בדוחות הנוכחות^[1] על אף שאלו היו בפניו. כמו כן, במהלך חקירתו הנגדית בא כוחו של התובע העיר לו הערות שונות, כאשר התובע שינה את עדותו לפי הערות אלו^[2].

כאשר התובע בעדותו עומת עם הסתירות הרבות בגרסאותיו, הוא טען ש"הכל מעורפל" בגלל שהוא עבר אשפוז בגלל אבנים בכליות. נציין, כי התובע לא צירף חוות דעת רפואית כי אבנים בכליות יכולות להשפיע על הזיכרון.

באשר לעדויות מטעם הנתבעת, הרי שנציג הנתבע שנחקר, מר אסף בז'רנו (להלן: מנהל הנתבעת), אמנם לא החליף גרסאות כפי שעשה התובע, ואולם הוא לא ידע להסביר עניינים חשבונאים לגביהם נשאל. נציין, כי הנתבעת לא הביאה עדים כלשהם אשר ידעו להסביר עניינים חשבונאיים אלה, כאשר בסיכומי התובע נטען, כי אי הבאת רואה החשבון לעדות, יש בה כדי להחליש את גרסת הנתבעת.

נבהיר, כי במסגרת הדיון הקצבנו זמני חקירה, לרבות פרק זמן לב"כ התובע לחקור את כל עדי הנתבעת. ב"כ התובע ניצל את מלוא זמן החקירה שהוקצב לו בחקירת מנהל הנתבעת, ולא נותר לו זמן לחקור את יתר עדי הנתבעת.

המשכורת הקובעת של התובע

1. השאלה הראשונה שעלינו להכריע בה הינה מהי משכורתו הקובעת של התובע.
2. כפי שפורט לעיל, בחודשיים הראשונים לעבודתו (יולי ואוגוסט) התובע קיבל משכורת ברכיבי "שכר יסוד" ו"נסיעות", ולאחר מכן, אותו סכום ששולם לו בחודשיים אלה פוצל בתלושי השכר הבאים לרכיבים של "שכר יסוד" ו"שעות נוספות גלובליות" כאשר בסוף אוקטובר התובע חתם על מסמך בהתייחס לאותה הפרדה שנעשתה בתלושי השכר.

נציין, כי אין מחלוקת שהתובע עבד בשעות נוספות.

1. בתצהירו, התובע אישר כי בתחילת עבודתו סוכם בינו לבין מנהל הנתבעת, כי השכר שהוא יקבל יכלול תשלום בגין שעות נוספות גלובליות כאשר גם בתצהירו של מנהל הנתבעת פורט כי התובע קיבל הסבר בתחילת עבודתו לגבי כך. בחקירתו הנגדית העיד התובע כי מנהל הנתבעת סיכם איתו בתחילת עבודתו כי הוא יקבל 7,800 ₪ ברוטו שהם 7,000 ₪ נטו וכי "הוא אמר שזה כולל הכל. לרבות שעות נוספות".
2. בהקשר זה נזכיר, כי הנתבעת החלה להפריש לתובע לפנסיה לאחר חצי שנה, כאשר תחילה הפרישה רק בהתייחס לשכר היסוד ולאחר מספר חודשים ההפרשה לפנסיה כללה גם את רכיב שעות הנוספות הגלובליות.

טענות הצדדים

1. לגרסת התובע בסיכומיו – שכרו פוצל באופן פיקטיבי לשני רכיבים תוך פגיעה אנושה בזכויותיו הסוציאליות. התובע מעולם לא קיבל את ההודעה על תנאי עבודה שצורפה לכתב ההגנה. יש לקבוע כי שכר היסוד שלו לצורך זכויותיו הסוציאליות כלל הן את רכיב שכר היסוד וכן את רכיב השעות הנוספות הגלובליות.

בט' 161 הראשון שניתן לתובע נרשם כי משכורתו הקובעת לפיצויי פיטורים עומדת על 9,500 ₪ וגם לפי תלוש 1/2019 ערך יום חופשה לקח בחשבון את רכיב שכר היסוד והשעות הנוספות הגלובליות. כמו כן, בטופס ההודעה לעובד נרשם כי שכר הבסיס של התובע הוא 7,800 ₪, כאשר בכל מקרה אין קשר בין תנאי העסקתו של התובע בפועל לבין התנאים המפורטים בטופס זה.

התובע הוכיח כי פיצול השכר בתלושים בוצע באופן פיקטיבי ועל כן הוא זכאי לפיצוי בגין כך. כמו כן, רישום שעות העבודה בתלוש אינו תואם את שעות העבודה לפי דוחות הנוכחות ואף היו טעויות נוספות בתלושים, כמו למשל לענין ימי חופשה.

1. לגרסת הנתבעת בסיכומיה – מנהל הנתבעת הסביר לתובע סמוך לתחילת העבודה כי המשכורת כוללת תשלום בגין שכר יסוד וכן תשלום נוסף בגין שעות נוספות גלובליות, כאשר בחודשיים הראשונים עקב טעות לא פוצל הסכום. התובע אף העיד כי ידע שהמשכורת שנקבעה איתו כוללת שעות נוספות גלובליות.

החוק אינו מחייב את העובד לחתום על טופס תנאי עבודה לעובד, כאשר מחקירתו הנגדית של התובע עלה כי הוא היה מודע לתנאי עבודתו. מכל מקום, הסכמות הצדדים מתבטאת בהתנהלותם וכן בהסכמה מפורשת בכתב.

הפיצול בשכרו של התובע בין רכיב שכר היסוד לבין השעות הנוספות הגלובליות היה פיצול אמיתי.

דיון והכרעה

1. כפי שפורט לעיל, לתובע הוסבר בתחילת עבודתו, כי משכורתו תכלול רכיב של שכר יסוד ושעות נוספות גלובליות, ועל אף שבחודשיים הראשונים ענין זה לא יושם, הרי שלאחר חודשיים, בתלושי שכרו של התובע נכללו שני רכיבים אלו, והתובע אף חתם על מסמך שמאשר ענין זה.
2. התובע עבד שעות נוספות, ועל כן, התשלום בגין רכיב שעות נוספות גלובליות לא היה פיקטיבי.
3. איננו סבורים שהעובדה שבשני תלושי השכר הראשונים של התובע לא היה רכיב של שעות נוספות גלובליות כדי לשנות את ההסכמה בין הצדדים, ואנו מקבלים את טענת הנתבעת שמדובר בטעות. כמו כן, איננו סבורים שיש בעובדה שהתובע הוחתם על טופס לעניין פיצול השכר לאחר ששכרו כבר פוצל בתלוש השכר כדי לשנות את ההסכמה בין הצדדים.

בסופו של יום – התובע ידע מראש כי הוא יידרש לעבוד בשעות נוספות וכן ידע מה השכר שהוא יקבל בגין עבודתו הרגילה ועבודתו בשעות נוספות והסכים לכך. גם אם הנתבעת טעתה בתלושי השכר הראשונים שהונפקו לתובע או איחרה להחתים אותו על המסמך לעניין פיצול השכר, אין בכך כדי לאיין את ההסכמות בין הצדדים אשר יושמו בפועל כחודשיים-שלושה לאחר תחילת עבודת התובע.

1. אשר על כן, אנו קובעים כי שכרו של התובע בגין עבודתו הרגילה (משרה מלאה) היה שכר היסוד, שבתחילת העבודה עמד על 5,500 ₪ ובסיום העבודה עמד על 6,650 ₪.

הפרש פיצויי פיטורים

1. כפי שפורט לעיל, הנתבעת החלה להפריש לתובע לפנסיה חצי שנה לאחר תחילת עבודתו, כאשר בחצי השנה הראשונה הפרישה רק משכר היסוד ששולם לו ולאחר מכן ההפרשה כללה גם את רכיב השעות הנוספות הגלובליות.
2. נציין, כי הנתבעת הפרישה לפנסיה לפי 6% משכרו של התובע.

טענות הצדדים

1. לגרסת התובע בסיכומיו – מטופס 161 מיום 25.2.2019 עולה, כי הנתבעת ראתה ברכיב שעות נוספות גלובליות כחלק משכרו הקובע של התובע, ובט' 161 נרשם כי השכר הקובע הינו בסך של 9,500 ₪ וכי התובע זכאי לפיצוי פיטורים בסך 14,500 ₪. רק לאחר שהנתבעת פנתה ליעוץ משפטי היא הנפיקה טופס 161 חדש הנושא תאריך 1.3.2019 שהומצא לב"כ התובע ב-4.2019 ובו נרשם כי המשכורת הקובעת לפיצויי פיטורים עומדת על 6,650 ₪ (שכר היסוד בלבד). מנהל הנתבעת לא ידע להסביר בעדותו מדוע תוקן ט' 161.

אשר על כן, התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 14,500 ₪, כאשר מסכום זה יש לקזז את הסכום שנצבר בקרן הפנסיה בסך 5,678 ₪ ואת ההפרש ששולם לתובע בסך 4,363 ₪, ומכאן שהתובע זכאי להפרש בסך 4,559 ₪.

1. לגרסת הנתבעת בסיכומיה יש לחשב את פיצויי הפיטורים על בסיס שכר היסוד בלבד. בהתייחס לעיכוב בתשלום פיצויי הפיטורים, הרי שזה נגרם עקב עניינים הקשורים לתובע ולא לנתבעת.

דיון והכרעה

1. התובע בתביעתו טוען, כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים לפי משכורת הכוללת את רכיב שכר היסוד ורכיב שעות נוספות גלובליות. נציין, כי מעבר לטענתו של התובע כי רכיב שעות נוספות גלובליות הינו רכיב פיקטיבי, התובע טוען כי הנתבעת בידיעה חישבה את זכויותיו הסוציאליות על פי שני רכיבים אלו, הן בהפרשות לפנסיה, הן בט' 161 הראשון שניתן לו והן בחישוב של יום חופשה.

נציין, כי לגרסת הנתבעת, ההפרשות לקרן פנסיה על בסיס שני הרכיבים הללו נעשו בטעות, כאשר לנתבעת לא היה הסבר מדוע בט' 161 הראשון שנמסר לתובע המשכורת הקובעת כללה את שני הרכיבים וגם לא מדוע חישוב יום חופשה כלל את שני הרכיבים.

1. לאחר ששקלנו את טענות שני הצדדים, אנו סבורים, כי הנתבעת באופן מודע וכהטבת שכר (ולא בטעות) הגדילה את המשכורת הקובעת של התובע לזכויות סוציאליות, כך שתכלול הן את רכיב שכר היסוד והן את רכיב שעות הנוספות הגלובליות, ונבאר.

כדי לשנות את בסיס ההפרשה לקרן פנסיה יש צורך בביצוע מעשה אקטיבי – כאשר במקרה דנן היה מדובר בשני מעשים אקטיביים – האחד - העברת הכספים לקרן פנסיה לפי בסיס ההפרשה החדש, והשני – שינוי בסיס השכר לפנסיה בתלושי השכר של התובע.

יתרה מכך, השינוי התרחש בדיוק כאשר מלאה לתובע שנת עבודה אצל הנתבעת, וגם בכך אנו מוצאים אינדיקציה כי מדובר בהטבת שכר עליה החליטה הנתבעת ולא בטעות.

נציין, כי הנתבעת לא הביאה כל עדות המסבירה את הטעות שבגללה השתנה בסיס ההפרשה לפנסיה.

אם לא די באמור, הרי שבטופס 161 הראשון שהונפק לתובע ביום 25.2.2019, סמוך למועד סיום עבודתו, נרשם כי המשכורת הקובעת שלו לפיצויי פיטורים עומדת על 9,500 ₪ ורק לאחר שהתובע פנה במכתב דרישה לנתבעת ולאחר שהנתבעת קיבלה יעוץ משפטי, שונה ט' 161 כך שנרשמה משכורת קובעת בסך 6,650 ₪.

כמו כן, בתלוש המשכורת האחרון שהונפק לתובע בינואר 2019, יום חופשה חושב לפי 432 ₪ וזאת כאשר לפי אותו תלוש עצמו, תעריף יום עבודה רגיל נרשם כ-289.13 ₪.

מכל המפורט לעיל – אנו שוכנענו כי הנתבעת החליטה באופן מודע להגדיל את שכרו הקובע של התובע לזכויות סוציאליות וזאת כהטבת שכר.

נדגיש, שאיננו סבורים שיש באמור לעיל אינדיקציה לכך שרכיב שעות הנוספות הגלובליות ששולם לתובע היה רכיב פיקטיבי, אלא רק, כי הנתבעת החליטה להטיב עם התובע ולכלול את שני הרכיבים במשכורתו הקובעת לסוציאליות. נציין, כי הגם שהנתבעת לא הודיעה לתובע על הטבה זו בהודעה מפורשת, הרי שאנו לומדים עליה מהתנהלותה.

1. אשר על כן, אנו מקבלים את גרסת התובע, כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים לפי משכורת של 9,500 ₪, ומכאן שלאחר הפחתת הסכום שנצבר בקרן פנסיה וסכום ההשלמה ששולם לתובע, התובע זכאי להפרש בסך 4,559 ₪.

עם זאת, איננו סבורים שמדובר במקרה שבו יש לחייב את הנתבעת בפיצוי הלנה ועל כן, סכום זה ישא בהפרשי הצמדה וריבית כדין החל מ-10.2.2019 ועד מועד התשלום בפועל.

הפרש תשלום בגין הודעה מוקדמת ובגין תגמולים

1. כפי שפורט בכתב התביעה, התובע קיבל תשלום בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 6,650 ₪, ותביעתו היתה כי יש להכליל בתשלום שהוא קיבל גם את רכיב שעות נוספות גלובליות.
2. כפי שפירטנו לעיל, קבענו שמשכורתו הקובעת של התובע לסוציאליות עומדת על 9,500 ₪ ועל כן, התובע זכאי להפרש תשלום בגין הודעה מוקדמת בסך 2,850 ₪.
3. באשר להפרש לתגמולים, הרי שאיננו סבורים שהתובע זכאי להפרש ברכיב זה.

כפי שפירטנו לעיל, רק ב-7/2018 לאחר שהתובע השלים שנה אצל הנתבעת, החליטה הנתבעת להטיב עם התובע ולהגדיל את משכורתו הקובעת לסוציאליות. החל ממועד זה הגדילה הנתבעת את הפרשותיה לתגמולי התובע וכללה בהן את רכיב השעות הנוספות הגלובליות.

לאור האמור, התובע אינו זכאי להפרשים נוספים בגין תגמולי מעסיק.

1. נציין, כי בכתב התביעה תבע התובע גם פיצוי בגין כך שהתלושים היו שלא כדין והפרת סעיף 24 לחוק הגנת השכר ואולם לא שוכנענו כי היו טעויות בתלושים אשר מצדיקות פיצוי כלשהו.

תשלום בגין שעות נוספות

טענות הצדדים:

1. לגרסת התובע בסיכומיו – בהתאם לפסיקה, התנאים לתשלום שעות נוספות גלובליות הם הסכמה ברורה ומודעת של העובד לתשלום כאמור, תשלום שעות נוספות גלובלי צריך לתת לעבוד תמורה שאינה פחותה ממה שהיה מקבל אילו השעות הנוספות היו משתלמות לפי מספרן בפועל וכן על המעסיק לעקוב אחרי שעות עבודתו של העובד. תנאים אלו לא התקיימו בעניינו של התובע.

גם אם יקבע שהתובע קיבל תשלום לפי התלוש עבור שעות נוספות גלובליות, הרי שהוא קופח לפי שיטת תשלום זו, כאשר חישובי התובע לא נסתרו על ידי הנתבעת.

הנתבעת מודה בתצהירו של אסף, כי חסרים 47.28 שעות נוספות של 150% שלא שולמו לתובע. תחשיבי הנתבעת הם שגויים ומטעים שכן היא לא מחשבת את שעות עבודתו הנוספות ביום ו', ומקזזת 14 שעות עבודה נוספות מדי שבוע.

בסיכומיו עורך ב"כ התובע תחשיבים שונים על מנת להוכיח את גרסתו כי התובע לא קיבל תשלום מלא בגין השעות הנוספות שהוא ביצע במסגרת התשלום שהוא קיבל בתלוש עבור שעות נוספות גלובליות.

הנתבעת עקבה אחרי שעות עבודתו של התובע ולא היתה סיבה מוצדקת לשלם תוספת שעות נוספות גלובליות.

מכל מקום, אין מקום לקזז את זמני ההפסקה משעות עבודתו של התובע שכן הנתבעת לא קיזזה את זמני ההפסקה בדו"חות הנוכחות והתובע אף לא יצא להפסקה כלל.

הנתבעת לא ידעה להסביר את אופן חישוב השעות הנוספות בשכרו של התובע ומנהל הנתבעת לא ידע לתת מענים והסברים.

1. לגרסת הנתבעת – תשלום השעות הנוספות אשר שולם לתובע עומד בתנאים הנדרשים למתן תוקף של הסדר גלובלי על תשלום שעות נוספות לפי הפסיקה. הנתבעת מצרפת טבלה לסיכומיה שמלמדת לגרסתה כי התובע קיבל את שכרו באופן יותר מהגון וסביר, שכן יש להתחשב גם בחודשים בהם התובע קיבל פחות מהזכאות על פי התחשיב האריתמטי וגם בחודשים בהם קיבל יותר.

מאחר ותוספת השכר שניתנה לתובע בגין עבודה בשעות נוספות היתה אמיתית ולא פיקציה, אין לתובע עילת תביעה בגין רכיב זה. מתצהירי הנתבעת עולה כי ניתן לעובדים לפחות חצי שעה הפסקה וענין זה עולה גם מעדות התובע.

דיון והכרעה

1. התובע תובע תשלום בגין שעות נוספות שהוא ביצע בפועל. בטרם נדון בתביעתו ברכיב זה, ועל מנת לברר את כמות השעות הנוספות שביצע התובע, עלינו לברר האם התובע קיבל הפסקה בעבודתו, ואם כן, לכמה זמן.
2. תחילה נציין, כי בתלושי השכר של התובע נרשמו מלוא שעות עבודתו (מבלי להפחית הפסקה) ואולם איננו סבורים שיש לכך כל נפקות, שכן בגין עבודתו בשעות נוספות שילמה הנתבעת לתובע סכום קבוע בגין שעות נוספות גלובליות, ועל כן, לא ניתן ללמוד מתלוש השכר שהנתבעת התכוונה או לא התכוונה לשלם עבור הפסקות.
3. נציין, כי הנתבעת טענה, הן בכתב ההגנה והן בתצהירי העדים מטעמה, כי לתובע ניתנה שעה הפסקה מדי יום. מנגד, בטופס ההודעה על תנאי עבודה שצורף כנספח א' לתצהירי הנתבעת נרשם, כי "אורכו של יום העבודה הרגיל של העובד: 8.6 שעות (כולל הפסקה של כחצי שעה)". כמו כן, מטעם הנתבעת הוגשו תצהירים של שני עובדים, יניב אליאסי וסהר אלימלך, שהצהירו כי יש בעבודה הפסקה בת חצי שעה ויש עובדים שיוצאים לאכול בהפסקה זו ויש עובדים שמביאים אוכל מהבית.
4. מנהל הנתבעת בעדותו נשאל לגבי ההבדל בין עדותו לגבי אורך ההפסקה לבין הרשום בהודעה על תנאי עבודה וענה כי המינימום בנתבעת הוא חצי שעה הפסקה, אך הלכה מעשה זה שעה-שעה וחצי.
5. באשר לעדות התובע לגבי ההפסקה, הרי שעדותו בעניין זה לא היתה עקבית.

בתצהירו העיד התובע כי הוא לא יצא להפסקה כלל, וכי היה אוכל במקום העבודה או בעת נסיעה, שכן הוא נאלץ להיות זמין למנהליו בזמן עבודתו. התובע הוסיף, כי לעיתים רחוקות יצא מהחנות לקנות אוכל ומיד היה חוזר.

בדיון המוקדם בבית הדין התובע הצהיר תחילה, כי היה אוכל במחסן או בעת נהיגה וכי לפעמים מנהל הנתבעת היה מביא לו אוכל. כאשר נשאל האם היה יכול לצאת לקנות אוכל ענה תחילה שאולי פעם בשבוע, שבועיים או חודש היה יוצא, וכי בהתחלה הסכימו שיצא, ואחר כך העובדים קיבלו הערות לא לצאת יותר כי נהיה טיילת. אחר כך טען, כי העובדים לא יצאו לאוכל, כי "כולם היו מקבלים כאב בטן".

בחקירתו הנגדית העיד התובע כי העובדים סהר ויניב היו מקבלים הפסקה, אך הוא והעובדים האחרים אכלו במחסן האחורי על השקים במשך 10-15 דקות או שהוא אכל כשישב על המלגזה.

1. מכל מקום, לאחר ששקלנו את העדויות והתצהירים של כל העדים שהיו בפנינו, אנו שוכנענו כי בנתבעת ניתנה חצי שעת הפסקה מדי יום, אותה יש להפחית משעות העבודה של התובע.

נציין, כי אנו מסתמכים בקביעתנו זו בעיקר על תצהיריהם של העדים סהר אלימלך ויניב אליאסי, שכן אנו סבורים שאין להם סיבה למסור עדות שקרית בקשר להפסקה, היות והם עצמם עובדים כשכירים בנתבעת ואין להם כל אינטרס למסור מידע כוזב לגבי ההפסקות שהם מקבלים.

בהקשר זה נציין, שכפי שפירטנו לעיל, עדותו של התובע באופן כללי לא היתה אמינה, ועל כן, איננו מקבלים את גרסתו לעניין העדר הפסקות.

1. לאחר ששוכנענו שניתן לתובע מידי יום חצי שעה הפסקה אותה יש להחסיר משעות עבודתו כפי שפורטו בתלוש, עלינו לבדוק האם התובע זכאי להפרשים בגין עבודה בשעות נוספות.
2. בהקשר זה נציין תחילה, כי לפי הפסיקה אין מניעה לשלם לעובדים עבור עבודתם בשעות נוספות בדרך של תשלום שעות נוספות גלובליות ובתנאי שיש בתשלום זה כדי לשקף תשלום אמיתי על פי חוק עבור השעות הנוספות שהעובדים עבדו.
3. שני הצדדים התייחסו לחישוב שיש לבצע על מנת לבדוק האם התובע קיבל תשלום מלא עבור השעות הנוספות שהוא ביצע. אנו בחרנו, במקום להתייחס לחישובי הצדדים, לערוך חישוב בעצמנו:

כפי שפורט לעיל, שכרו של התובע במועד סיום עבודתו עמד על 6,650 ₪. סכום זה בחלוקה ל- 182 שעות, מביא לשכר שעתי בסך 36.54 ₪ לשעה, כפי שמפורט גם בתלושי השכר.

התובע קיבל תשלום בסך 2,850 ₪ בגין שעות נוספות גלובליות, כאשר סכום זה משקף תשלום בגין 50 שעות בתעריף של 125 אחוז (36.54 X 50 X 125% = 2,283 ₪) ועוד 10 שעות לפי תעריף של 150 אחוז (36.54 X 10 X 150% = 548.10 ₪), סה"כ כ-60 שעות נוספות.

להלן טבלה המפרטת את כמות השעות שהתובע עבד לפי תלושי השכר; כמות השעות בהפחתת חצי שעה הפסקה יומית; כמות שעות נוספות מעבר ל-60 שעות נוספות (דהיינו – מעבר ל-242 שעות בחודש).

*10/2018 לא צורף תלוש שכר.

*12/2018 – בתלוש השכר אין פירוט של שעות עבודה ועל כן הסתמכנו על דוח נוכחות.

1. כפי שניתן לראות מהטבלה, היו חודשים בהם התובע עבד פחות מ-242 שעות בחודש והיו חודשים בהם עבד יותר מ-242 שעות בחודש, ואפילו היו חודשים בהם לא השלים משרה מלאה, אך קיבל את מלוא השכר לרבות תשלום בגין שעות נוספות גלובליות.

בסך הכל, אם עורכים חישוב של ממוצע השעות הנוספות שעבד התובע, הרי שהוא עבד בממוצע פחות מ-60 שעות נוספות בחודש.

1. לאור האמור, אנו קובעים, כי התשלום שקיבל התובע עבור שעות נוספות גלובליות משקף את כמות השעות הנוספות שהוא עבד בהן, ועל כן, דין תביעתו לתשלום בגין שעות נוספות להידחות.
2. באשר לטענות התובע בסיכומיו כי לא היה מודע לכך ששכרו כולל תשלום בגין שעות נוספות – תחילה נציין, כי מעדותו של התובע עלה באופן ברור כי במסגרת תנאי העבודה אשר סוכמו איתו הוסבר לו במפורש כי שכרו כולל שעות נוספות גלובליות. מעבר לכך נציין, שככל והתובע לא קרא את המסמכים עליהם חתם ו/או לא עיין בתלושי שכרו, אין לו אלא להלין על עצמו.

נסיעות

1. אין מחלוקת שלמעט בחודשיים הראשונים לעבודתו לא מופיע בתלושי השכר תשלום עבור נסיעות. התובע בכתב תביעתו תובע לפי תעריף חודשי בסך 162 ₪.
2. לגרסת הנתבעת, סוכם עם התובע שהשכר המשולם לו יכלול החזרי הוצאות נסיעה, כאשר לעיתים התובע היה מוסע לביתו או לעיתים לקח רכב מהנתבעת.
3. נציין, כי בהודעה על תנאי עבודה אשר צורפה לתצהירי הנתבעת אין כל התייחסות לגבי תשלום נסיעות.

טענות הצדדים

1. לגרסת התובע בסיכומיו – הנתבעת לא צירפה ראיה או מסמך המעיד כי בין הצדדים נערך הסכם בנוגע להכללת תשלום הנסיעות ברכיב שכר יסוד של התובע, ועל כן, יש לקבל את תביעת התובע ברכיב זה.
2. לגרסת הנתבעת – התובע לא הוכיח כי היתה לו הוצאה בגין הוצאות נסיעה, כאשר מעדות מנהל הנתבעת עולה כי סוכם עם התובע ששכרו יכלול החזרי הוצאות נסיעה והתובע אף העיד כי היה מודע לכך.

דיון והכרעה

1. על פי הפסיקה אין בהוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר כדי לגרוע מהסכמת הצדדים לכלול בשכר הכולל דמי נסיעה ובתנאי שההסכמה לכך תהיה מפורשת וחד משמעית^[3].
2. במקרה דנן אנו סבורים שההסכמה לכלול את דמי הנסיעה בשכרו של התובע לא היתה חד משמעית, וזאת במיוחד נוכח העובדה שעניין זה לא צוין בהודעה על תנאי עבודה וכן בשני תלושי השכר הראשונים של התובע שולם לו תשלום בגין נסיעות.
3. נציין, כי הסכום החודשי שתבע התובע בגין נסיעות נראה סביר על פניו ומכל מקום, הנתבעת לא הביאה כל עדות לכך שחופשי חודשי מביתו של התובע למקום העבודה הוא בסכום נמוך יותר.
4. על כן, התובע זכאי לתשלום בגין נסיעות בסך 162 ₪ X 16 חודשים = 2,562 ₪. סכום זה יישא ריבית והצמדה מהמועד החציוני שבין ספטמבר 2017 ועד וינואר 2019 ועד מועד התשלום בפועל.

חופשה

1. התובע טען בכתב תביעתו כי לא קיבל חופשה כלל, וכי זכאי לקבל 14 ימי חופשה לשנה.

מנגד הנתבעת הפנתה לפנקס חופשה לפיו התובע קיבל 22 ימי חופשה בתקופת עבודתו בשכר מלא, דהיינו, אף מעבר לזכאותו על פי דין.

1. בחקירתו הנגדית התובע העיד כי דוחות הנוכחות/פנקס החופשה שצירפה הנתבעת נכון, וכי ניצל את מלוא ימי החופשה אשר יוחסו לו. התובע טען שעדותו לגבי אי ניצול ימי חופשה לא היתה מבוססת על יומן העבודה, שכן היומן לא היה בפניו.

בהקשר זה נציין, כי יומני העבודה צורפו לכתב ההגנה של הנתבעת, ובוודאי שהיו בפני התובע בעת שנתן את תצהירו, וכי כל גרסתו לגבי אי ניצול ימי חופשה היא דוגמא לחוסר אמינותו של התובע.

טענות הצדדים

1. בסיכומיו טען התובע כי היה זכאי ל-21 ימי חופשה בגין תקופת עבודתו, לפי שכר יסוד של 9,500 ₪ וזאת כפי שעולה מתלוש 1/2019. הרישום בתלושי השכר מוטעה ואינו משקף נאמנה את ימי החופשה שניצל התובע.

טענת הנתבעת כי התובע היה זכאי רק ל-18 ימי חופשה אינה ברורה ואף מנוגדת למפורט בתלושים, כי נצבר לתובע מדי חודש 1.167 ימי חופשה.

בחודש 9/2018 נרשם כי התובע ניצל 4 ימי חופשה, על אף שמדובר היה בימי חג ולא בימי חופשה. בחודש 6/2018 נרשם כי התובע ניצל 3 ימי חופשה, על אף שלפי דוחות הנוכחות לא יצא לחופשה בכלל בחודש זה.

1. הנתבעת טענה בסיכומיה כי התובע היה זכאי ל-18 ימי חופשה בלבד ומהתלושים עולה כי קיבל את מלוא החופשה.

בית הדין השווה בין תלוש 6/2018 ליומן וראה שהתלוש משקף את ימי חופשתו של התובע.

דיון והכרעה

1. עיון בדו"ח הנוכחות של 6/2018 מלמד כי התובע לא עבד בתאריכים 13.6.2018, 27.6.2018, 28.6.2018 ו-29.6.2018. על כן, לא ברורה טענתו בסיכומיו כי לפי דוחות הנוכחות לא יצא לחופשה בחודש זה.
2. עיון בדוח הנוכחות של 9/2018 מלמד כי מעבר לימי החג בהם לא עבד התובע, הוא קיבל חופשה ב-6.9.2018, 9.9.2018, 12.9.2018 ו-30.9.2018 – דהיינו, כי התובע ניצל באותו חודש 4 ימי חופשה בנוסף לימי החג.
3. לאור האמור, ומשהתובע ניצל 22 ימי חופשה במהלך תקופת עבודתו, הרי אינו זכאי לפדיון חופשה.

סיום העבודה ותביעת התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין

1. בכתב תביעתו טען התובע, כי ביום 3.1.2019 הודיעה לו הנתבעת על סיום עבודתו בחברה לאלתר ואף נאמר לו כי הנתבעת מוותרת על נוכחותו ועל עבודתו בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת.
2. גרסת התובע לעניין סיום עבודתו השתנתה בהמשך ההליך.

בדיון המוקדם סיפר התובע שביום 3.1.2019 היה לו ויכוח עם מנהל המחסן סהר אלימלך, שכעס עליו שהוא מטאטא במהלך העבודה. לגרסת התובע, סהר דיבר אליו באגרסיביות והשפיל אותו ליד לקוחות ועובדי החנות לרבות מנהל הנתבעת ובסוף אמר לו "תעוף הביתה תסתלק מפה", ואז התובע לקח את התיק שלו והלך הביתה.

לגרסת התובע, לאחר כשבוע מנהל הנתבעת הגיע אליו הביתה והתובע סיפר לו מה קרה ואף אמר לו שהוא מעוניין לחזור לעבודה, כאשר המנהל השיב לו שינסה לדבר עם סהר כדי שהתובע יחזור לעבודה. זמן מה לאחר מכן, המנהל שב לבקרו וסיפר לו שהוא ניסה לדבר עם סהר לגבי חזרתו לעבודה, אך זה לא צלח.

גם בתצהירו של התובע, נרשם כי סהר אמר לו "תעוף הביתה תסתלק מפה".

בחקירתו הנגדית, התובע שינה את גרסתו, וטען כי סהר אמר לו "אתה מפוטר, תסתלק מפה, תעוף מפה". כאשר הופנה לכך שבתצהירו הוא לא טען שסהר אמר לו שהוא מפוטר, התובע חזר בו מטענתו שסהר אמר לו שהוא מפוטר וטען כי הוא הבין מסהר שהוא מפוטר. לגרסת התובע, מנהל הנתבעת היה עד לוויכוח ואף ראה אותו עוזב את החנות. כאשר התובע נשאל מדוע לא הזמין עובדים שהיו נוכחים בוויכוח על מנת להעיד בעניין זה, הוא ענה "למה שאני אזמין אם אני דובר אמת? אולי לא זוכר הכל, זה הכל נראה לי מעורפל אחרי הרבה שנים. אבל אני זוכר בערך מה שהיה שם".

1. לפי גרסת הנתבעת - התובע וסהר רבו והתובע על דעתו, מבלי שקיבל הוראה לכך מסהר^[4], עזב את מקום העבודה והלך לביתו. הנתבעת הוסיפה כי מנהל הנתבעת לא היה בסביבה בזמן הריב ולא היה מודע לו בזמן אמת.

לאחר מכן, כשנודע למנהל על עזיבת התובע, הוא נסע לביתו של התובע על מנת לברר מה קרה ובשיחתם התובע הסביר לו כי הוא קם והלך בזמן העבודה והוסיף כי לא פנה אליו באותו זמן בגלל שהיה בסערת רגשות. מנהל הנתבעת אמר לו כי עליו להמתין עד שתתקבל החלטה בעניינו, כאשר לאחר כשבוע מנהל הנתבעת שוב נסע לביתו של התובע והודיע לו על פיטוריו. לגרסת הנתבעת, לאור התנהגותו של התובע הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים או להודעה מוקדמת, ואולם הנתבעת שילמה לו זכויות אלו בכל זאת.

הנתבעת הדגישה, כי סהר הוא מנהל המחסן בנתבעת וכי אין לו סמכויות לפטר עובדים.

כן נטען על ידי הנתבעת, כי השיחות שניהל המנהל עם התובע בעת שבא לבקרו בביתו נעשו בלב פתוח ובצורה כנה וגלויה וכי למעשה התובע קיבל את זכות הטיעון.

בחקירתו הנגדית, המנהל העיד כי התובע פוטר בשל כך שנטש את העבודה. כאשר נשאל מדוע לא נעשה לתובע שימוע תשובתו היתה "הסברתי ואסביר שוב שלא החתמתי אנשים ולא הייתי מסודר בכל הקשור לדיני עבודה. לא הבנתי את ההליך של שימוע מבחינתי. עצם זה שביוזמתי ועל דעתי ועל רצוני הטוב הלכתי לתובע הביתה ואפילו לא הזמנתי אותו אליי אחרי שעות העבודה בזמני הפרטי ואחר כך, מס' ימים לאחר מכן, עשיתי זאת מרצוני".

טענות הצדדים

1. לטענת התובע בסיכומיו – הוא פוטר באופן משפיל, בשרירות לב, מבלי שזומן לשימוע כדין, מבלי שנערכה לו שיחת שימוע ומבלי שניתנה לו אפשרות להיוועץ עם אדם המוסמך לייצגו בשימוע. התובע לא זומן לשיחת שימוע, לא נערך פרוטוקול שימוע ואין בשיחות שנערכו עמו כדי להוות שיחת שימוע כמתחייב בפסיקה.

מהראיות עולה, כי מנהל הנתבעת היה מודע לוויכוח בין סהר לתובע.

מכתב הפיטורים הוכן בדיעבד לצורך הליך זה ומעולם לא נמסר לתובע.

מעדויות הנתבעת ניתן ללמוד שהתובע לא נטש את העבודה אלא נעלב ונפגע ולכן עזב ומדובר במעשה בעידנא דריתחא ועל כן, לא מדובר בעבירת משמעת ולא בהתפטרות.

1. לטענת הנתבעת בסיכומיה, התובע מטיל את כובד משקלו על טענתו כי הנתבעת לא עמדה בדווקנות הטקס ומתעלם מהמהות שהובילה בסופו של דבר לפיטוריו. זכות הטיעון ניתנה לתובע. כן הוכח, כי סהר אלימלך לא היה רשאי לפטר את התובע, מה גם שסהר לא פיטר את התובע, וגם לגרסת התובע אמר לו "לעוף הביתה ולהסתלק מפה". גרסת התובע לעניין סיום עבודתו היתה לא עקבית וללא תמיכה של עד כלשהו וזאת בשונה מגרסת הנתבעת שהיתה עקבית.

במקרה דנן, מנהל הנתבעת הגדיל ונסע לביתו של התובע על מנת לשמוע ממנו אודות אירוע המריבה. פניותיו של מנהל הנתבעת לתובע וקיומן של שתי שיחות עימו בטרם פיטוריו ושקילת המשך או אי המשך עבודתו מגשימים את תכלית זכות הטיעון.

דיון והכרעה

1. בעניין ערן ישעיהו אלמגור^[5] נפסק :

"החובה לקיים שימוע טרם פיטורי עובד נועדה לאפשר לו להשמיע טענותיו בטרם תתקבל החלטה הרת גורל לגבי המשך העסקתו. חובה זו נגזרת מכבוד העובד והיא ערובה להוגנות הליך הפיטורים, מטייבת את ההחלטה המתקבלת בסוף התהליך תוך צמצום הסיכון לשגגה, והיא עשויה להגביר את האמון בתהליך וכפועל יוצא מכך בתוצאותיו. בע"ע (ארצי) 23402-09-15‏ ‏ אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ [פורסם בנבו] (28.2.17) ציינו בקשר לכך כי "...הגם שהגשמת חובת השימוע יכולה להיות במספר דרכים הרי שניתן לזהות מכנה משותף חיוני בין הדרכים השונות לקיומה, וזאת על מנת שתכלית השימוע תוגשם. מכנה זה – מבלי להתיימר למצותו – כולל, בין היתר, יידוע העובד בדבר אפשרות הפיטורים; מתן הנימוקים המפורטים בגינם נשקלת אפשרות פיטוריו מספיק זמן מראש, וזאת על מנת שתהא לעובד האפשרות להיערך לקראת השימוע; שקילת טענות העובד בנפש פתוחה וחפצה; ככל שהעובד חפץ להיות מיוצג בהליך השימוע שמורה לו ככלל הזכות לכך..."

....

הליך השימוע דינמי וגמיש ואיננו כבול לכללי טכס נוקשים. כך למשל, נאמר בע"ע 554/09 צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ - משה שמיר[פורסם בנבו] (13.1.11) (להלן: ענין שמיר). (ההדגשות שלנו): "על מנת לקיים את חובת השימוע, אין משמעות הדבר כי חייבים להתקיים 'כללי טקס' צורניים מסויימים. השאלה האם מולאה חובת השימוע נגזרת בכל מקרה מנסיבותיו הוא. לא דומה מקרה בו התשתית העובדתית או האחרת לפיטורים רחבת היקף למקרה פשוט. זאת ועוד, לא כל 'פגם' בשימוע בהכרח יש בו כדי להצדיק מתן פיצוי – כל מקרה צריך להבחן בנסיבותיו"."

1. במקרה דנן, התנהגות התובע ועזיבתו את מקום העבודה, היא שהביאה לפיטוריו. נציין, כי איננו מקבלים את גרסת התובע שסהר פיטר אותו, אלא מהעדויות שבפנינו שוכנענו, כי התובע נעלב מהתנהגותו של סהר ועזב את מקום העבודה בכעס רב. התובע לא פנה למנהל הנתבעת לאחר מכן, אלא מנהל הנתבעת נאלץ לפנות אליו, ואף פעמיים נסע לביתו על מנת לברר את אשר קרה.
2. מכל מקום, שוכנענו כי מנהל הנתבעת הקשיב לדברי התובע, בירר את גרסתו, והחלטתו הסופית לפטרו ניתנה אחרי שקילה ואחרי שקיבל את ההתייחסות של סהר.

עם זאת, על אף שניתנה לתובע הזכות להישמע, איננו סבורים שדי בכך וכי היה מקום לערוך לתובע "טקס שימוע", למסור לו עובר לשימוע מכתב הזמנה הכולל את האפשרות לגבי הפיטורים והנימוקים בגינם נשקלת אפשרות זו וכן מתן אפשרות להיות מיוצג.

1. מכל המפורט לעיל, לאחר שלקחנו בחשבון כי הנתבעת לא ערכה לתובע שימוע בהתאם להוראות הפסיקה מחד, ומאידך לקחנו בחשבון כי מהות השימוע – דהיינו מתן אפשרות לתובע להשמיע את עמדתו לגבי פיטוריו כן התקיימה וכי דבריו נשקלו על ידי מנהל הנתבעת, וכשלקחנו בחשבון את תקופת עבודתו הקצרה של התובע בנתבעת וכן את אופן התנהגותו אשר הביאה לפיטוריו, אנו סבורים כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה של 3,000 ₪.

טענת קיזוז של הנתבעת

1. בסיכומי הנתבעת נטען, כי עקב טעות במערכת השכר של הנתבעת, צורף התשלום בגין תוספת שעות נוספות גלובליות לניכויים לקרן הפנסיה ועל כן, על התובע להשיב את הכספים שהופרשו בטעות.
2. כפי שפורט לעיל, אנו סבורים כי הכללת תוספת שעות נוספות גלובליות בשכרו הקובע של התובע נעשתה כהטבת שכר ולא כטעות, ועל כן, איננו מקבלים את טענת הנתבעת בעניין זה.

סוף דבר

1. תביעת התובע ברכיבים הבאים התקבלה, כאשר על הנתבעת לשלם לו כדלקמן:-

הפרש פיצויי פיטורים בסך 4,559 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין ממועד סיום עבודת התובע ועד מועד התשלום בפועל;

הודעה מוקדמת בסך 2,850 ₪. סכום זה ישא ריבית והצמדה כדין ממועד סיום עבודת התובע ועד מועד התשלום בפועל;

נסיעות בסך 2,562 ₪. סכום זה יישא ריבית והצמדה מהמועד החציוני שבין ספטמבר 2017 ועד וינואר 2019 ועד מועד התשלום בפועל;

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין – 3,000 ₪.

1. תביעת התובע ברכיבים הבאים נדחתה:-

פיצוי בגין הפרשת סעיף 24 לחוק הגנת השכר;

הפרש תגמולי מעסיק;

שעות נוספות;

חופשה שנתית.

1. בנסיבות תיק זה איננו פוסקים הוצאות משפט ושכר טירחה, וזאת הן לאור כך שהסכום שפסקנו הוא פחות מעשירית מתביעת התובע וכן עקב ההתנהלות בתיקו של התובע, כפי שפורטה לעיל.
2. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ' תמוז תשפ"ב, (19 יולי 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. על אף שאלו היו בפניו בעת שחתם על תצהירו. ↑

2. ראה למשל עמ' 10 ו-13 לפרוטוקול. ↑

3. ראה לדוגמא ע"ע (ארצי) 228-08 דפנה אקרמן – אמאב צעצועים בע"מ מיום 6.7.2010. ↑

4. ס' 4 לתצהיר סהר אלימלך ↑

5. ע"ע (ארצי) 22774-06-20 ערן ישעיהו אלמגור – אוניברסיטת בן גוריון, מיום 1.9.2021 ↑