1. לאחר שעיינתי בבקשת הנתבע לביטול פסק הדין מיום 6.1.21, בתשובת התובעות ובתגובת הנתבע לתשובת התובעות, מצאתי לנכון לדחות את הבקשה.
2. טוען הנתבע כי הוא לא התייצב לדיון ההוכחות ביום 6.1.21 משום שהוא נאלץ לשהות בבידוד מיום 3.1.21 ועד ליום 17.1.21. אינני מקבל טיעון זה. הנתבע לא צירף תיעוד או אסמכתא כלשהי בדבר חובתו לשהות בבידוד. בסעיף 3 לתצהיר טען הנתבע כי אשתו קבלה הוראה מהנהלת בית הספר לשהות בבידוד. בסעיף 4 לתצהיר טען הנתבע כי אשתו אף קיבלה הנחיות מקופת החולים. איה ההוראה מהנהלת בית הספר? איה ההנחיות מקופת החולים? אלו לא צורפו. התובעות, בתשובתן לבקשה, ציינו אף הן (בסעיף 11.1) כי הנתבע לא צירף אסמכתאות לטענתו כי הוא שהה כביכול בבידוד. לא לחינם אפשרתי לנתבע להגיש תגובה לתשובה. זאת עשיתי כדי לאפשר לנתבע לתקן את מחדלו ולצרף תיעוד כלשהו לשהותו בבידוד. הנתבע לא ניצל את האפשרות שניתנה לו וגם בתגובה לתשובה הוא לא צירף אסמכתא כלשהי לתמוך בטענתו כי שהה בבידוד. מלבד זאת שהדבר אומר דרשני, הרי שאי-צירוף ראיות מבלי לתת הסבר לכך, יוצרת חזקה לרעתו של הנתבע כי יש דברים בגו וכי אין אמת בגרסתו. אמינות טענתו של הנתבע לוקה בחסר גם משום שאם אשתו קיבלה הודעה מבית הספר ביום 4.1.21 כי עליה לשהות בבידוד הואיל והיא נחשפה לחולה מאומת בבית הספר, מדוע נכנסו הנתבע ואשתו לבידוד כבר ביום 3.1.21? כלום ניבא הנתבע שאשתו תקבל למחרת הודעה מבית הספר כי עליה לשהות בבידוד?
3. טוען הנתבע כי בשל שהותו בבידוד לא היתה לו גישה ליומנו שבמשרדו אשר שם רשם הנתבע את מועד דיון ההוכחות. גם כאן טענתו של הנתבע לוקה בחוסר אסמכתא בולט. שומה היה על הנתבע לצרף צילום של "יומנו" כדי לשכנע את בית המשפט באמיתות טענתו. התובעות, בתשובתן, שבו והטילו ספק באמיתות טענתו של הנתבע (ראו סעיפים 11.3 ו-11.4 לתשובתן). גם כאן, אפשרתי לנתבע להגיש תגובה לתשובה אולם הנתבע לא ניצל זאת כדי לתקן ולהגיש הבהרות, ולא צירף צילום של יומנו כדי לשכנע את בית המשפט כי טענתו אמת. מעבר לחוסר באסמכתאות תומכות, הרי שטענת הנתבע גופה אינה סבירה, ומקובלות עלי הסתייגויות ותהיות התובעות בענין זה כפי שפורטו בתשובתן לבקשה. כלום לא התכונן הנתבע מבעוד מועד לדיון ההוכחות שנקבע ליום 6.1.21? כלום כל מטלותיו ופגישותיו של הנתבע רשומים אך ורק ביומנו שבמשרדו? כלום בודק הנתבע את מטלותיו ופגישותיו רק בבוקרו של אותו יום? כלום לא מעיין הנתבע ביומנו כדי לבדוק את מטלותיו ופגישותיו הצפויים בטווח של מספר ימים? שתיקתו של הנתבע לתמיהות אלה והעדר התייחסות להן בתגובה לתשובה שאפשרתי לנתבע להגיש, מחזקת את המסקנה שבהחלט יש ממש בתמיהות אלה.
4. לאור האמור, אינני מקבל את נימוקו של הנתבע לאי-התייצבותו לדיון, ובדין ניתן פסק דין נגד הנתבע בהעדר התייצבות.
5. טוען הנתבע כי יש לבטל את פסק הדין גם משום שהוא לא קיבל עותק של כתב התביעה המתוקן וגם לא קיבל עותק את תצהירי העדות הראשית שהגישו התובעות. אינני מקבל טענות אלו. מתשובת התובעות ואישור המסירה שהן צירפו, עולה כי הצהרתו של הנתבע בסעיף 11 לתצהיר התומך בבקשה לביטול פסק דין, היא כוזבת, שכן בניגוד לטענתו כאילו תצהירי העדות הראשית של התובעת לא הומצאו לו, הרי שאישור המסירה שצירפו התובעות מעיד כי תצהירי העדות הראשית הומצאו גם הומצאו. הצהרתו של הנתבע, שנמצאה אפוא כוזבת, משליכה על חוסר אמינות כללי של טענות הנתבע.
6. גם טענתו של הנתבע שכתב התביעה המתוקן לא הומצא לו, אין בה ממש. הנתבע לא טרח לפרט במה שונה כתב התביעה המתוקן, מכתב התביעה המקורי. הנספחים הנוספים שצורפו לכתב התביעה המתוקן, כלל אינם נובעים מתיקון כתב התביעה כי אם ממילוי הוראות ההחלטה מיום 25.11.19 כמו גם הוראות תקנה 214ב1 ותקנה 214ח לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, המורות לתובע להתאים את כתב התביעה בסדר דין מקוצר שניתנה בו רשות להגן, לתביעה בהליך של סדר דין מהיר, אשר בין היתר מחייבות הגשת רשימת מסמכים הנוגעים לתביעה ועותק מסמכים אלו. זו אפוא הסיבה שצורפו "נספחים נוספים" ולא בשל תיקון כתב התביעה כביכול, כטענת הנתבע. בכתב התביעה עצמו לא נעשה שינוי, למעט הפחתת סכום התביעה לסך של 36,342 ₪.
7. עוד טוען הנתבע כי יש לבטל את פסק הדין בשל העדר יריבות, שכן ההתקשרות עם התובעות נעשתה, לטענתו, ע"י חברת להב לוי החזקות ולא ע"י הנתבע באופן אישי. אינני מקבל טענה זו שכן הנתבע לא ביסס אותה. הנתבע לא ציין מה מספר ח.פ., ככל שמדובר בחברה לטענתו, או כל אסמכתא אחרת כי מדובר בחברה. זאת ועוד, מקובלת עלי טענת התובעות כי מדובר בהרחבת חזית אסורה שכן טענה זו נטענה לראשונה בבקשה לביטול פסק הדין והיא לא נטענה בבקשת הרשות להגן. הנתבע סומך את טענתו על נספח ו' לכתב התביעה המתוקן, ברם אותו נספח ו' כבר צורף לכתב התביעה המקורי (בסדר דין מקוצר) על כן שומה היה על הנתבע להעלות טענת העדר יריבות כבר בבקשת הרשות להגן. משלא עשה כן, העלאת הטענה כעת מהווה הרחבת חזית כאמור.
8. הלכה היא, כי המבקש לבטל פסק דין, שומה עליו לשכנע את בית המשפט כי סיכויי ההגנה שלו טובים. לא מצאתי בבקשה לביטול פסק הדין טיעונים משכנעים כי סיכויי ההגנה טובים.
9. על כל האמור יש להוסיף כי בקשת הנתבע לביטול פסק הדין הוגשה ביום 24.2.21 - באיחור. כפי שציינתי בהחלטה מיום 25.2.21, מזכירות בית המשפט המציאה לנתבע את פסק הדין עוד באותו יום בו ניתן, קרי ביום 6.1.21, הן בפקס 03-5349092 והן בדואר אלקטרוני [email protected] שמסר הנתבע בעצמו. טוען הנתבע כי מספר הפקס איננו שלו אלא של אדם שסייע לו בעבר בהכנת מסמכים שהגיש לבית המשפט. בענין זה יש להשיב כי אין לנתבע להלין אלא על עצמו. יתר על כן, טענה זו, כמו גם יתר טענותיו של הנתבע, נטענה בעלמא ללא כל אסמכתא תומכת. הנתבע לא טרח אפילו לציין את שמו של אותו אדם עלום שסייע לו, כטענתו. למותר לציין שהנתבע לא צירף תצהיר של אותו אדם עלום, על כי פסק הדין התקבל אצלו בפקס ביום 6.1.21 אולם הוא לא מסר את פסק הדין לנתבע.

אשר לדואר האלקטרוני, טוען הנתבע כי הוא לא הצליח לפתוח את קובץ פסק הדין שצורף. ברם, הנתבע איננו מכחיש כי הוא אכן קיבל מבית המשפט את הדואר האלקטרוני ביום 6.1.21. אני מוצא אפוא חוסר תום לב בהתנהלותו של הנתבע, שמודע להליך המשפטי שמנהלות התובעות נגדו, הוא מקבל דואר אלקטרוני מבית המשפט, והוא לא טורח ליצור קשר עם בית המשפט לברר במה מדובר? על הנתבע - אשר מבקש כעת לבטל את פסק הדין – לבוא לבית המשפט בידיים נקיות. התנהלותו של הנתבע מעידה על חוסר ניקיון כפיים.

1. לאור כל האמור, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית משום שהיא הוגשה באיחור ובחוסר ניקיון כפיים, והיא נדחית גם לגופה – כפי שפורט.
2. הנתבע ישלם לתובעות הוצאות הבקשה בסך 700 ₪.

ניתנה היום, ט' סיוון תשפ"א, 20 מאי 2021, בהעדר הצדדים.