1. לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב הנתבעת בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש על רקע תאונת דרכים.

תאונת הדרכים אירעה ביום 03.01.2019 בין כלי רכב, מ"ר 76-071-38 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 62-239-11 שבעת התאונה היה מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעת") (ולהלן: "התאונה").

2. אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים אשר לנסיבות התרחשותה ואשר להיקף הנזק.

3. נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4. בתום ישיבת ההוכחות הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5. על סמך מכלול החומר המונח לפניי, ולאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהגת רכב הנתבעת תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 35% ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 65%.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לתת הנמקה תמציתית בלבד, כדלקמן:

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב הנתבעת, אשר הייתה סדורה ומהימנה עליי, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת, שלא הותירה בי רושם דומה, בלשון המעטה.

סבורני כי התאונה ארעה בכביש המוביל למעגל התנועה, כאשר הנתיב הימיני עליו נסע רכב התובעת מצטמצם לנתיב השמאלי עליו נסע רכב הנתבעת. כמו כן, סבורני כי רכב התובעת סטה שמאלה, לקראת סיום נתיב נסיעתו, בהתעלמות מרכב הנתבעת הנוסע משמאלו, מתוך מטרה להקדים את רכב הנתבעת, הגם שזכות הקדימה הייתה נתונה לרכב הנתבעת.

אף מוקדי הנזק ברכבים – ברכב התובעת בכנף הקדמית שמאלית וברכב הנתבעת לכל אורך הדופן הימינית – מתיישבים עם סטייתו של רכב התובעת שמאלה כאשר רכב הנתבעת היה בנסיעה ישרה ורציפה כבעל זכות הקדימה.

משכך, את עיקר האחריות לקרות התאונה יישא נהג רכב התובעת.

עם זאת, איני פוטר את נהגת רכב הנתבעת מהאחריות לקרות התאונה, שכן סבורני כי נהגת רכב הנתבעת לא פעלה בכל האמצעים העומדים לרשותה למניעת התאונה, ובכלל זה לא וידאה טרם התקדמותה כי רכב התובעת נותן לה זכות קדימה, שהרי זכות קדימה מקבלים ולא נוטלים.

אשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען שנגרם לתובעת, הרי מאחר שהנזקים הנטענים נתמכים בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית, שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק ומאחר שהצד שכנגד אף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

לפיכך, התביעה מתקבלת חלקית, כפי האמור בפתח סעיף 5 לעיל.

6. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סך של 4,423 ₪, שהינו 35% מסכום התביעה, בתוספת אגרת בית המשפט כפי ששולמה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. שכ"ט עו"ד בסך של 1,800 ₪.

6.3. שכר העד כפי שנפסק בדיון.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. הנתבעת תשלם שכר העדה מטעמה כפי שנפסק בדיון.

8. הואיל וב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, ניתן בזה פטור מתשלום המחצית השנייה של האגרה, וככל שזו שולמה היא תושב למשלם.

9. המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ט"ז אדר תש"פ, 12 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.