בפני תביעה קטנה, בסך 31,353 ₪, שעניינה דרישת החזר כספי ופיצוי.

בנסיבות, הסכימו הצדדים להכרעה על פי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, בלא נימוקים, ובהסתמך על טענות הצדדים ועל החומר שבתיק. כך הסכימו הצדדים, וטוב שכך הסכימו, שכן "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (תוספתא, סנהדרין א', ט"ו).

מטבע הדברים, נוכח אופיו של סוג זה של הכרעה במחלוקת, והיתרונות הגלומים לשני הצדדים מכך שעניינם לא יפורט בפסק-דין המתפרסם ברבים, לא אדרש כאן לטענות הצדדים.

עם זאת, כן אעיר, לגבי סכום התביעה, כי סכום מסוים שולם ע"י הנתבעת לתובע לאחר הגשת התביעה, וכי לא מעט מרכיבי התביעה נשענים על נזקים עקיפים נטענים, אשר גם במקרים רגילים קשה מאד להוכיחם (זאת בהתעלם מכך שבסיס התביעה מצוי במחלוקת בין הצדדים).

לפיכך, פשרה הגיונית בין הצדדים לא תוכל להישען על היות רכיבים אלה בעלי סיכוי סביר להתקבל (בפסק-דין מנומק, אם היה ניתן כזה), ויתר הרכיבים מסתכמים בסך 7,200 ₪, בלבד.

"פסיקה בדרך של פשרה פירושה שבית המשפט לא ידרש להכריע את הדין ולתת פסק דין על פי קביעה שבעל דין זה או אחר צודק במחלוקת על פי הוראות החוק או הדין אלא משמעותה שביהמ"ש יתן פסק דין על דרך הביניים והמיצוע שבין טענות שני הצדדים." (ר' ת.א. (ב"ש) 187/93 – פרץ אשר נ. קופ"ח של ההסתדרות, תק-מח 95(3), 240).

לאחר ששקלתי את הסיכויים והסיכונים של שני הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים ובמסמכים שלפני, הנני קובע שיהיה זה נכון וצודק, כסילוק סופי ומוחלט של כל טענות הצדדים בעניין זה, לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך כולל של 2,700 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יצבור הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ט אב תשע"ט, 20 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.