ערעור זה עניינו החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 27.5.2019, אשר קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור של 42% החל מיום 6.5.2014, בהתייחס לתאונת עבודה מיום 17.4.2011.

הרקע לערעור

1. המערער הוא כבאי בכיר, אשר כיהן כמפקד תחנת כיבוי באופקים. ביום 17.4.2011 נפגע המערער בתאונת עבודה, כאשר התמוטט, נפל ואיבד את ההכרה למספר שניות. המערער פונה באמבולנס לבית החולים סורוקה.

הרקע להתמוטטות המערער היה ביקור פתע של מר דני ששון, מפקד השירות. במהלך הביקור התפתח ויכוח עז בין השניים, במהלכו הטיח מפקד השירות במערער ביקורת חריפה בעניין התנהלותו, תוך השפלתו והאשמתו בכך שהוא לא מהווה דוגמה אישית לפקודיו בתחנה. לוויכוח היו עדים שניים מפקודיו. מפקד השירות אף איים על המערער בהשעיה. כאשר ניסה המערער לצאת מהחדר כדי להירגע, התמוטט. בנפילה נחבל המערער בכתף שמאל.

1. המערער היה מאושפז מספר ימים, במהלכם עבר צנתור. ביום 31.5.2011 פנה לייעוץ קרדיאלי אצל פרופ' יעקב הנקין, אשר כתב (להלן – "יעוץ פרופ' הנקין"):

"מחלה נוכחית / מעקב: לפני כחודש וחצי, יום לפני חג הפסח, במהלך ויכוח סוער עם מפקדו בעבודה חש לחץ בחזה וכנראה איבד את הכרתו ונחבל בכך (כך במקור – י.א.) שמאל. אושפז בסורוקה ועבר צנתור לב: נמצאה אי-סדירות ב-LAD. מאז ממשיך לסבול מידי פעם מלחץ בראש ו/או בחזה (ללא קשר למאמץ), עליות לחץ דם ומידי פעם דופק מואץ.

לא ידוע על מחלות לב במשפחה. אינו מעשן.

בדיקה גופנית: נינוח, ללא חיוורון או קוצר נשימה. דופק מלא וסדיר. ל"ד 150/90. צוואר: ללא גודש ורידי או אוושות. ריאות: כניסת אויר תקינה, נשימה בועית. לב: קולות סדירים ותקינים, ללא אוושות. גפיים: ללא בצקת.

אקו-קרדיוגרפיה: תקין למעט הפרעה בהרפיה.

הערכה ודיון: מדובר בגבר צעיר ובריא אשר חווה טראומה נפשית בעבודה ובעקבות זאת החל לסבול מכאבי חזה, פלפיטציות ועליות לחץ דם. בצנתור נמצאה עדות למחלה כלילית חסימתית, אך יש צורך בהמשך טיפול תרופתי מניעתי עקב המחלה הקלה שנמצאה ב-LAD.

עקב עליית לחץ הדם, צריך להמשיך טיפול תרופתי: לדעתי רצוי לנסות מינון קטן של חוסם בטה.

הבעיה העיקרית כעת היא מצב חרדתי, פוסט-טראומטי. לדעתי צריך להפחית את העומס הנפשי והגופני בעבודה עד אשר יתאושש מהטראומה. לצורך כך יש להפנותו לרופא תעשייה."

1. האירוע הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן – "המוסד") כתאונת עבודה. הוכרו הפגימות: לחץ בחזה; התקף חרדה; וחבלת כתף שמאל.
2. ועדה רפואית קבעה למערער ביום 6.5.2013 נכות זמנית בשיעור של 20%, מיום 18.7.2011 עד ליום 5.5.2014, עקב מצבו הנפשי.
3. המערער הגיש ערר על החלטות הוועדה בתחום האורתופדי, בתחם הנפשי ובתחום הקרדיולוגי – בהתייחס למחלת הלב; הפרעות הקצב; ויתר לחץ דם. המערער הגיש לוועדת הערר חוות דעת של ד"ר שמעון בראון, מומחה למחלות לב, מיום 1.8.2013 (להלן – "חוו"ד ד"ר בראון"). בחוות הדעת כתב ד"ר בראון כך:

"מר אוחנה היה גבר בריא לחלוטין עד האירוע בתאריך 14.4.2011 במקום עבודתו. האירוע הנפשי החריג, אשר תואר לעיל, היה הזרז (trigger) להתפתחות הפרעה בתר-חבלתית – PTSD משמעותית. עקב הפרעה נפשית זו נמצא מר אוחנה בטיפול פסיכיאטרי, עדין ללא השפעה משמעותית על מצבו הנפשי. במקביל התפתחה מחלת לב טרשתית. ביטוי של המחלה נצפה בצנתור הכלילי מיום 26.4.2011, אשר הדגים שינויים טרשתיים בעורקים הכליליים. מאז האירוע סובל מר אוחנה מתסמינים לבביים שונים בין היתר לחצים בחזה במנוחה ובמאמץ, קוצר נשימה ופלפיטציות. קשיים ניכרים בביצוע מאמצים גופניים ונפשיים.

עקב תלונות אלה מתקשה מר אוחנה לחזור לסדר חייו הקודם ולמעשה אינו מסוגל להשתלב מחדש במעגל העבודה.

למיטב הערכתי, מר אוחנה במצבו הקרדיאלי בנוכחי (עקב מחלת הלב הטרשית המקננת בגופו) אינו מסוגל לחזור לכל עבודה אשר כרוכה במאמץ גופני או דחק נפשי.

על בסיס בנתונים שהובאו ברישא של הדיון, אין ספק שקיים קשר נסיבתי וסיבתי בין מגבלותיו הלבבית הנוכחיות של מר אוחנה לאירוע הנפשי החריג מיום 17.4.2011, אשר גרם להופעת PTSD וכתוצאה מכך להחמרה משמעותית במחלת הלב.

סיכום

למיטב הערכתי, קיים קשר נסיבתי וסיבתי בין האירוע הנפשי החריג במקום עבודתו של מר אוחנה ביום 14.4.2011 להתפתחות והחמרת מחלת הלב הטרשתית ממנה הוא סובל היום, אשר אינה מאפשרת שובו לעבודה במסגרת בה עבד שנים ארוכות.

הערכה תפקודית: (תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956)

הנכות הלבבית: לפי סעיף 9 (1)(VI) 50% (קיימת נשמת לאחר מאמץ, בצקת עם או בלי הפרעות בקצב (דרגה תפקודית שלילית).

הנכות בגין יתר לחץ דם: לפי סעיף 9 (3) (ב) 10%.

הנכות בגין הפרעות הקצב: לפי סעיף ליקוי 9(4) (א) (II) 20% (התקפים שכיחים)."

1. בהחלטה מיום 26.11.2013 הותירה ועדת הערר את שיעור הנכות הזמנית על כנו ודחתה את הערר.
2. על החלטת הוועדה הוגש ערעור לבית הדין האזורי לעבודה, בו נקבע ביום 18.8.2014 שיש לקבל את הערעור. עניינו של המערער חזר לדיון בוועדה לעררים, אשר ביום 27.8.2015 דחתה את הערר בשנית.
3. על החלטת הוועדה הוגש ערעור נוסף לבית הדין אזורי לעבודה. ביום 10.1.2017 נקבע בפסק הדין כי עניינו של המערער יועבר לדיון בוועדה בהרכב אחר.
4. בעקבות פסק הדין התכנסה ועדת ערר בהרכב אחר. לאחר דיון והפניית המערער לוועדת רשות לצורך קביעה בדבר הפעלת תקנה 15, סיכמה הוועדה ביום 17.10.1017 שלמערער נכות נפשית בשיעור של 20%; נכות בשיעור של 10% נוספים בגין קרע בכתף שמאל; ושיש להפעיל את תקנה 15 במלואה, כך ששיעור נכותו הכולל של המערער נקבע כעומד על 42%.
5. על החלטת הוועדה הוגש ערעור נוסף לבית הדין לעבודה. ביום 10.3.2019 ניתן פסק דין מתוקן (להלן – "פסק הדין המחזיר"), אשר קבע:

"עניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב (של הוועדה מיום 17.10.2017) על מנת שתתייחס באופן ענייני ומנומק לאמור בחוות הדעת מאת ד"ר שמעון בראון, באשר ליתר הפגיעות הקרדיולוגיות שהן הפרעות קצב ולחץ דם, וכן למבחן מאמץ מיום 3.7.2011.

הוועדה תבהיר את התייחסותה באשר למסמך מאת פרופ' הנקין מיום 31.5.2011 בכל הנוגע לקביעותיו בנושא הקשר הסיבתי. הוועדה תיתן את דעתה לטענת המערער כי עובר לאירוע לא סבל מכל בעיה קרדיולוגית.

כמו כן, הוועדה תעיין במכלול התיעוד הרפואי מהטיפולים הרפואיים שעבר המערער אצל ד"ר בן ציון לפי סיכומי פגישה מימים 28.2.2013, 30.4.2013, 27.9.2013, 14.3.2014, 15.10.2014 ו-7.8.2015 ותתייחס לקיומה או היעדר קיומה של החמרה בשים לב לכתוב בסיכומי הפגישה והשינוי בטיפול התרופתי אותו נוטל.

הוועדה תזמן את המערער ובא כוחו לדיון בפניה, ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בנושאים הנ"ל.

הוועדה תפרט ותנמק החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה."

1. בעקבות פסק הדין המחזיר התכנסה הוועדה לעררים ביום 27.5.2019, וקבעה כך:

"לא נבדק.

הוועדה התכנסה מתוקף פס"ד מתוקן מיום 10.3.2019 בהסכמת הצדדים. הוועדה התבקשה לדון בקש"ס בין התאונה הנדונה לבין הופעת תלונות קרדיולוגיות לרבות כאבים בחזה, יתר לחץ דם ופלפיטציות בעקבות התאונה. בנוסף התבקשה הוועדה לעיין בסיכומי פגיעה ד"ר בן ציון ולהתייחס לקיום או העדר קיום החמרה בתחום הנפשי.

מבחינה נפשית הוועדה עיינה ברישומי ביקורים הנקובים בפסה"ד והתרשמה שלא מתוארות בהם תנודות דרסטיות במצבו הנפשי של התובע. סימני חרדה ודיכאון המתוארים ברישומים הם יחסית יציבים וטיפול תרופתי שנקבע בביקור הראשון הועלה לפי התכנון עד לביקור האחרון, לפיכך אין עדות להחמרה במצבו הנפשי של התובע ברישום שעמד בפני הוועדה.

מבחינה קרדיאלית הוועדה עיינה במבחן מאמץ 7.3.2011 אשר הדגים הפרעות קצב חדריות בודדות. מדובר בממצא שכיח באוכלוסיה הכללית. בהעדר עדות לנזק לשריר הלב או להפרעה בהספקת הדם לשריר הלב שנגרמה בגין התאונה הנדונה, אין להפרעות קצב אלה כל משמעות מבחינת התאונה. לציין כי בתחילתו של מבחן המאמץ נמדד ל.ד. 120/80 במנוחה שהוא תקין לחלוטין ובמהלך המבחן עלה עד 150/60/80 תגובה נורמלית לחלוטין למאמץ ואינה תומכת בקיומו של יתר ל.ד. קבוע ומתמשך. הוועדה עיינה במכתבו של פרופ' הנקין 31.5.11 אשר מתאר תלונות של כאבים בריצה, פלפיטציות ועליות ל.ד. בעקבות אירוע נפשי טראומטי שחווה בתאונה הנדונה. הוועדה מבקשת להדגיש כי תלונה של "פלפיטציות" אין משמעותה בהכרח הפרעת קצב.

פלפיטציות הינן תחושה סובייקטיבית שבה האדם מודע לקצב ליבו, לפעמים קשורה גם בהפרעות של קצב הלב אך לפעמים מופיעה גם כאשר קצת הלב סדיר וללא כל הפרעות ולכן לא ניתן להתייחס לתלונה הסובייקטיבית של הפלפיטציות שמובאות גם בביקוריו אצל ד"ר בן ציון כתלונה שמשקפת הפרעות קצב בפועל. הממצא האובייקטיבי היחיד שמתאר הפרעות קצב הוא מ. (?) מאמץ (?) שכאמור מתוארות הפרעות קצב חדריות בודדות שאין להם כל משמעות קלינית. הוועדה (?) ותציין כי באשפוזו של המערער בעקבות התאונה לא נמצאה כל עדות לקרותו של נזק קרדיאלי כלשהו שקשור לתאונה לא הייתה עדות לאוטם שריר הלב. ממצאי הצנתור הדגימו טרשת קלה שהייתה קיימת עוד טרם התאונה הנדונה ואין על כך מחלוקת ותפקוד הלב באקו מיום 22.4.11 הייתה שמורה ללא הפרעות אזוריות ב(?). על כן קיימת ראיה פוזיטיבית לכך שבתאונה הנדונה לא נגרמה למערער פגיעה או נזק קרדיאלי כלשהו אשר יכל להוות בסיס להתפתחות עתידית של הפרעות קצב. גם עניין יתר לחץ הדם אינו קשור לתאונה הנדונה שכן אין מדובר בהופעה של יתר ל.ד. קבוע ומתמשך. לראיה ערכי לחץ הדם שנמדדו באשפוזו 17.4.2011 היו במיון 170/86 ובמחלקה 139/78 (ערך תקין). ביום 26.4.2011 נמדד 120/86, ביום 20.6.2011 נמדד 112/75 וביום 3.7.2011 נמדד 120/80 לפני תחילת מבחן מאמץ. על כן לא ניתן לקבוע כי למערער יתר ל.ד. קבוע ומתמשך שנגרם בעקבות התאונה הנדונה. הוועדה תציין כי תופעות של דחק נפשי ואירועי חרדה יכולים להיות מלווים בעלייה זמנית וחולפת של ל.ד. ותלונות סובייקטיביות של כאבים בחזה ופלפיטציות כל אלה קשורים למצב החרדה והדחק הזמניים והחולפים ואינם מבטאים מחלה קרדיאלית פעילה. גם פרופ' הנקין בבדיקתו מיום 31.5.2011 כותב מפורשות כי הבעיה העיקרית של המערער הינה מצב פוסט טראומטי ולא בעיה קרדיאלית פעילה.

בהעדר עדות לנזק קרדיאלי קבוע שנגרם עקב התאונה. בהעדר עדות להפרעות קצב משמעותיות. ובהעדר עדות ליתר ל.ד. קבוע ומתמשך בעקבות התאונה הוועדה דוחה את הקש"ס בין מחלת הלב, טרשת העורקים הקלה, (?) לסרוגין בערכי לחץ הדם והפרעות הקצב לבין התאונה הנדונה. התלונות הסובייקטיביות של פלפטציות וכאבים בחזה אינם קשורים למחלת לב אורגנית ונגרמות כחלק של מצבי חרדה ומצב פוסט טראומטי. הוועדה מפנה לסיכום הפרוטוקול מיום 12.6.2017 בו מפרטת התייחסותה לחוו"ד ד"ר בראון באופן מפורט וברור לרבות התייחסות למאמרים שציטט בחוות דעתו ב(?). (?) כי כל המאמרים העוסקים בתופעה של טרשת עורקים או מחלה קרדיאלית על רקע PTSD מתייחסים למעקב אחר חולים במשך שנים רבות (?) שלא ניתן לקשור מחלה תורשתית קלה (?) התאונה למצבי הדחק הנפשי שהתפתח אצל התובע בעקבותיה. הוועדה מאששת את החלטתה הקודמת."

1. על החלטות אלו הערעור שלפני.

טענות הצדדים

1. לטענת המערער, הוועדה התעלמה מחוו"ד ד"ר בראון מיום 1.8.2013, אשר קבע כי קיים קשר בין המצב הקרדיאלי לבין האירוע הטראומטי, אשר גרם להתפתחות הפרעה בתר חבלתית, שאובחנה על ידי ד"ר בן ציון ביום 28.2.2013. הוועדה הפנתה להתייחסותה הקודמת לחוו"ד ד"ר בראון, מיום 12.6.2017. הוועדה שללה קשר סיבתי בהסתמך על השיהוי באבחון בלבד.

כן טען המערער שהוועדה התייחסה לחלקים מיעוץ פרופ' הנקין, באופן אשר אינו משקף את מסקנתה. בנוסף לכך, לא התייחסה לעובדה שלפני התאונה לא סבל מבעיה קרדיולוגית.

המערער טען שקביעת הוועדה לפיה אין עליה משמעותית וקבועה בלחץ הדם לוקה בחסר שכן אינה לוקחת בחשבון טיפול תרופתי ואת חוסר האיזון, אשר לא היה קיים לפני האירוע.

בעניין המצב הנפשי של המערער, חרף טענת הוועדה לפיה לא חלה החמרה במצב הנפשי, עיון במסמכים אליהם הפנה פסק הדין המחזיר מגלה שד"ר בן ציון ציין פעם אחר פעם שחלה החמרה. בנוסף לכך, אין הלימה בין מצבו של המערער, שהפסיק את עבודתו בעקבות המצב הנפשי, לבין קביעת סעיף הליקוי בהתאם לקריטריונים.

המערער המשיך וטען כי דרישת הוועדה לנזק לשריר הלב אינה דרישה הבאה לידי ביטוי בסעיף הליקוי. על הוועדה להיצמד ללשון הסעיף ולקבוע אחוזי נכות בהתאם.

לסיכום הדברים, טען המערער שמכל האמור לעיל עולה שהוועדה נעולה בהחלטתה, לאחר שלא קיימה את פסק הדין בפעם השנייה. על כן, מבקש המערער להשיב את עניינו לדיון בוועדה בהרכב חדש.

1. לטענת המל"ל לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ואין להתערב בשיקול דעתה הרפואי המקצועי. הוועדה התייחסה התייחסות עניינית ומפורטת לחוו"ד ד"ר בראון, הוסיפה על דבריה במסגרת הוועדה הקודמת והתייחסה למחקרים עליהם נסמך. גם התייחסות הוועדה לייעוץ פרופ' הנקין היא עניינית ומתיישבת עם קביעתו לפיה הבעיה העיקרית של המערער היא מצבו הנפשי.

כן טענה שקביעותיה באשר למצב הלב ולחץ הדם של המערער הן בגדר שיקול דעתה הרפואי, לאחר שהתייחסה למסמכים שהייתה צריכה להתייחס אליהם במסגרת פסק הדין. גם באשר למצבו הנפשי של המערער, הוועדה התייחסה למסמכים שנדרשה להתייחס אליהם והיא רשאית לפרשם בהתאם לשיקול דעת הרפואי המקצועי. קביעת הוועדה בעניין זה תואמת את סעיף הליקוי.

הוועדה נצמדה ללשון הסעיף גם בעניין הלב ופירטה שפלפיטציות אינן הפרעות קצב; שהפרעת לחץ הדם אינה משמעותית וקבועה ושהתסמינים קשורים למצבו הנפשי של המערער. הוועדה נימקה בבירור את החלטתה, אשר התייחסה לכלל התסמינים ולא רק להעדר נזק לשריר הלב, כלומר, העדר הנזק לשריר הלב הוא לא הגורם לקביעתה בדבר סעיף הליקוי בעניין זה.

לסיכום הדברים, הוועדה לא הייתה נעולה בדעתה ופעלה בהתאם לפסק הדין המחזיר. זהו הרכב שני של ועדה לעררים שדן בעניינו של המערער ומגיע לאותה מסקנה.

הכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין טענות הערעור להתקבל בחלקו, כמפורט להלן.
2. תקנה 30(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, קובעת את סמכויותיה של הוועדה הרפואית לעררים. ככלל, סמכויותיה של הוועדה הן רחבות מאוד. זו יכולה לקבוע דרגת נכותו של המבוטח אשר עניינו מובא בפניה, לאשר את החלטת הוועדה מדרג ראשון, לבטלה או לשנותה, אף אם לא עולה העניין מנוסח הערר ואף אם לא נתבקשה לעשות כן על ידי העורר או על ידי המוסד. הלכה למעשה, מרגע שהובא עניינו של מבוטח לפני הוועדה לעררים וכל עוד לא הוגבלו סמכויותיה בפסק דין מחזיר, היא רשאית לבחון את כל העניינים הרפואיים המובאים בפניה ולקבוע את הנכות, בכל אחד מהם.
3. במקרה שמדובר בפסק דין מחזיר, על הוועדה להיצמד ללשונו הדווקנית של פסק הדין ולפעול בגדרו והיא אינה יכולה לחרוג ממנו. הלכה זו מקובלת היום על הכל ועל פיה פועלות הוועדות הרפואיות למיניהן.
4. בענייננו, פסק הדין המחזיר הורה לוועדה להתייחס לנושאים הבאים:
   1. התייחסות עניינית ומנומקת לחוו"ד ד"ר בראון, ביחס לפגיעות הקרדיולוגיות – הפרעת קצב; לחץ דם; ומבחן המאמץ מיום 3.7.2011.
   2. הבהרת התייחסות הוועדה בקשר לייעוץ פרופ' הנקין בכל הנוגע לקביעותיו בנושא הקשר הסיבתי.
   3. התייחסות להיעדרה או קיומה של החמרה בתחום הנפשי, לאחר עיון בסיכומי פגישות עם ד"ר בן ציון ובשימת לב לשינוי התרופתי.
5. באשר להתייחסות הוועדה לחוו"ד ד"ר בראון. הוועדה נדרשה להתייחס לחוו"ד ד"ר בראון באשר לפגיעות – הפרעות קצב ולחץ דם וכן למבחן המאמץ מיום 3.7.2011.

חוו"ד ד"ר בראון דנה בהרחבה בקשר הסיבתי בין האירוע החריג ומצבו הנפשי של המערער לבין מצבו הקרדיאלי. ואולם, חוות הדעת לא מפרטת את המצב הקרדיאלי – מהי מידת הפגיעה שנגרמה. ד"ר בראון ציין תחת "קיצור תולדות המקרה" את בדיקת המאמץ מיום 3.7.2011, אולם לא פירט מהי משמעות ממצאי הבדיקה: "...נצפה כושר גופני נמוך, הפרעות קצב מסוג VPC's, SVT.". מלבד שורה זו, חוות הדעת לא פירטה את מידת ההפרעות ואת משמעותן מבחינה ארוכת טווח – וזאת, בשונה מהוועדה אשר פירטה את המדידות שנצפו של לחץ הדם ואבחנו אותן כתקינות וככאלה שאינן תומכות ביתר לחץ דם קבוע ומתמשך. כן פירטה על אודות הפלפיטציות כתחושה סובייקטיבית ולא כפגיעה פיזית בתפקוד הלב.

1. באשר להתייחסות הוועדה למסמך מאת פרופ' הנקין מיום 31.5.2011. הוועדה נדרשה להתייחס לקשר הסיבתי בין המצב הנפשי לבין לפגיעות הקרדיאליות וכן לכך שלפני התאונה המערער לא סבל מכל בעיה קרדיולוגית. הוועדה פירטה את הממצאים העולים מהמסמכים הרפואיים, ומסקנתה היא שלא קיימת ראיה לכך שנגרם נזק קרדיאלי בעקבות התאונה, המהווה בסיס להתפתחות הפרעות קצב או יתר לחץ דם. על כן, דחתה הוועדה גם את הקשר הסיבתי בין הפגיעה – שלא קיימת, לבין התאונה הנדונה.

בעניין זה, הוועדה לא התייחסה להוראת פסק הדין המחזיר המבקשת התייחסות למצבו של המערער לפני ואחרי האירוע. לפי המסמך של פרופ' הנקין מיום 31.5.2011, "יש צורך בהמשך טיפול תרופתי מניעתי עקב המחלה הקלה שנמצאה ב-LAD. עקב עליית לחץ הדם, צריך להמשיך טיפול תרופתי.". אין חולק שלפני האירוע המערער לא נטל תרופות; ולפי פרופ' הנקין, הרי שלאחר התאונה הוא נדרש ליטול תרופות. הוועדה לא התייחסה, כפי שנדרש ממנה בפסק הדין המחזיר, למצבו הקרדיאלי של התובע לפני ואחרי האירוע – לכך שהוא זקוק לטיפול תרופתי שלא נזקק לו לפני האירוע.

1. באשר להתייחסות הוועדה לתיעוד הרפואי מד"ר בן ציון. הוועדה ציינה שעיינה ברישומים ולא התרשמה שחלו תנודות דרסטיות ושסימני החרדה "יחסית יציבים". הוועדה ציינה שהטיפול התרופתי הועלה כמתוכנן, לפיכך אין עדות להחמרה במצב הנפשי.

הוועדה נדרשה בפסק הדין המחזיר להתייחס לקיומה או העדרה של החמרה בשים לב לסיכומי הפגישה ולשינוי התרופתי. הוועדה לא התייחסה בהרחבה מספקת לעניין ההחמרה במצב הנפשי. אמנם, חלק מן הטיפול התרופתי תוכנן כך שהמינון יעלה (לפי המסמך מיום 28.2.2013), ואולם, נראה שהמערער נאלץ להעלות את מינון נטילת חלק מהתרופות לפי מצבו. לדוגמה, במסמך מיום 28.2.2013 נכתב שהוא לא נוטל כדורי הרגעה באופן קבוע, ואילו במסמך מיום 7.8.2015 נכתב שנזקק לכשני כדורים ביום.

בנוסף לכך, הוועדה לא התייחסה לכתוב בסיכומי הפגישה, לפיהם המערער פנה וחזר שוב ושוב לייעוץ, כאשר בסיכומי הפגישות מובעת החמרה במתח הנפשי: "...חווה שוב החמרה במצבו..." (מסמך מיום 7.8.2015); "חזר לייעוץ עקב החמרה במצבו" (מסמך מיום 15.10.2014); ועוד. הוועדה התעלמה מאמירות אלה וציינה שאין עדות להחמרה במתח הנפשי – כאשר הדבר עומד בניגוד לקביעת ד"ר בן יצחק, פעם אחר פעם.

1. נוכח האמור לעיל, ומאחר שהוועדה לא מילאה בשנית את הוראות פסקי הדין המחזירים, וחזרה על קביעתה הקודמת כאשר נדמה, בזהירות המתבקשת, שלא בחנה את הדברים לעומקם (בדגש על האמור במסמכים הרפואיים מאת ד"ר בן ציון), יש להשיב את עניינו של המערער לדיון בוועדה בהרכב אחר. מקרה זה עולה כדי מקרה חריג, המלמד כי הוועדה נעולה בדעתה.

אמנם, בהתאם לדין, דרך המלך היא להשיב את עניינו של המבוטח לוועדה בהרכבה הקודם. ואולם, במקרים בהם קיים חשש כי הוועדה התבצרה בעמדתה או במקרים בהם קיים חשש ממשי לכך שחברי הוועדה "נעולים" בדעתם, יועבר הדיון לוועדה בהרכב אחר (עב"ל (ארצי) 231/09 ד"ר קופרברג נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 21.10.2009); עב"ל (ארצי) 493/08 המוסד לביטוח לאומי נ' הררי (פורסם בנבו, 28.4.2009); ועוד).

1. הוועדה בהרכב חדש תבחן את עניינו של המערער מלכתחילה, בעניין הקרדיולוגי ובעניין הנפשי. הוועדה תתייחס בעניין הקרדיולוגי לעברו של המערער, לפני התאונה, בהשוואה למצבו הקרדיולוגי לאחר התאונה, תוך התייחסות, בין היתר, למסמך הרפואי מאת פרופ' הנקין מיום 31.5.2011.

בעניין הנפשי, הוועדה תעיין במכלול התיעוד הרפואי מהטיפולים הרפואיים שעבר המערער אצל ד"ר בן ציון לפי סיכומי פגישה מימים 28.2.2013, 30.4.2013, 27.9.2013, 14.3.2014, 15.10.2014 ו-7.8.2015 ותתייחס לקיומה או היעדר קיומה של החמרה בשים לב לכתוב בסיכומי הפגישה והשינוי בטיפול התרופתי אותו נוטל.

1. משהערעור התקבל בחלקו, יישא המשיב בהוצאות המערער בסך של 3000 ₪, אשר ישולמו תוך 45 יום.
2. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 ימים לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שהתמנה לכך על ידי הנשיאה.

ניתן היום, י"ט אייר תש"פ, 13 מאי 2020, בהעדר הצדדים.