01 דצמבר 2019

1. זהו ערעור על החלטת ועדת העררים (אי כושר) מיום 24.4.19 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה, כי המערער לא איבד 50% לפחות מכושר השתכרותו (להלן: "ההחלטה").

העובדות הצריכות לערעור

2. המערער יליד 1970.

3. ועדה רפואית לעררים מיום 14.1.19 קבעה למערער נכות רפואית משוקללת יציבה בשיעור 44%, בתחולה מיום 1.5.17, בגין ליקויים אלה:

1. שמונים בדם – 0%;
2. ליקוי ראיה – 0%;
3. קשיון נוח מרפק ימין – 30%;
4. מ/א קיבוע פנימי פרק ירך ימין – 20%.

4. הוועדה התכנסה ביום 24.4.19 וכך רשמה את תלונות המערער ודברי בא-כוחו, כפי שעלו בפניה:

"עובד שעתיים בבוקר ושעתיים בצהרים 4 שעות ביום בהסעת ילדים, עקב בעית הרגל לא מסוגל לשבת שעתיים רצוף חייב לשנות תנוחה, סובל מבעיה ביד.

לא שקל הסבה מקצועית עקב שמתקשה להרמת משא כבד.

עו"ד חוזר על נימוקי הערר לתובע נקבעו 44% נכות בגין קשיון במרפק יד ימין ובגין קיבוע בירך ימין, טוענים שהועדה לעניין דרתג אי כושר שגתה שלא התייחסה לכל מגבלותיו הרפואיות של העורר, בנוסף העורר נהג בעבודתו עבודה אשר מצריכה ישיבה ממושכת ותנועה ממושכת של יד ימין שבוודאי שהמערער לא יכול לבצע אותם כאשר הוא סובל מקשיון במרפק ימין וקיבוע בירך ימין.

בנוסף ועדת דרגת אי כושר נימקה את קביעתה כי לעורר יש השכלה על תכונית מקום בו למערער אין כל השכלה תכונית הוא ללא תעודת בגרות, בנוסף הועדה עצמה התייחסה לכך לתובע יש ריבוי רשיונות אנחנו טוענים שפועלת נהיגה לא קשורה לכל נסיון כלשהו כל פעולת נהיגה מחייבת ישיבה ממושכת והפעלה אנטנסיבית לעידים ורגלים, מפנה לועדת הרשות שצרפנו לערר במסגרתה קבעה הועדה שעבודתו של העורר מחייבת ישיבה ממושכת מאוד ועל כן היא החליטה להפעיל תקנה 15 במלואה דבר לא השתנה מאז. בתאונה התובע היה נהג מיניבוס. מדובר ביד דומננטית התובע ללא השכלה כלשהי וכל פרנסתו היתה בעבודתו כנהג העורר לא יכול לעבוד במשרה מלאה ואינו מסוגל לנהוג בצורה ממושכת, מבקש דרגת אי כושר מלאה".

5. הוועדה קבעה, כי המערער לא איבד 50% ויותר מכושר השתכרותו ונימקה החלטתה בזו הלשון:

"בהופעתו בפני הועדה התובע טוען לאי כושר עבודה מלא כמפורט בסעיף 3 דלעיל.

נכון לבדיקת ההגבלות הנובעות מהליקויים הועדה מציינת כדלקמן:

מבחינת קשיון נוח מרפק ימין מסוגל התובע לעבוד עבודה מלאה בכל עבודה שאין בה דרישה לביצוע מאמצים פיזים והרמת משאות כבדים ביד ימין.

באשר למ/א קיבוע פרק ירך ימין התובע מסוגל לעבוד בעבודה מלאה בלבד שלא ידרש לעבודה זו להליכה ועמידה ממושכים.

נכון לתנאים ומגבלות אלה אין מניעה שהתובע יעבוד בעבודות חרשתיות לסוגיהן בעבודות המתבצעות בתנאים שצויינו לעיל.

עבודות המתאימות לתובע הינם בתחומי החרושת הקלה בהן עבודות אריזה הרכבה ומיון של חפצים קלים עבודות אלה אינם מצריכות ידע תעסוקתי קודם או השכלה או צורך בהכשרה וניתן לבצעם באמצעות קבלת הדרכה מתאימה מיד עם קליטה בעבודה.

באשר להשכלה התובע סיים 12 שנ"ל ללא תעודת בגרות ניתן על בסיס מטען ההשכלה של 12 שנ"ל גם ללא תעודת בגרות לעבוד בעבודות שצויינו לעיל וככל שיחפוץ התובע בכך יוכל להשתלב בעבודות פקידתיות זוטרות, תיוק.

הועדה מבקשת לציין כי התובע לא איבד כדי 50% ויותר מכושרו לעבוד בשוק העבודה החודשי קיימת התאמה בין סך אחוזי הנכות הרפואית שנתנה לתובע בשיעור 44% לקביעה שלא חל צמיצום בכדי 50% ויותר.

באשר לתקנה 15 עליה דבר בא כוח התובע דיון בתקנה זו מתייחס ביחס לעבודתו כנהג מיניבוס הועדה כאמור לעיל מתייחסת לחלופות תעסוקתיות אחרות אשר מאתימות לתובע בהם מסוגל לעבוד בהיקף מלא". (השגיאות במקור, א.ק.)

על החלטה זו הוגש הערעור לבית הדין.

טענות הצדדים

6. לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלו הטעויות המשפטיות הבאות:

1. העבודות המוצעות על ידי הוועדה אינן מתאימות לאופי נכותו של המערער ולמידת השפעתה על כושר השתכרותו. שגתה הוועדה משלא פירטה את אותן עבודות "חרושת" המוצעות על ידה, בהן אין צורך בהפעלת יד ימין, לרבות פעולות סיבוב היד. עבודות "אריזה, הרכבה ומיון של חפצים קלים" מצריכות במהותן הפעלה מאומצת של הגוף, עמידה ו/או ישיבה ממושכת והפעלה מאומצת של הידיים – פעולות שהמערער מוגבל בהן.
2. החלטת הוועדה היא לקונית ואינה מנומקת.
3. הוועדה לא התייחסה לנתוניו האישיים של המערער לרבות השכלתו וניסיונו וכן לעובדה, כי עד למועד התאונה הוא הועסק כנהג במשרה מלאה, עבודה המצריכה ישיבה ממושכת ותנועה ממושכת של המרפקים.
4. על יסוד האמור, ביקש המערער להשיב את עניינו לוועדה בהרכב שונה.

7. מנגד, טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה. הוועדה התייחסה במפורש לנתוניו הסובייקטיביים של המערער, להשכלתו ולניסיונו התעסוקתי בציינה, כי יוכל להשתלב בעבודות פקידותיות זוטרות ותיוק ו/או בעבודות חרושתיות קלות שאינן מצריכות ידע תעסוקתי קודם או הכשרה מיוחדת. לדידי המשיב, מדובר במבוטח צעיר ויש בנתון זה כדי לתמוך בקיומו של כושר השתכרות עת עתידו התעסקותי לפניו.

עוד נטען, כי הוועדה התייחסה למעלה מן הנדרש לטענת המערער לפיה תקנה 15 הופעלה בעניינו במלואה, בציינה, כי עניינה של תקנה זו היכולת לשוב לעבודה הקודמת לפגיעה בעבודה בעוד ענף ביטוח נכות עניינו חלופות תעסוקתיות המתאימות למבוטח.

דיון והכרעה

8. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שהובא בפני וכן לאחר ששקלתי טענות הצדדים, בכתב ובעל פה, מצאתי, כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט טעמיי.

9. הלכה פסוקה היא, כי בית הדין מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדה לעררים (קביעת דרגת אי כושר) בעניינים משפטיים בלבד. עוד נפסק, כי הוועדה פועלת בתחום שאינו מחייב ידע בתחום הרפואה, בשונה מוועדה רפואית לעררים, ולכן בית הדין רשאי להתערב בהחלטתה, אך ורק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60 (1983).

10. כעולה מדו"ח הוועדה הרפואית לעררים מיום 14.1.19, למערער נקבעה כאמור נכות רפואית משוקללת יציבה בשיעור 44% בגין קשיון נוח במרפק ימין – 30% ומצב אחרי קיבוע פנימי פרק ירך ימין – 20%.

11. למקרא פרוטוקול הוועדה מושא הערעור, עולה, כי הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ולדברי בא-כוחו, נתנה דעתה לליקויים מהם הוא סובל ובחנה את השפעתו של כל ליקוי על כושר עבודת המערער; כך בזיקה לקשיון הנוח במרפק ימין – הבהירה הוועדה, כי המערער מסוגל לעבוד עבודה מלאה בכל עבודה שאין בה דרישה לביצוע מאמצים פיזיים והרמת משאות כבדים ביד ימין ולגבי המצב אחרי קיבוע פרק ירך ימין – ציינה הוועדה, כי המערער מסוגל לעבוד בעבודה מלאה ובלבד שלא יידרש בה להליכה ועמידה ממושכים.

12. בשים לב לתנאים ומגבלות אלה ולאחר שהוועדה נתנה דעתה להשכלת המערער היא נקבה בסוגי עבודות בהן לדעתה הוא יוכל להשתלב חרף מגבלותיו הרפואיות ובהן: עבודות חרושת קלה אריזה הרכבה ומיון של חפצים קלים – עבודות שאינן מצריכות ידע תעסוקתי קודם או השכלה/הכשרה מיוחדת וניתן לבצעם לאחר קבלת הדרכה מתאימה או עבודות פקידותיות זוטרות כגון תיוק.

13. עוד עולה מעיון בהחלטת הוועדה שהיא התייחסה לכך, כי אחוזי הנכות הרפואית המשוקללת הם בשיעור 44% - כך שקיימת הלימה בין הנכות הרפואית שנקבעה למערער לבין דרגת אי הכושר שנמצאה על ידי הוועדה (פחות מ- 50%).

14. לא מצאתי ממש בטענות המערער בעניין השפעת ליקויו הרפואיים על כושר השתכרותו או באשר להתאמת העבודות המוצעות למצבו. כאמור בית הדין מוסמך לדון בערעור על החלטת הוועדה בשאלת חוק בלבד, כאשר לא מצאתי בטענות אלה של המערער הצבעה על טעות משפטית בהחלטת הוועדה המצדיקה התערבות.

15. אשר לטענת המערער, כי תקנה 15 הופעלה במלואה בעניינו – אציין, כי מהחלטת הוועדה עולה בבירור, כי הוועדה נתנה דעתה במפורש לטענה זו של המערער. כך הוועדה הבהירה, כי הדיון במסגרת תקנה 15 מתייחס לאפשרות עבודת המערער בתפקידו הקודם לפגיעה בעבודה – נהג מיניבוס – ואילו הדיון בפני הוועדה דנן מתייחס לחלופות תעסוקתיות אחרות המתאימות למערער ובהם לדעת הוועדה הוא מסוגל לעבוד בהיקף מלא. מדובר בקביעה מקצועית, ברורה, מנומקת וסבירה בה לא מצאתי מקום להתערב.

16. בטרם אחתום אוסיף, כי מעיון במכלול החומר הקיים בתיק עולה, כי החלטת הוועדה אף עולה בקנה אחד עם המלצת פקיד השיקום מיום 5.2.19, אשר מעיון בה (הוגשה לתיק ביום 28.11.19) עולה, כי לאחר שיחה עם המערער המליץ פקיד השיקום לראות בו "כבעל כושר מלא ויציב.".

סוף דבר

17. לאור כל האמור, ובהעדר פגם משפטי בהחלטת הוועדה – הערעור נדחה.

18. אין צו להוצאות.

הצדדים רשאים לפנות לבית-הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק-דין זה, תוך 30 יום מיום המצאתו.

ניתן היום, ג' כסלו תש"פ, (01 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.