ניתן ביום 16 פברואר 2020

השופטת לאה גליקסמן

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת שגית דרוקר; ד"מ 67150-05-18), שבה חויב המבקש להגיש לתיק בית הדין האזורי תצהיר חתום בפני קונסול, שלפיו הוא עומד על תביעתו ומסמיך את בא כוחו להמשיך לייצגו, וכן להבהיר האם בדעתו להתייצב לדיון ההוכחות שייקבע, ככל שייקבע.

לאחר שניתנה לצדדים אפשרות להודיע עמדתם בנוגע לאפשרות כי בקשת רשות הערעור תידון כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות, בהתאם לתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן - תקנה 82), ומשאנו סבורים כי דיון בבקשת רשות הערעור בדרך זו אינו פוגע בזכויות הצדדים, אנו מחליטים לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור בהתאם לתקנה 82.

הרקע לבקשה:

1. המבקש, WELDESILASE TEKLIT (להלן – המבקש), הינו, כך על פי תביעתו, מבקש מקלט מאריתראה אשר הועסק על ידי המשיבים במסעדת "אדרבה" בתל-אביב בין השנים 2017 - 2018. בגדרי כתב תביעתו העלה המבקש מספר טענות כנגד המשיבים לתשלום זכויות שלטענתו נשללו ממנו, ובכללן: הפרשי שכר וגמול בעד שעות נוספות; שכר חודש פברואר 2018; דמי הבראה; דמי חגים וביטוח פנסיוני.
2. במסגרת ניהול ההליכים בפני בית הדין האזורי, הודיעו המשיבים כי לא קיבלו טופס יפוי כוח מאת המבקש לבא כוחו, וכי טופס שכזה הינו אקוטי נוכח העובדה כי למיטב ידיעתם המבקש יצא את הארץ, ומתגורר לעת הזו בקנדה, כך שיש להטיל ספק במידת ידיעתו ומעורבתו בתובענה. על כן, המשיבים ביקשו כי בית הדין יורה לבא כוחו של המבקש להמציא לתיק בית הדין את טופס יפוי הכוח האמור, כמו גם התחייבות מטעם המבקש כי יתייצב לדיונים שייקבעו בתובענה, ולחלופין אישור בדבר שהייתו בארץ.
3. בא כוח המבקש הגיש את טופס יפוי הכוח לתיק בית הדין, שהינו טופס סטנדרטי לניהול הליכים משפטיים באמצעות נציג. כמו כן, במסגרת תגובתו להודעת המשיבים, הבהיר בא כוח המבקש כי המבקש נאלץ לצאת את הארץ "מהרגע להרגע" כלשונו, ובשל כך לא ניתן היה לגבות עדות מוקדמת, וכי נוכח פשטותו של התיק ניתן ממילא להגיע להכרעה על יסוד המסמכים בתיק מבלי להיזקק לעדותו של המבקש.
4. אחר זאת הגישו המשיבים בקשה לסילוק התביעה על הסף נוכח העובדה שהמבקש אינו בארץ ובא כוחו מבקש לנהל את ההליך ללא נוכחותו של המבקש ומבלי להגיש תצהיר מטעמו, ולחילופין לחייב את המבקש בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיבים. הבקשה לחיוב המבקש בהפקדת ערובה הועברה לטיפולה של רשמת בית הדין.
5. במקביל, זומנו הצדדים לדיון ביום 4.6.2019. הצדדים זומנו לדיון לפני השופט/הרשם התורן, עת הובהר כי בפתח הדיון ייערך ניסיון פישור בפני נציג ציבור. עוד נקבע בהזמנה לדיון כי "על הצדדים להתייצב אישית לדיון ביחד עם באי כוחם ככל שהם מיוצגים".
6. המבקש לא התייצב לדיון ביום 4.6.2019, וכשנשאל בא כוחו על כך הוא השיב כי:

"ביום שבו הוגשה התביעה התובע היה בארץ ונאלץ לעזוב את הארץ בהתראה קצרה שלא אפשרה לנו להגיש בקשה לעדות מוקדמת. מאחר והוא מצוי בקנדה, מדינה שבה ניתן לבקש את הבאתו לארץ, בכוונתו לבקש מרשות ההגירה והאוכלוסין בבקשה לקבלת אישור מיוחד להבאתו לארץ לצורך מתן עדות וחקירתו על תצהיר שיוגש על ידו. התובע לא זנח תביעתו ועומד על בירור מלוא התביעה...".

בהמשך, חזר בא כוח המבקש והבהיר, כי התובענה עוסקת בזכויות קוגנטיות שביחס לחלקן אין מחלוקת בין הצדדים כי לא ניתנו למבקש, וכי ביחס לחלק אחר ישנם מסמכים ברורים. מכל מקום בא כוח המבקש הדגיש כי: "אנו מבקשים לנהל את התיק, לקבוע ישיבת הוכחות, לחקור את הנתבעים על תצהיריהם, ככל שהם יבחרו להגיש תצהיר מטעמם".

1. בעקבות דברים אלו ניתנה ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור. בשל חשיבות הדברים תצוטט ההחלטה במלואה:

"התובע לא התייצב לדיון שנקבע היום, כאשר תיק זה סווג כתיק ד"מ וככזה היה אמור להישמע היום במסגרתו דיון הוכחות.

לאור הצהרת ב"כ התובע לפיה התובע יצא מגבולות הארץ, הרי שלא ברור בשלב זה באם התובע עומד כלל על המשך בירור תביעתו.

משכך, יגיש התובע עד ליום 15.7.19 תצהיר חתום בפני קונסול לפיו הוא עומד על המשך בירור תביעתו ומסמיך את בא כוחו להמשיך ולייצגו ויבהיר באשר לכוונותיו להגיע לדיון לשמיעת עדותו וחקירתו בהתאמה, ככל שיקבע דיון הוכחות.

לאחר הגשת הודעת התובע כאמור תינתן החלטה לעניין המשך הליכים לרבות שינוי סיווגו של תיק זה וקביעת דיון הוכחות בהתאמה."

טענות הצדדים בבקשה:

1. בבקשת רשות הערעור טען המבקש כי לבא כוחו ניתן יפוי כוח מטעמו, עוד בטרם עזב את הארץ, וכי על פי יפוי הכוח האמור בא כוחו מוסמך לייצגו בכל הליך משפטי. בנוסף, המבקש חזר והבהיר כי ניתן לנהל את ההליך אך על יסוד המסמכים שהוגשו, וכי בדעתו לבקש מרשות ההגירה היתר להגיע לדיון ההוכחות בתיק, במסגרת "השקידה הסבירה" הנדרשת ממנו; ההחלטה ניתנה ביוזמת בית הדין, ללא שהוגשה בקשה על ידי המשיבים, וזאת למרות הצהרתו החד משמעית של בא כוחו באשר לכוונתו לנהל את ההליך; אין מקור נורמטיבי לחובת המבקש להמציא תצהיר כפי שנדרש על ידי בית הדין.
2. מנגד, המשיבים טענו כי עצם העובדה שלא הוגש תצהיר מטעמו של המבקש, כמצוות בית הדין האזורי, אומרת דרשני, ומלמדת על "מניעיו הפסולים של ב"כ המבקש – ניסיון לקבל רווח נקי לכיסו מתביעה נטולת תובע". שכן, לדידם של המשיבים, המבקש, כך יש להניח, כלל אינו מודע לניהול ההליכים בשמו. זאת ועוד, לטעמם של המשיבים החלטת בית הדין האזורי הינה מידתית וסבירה ומביאה לאיזון בין זכות הגישה לערכאות של המבקש מחד וזכות המשיבים לניהול הליך הוגן בעניינם; המשיבים טענו כי ניהול ההליך אך על יסוד המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין, כבקשת המבקש, תפגע קשות בזכותם לניהול הליך הוגן, שעה שיש לשמוע את עדותו של המבקש לצורך ההכרעה במחלוקות העובדתיות שבתיק, ולאפשר למשיבים לחקור את המבקש על עדותו זו. זוהי, לשיטתם של המשיבים, "דרך המלך" בניהול תובענות במסגרתן עולות מחלוקות עובדתיות כבענייננו. המשיבים הוסיפו וטענו כי החלטת בית הדין הינה מאוזנת גם על רקע העובדה שמדובר בתיק מסוג דיון מהיר, אשר נקבע בו דיון הוכחות אליו המבקש לא התייצב, כך שממילא מוסמך היה בית הדין אף למחוק או לדחות את התובענה, בהתאם להוראת סעיף 49(ב)(1) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – התקנות). לבסוף, המשיבים טענו כי לא בכדי לא נגבתה עדות מוקדמת מפי המבקש, וכי בהיעדרה ובהיעדר המבקש – התובע עצמו לא ניתן לנהל את ההליך.
3. בתשובה מטעם המבקש, טען האחרון כי המשיבים לא הצביעו על המקור הנורמטיבי ממנו ניתן ללמוד על סמכות בית הדין להורות על האמור בהחלטה; הדיון אליו זומנו הצדדים היה דיון קדם שמטרתו בירור המחלוקות בין הצדדים, ובהמשך צפויה להתקיים ישיבת הוכחות שאליה המבקש מתכוון להגיע בכפוף לקבלת היתר מרשויות ההגירה; לא היה מקום לפקפק בהצהרת ב"כ המבקש על כוונתו של המבקש להתייצב להעיד.

דיון והכרעה

1. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את בקשת רשות הערעור, ולבטל את החלטת בית הדין האזורי, כך שההליכים במסגרת התובענה מושא הבקשה ימשיכו להתנהל בפני בית הדין האזורי, גם מבלי שהמבקש יגיש את התצהיר על פי האמור בהחלטה מושא הבקשה.
2. נציין, כי ככלל לא ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת ביניים בהליך של דיון מהיר [בר"ע (ארצי) נו/153 – 3 אילנה בן עזרא – מדינת ישראל (28.10.1996)]. אולם, במקרה זה מתקיים חריג לכלל, כיוון שמדובר בהחלטה החורגת מהחלטת ביניים בניהול ההליך עצמו, שכן עניינה עצם ניהול הליך [השוו: בר"ע (ארצי) 467/05 אל על נתיבי אוויר לישראל – דרור פרידמן (6.7.2005); בר"ע (ארצי) 72982-05-19 מגה קמעונאות בע"מ - woldemariam mahari (18.6.2019)].
3. כפי שהדגיש המבקש, לתיק זה הוגש טופס יפוי כוח מטעם המבקש לבא כוחו, הרבה לפני מועד הדיון ביום 4.6.2019. טופס זה הוגש לבקשת המשיבים עצמם, והוא כולל הוראות מפורשות (הגם אם מנוסחות בצורה סטנדרטית ובלתי מסוימת) לעניין "מיצוי זכויות בדיני עבודה", הגשה וניהול הליכים משפטיים וכיוצא בזה. כך, משעה שניתן יפוי הכוח לבא כוחו של המבקש, הרי שבא כוחו מוסמך לייצג את המבקש בהליך. בהקשר זה יש לציין כי על פי הנטען בכתב התביעה המבקש עבד אצל המשיבים עד יום 28.2.2018 ויפוי הכוח נחתם ביום 15.3.2018, כך שגם סמיכות הזמנים תומכת במסקנה שנחתם לצורך מימוש זכויות כלפי המעסיק [השוו: בר"ע (ארצי) 21552-07-19 לוין שמואל – לוטפי בני שמסה (18.7.2019)]. מכל מקום, המשיבים לא העלו כל טענה שנפל פגם ביפוי הכוח שנחתם על ידי המבקש. בנסיבות אלה, לא היה מקום לדרוש אשרור של יפוי הכוח, דהיינו שהמבקש יגיש תצהיר שלפיו הוא "מסמיך את בא כוחו להמשיך ולייצגו".
4. אכן, המבקש לא התייצב לדיון שנקבע ליום 4.6.2019, על אף שבהזמנה נקבע כי עליו להתייצב אישית. יובהר, כי המשיבים לא עתרו למחיקה או לדחייה של התביעה על פי תקנה 49(ב)(1) לתקנות. אין בידינו לקבל את טענת המשיבים כי נוכח סמכותו של בית הדין למחוק או לדחות את התביעה בשל אי התייצבות תובע לדיון, מוסמך היה בית הדין לחייב את המבקש להגיש תצהיר חתום בפני הקונסול שבו יבהיר ש"הוא עומד על המשך בירור תביעתו ומסמיך את בא כוחו להמשיך ולייצגו ויבהיר באשר לכוונותיו להגיע לדיון לשמיעת עדותו וחקירתו בהתאמה, ככל שיקבע דיון הוכחות", תצהיר שהגשתו גם כרוכה בהשתת עלויות על המבקש. כאמור, לבא כוחו של המבקש ניתן ייפוי כוח כדין לייצגו, ולעניין עמידתו של המבקש על תביעתו וכוונתו להגיע לדיון די בהבהרות שניתנו בעניין זה מפי בא כוחו.
5. מעבר לנדרש נוסיף כי נוכח מעמדה של זכות הגישה לערכאות, הצהרתו של ב"כ המבקש כי בכוונתו להתייצב לדיון ההוכחות (בכפוף לקבלת היתר רשויות ההגירה), והעובדה שניתן להבטיח את זכויותיהם של המשיבים לגבות הוצאות בדרך חלופית (הגשת בקשה להפקדת ערובה, צעד שכבר ננקט על ידם), ומשמדובר בדיון ראשון בהליך – בכל מקרה לא היה מקום לנקוט בצעד הדרסטי של סילוק התביעה על הסף.
6. סיכומם של דברים: בקשת רשות הערעור מתקבלת. החלטת בית הדין האזורי מיום 4.6.2019 תבוטל, וההליכים בפני בית הדין האזורי יימשכו מבלי שהמבקש יידרש להגיש תצהיר חתום בפני הקונסול כתנאי להמשך הדיון בתביעתו כפי שנקבע בהחלטת בית הדין האזורי מיום 4.6.2019.
7. המשיבים ישלמו למבקש שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום.

ניתן היום, כ"א שבט תש"פ (16 פברואר 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.