1. המשיבה 1 – "חברת גורדןן 43 בע"מ" (להלן – "החברה") – היא הבעלים הרשומים של בניין מגורים בתל-אביב (להלן – "הבניין").

המשיבים האחרים וכן המבקשת עצמה הינם בעלי מניות בחברה ו/או בעלי הזכויות של הדירות בבניין.

המבקשת מחזיקה בדירת הגג של הבניין.

המשיבים הגישו תביעה לבית משפט קמא נגד המבקשת, להורות לה להפסיק את השימוש הייחודי שהיא עושה, שלא כדין, בגג הבניין, לסלק את ידה ממנו ולשלם דמי שכירות ראויים עבור השימוש שעשתה.

בית המשפט נעתר לבקשה להפסקת השימוש ולסילוק יד מן הגג, אך דחה את התביעה לתשלום דמי השימוש.

המבקשת הגישה ערעור זה על פסק הדין ויחד עמו בקשה זו לעיכוב ביצועו.

המשיבים מתנגדים לבקשה.

2. בקשת המבקשת איננה נתמכת בתצהיר.

בבקשה נכתב: "עקרונית, אין מה לעכב בפסק הדין, שכן הקביעה בפסק הדין משקפת את המצב הקיים בשטח למעט פירוק פרגולה ואולם הואיל והמשיבה פתחה תיק הוצל"פ 509290-09-19 בראשון לציון למתן צו עשה של ראש ההוצל"פ הקובע:

"ניתן צו המורה לנתבעת לסלק את ידה מכל חלק הגג אשר היא מחזיקה בו שלא כדין"

אזי מתחייב לבקשה עיכוב ביצוע בבית משפט נכבד זה על מנת למנוע מלחמות מיותרות ודיונים מיותרים בפני ראש ההוצל"פ."

בהמשך נכתב, כי פעולת פירוק הפרגולה "מחייבת הוצאה כספית נכבדה", ולכן "אין מניעה להמתין עד אשר ערכאת הערעור ת[א]ומר את דברה וזאת על מנת למנוע נזק בלתי הפיך".

לעניין סיכויי הערעור נכתב: "יעיין נא ביהמ"ש בכתב הערעור עצמו על טעמיו ונימוקיו ויוכח לדעת כי יש סיכויים גדולים כי הערעור יתקבל".

3. דין הבקשה להידחות, אף בלא להיזקק לטענות הארוכות והמפורטות למדי שנטענו בתגובת המשיבים.

ביחס למאזן הנוחות, אם "אין מה לבצע בפסק הדין", למעט פירוק הפרגולה, אז גם אין מה לעכב את ביצועו, למעט הפרגולה.

ובקשר לפרגולה, הנזק הצפוי על פי הבקשה הוא נזק כספי, שניתן לפיצוי, ולא נטען – ודאי שלא הוכח – כי המשיבים יתקשו לעמוד בפיצוי זה.

ביחס לסיכויי הערעור, אין די בהפניית בית המשפט לעיין בנימוקי הערעור ונדרש לפרט בבקשה מדוע לדעת המבקשת, הסיכויים מצדיקים את קבלת הבקשה, במיוחד כשמאזן הנוחות אינו נוטה לטובתה.

4. הבקשה נדחית.

המבקשת תשלם למשיבים הוצאות בקשה זו בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, ה' חשוון תש"פ, 03 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.