לפני: כב' הרשמת עינת לסרי

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבעת לחייב את התובע, מבקש מקלט מאריתריאה, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה באם תביעתו של התובע תדחה, וזאת בהתאם לתקנה 116א(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – "התקנות").
2. הרקע לבקשה הינו בתביעת התובע, לתשלום זכויות מעבודתו וסיומה ובכלל זה תשלום דמי חגים, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה, פיצוי בגין אי הפרשות לקרן השתלמות, פדיון חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי כלכלה, פיצוי בגין אי הפרשה לפיקדון עובדים זרים וכן פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר. סך תביעתו של התובע עומדת על סך של 27,791 ₪.
3. בבקשה המונחת לפניי טענה הנתבעת כי בהתאם לתקנה 116א(ב) לתקנות, יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה שכן המדובר בתובע שאינו תושב ישראל. כן, טוענת הנתבעת כי לא רק שהתובע לא הציג כל ראשית ראייה לתביעתו אלא הטענות אשר נטענו בכתב התביעה אשר הוגש על ידו, זהות לטענות אשר נידונו בתיק אחר כנגד הנתבעת ואשר נדחו תוך השתת הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח על התובע בתיק. עוד נטען על ידה, כי כתב תביעה זה מצטרף לשבעה כתבי תביעה בעלי טענות זהות, אשר ככל ויידחו וככל שתזכה הנתבעת בהוצאות, לא תוכל להיפרע מהתובעים והיא תעמוד מול שוקת שבורה שכן אין באפשרותה לאתר את מקום מושבם של התובעים. לגופו של עניין טענה הנתבעת, כי תביעתו של התובע היא תביעת סרק בלתי מבוססת.
4. מנגד, טוען התובע כי אין להשליך מהתביעה כנגד הנתבעת אשר נדחתה ומשאר התביעות המתנהלות כנגד הנתבעת על ידי תובעים אחרים, לעניינו, בין היתר, לאור העובדה כי פסק הדין הדוחה את התביעה האמורה, ניתן עובר לחקיקת הוראת החוק המחייבת את המעסיק להפריש 16% משכר העובד לפיקדון. עוד נטען על ידו כי התובע בתיק בו עסקינן, מתגורר בישראל ועובד עבור עיריית ירושלים בניקיון כבישים ומשכך, ניתן יהא במידה הצורך לעקל את שכרו ו/או חשבון הבנק שברשותו.
5. לטענת התובע, יש לראות בדו"ח רשות האוכלוסין וההגירה לעניין פיקדון עובדים זרים אשר צורף לתצהירו, ראיה לכך שהנתבעת לא הפקידה כספים עבורו בפיקדון עובדים זרים וכי תלושי השכר אשר צורפו על ידו, הינם ראיה לכך כי הנתבעת שילמה לתובע חלף חופשה כרכיב שעתי, בניגוד חוק הגנת השכר וכי הפיצול הקיים בתלושי השכר, הינו למראית עין בלבד.

דיון והכרעה

1. הוראת תקנה 116א לתקנות קובעת כי :

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

1. הינה כי כן, בהתאם לאמור בתקנות, ככל שמדובר בתובע אשר אינו תושב ישראל או אחת המדינות שאמנת האג חלה עליהן, הכלל הוא חיוב התובע בהפקדת ערובה אלא אם כן הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או הוכיח יכולת פירעון במקרה שיפסקו נגדו הוצאות או שמתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור אותו מהפקדת ערובה.
2. בדברי ההסבר לתיקון התקנות^[1] האמור נקבע כי תכלית התיקון היא הצורך הגובר להבטיח כי ככל שהתובעים יפסידו בתביעתם וייפסקו הוצאות כנגדם, הנתבעים יוכלו להיפרע מתובעים שאינם תושבי ישראל וזאת מאחר ולרוב תובעים אלו אינם בעלי נכסים בישראל ומשכך עלול להיווצר קושי באיתורם. עוד נקבע שם כי :

"על מנת להיפטר מהפקדת ערובה, על התובע להביא "ראשית ראיה" להוכחת התביעה, וזאת באמצעות אסמכתאות המוכיחות את התביעה, בין היתר אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לנתבע בתקופה המנויה בכתב התביעה ובנוסף לכך שיש יסוד לכך שהנתבע לא שילם את שכרו של התובע כפי שהתחייב, או לא קיים חבות אחרת שלו."

1. אמנם המונח ראשית ראיה לא הוגדר בחקיקה, אולם מקובל לראותו כראיה שיש בה ממש, גם אם אינה תומכת בכל פרטי ודקדוקי התביעה ואינה מהווה מערכת שלמה של ראיות (ראה: ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (20.5.1991)). אין הכוונה לחייב את התובע להציג את מלוא ראיותיו כבר בשלב זה. יחד עם זאת, ברי כי אין די באמירה בעלמא של התובע כי זכויותיו לא שולמו ועליו להציג מסמך כתוב אשר ניתן יהיה להסיק ממנו על קיפוח זכויותיו ואשר יתמוך לכאורה בכך שאין מדובר בתביעה מנופחת ומוגזמת. (לעניין זה ראה: סע"ש 20132-09-16 MIRHWI GEBREMRIAM נ' טוטאל פתרונות כ"א בע"מ ).
2. כידוע, זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד [ראו לעניין זה: ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU, עבודה ארצי לג(54) 38 ). יחד עם זאת נפסק כי זכות זו אינה מוחלטת ויש לאזנה אל מול זכותו של בעל הדין הנתבע לגבות את הוצאותיו במידה והוא נגרר להליכי סרק או אם וככל שתדחה התביעה כנגדו (ראה: עע (ארצי) 251/03 דוד אילוז נ' מישל אילת הסעות בע"מ [פורסם בנבו] (מיום 22.6.2004); רע"א 2146/04‏ מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים [פורסם בנבו](30.5.2004)). [לעניין חוקיות התקנה וסבירותה ראו: בג"ץ 7016/16 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שרת המשפטים (17.9.2018)].

מן הכלל אל הפרט

1. מעיון בבקשה, בתגובה, בתשובה לתגובה ובכל יתר המסמכים שבתיק בית הדין עולה כי יש מקום לחייב את התובע בהפקדת ערובה.
2. אמנם התובע צירף לכתב התביעה תלושי שכר, יחד עם זאת לא מצאתי כי יש באלו כדי להוות ראשית ראייה למרבית תביעתו של התובע. ואסביר.
3. לעניין רכיב התשלומים לפקדון עובדים זרים אשר נתבע על ידי התובע, אמנם הנתבעת מודה בכתב הגנתה כי לא הפרישה משכרו של התובע לפיקדון עובדים זרים כנדרש בחוק, עם זאת, בתצהיר אשר הוגש מטעמה נטען כי בתשלום החודשי השוטף, שולמו לתובע תשלומים הבאים על חשבון פיצוי הפיטורים ועל חשבון הפרשות המעביד לפנסיה, טענה אשר נתמכת בתלושי השכר אשר צורפו לכתב התביעה ובדו"חות ריכוז המשכורות אשר צורפו לתצהיר הנתבעת [לעניין זה ראה עע (ארצי) 64836-09-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ נ' Gebre Okubazgy מיום 9.8.2017].
4. באשר לתביעת התובע לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן השתלמות ומלגות לפועלים חקלאיים ובניהם בע"מ, בשיעור 1% משכרו, הרי שנקבע בפסיקה לעניין זה כי לא מדובר בזכות אישית אלא בקופה כללית לטובת כלל העובדים [ראו ע"ב (ת"א) 9497/06 סאייד נציראת נ' פפיר גנון ופתוח בע"מ, ניתן ביום 26.4.2011.] כך שלכאורה, בהינתן האמור לעיל, אין התובע זכאי לתשלום פיצוי בשיעור הכספים שהיו אמורים להיות מופרשים על ידי המעסיק לאותה קרן.
5. באשר לתביעת התובע לעניין דמי חגים, לא רק כי לכאורה התובע לא עמד בתנאים ההכרחיים והמקדמיים להוכחת זכאותו לדמי חגים, שכן תביעתו לעניין רכיב זה נוסחה באופן כוללני ונטענה בעלמא, הרי שעיון בתלושי השכר ובדו"חות ריכוז המשכורות, מעלה כי לכאורה שולמו לתובע דמי חגים.
6. כך גם באשר לתביעת התובע בנוגע לדמי הבראה ודמי כלכלה, עיון בתלושי השכר ובדו"חות ריכוז המשכורות מעלה לכאורה כי הנתבעת שילמה דמי הבראה לתובע בתשלום החודשי השוטף.
7. באשר לתביעת התובע לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד – הנתבעת הציגה ראיה לכאורה במסגרת התצהיר אשר הוגש מטעמה ולפיה נמסרו לעובד שני הסכמי עבודה אשר לטענתה התובע סירב לחתום עליהם.
8. יחד עם זאת, ערה אני לכך כי לעניין פדיון ימי החופשה, הן מתלוש השכר לחודש יולי 2018 והן מפנקס החופשה אשר צורף לתצהיר הנתבעת, עולה כי לכאורה נצברו לזכותו של התובע 3.49 ימי חופשה אשר שאלת פדיונם דורשת בירור עובדתי ולא ניתן לומר כי בעניין זה לא צירף התובע כל ראשית ראייה לתביעתו. עם זאת, הצגה של ראשית ראייה בנוגע לחלק זעיר מסכום התביעה, עלולה שלא להספיק לתובע כראשית ראיה לענין שאלת הפקדת הערובה.
9. טענות התובע אשר לפיקטיביות של תלושי השכר מצריכות בירור עובדתי ושמיעת ראיות. כידוע, בהתאם להלכה הפסוקה תלושי השכר מהווים ראיה לאמיתות תכנם ועל המבקש לסתור את תוכנם, מוטל נטל הראייה (דב"ע (ארצי) מז/146 – 3 יוסף חוג'ירת – שלום גל והמוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כ 19 (1988) ועל כן, בשלב זה, לא מצאתי ליתן משקל לטענות התובע לצורך בקשה זו.
10. נוסף על האמור לעיל, התובע לא הראה כי הנתבעת תוכל להיפרע את הוצאותיה ממנו במידה התביעה תידחה. טענתו בדבר היותו מקום מגוריו והיותו עובד עבור עיריית ירושלים, לא נתמכה בראייה או בתצהיר וזאת חרף החלטות בית הדין לעניין זה.
11. לפיכך, בנסיבות העניין, משהתובע הניח ראשית ראיה למקצת מתביעתו בעוד באשר למרבית התביעה, לא הונחה בפניי ראשית ראייה ונדמה כי המדובר בתביעה מנופחת ומוגזמת, ובהעדר מסמכים נוספים התומכים בטענות התובע – לא מצאתי כי קיימים במקרה דנן טעמים מיוחדים המצדיקים את דחיית הבקשה.
12. למען הסר ספק יובהר, כי קביעות אלו הן לכאוריות בלבד, ומבלי שיש בהן כדי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי ההליך.

סוף דבר

1. לאור כל המפורט לעיל, ובאיזון שבין זכות התובע לגישה לערכאות ומאידך זכותה של הנתבעת שלא להיגרר להליכי סרק וכי תוכל לפרוע הוצאותיה ככל שהתביעה תידחה, מצאתי כי יש להטיל על התובע הפקדת ערובה בסך כולל של 1,500 ש"ח בלבד.
2. לא תופקד הערובה – תמחק התביעה ללא התראה נוספת.
3. על מנת שלא להכביד הכבדה נוספת על התובע, הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בתום ההליך.

ניתנה היום, י"ז חשוון תשפ"א, (04 נובמבר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. ק"ת התשע"ו 7697, 1714 (2.8.2016) ↑