1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 28.12.2017 בשד' גולדה מאיר בירושלים. התובעת טוענת לזכותה לשיבוב נזקים בסך כולל של 4,935 ₪. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

2. אין חולק, כי נהג התובעת עבר נתיב אחד ימינה, כדי לנצל את היותו פנוי מכלי רכב בעת התחלפות מופע האור ברמזור שלפניו, וכי זמן קצר לאחר מכן פגע בו מאחור אופנוע הנתבעים. המחלוקת היא בתזמונים.

3. נהג התובעת טוען כי עבר נתיב תוך כדי נסיעה, לאחר שהבחין באופנוע במרחק מספיק מאחוריו, והספיק אף להתחיל ולהאיץ (לאחר שקודם האט בהתקרבות לרמזור), כשנפגע מאחור.

4. הנתבע 1 טוען, מנגד, כי רכב התובעת סטה בפתאומיות ממצב עמידה, מתוך טור מכוניות, אל נתיבו, מרחק קצר ביותר מלפניו.

5. בין שתי גרסאות אלה, לגרסת נהג התובעת יתרון, גם אם אינו מובהק, המספיק להכריע את הכף, זאת בשל מיקום הפגיעה, המלמד על כך שרכב התובעת התיישר בנתיבו, לפחות בקירוב, לפני הפגיעה. ביציאה ממצב עמידה, אין זה מסתבר כי הרכב היה מספיק להתיישר בנתיב, לפני הפגיעה, אלא אם המרחק בין האופנוע לבין הרכב היה ארוך משמעותית מכפי שהעיד הנתבע 1. אם אכן יצא הרכב ימינה סמוך מאד לפניו, הפגיעה היתה אמורה להיות בנקודה כלשהי לאורך דופן ימין של הרכב, אך לא בנקודה על המגן האחורי המצויה בכאמצע הדרך בין הפינה לבין מרכז המגן.

6. כאמור, אין מדובר ביתרון מובהק, אולם במשפט האזרחי די גם ביתרון קל בהסתברות הגרסאות על מנת לאמץ אחת ולדחות את רעותה. משאומצה גרסת נהג התובעת, שוב אין לייחס לו גם אשם תורם, באשר מדובר בפגיעת חזית-אחור רגילה לאחר מעבר נתיב.

7. לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 4,935 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 379 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום. כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את שכר העד בסך 350 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, כ"ו סיוון תש"פ, 18 יוני 2020, בהעדר הצדדים.