תביעת התובעים ע"ס 33,900 ₪ בגין ליקויים שנגרמו לבית מגורים בבעלותם בו 6 וחצי חדרים, אותו שכרו הנתבעים, ובשל הפרת הסכם השכירות עימם.

התובעים טענו כי, הגם שהבית הושכר למגורים בלבד, עשו בו הנתבעים שימוש כאולפן צילום דוגמניות, גידול מסחרי של חתולים, מפעל קונפקציה ושיפוץ אופנועים לאספנות. כן טענו כי הנתבעים פינו את הבית באיחור של 7 ימים, לאחר שביימו פריצה לבית והותירו אותו פתוח. הנתבעים הותירו בבית "וונדליזם" וגרוטאות למכביר. התובעים תובעים דמי שכירות בשל האיחור בפינוי הבית, עלות תיקון הליקויים והניקיון והפסד דמי שכירות למשך חצי שנה, במהלכה נבצר מהתובעים להשכיר את הבית לאחרים. התובעים טענו לנזקים העולים על 100,000 ₪ אך העמידו תביעתם בסכום האמור לעיל.

הנתבעים טענו כי עת ששכרו את הבית הוא היה מוזנח, לא צבוע, בו רשתות קרועות ומזגנים ישנים. התובע נהג להיכנס לחצר הבית לעיתים קרובות ולפגוע בפרטיותם של הנתבעים. הנתבע, שהינו צלם במקצועו, אך צילם את בתו ובנותיה של הנתבעת, ואת עסקו ניהל בעיר אחרת. הנתבעת עבדה אף היא מחוץ לבית, ולעיתים ביצעה תיקוני בגדים לילדיה במכונת תפירה. הנתבעים אך החזיקו בבית חתול וחתולה ומסרו את גוריהם לחברים. לנתבעים קטנועים ואופנוע לשימושם האישי. הנתבעים לא הותירו ליקויים בבית ואף רכשו על חשבונם גופי תאורה חדשים. לטענת הנתבעים, הבית הוצף במים בשל עץ דקל ששתלו התובעים, ונמנע מהנתבעים השימוש במים ובחשמל משך 10 ימים ונהרס להם ציוד בשווי 16,000 ש"ח. לאחר מכן התרחשה הצפה נוספת. בסה"כ נגרמו לנתבעים נזקים בסך 28,000 ₪ אותם הם מבקשים לקזז מסכום התביעה. הנתבעים פינו את הבית במועד, ומכל מקום, סוכם כי עקב ההצפה הם רשאים לפנותה 7 ימים לאחר מועד הפינוי הקבוע בהסכם. הגרוטאות שנמצאו בחצר הבית שייכות לתובעים.

התובעים בתשובתם הכחישו את טענות הנתבעים בכתב הגנתם וטענו כי לא הועלתה כל טענה להעדר אפשרות להשתמש בחשמל בתקופת השכירות, והדבר נבע, ככל הנראה מניסיונות הנתבעים לבצע התאמת החשמל לציוד העסקי שהיה במקום.

בדיון שנערך בפני שמעתי את עדות התובעים, הנתבעים ועד מטעמם. כמו כן, הצדדים הגישו מוצגים ואף צפיתי בסרטונים שהציגה הנתבעת.

לאחר שעיינתי בכל האמור, מצאתי כי יש לקבל את התביעה בחלקה.

באשר לטענת התובעים כי הנתבעים ניהלו עסקים במושכר, ניתן להתרשם מהתמונות שצירפו התובעים ובשים לב לחפצים, הגרוטאות ומשטחי העץ שהושארו במושכר לאחר עזיבת הנתבעים, כי מדובר לכל הפחות בבמה ששימשה לצילומים וקשה לקבל את הטענה כי מדובר אך בצילום פרטי של בנות המשפחה. כך גם טענו התובעים להתקנת וילונות/פרגודים שחורים לצרכי הצילום. עם זאת, בין אם ניהלו הנתבעים עסק במושכר ובין אם לאו, התובענה שבפני עניינה ממילא לפיצויים בשל נזקים שנגרמו לאחר תום תקופת השכירות.

אני מקבלת את עדות התובעים באשר לרוב המיוחס לנתבעים ביחס למצב המושכר לאחר פינויו על ידם. בתמונות שצורפו נחזים חפצים, גרוטאות, משטחי עץ שלא פונו ע"י הנתבעים. אין בידי לקבל את טענת הנתבעים כי התובעים פעלו להשבת החפצים שפינו הנתבעים לאשפה ולהנחתם בחצר המושכר על מנת לייחס זאת לנתבעים. טענה זו איננה מסתברת ככלל ואף בשים לב לגילם של התובעים ולהתרשמותי מהליכותיהם. טענות אחרות ביחס לפגמים בלוח החשמל, שהצריכו חיווט מחדש, עולים בקנה אחד הן עם התמונות הנחזות באשר למצב המושכר והן בשים לב להתנהלות הנתבעים בו, בין היתר, בשל התקנת ציוד הצילום בו. אמנם הנתבעת הציגה בפני סירטון קצר בו היא נראית אוחזת במברשת צבע לשם צביעת קיר הבית, עם זאת, אינני מתרשמת כי הנתבעים אכן הותירו הבית כולו צבוע, אף בשים לב לנזקים נוספים המופיעים בשקעי החשמל, בדלתות המטבח, בדלת הכניסה, במזגנים וכיוב'. הנתבעת אף הציגה סרטון שלטענתה צולם לאחר פינוי הבית על ידה, עת שבה ליטול חפצים שהותירה בחצר, לטענתה, בהסכמת התובעים. בסרטון מצולמים נזקי הבית כשהנתבעת מלינה בצעקות עד כדי בכי ממש על מצב הבית. הנתבעת טענה כי נדהמה לראות "מה עשו התובעים לבית". מתקשה אני לקבל טענה זו, שאיננה עולה בקנה אחד עם ההיגיון הסביר, עם התרשמותי מהתובעים ותגובת הנתבעת באותו סרטון נראתה בעיני מוגזמת ובלתי אמינה. יוער כי התובעים צירפו הן מכתב מטעם התובע לב"כ הנתבעים וכן הודעת טקסט מטעם השוכר שביקש להתגורר בבית לאחר פינויו ע"י הנתבעים, ממנה עולה תמיהתו הרבה ביחס למצב הנכס שאיננו ראוי כלל למגורים. כך גם עולה ממכתב ב"כ השוכר לתובעים. באשר לחלק אחר של הליקויים הנטענים, כדוגמת הרשתות למשל, מדובר, לטעמי, בבלאי סביר.

באשר לטענה לפינוי המושכר באיחור, התובעים והנתבעים, כל אחד עמד על דעתו לענין זה ולא הובאה ראיה תומכת לענין זה. יצוין כי גם העד מטעם הנתבעים, שהצהיר כי היה נוכח במעמד מסירת המפתחות לתובעת, לא היה בטוח כי באותה עת הנכס היה פנוי מחפצי הנתבעים.

בשל כל האמור, אני קובעת כי הנתבעים פינו את הנכס כשהם מותירים בו נזקים שמרביתם אינם בגדר בלאי סביר.

להלן אתייחס לסכום הפיצוי המגיע לתובעים בשל הרכיבים הנתבעים, את חלקם אפסוק על דרך האומדנא. יצוין כי התובעים צירפו אסמכתאות (קבלות) באשר לסכומים הנתבעים.

לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן:

1. עבור שלטי מזגן שלא הושבו, תיקון דלת מטבח, תיקוני חשמל, שקעים, ידיות שבורות – סך 1,800 ₪.

2. עבור צביעת הבית (חלקית) –3,000 ₪.

3. תיקוני אלומיניום ותריסים (יש לייחס חלקית לנתבעים, נוכח "גילו" של הבית) – 3,000 ₪.

4. תיקוני מזגנים – 1,200 ₪.

5. הוצאות פינוי הגרוטאות – לא הוכח במלואו ראש הנזק הנתבע, כמו גם תימוכין מבעל תפקיד לענין זה. אני פוסקת על דרך האומדנא פיצוי בסך 1,500 ₪.

6. הפסד דמי שכירות – התובעים טענו כי הצליחו להשכיר את הבית רק בחלוף חצי שנה. התובעים לא הציגו פרסומים שעשו לשם השכרת הבית. בשים לב לאומדן משך העבודות לתיקון הליקויים, אני פוסקת פיצוי בגין ראש נזק זה בשל הפסד דמי שכירות למשך חודש וחצי, בסך 8,550 ₪.

7. בשל הטענה לצורך בהחלפת אריחי החצר בשטח 80 מ"ר שהוכתמו בסולר או מדרגות שנשברו בבית, לא ראיתי לפסוק פיצוי מלא שעלותו אף לא הוכחה, בהעדר סבירות כי יש לזקוף את הנזק במלואו על הנתבעים ובהעדר אסמכתא מקצועית לכך שיש הכרח בהחלפת כל אריחי החצר. לאור זאת, אפסוק פיצוי גלובאלי להתאמת האריח (על דרך שימוש בחומרי ניקיון מיוחדים) בסך 2,000 ₪.

הנתבעים לא הציגו כל ראיה או תימוכין לטענתם בדבר הצפת הבית או העדר האפשרות לעשות שימוש בחשמל לתקופה כזו או אחרת, כמו גם, לתמוך טענותיהם לנזקים שנגרמו לציוד שלהם נוכח ההצפה בראיה כלשהי. הנתבעים אף לא הציגו כל פניה בענין זה לתובעים. לפיכך, הנתבעים לא הוכיחו כי יש לקזז סכום כלשהו מהסכומים שנפסקו לחובתם.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך כולל של 21,050 ₪. בנוסף, בנסיבות המקרה דנן, בשים לב להתרשמותי מאופן עזיבת הנתבעים את המושכר כשהוא איננו פנוי לחילוטין וכשקיימים בו נזקים למכביר, אני מחייבת את הנתבעים לפצות את התובעים בגין הוצאות גלובאליות, טירדה ואי נוחות בסך 2,000 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר רשום בצירוף אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ט, 26 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.