21 יוני 2020

התובע, מר פאדי אלקדסה הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 6.3.19 . הנתבע דחה את תביעת התובע לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: החוק). מכאן תביעה זו.

רקע עובדתי כעולה מהראיות שהוצגו בתיק זה וטענות התובע

1. התובע, מר אלקסדה פאדי (להלן: "התובע") יליד 1988, עבד כאיש אחזקה וניקיון בחברת ע. דראבשי (להלן:"המעסיק") .
2. לטענת התובע ארעה לו תאונת עבודה במקום העבודה ביום 6.3.19 .
3. ביום 6.3.19 פנה התובע למרפאת בטרם ומשם הופנה למיון לבדיקת רופא עיניים. התובע ניגש בלילה למיון במרכז הרפואי אסף הרופא.
4. התובע פנה לנתבע בתביעה להכרה בתאונה כתאונת עבודה ביום 3.4.19 הנתבע דחה את תביעתו ביום 21.5.19.
5. ביום 29.10.19 ניתנה החלטה על ידי כב' השופטת איצקוביץ ובה נקבע כי הפלוגתאות בתיק :

האם אירעה לתובע תאונת עבודה ביום 6.3.19?

האם קיים קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין התאונה הנטענת ומאזן ההשפעות.

1. ביום 18.6.20 התקיים דיון הוכחות במהלכו נשמעה עדות התובע . הצדדים סיכמו את טענותיהם, בסיום הדיון.

טענות הצדדים

1. לטענת התובע אירעה לו תאונת עבודה ביום 6.3.19 . לטענת התובע באותו יום המעסיק שלו ביקש ממנו לנקות מתחת למכונת מלט סגורה ובזמן הניקיון של מכונת המלט, כאשר הוריד הוא את משקפי המגן כדי לנקות אותם מאבק, נכנס מלט לעיון השמאלית שלו ממכונת המלט. לטענת התובע הוא שפשף את העין והמשיך לעבוד, אך עקב טשטוש וגירוד בעין החליט לפנות לקבלת עזרה ראשונה במרפאת טרם בלוד. לאור החמרה במצב העין קיבל הפניה לחדר מיון בבית חולים "אסף הרופא" ונמצא כי הוא סובל מלובן בקרנית משמאל. עקב התאונה התובע היה באי כושר מיום 6.3.19 ועד ליום 12.5.19.
2. לטענת התובע הפגיעה בעין נגרמה לו כתוצאה ישירה מעבודתו. עובר למועד התאונה לא היתה לו אף מגבלה בעין שמאל ולכן קיים קשר סיבתי בין מצב עינו השמאלית לבין האירוע בעבודה.
3. מנגד לטענת הנתבע, אין קשר סיבתי בין מצב עינו השמאלית של התובע וכי האירוע לא השפיע על מצב עינו. עוד טוען הנתבע כי בזמן אמת התובע לא סיפר על תאונה שארעה לו בעבודה, כעולה מהמסמכים הרפואים אותם הציג.

המצב המשפטי

1. הוראת סעיף 79 לחוק קובעת:

"'תאונת עבודה' - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו...".

1. הלכה פסוקה היא כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה (ראו לעניין זה דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד [פורסם בנבו] פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל [פורסם בנבו] פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד [פורסם בנבו] פד"ע ל"א 241).
2. בעב"ל 507/07 עפרוני נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 25.3.08) נקבע –

"בבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת האירוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על מנת לזכות בטיפול הנכון המתאים למצבו. ...".

1. בנוסף קובע סעיף 83 לחוק את חזקת הסיבתיות כך: "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים".
2. בכדי שתוכר חזקת הסיבתיות יש להוכיח בראש ובראשונה כי ארעה תאונה. הלכה פסוקה היא כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא. ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה ועל התובע להוכיחה (ר' דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד [פורסם בנבו] פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל [פורסם בנבו] פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד [פורסם בנבו] פד"ע ל"א 241).
3. נטל הראיה מוטל על התובע להביא "ראשית ראיה" שאכן אירע אירוע תאונתי בעבודה, שקושר את הפגיעה לעבודה. ביסודם של הדברים עומדת שאלת אמינות גירסתו של התובע. ראו: דב"ע (ארצי) נא/ 205-0 המוסד לביטוח לאומי - שחאדה סעיד, פד"ע כד 222.דב"ע (ארצי) נא/218-0 המוסד לביטוח לאומי - דרור, פד"ע כד 545.

מן הכלל אל הפרט –

1. לאחר ששמענו את עדות התובע , ולאחר שעיינו בכלל חומר הראיות שהוצג בפני בית הדין לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי ארעה לו תאונת עבודה, זאת מהנימוקים המפורטים.
2. ראשית, עיון במסמך ממרפאת טרם מעלה כי התובע לא ציין כלל על אירוע בעבודה, וזאת למרות שמצא לנכון לציין כי הוא עובד בבטון. משכך לא שוכנענו כי מדובר באנמנזה שותקת. ר' נספח ב' לתצהיר התובע.

ערים אנו לכך שבחקירתו הנגדית העיד התובע כי סיפר הכל במרפאה ( ר' עמ' 2 שורות 20-23 ) וכן בהמשך העיד בנדון כי:

"ש: למה הוא לא ציין זאת בדוח? ת: איך אני אסביר לך? אני הסברתי כמו שאני מסביר לך. אני לא יודע מה הוא רשם. ..." ר' עמ' 2 שורות 26-28.

עם זאת, לא שוכנענו כי יש לקבל עדות זו של התובע שעה שעיון במסמך הרפואי מיום 18.11.19 , כשמונה חודשים לאחר קרות האירוע הנטען, דבריו של התובע שנאמרו כן נרשמו במסמך רפואי: " לדבריו ב6/3/19 בזמן עבודה נכנס מלט לעין שמאל, שטף את העין והמשיך לעבוד ...". קרי יש רק לתמוה כיצד מסמך רפואי זה שלא מזמן אמת משקף את דברי התובע, בעוד שני מסמכים רפואיים הסמוכים לאירוע הנטען לא משקפים דבר.

1. יתרה מזאת, עיון בעדותו של התובע ( עמ' 2 שורות 18-20) מעלה כי התובע העיד כי היה לו גוף בעין , מאידך עיון במסמך הרפואי מעלה כי אין כל תיעוד כי היה לתובע גוף זר כלשהו בעין .
2. שנית, עיון במסמך הרפואי – סיכום ביקור במחלקה לרפואה דחופה של מרכז רפואי אסף הרופא מיום 7.3.19 – נספח ג' לתצהיר התובע, מעלה כי התובע לא ציין דבר בדבר האירוע בעבודה. עיון במסמך זה מעלה כי סיבת הקבלה היא מחלה. מעבר לאמור מצויין במסמך זה במסגרת התלונה העיקרית:".... לאחרונה חש דמעות בעין שמאל. מהיום לובן בקרנית משמאל, מלווה בכאבים". קרי התובע לא עידכן על אירוע בעבודה ואף ציין כי סבל לאחרונה בדמעות בעין שמאל. האמור אינו עולה בקנה אחד עם תצהירו ועדותו בנדון.
3. הלכה פסוקה היא כי "בהוכחת אירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה שהיא פרי ניסיון שרישומים אלה מהימנים ומדויקים שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון...." (ר' עב"ל 176/99 דניאל גרץ – המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.7.2002) [פורסם בנבו]). כמו כן, בית הדין מעניק חשיבות רבה לאמור באנמנזה הרפואית שכן לרוב זו הגרסה הראשונה של הטוען לפגיעה בעבודה (ר' עב"ל 680/07 אנעאמה עבדאללה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 13.12.2008 [פורסם בנבו]; עב"ל 295/06 קאסם מוחמד כעביה – המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.5.2007.)[פורסם בנבו]).

משכך בבבוא בית הדין להכריע בשאלת הוכחת האירוע בעבודה, עליו לייחס משקל רב לרישומים הרפואיים הסמוכים ביותר למועד האירוע. זאת, בהתבסס על ההנחה, שבסמוך לקרות התאונה ימסור הנפגע את העובדות הנכונות, על-מנת לזכות בטיפול הנכון והמתאים למצבו.

1. במקרה דנן, עיון בשני המסמכים הרפואיים שהציג התובע, כמפורט לעיל, הסמוכים לאירוע הנטען על ידי התובע, אין כל אזכור על פגיעה בעבודה ועל תיאור המקרה בצורה דומה למפורט בתצהיר. כמו כן אין במסמכים אלו התייחסות כלשהי לפיה מדובר היה על אירוע כלשהו שארע במסגרת העבודה, לרבות אירוע שונה מביצוע עבודתו היומיומית של התובע. המסמך הרפואי הראשון בו יש פירוט בו צוין כי התובע נפגע בעין במהלך יום עבודה היה רק ביום 12.3.19 וגם שם צויין כי בעת עבודתו נכנס אבק לעין שמאל. ר' ת/1 ונ/1. אין כל אזכור לגוף זר בעין.
2. שלישית, עיון בתצהירו של התובע ובחקירתו הנגדית מעלה כי התובע ציין כי מלט נכנס לו לעין ולא אבק ( ר' סעיף 2 לתצהירו) . בשונה מתצהירו של התובע שם ציין כי " נכנס מלט לעין השמאלית שלי ממכונת המלט" , הרי שעיון בנ/1 ותש/1 מעלה כי המעסיק ציין כי :"בעת עבודתו נכנס אבק לעין שמאל" , " בעת עבודתו נכנס אבק לעין ( מלט)".

כאשר נשאל התובע על סתירה זו , לא נתן כל הסבר של ממש בנדון והעיד:" ש: למה המעסיק שלך כתב בטופס הדיווח למוסד שמדובר באבק? ת. זה מלט. לא יודע למה הוא כתב ככה. חוץ מהמלט אני עבוד בתחנות שהכל כל הזמן אבק לכן כל הזמן אני שם כובע ומשקפים... ש: אמרת לו במפורש שזה חתיכת מלט? ת: היה גוף בעין..." ר' עמ' 2 שורות 16-20ץ

1. רביעית, עיון בחקירתו הנגדית מעלה כי חבר היה נוכח איתו בארוע. ר' עמ' 2 שורות 4-5. וכן העיד כי באותו יום דיווח על האירוע למנהל שלו . ר' עמ' 2 שורות 12-15. חרף האמור, התובע לא הביא להעיד אף לא אחד מהם כדי שיתמוך בגרסתו, הגם שידע כי ביום 18.6.20 מתקיים דיון הוכחות בעניינו .
2. נוכח כל האמור, אנו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח את קרות האירוע הנטען.
3. משכך התביעה נדחית. כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.
4. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט סיוון תש"פ, (21 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.