בקשה למתן צו ביניים לפיו תמנע המשיבה 2 (להלן: "נת"ע") מהמשך ביצוע עבודות הבנייה של "הקו הסגול" בפרויקט הרכבת הקלה (להלן: "הפרויקט") ברחוב ארלוזורוב שבתל-אביב-יפו (להלן: "רחוב ארלוזורוב" או "הרחוב"), שאינן עבודות להחלפת תשתיות גרידא. בנוסף, תמנע נת"ע מכריתה או גיזום של עצים ברחוב, הן באזורים ה"ציבוריים", הן על המדרכות והן בחצרות הבתים, בין בהתאם לאישורים שניתנו מאת המשיב 3 ובין שלא, אלו עד להכרעה בעתירה.

הבקשה הוגשה במסגרת עתירה מנהלית שעניינה תקיפת העבודות המבוצעות בימים אלו במקטע הקו הסגול של הרכבת הקלה, מכוחה של תכנית תשתית לאומיות מס' 70א'- רכבת קלה במטרופולין ת"א- "הקו הסגול"- מקטע מערבי (להלן: "תת"ל").

במסגרת העתירה מבוקש להורות על ביטול ההחלטות לאישור התכנון המפורט למקטעי הרחובות נמיר-ויצמן וכן ויצמן-אבן גבירול, בטלות רישיונות הכריתה שהוצאו לעצים ברחוב ארלוזורוב במקטעים אלו ובטלות ההחלטה לחסימת החניות ברחוב ארלוזורוב ובן יהודה.

1. העבודות המתבצעות ברחוב מחולקות לשלושה תתי מקטעים- מקטע 02- מקטע נמיר ויצמן; מקטע 03- מקטע ויצמן אבן גבירול; מקטע 04- המקטע המערבי של רחוב אבן גבירול בן יהודה.
2. המבקשים הם תושבים המתגוררים ברחוב ארלוזורוב או בעלי נכסים בו.

טענות הצדדים

1. המבקשים טוענים כי עבודות הבנייה במסגרת הפרויקט אינן חוקיות ופוגעות בזכויותיהם, כך שהימשכותן קובעת עובדות בשטח, גורמת לנזק בלתי הפיך ומסכלת את יכולתם למצות זכויותיהם בבית המשפט ולממש את פסק הדין שיינתן ככל שעתירתם תתקבל.
2. לשיטת המבקשים, עומדות להן עילות מנהליות רבות כנגד המשיבים, ולכן סיכויי ההצלחה בעתירתם גבוהים. כך, בין היתר, טוענים המבקשים כי שינוי אופי הרחוב וסלילת נתיבי אופניים נעשים תוך חריגה מסמכות, שקילת שיקולים זרים וחוסר סבירות קיצוני, כאשר נת"ע פועלת במסגרת הפרויקט לביצוע יעדים תכנוניים מקומיים של המשיבה 1 (להלן: "עיריית ת"א"), אשר אינם נכללים בפעולות התכנון שניתן לבצע במסגרת התת"ל.
3. עוד טוענים המבקשים, כי החלטת המשיבה 4 לאישור התכנון המפורט והחלטת המשיב 3 למתן רישיונות לכריתת עצי הרחוב, דינן להיפסל. זאת, משום והחלטות אלו התבססו על תשתית עובדתית חסרה (היעדרה של בחינה פרטנית של מצב העצים) ועל סקר עצים פגום ושגוי, אשר היווה שיקול מרכזי בעת קבלתן.
4. זאת ועוד, לטענת המבקשים, ההפקעות המשמעותיות שנעשות במסגרת ביצוע התת"ל פוגעות באופן בלתי סביר ובלתי מידתי באורח חייהם התקין ובזכויותיהם החוקתיות לקניין ולחופש התנועה. זאת, משום היקף ההפקעות של מקומות החניה ברחוב אשר ישאיר תושבים רבים ללא מקום חניה צמוד, כך שלא יתאפשר להם להחזיק ברכב פרטי. חוסר היכולת להחזיק רכב כאמור, תפגע לשיטתם, בעיקר באוכלוסיות של בעלי מוגבלויות, משפחות מרובות ילדים וקשישים, אך גם באוכלוסייה הכללית כאשר בהעדרה של תחבורה ציבורית במהלך סוף השבוע, תמנע מהם היכולת להתנייד. המבקשים טוענים, כי ניתן היה לבצע את הפרויקט באופן מידתי יותר, על ידי צמצום היקף ההפקעות, ללא סלילתם של נתיבי האופניים.
5. באשר למאזן הנוחות, טוענים המבקשים כי הוא נוטה בבירור לטובתם. זאת, ראשית, משום שנדרש לצורך שמירה על המצב הקיים והגנה על זכויותיהם החוקתיות של המבקשים. שנית, משום שהסעד המבוקש בצו הביניים מאוזן ולא מבוקשת במסגרתו עצירה מוחלטת של עבודות הבנייה אלא של איסור ביצוע עבודות שאינן החלפת תשתית. בנוסף, הנזק שייגרם כתוצאה מכריתת עצי הרחוב, אינו מסתכם בנזק כלכלי בר פיצוי, אלא בפגיעה במרקם העירוני ובאופי הרחוב, אשר לעציו ערך סביבתי באספקת צל והורדת הטמפרטורה, הפחתת זיהום האוויר, הפחתת הרעש וערך נופי והיסטורי. כמו כן, לטענתם, מרבית הפעולות במסגרת עבודות הבניה הן בלתי הפיכות ועתידות לייתר סעדים מרכזיים המבוקשים בעתירה, ולכן יש להעדיף את הגנת זכויות המבקשים על פני הפגיעה הלכאורית שתגרם למשיבים כתוצאה ממתן הצו כמבוקש.
6. המבקשים טוענים כי על הצו למנוע גם את המשכן של עבודות הגיזום האגרסיביות שמצבעת נת"ע בעצי הרחוב, אשר מסבות נזק רב לעצים וניכר כי הן חורגות מהתכלית המוצהרת של גיזום לצורך העמדת עמודי תאורה זמניים.
7. המשיבים אומנם הגישו תשובות נפרדות לבקשה למתן צו ביניים, אך הלכה למעשה, הטענות שבפיהם דומות זו לזו ולכן יפורטו במשותף.
8. לשיטת המשיבים, דין הבקשה להידחות על הסף מפאת היעדר סמכות, שיהוי, אי מיצוי הליכים והיותה של העתירה מוקדמת.
9. לעניין טענות המבקשים המופנות כנגד התת"ל, טוענים המשיבים, כי פרט 10 בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מנהלים, התש"ס-2000, קובע שהסמכות לדון בעתירות כנגד תכנית תשתית לאומית, מסורה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ, ולכן דינן להידחות על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית. כך או כך, טוענים המשיבים, טענות אלו מועלות בשיהוי כבד שעה שהתכנית אושרה על ידי המשיבה 4 כבר ביום 30.5.16 ושהעבודות לביצועה מצויות בעיצומן.
10. לעניין השיהוי, טוענים המשיבים, כי החלטות רבות הנתקפות במסגרת העתירה מועלות בשיהוי משמעותי, סובייקטיבי ואובייקטיבי כאחד – כך, למשל, התת"ל פורסם למתן תוקף כבר בשנת 2017, וועדת המשנה של המשיבה 4 אישרה כבר בימים 12.11.18 ו-18.3.19 את מסמכי התכנון המפורט למקטעים 02 ו-03 (בהתאמה). כך גם, הטענות התוקפות את החלטות המשיב למתן רישיון הכריתה מיום 25.12.18 ומיום 28.1.19, מועלות בשיהוי משמעותי, כאשר בפועל מדובר במעשה עשוי, שכן מרבית העצים הכלולים ברישיון זה נכרתו זה מכבר במהלך החודשים ינואר ומרץ 2019. לטענת נת"ע, במסגרת רישיונות אלו נותרו שלושה עצים שטרם נכרתו, וזאת משום שהיא פועלת מיוזמתה במאמצים רבים למניעת כריתתם. עוד טוענים המשיבים לעניין זה כי בית משפט זה דחה לאחרונה בקשה הלוקה בפגמים דומים (עת"מ 46009-05-19 מונדשיין נ' עיריית תל אביב יפו ואח' (22.5.19)) וכי להשתהותם של המבקשים בהגשת העתירה השלכות רבות על התקדמות עבודות הפרויקט, אשר אינן מוגבלות אך לרחוב זה ומשפיעות על עבודות במוקדים נוספים בעיר, כאשר העבודות לביצועה של התכנית מצויות בעיצומן.
11. עוד טוענים המשיבים, כי תקיפת החלטת מתן רישיון הכריתה מיום 28.5.19, אשר העררים שהוגשו בעניינה טרם נידונו, מהווה עתירה מוקדמת ואי מיצוי הליכים. לשיטת המשיבים, על המבקשים להמתין לקבלת החלטתו הסופית של פקיד היערות בעניין זה, ורק אז יוכלו להגיש עתירה בעניינה. כך גם, טוענים המשיבים, כי תקיפת החלטת המשיבה 4 מיום 14.1.19 בעניין פרסום הקלה לחסימת החניות לאורך הרחוב, מהווה גם היא עתירה מוקדמת ולא מוצו בעניינה ההליכים. זאת, משום וההחלטה מותנית בפרסום הודעה לציבור ומתן הזדמנות, לאלו העלולים להיפגע ממנה, להגיש השגותיהם - הליכים שטרם נעשו. עוד טוענים לעניין זה המשיבים, כי בעקבות פנייתם של באי כוח המבקשים ביום 18.4.19 בבקשה דחופה לפסילת ההחלטה, הוחלט כי הליכי הפרסום המתוכננים לשמיעת הציבור, יעוכבו, לכל הפחות עד למתן החלטתו של היועץ המשפטי של המשיבה 4 בבקשת המבקשים וכי נת"ע לא תחל בעבודותיה במקטע 04 עד לאישור מסמכי התכנון המפורט.
12. לחילופין, טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין משום שסיכויי ההצלחה בעתירה קלושים, שכן, אין מקום להתערבות בית המשפט בהחלטות מקצועיות שנתקבלו על ידי מוסדות התכנון או גורמים מקצועיים אחרים, במסגרת סמכותם ולאחר קיום הליך נאות וכמו כן משום ניסיונם של המבקשים לתקוף את התכנית כולה במסווה של תקיפת תהליכי מימושה.
13. באשר למאזן הנוחות, טוענים המשיבים כי הוא נוטה באופן מובהק לטובת דחיית הבקשה. זאת, משום שקיים אינטרס ציבורי ברור בהמשך ביצוע עבודות הפרויקט, בעל החשיבות הלאומית, ובעמידה בלוחות הזמנים שנקבעו, כאשר עיכוב העבודות שכבר החלו, עלול להשליך לא רק על הפרויקט עצמו, אלא על תפקודה של מערכת הרכבת הקלה כולה. בנוסף, לשיטת המשיבים, לעיכוב העבודות השלכות מידיות גם על שגרת החיים בעיר תל אביב ובאופן ספציפי על תושבי הרחוב, כאשר הארכת משך ביצוען של העבודות, משמע הארכת כל המשתמע מכך, לרבות המטרד הציבורי הכרוך בעבודות מסוג זה. כל אלו גוברים על האינטרס של המבקשים למניעת כריתת העצים ולהפסקת העבודות. לעניין זה מוסיפים המשיבים, כי אין להמעיט בחשיבות העצים ובערכם האקולוגי והסביבתי, אך, לשיטתם, קשה להלום את הנזק הצפוי להיגרם כתוצאה מעיכוב עבודות הפרויקט לפרק זמן בלתי ידוע ולהצדיקה בבחינת גורלם של עצים בודדים, בפרט כאשר המבקשים לא צירפו לעתירתם כל חוות דעת שיש בה כדי להמחיש את טענותיהם בתחום האקולוגיה (ובתחומים אחרים).
14. כך גם, טוענים המשיבים, כי עיקר הפגיעה אליה מכוונים המבקשים היא פגיעה כלכלית כתוצאה מאישור הפרויקט, פגיעה שאין לה מקום במסגרת הבקשה דנן. זאת, משום שככל שתתקבל בקשתה של נת"ע לחסימת חניות נוספות על אלו שאושרו בתכנית, ותטען פגיעה במקרקעין גובלים, כל הטוען לפגיעה יהא רשאי להגיש לוועדה המקומית תביעת פיצויים בהתאם לדין.
15. בנוסף, טוענים המשיב 3 והמשיבה 4 כי ככל שמדובר בחסימת חניות של אנשים בעלי מוגבלויות, מחויבת נת"ע להסדיר פתרון חלופי בהתאם לחוק ולתקנות הנגישות החלות בעניין.
16. זאת ועוד, לטענת המשיבים, הסעד המבוקש להפסקת העבודות "שאינן עבודות החלפת תשתיות גרידא" אינו סעד ישים משום שפעולות גיזום העצים וכריתתם מהוות חלק אינטגרלי מהעבודות ואין אפשרות להמשיך בהן ללא ביצוע השלבים המקדימים הללו. המשיבים מציינים כי נעשו על ידם מאמצים רבים לשימור עצי הרחוב, וכי רישיונות הכריתה ניתנו בהסתמך על כלל המסמכים הדרושים לקבלת ההחלטה ובהתאם לשיקול דעתו המקצועי של המשיב 3.

להלן, מובא פירוט רישיונות הכריתה שניתנו עד כה במסגרת הפרויקט לשיטת המשיבים- רישיון הכריתה הראשון התיר כריתת 21 עצי דקל אשר מוקמו במפרדה במקטע 02- בוצע; רישיון הכריתה השני התיר כריתת 28 עצים לאורך הרחוב במקטע 02- בוצע מלבד שלושה עצי פיקוס; רישיון הכריתה השלישי התיר לכרות במקטע 03, 29 עצי דקל הממוקמים במפרדה, 9 עצי פיקוס המצויים לאורך הרחוב ו-5 עצי נוי המצויים בסמוך וכן להעתיק שני עצים נוספים- טרם נידונו העררים בעניינו.

1. כמו כן, טוענים המשיבים כי עבודות הגיזום נעשות בהיקף מצומצם שאין כל צורך על פי דין ברישיון על מנת לבצען והן מתבצעות לצורך שמירה על יציבותם של העצים ועל מנת לאפשר את הקמתם של עמודי התאורה הזמניים שהוצבו במקום. כך או כך, על אף שעבודות אלו אינן טעונות כאמור רישיון, הן תואמו עם פקיד היערות העירוני ומתבצעות על דעתו ובידיעתו.
2. בתגובתם לתשובות המשיבים חוזרים המבקשים על טענותיהם ומוסיפים כי המשיבים קובעים עובדות בשטח על ידי ביצוע עבודות נרחבות במקטע אחד של הרחוב, בלא שיש בידיהם תכנית מפורטת ומאושרת הנוגעת למקטעים האחרים וכי פיצול דיונים ואישורי תכניות של רחוב אחד לשלושה מקטעים, כאשר המקטע הבעייתי ביותר, נידון אחרון, אינו תקין מנהלית ומשפטית.
3. כך גם, טוענים המבקשים כי העבודות המבוצעות כעת אינן בבחינת יישום של התת"ל, אלא עיריית ת"א, על גבה של התכנית האמורה, מקדמת בפועל בשטח מהלכים שאינם קשורים ואינם יכולים להיות קשורים לפרויקט הרכבת הקלה, והם חלק מתוכניות שטרם אושרו כדין.
4. כמו כן, טוענים המבקשים כי בפרויקט בסדר גודל כזה, הסובל מכשלים ומעיכובים במשך שנים, לא תיתכן השלכה משמעותית ממתן צו הביניים המבוקש לעניין לוחות הזמנים או עלויות הפרויקט.
5. לעניין השיהוי, טוענים המבקשים כי בנסיבותיו המורכבות של העניין, לא חל כל שיהוי בפעולותיהם – המבקשים לא שקטו על שמריהם והגישו עררים, התנגדויות, מכתבים המציפים את הקשיים והכשלים בפרויקט ואף התארגנו בקבוצה לצורך פעולה משפטית פורמלית- כל אלו, לשיטתם, מאיינים את הטענות הפרוצדוראליות בדבר השיהוי או לחילופין מקימים חריג לכלל לפיו יש לדון בעתירה על מכלול סעדיה המבוקשים נוכח קיומם של אינטרסים כבדי משקל לביקורת על התנהלות המשיבים.
6. עוד לעניין השיהוי, טוענים המבקשים, כי ככל שאכן התרחש, אין בו כדי לפגוע פגיעה חמורה במשיבים, שכן העבודות ברחוב, אינן מצויות בעיצומן, אלא מתקדמות ממקטע למקטע באופן הדרגתי, ועצירתם כעת לא תגרום נזק משמעותי למשיבים או לציבור.
7. לבסוף, מבקשים המבקשים כי ככל שבית המשפט ייטה לאי מתן הצו, יינתן להם יומם בבית המשפט אף לעניין הבקשה למתן צו הביניים וייקבע דיון דחוף בפני בית המשפט בעניין זה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באשר לבקשה למתן צו ביניים, כמו גם בעתירה עצמה, אני סבור כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות.

1. כידוע, שני שיקולים עיקריים עומדים על הפרק כאשר בית המשפט דן בבקשה למתן צו ביניים. השיקול האחד הוא סיכויי ההצלחה של העתירה, והשיקול השני הוא מאזן הנוחות. מבקש הצו נדרש איפוא להצביע על התקיימותם של שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכוייו בעתירה טובים, והשני כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (בר"מ 5776/13 עמותת מקום להיות- בית הספר "מעיין" נ' מנכ"ל משרד החינוך (26.8.13)).
2. בין שני השיקולים הללו מתקיימת מערכת יחסים של "מקבילית כוחות", על פיה ככל שסיכויי העתירה נמוכים, כך שיקול מאזן הנוחות מקבל משקל גבוה יותר, ולהיפך (בר"ם 5338/10 מנרב הנדסה ובניין בע"מ נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (8.9.10)). בנוסף נקבע כי אבן הבוחן המרכזית בשאלת הסעד הזמני היא מאזן הנוחות (בר"מ 6078/18 קלאב הוטל ניהול (1996) בע"מ נ' מדינת ישראל משרד המשפטים ועדת המכרזים המשרדית לענייני רכישות (20.8.18); בר"מ 2893/18 צחור- צדק, חופש, חינוך ורווחה בירושלים נ' עיריית ירושלים (24.4.18)).
3. באשר למאזן הנוחות, יבחן בית המשפט, בין יתר שיקוליו, אם אי מתן הצו יסכל את בירור ההליך העיקרי, וכן יבחן את הצורך לשמר מצב קיים לעומת יצירת מצב חדש בטרם התברר ההליך לגופו (בר"מ 301/03 אחים סקאל בע"מ נ' רשות שדות התעופה (18.3.03)).
4. לטעמי, סיכויי העתירה נמוכים ביותר והיא לוקה לכאורה בשיהוי כבד. מדובר בתקיפה של החלטות ותכנית שהתקבלו לפני מספר שנים/ חודשים שלכאורה קיים לגביהם שיהוי ניכר ומעשה עשוי, כשהיענות לבקשה תוביל לעיכוב עבודות חיוניות והכרחיות ולעיכוב הפרויקט בעל החשיבות הלאומית, הבנייה של הרכבת הקלה. מדובר בעבודות שעיקרן העתקת תשתיות עירוניות (חשמל, מים, תקשורת, ביוב, ניקוז), כריתת וגיזום עצים, כאשר התכניות אושרו לפני שנים וחודשים רבים וחלק גדול מהדברים שמבוקש לעצור (כמו כריתת עצים) כבר נעשו ומהווים מעשה עשוי לכאורה.

כך גם, לכאורה, לא מדובר בהרחבת הדרך או בהמרת מדרכות לשבילי אופניים אלא בהמרת נתיב נסיעה לרכב לנתיב נסיעה באופניים (תוך שימור רוב העצים בצד הדרומי של רחוב ארלוזורוב).

כמו כן, בסופו של יום, מדובר על כך, שמתוך 180 העצים הקיימים כיום לאורך הרחוב, במקטע הרלוונטי, 140 עצים מתוכם סומנו לשימור, כ-43 עצים בלבד (29 דקלים הממוקמים במפרדה ו-5 עצי נוי) סומנו לכריתה ו-2 עצים נוספים סומנו להעתקה. כך או כך, ההחלטה במסגרתה הוחלט על עתיד העצים במקטע זה, טרם התקבלה באופן סופי, שכן העררים שהוגשו כנגדה, טרם נידונו ולכן תקיפתה ההחלטה מוקדמת. כך גם, החלטות פקיד היערות במקטע 02 לעניין כריתת העצים, אשר בוצעו זה מכבר, לא נתקפו בבית המשפט במועד המתאים, כך שקיים לגביהן שיהוי ניכר. זאת, כאשר ממילא נותרו לכל היותר 3 עצים לכריתה במקטע זה, שכריתתם הוקפאה על ידי נת"ע בכדי לבחון מחדש את נחיצותה.

לא זו אף זו, תקיפת ההחלטה על חסימת החניות, החלטה שטרם פורסמה לציבור לצורך מתן ההזדמנות להגשת השגות, טרם ניתנה גם היא באופן סופי, כך שלכאורה לא מוצו בעניינה ההליכים וגם תקיפתה מוקדמת. זאת, בפרט, כאשר, לטענת המשיבה 2, פרסום ההחלטה לציבור עוכב בעקבות פנייתם של באי כוח המבקשים והצורך לבחון אותה.

יתר על כן, למרות שמדובר בעניינים מקצועיים, המבקשים לא הציגו חוות דעת מומחה בתחומי התחבורה והאקולוגיה, ואין להסתפק בטענות והצעות שונות כאשר אינטרסים ציבוריים עלולים להיפגע וכאשר מדובר בהחלטות שהתקבלו על ידי גורמים מקצועיים ותכנוניים.

לכן, לכאורה סיכויי העתירה נמוכים ביותר לדעתי, וזאת עוד מבלי להידרש להלכה הידועה כי בית המשפט אינו נוהג להתערב בהחלטות מקצועיות של מוסדות התכנון, אשר קיבלו החלטות מקצועיות מובהקות שמצויות במסגרת סמכויותיהם.

1. מכל מקום, גם מאזן הנוחות, שהוא אבן הבוחן המרכזית, נוטה לטובתם של המשיבים והציבור. זאת, משום שמקובלת עליי טענת המשיבים, כי עצירתן של עבודות כלשהן או של כריתת העצים (למעשה 3 עצים כרגע שכריתתם עומדת כעת על הפרק), משמעותה למעשה - עצירתן המוחלטת של עבודות, אשר מצויות בעיצומן. לעניין זה, לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בפרויקט לאומי עצום ממדים ורב חשיבות, שכל מקטע שלו מהווה חוליה בשרשרת התלויה בחוליה אחרת, באופן שיש לראות את הפרויקט כולו כמכלול, כך שעיכוב של מקטע אחד יכול להביא לעיכוב הפרויקט כולו.

נוכח אי הנוחות הרבה הגלומה בעבודות הקמת הרכבת הקלה, אשר החלו זה מכבר ואף נעשו לצורך ביצוען שינויים בהסדרי התנועה, לתושבי העיר תל אביב יפו, לבאים בשעריה ובפרט בעניינו לתושבי רחוב ארלוזורוב והסביבה, ונוכח החשיבות הרבה, שאין צורך להכביר עליה במילים, בהקמת מערכת הסעת נוסעים המונית באזור גוש דן בהקדם כפרויקט לאומי שנעשה לטובת הציבור כולו, ברי כי כל עיכוב בביצוע הפרויקט עומד בניגוד מוחלט באינטרס הציבורי.

כך גם, טענותיהם של המבקשים כי דחיית הבקשה עשויה להוביל למצב בלתי הפיך, נחלשת במידה מסוימת נוכח השיהוי הלכאורי והיותן של חלק מהעבודות מעשה עשוי וכמו כן נוכח תקיפת ההחלטות המוקדמת לכאורה, מבלי שמוצו כלל ההליכים בעניינן. בפרט, נוכח התחייבותה של נת"ע לכבד את הנחיית פקיד היערות לעכב את ביצוע הכריתה, ככל שיאושר, למשך שלושה ימים ממועד קבלת החלטתו בערר, על מנת לאפשר למי שמעוניין בכך לפנות בהליך המשפטי המתאים.

על יסוד האמור, אני מוצא כי מאזן הנוחות נוטה לכיוון דחיית הבקשה.

1. בהמשך לאמור, מצופה מהמשיבים שימשיכו בביצוע העבודות תוך התחשבות בכל השיקולים והאינטרסים הרלוונטיים ותוך בחינה מעת לעת האם יש מקום לשנות את המצב במטרה לצמצם את הפגיעה בסביבה ובזכויות המבקשים והציבור.
2. טענות הסף של המשיבים לעניין דחיית העתירה על הסף יישמרו להם לדיון בעתירה גופה.
3. לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה לצו ביניים.
4. הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון בהמשך ההליכים.

המזכירות תודיע לצדדים ותקבע לדיון בעתירה בהקדם בפני שופט מנהלי.

ניתנה היום, ז' תמוז תשע"ט, 10 יולי 2019, בהעדר הצדדים.