10 אוגוסט 2020

לפני:

כב' השופטת יפית זלמנוביץ גיסין

החלטה

בפני בקשה לגילוי מסמכים ספיציפי שהוגשה על ידי הנתבעת, חברת אניה ד"ר ו. ריזה ובניו בע"מ, אצלה עבד התובע.

הרקע לבקשה

1. התובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת לאחר 11 שנות עבודה במהלכם התקדם בסולם הדרגות עד אשר בשנת 2014 מונה לשמש כסמנכ"ל פיתוח עסקי. "בשלהי אותה שנה החליטה הנתבעת, בעצתו של התובע, להקים פרויקט בתחום עיצוב אלבומים דיגיטליים...במסגרתו התבקש התובע לפעול לעריכת מחקר בתחום והגשת תוכנית עסקית לפרוייקט, אותה החלה הנתבעת לממש במחצית שנת 2015 לערך".

2. לאחר שהפרויקט נקלע למשבר, התבקש התובע לקבל על עצמו את הניהול התפעולי של הפרויקט לרבות ניהול צוות המנהלים, התנהלות מול ספקים, יועצים ועוד. במקביל, החלו התובע ומר יונתן נאור, עובד הנתבעת ששימש כמנהל פיתוח בפרויקט, לחשוב על הקמת מיזמים טכנולוגיים עצמאיים, ביחד, כאשר "מהם נבע בסופו של דבר רעיון לפיתוח טכנולוגיה בתחום האינטלגנציה המלאכותית".

3. במהלך חודש יוני 2017 בעקבות פגישה אקראית עם מנכ"ל הנתבעת סיפרו מר נאור והתובע למנכ"ל הנתבעת, מר שפירא, כי "הם בודקים ביניהם התכנות לשיתוף פעולה בענין פיתוח מערכת טכנולוגית".

4. לטענת התובע שוחח עם מר שפירא בחודש נובמבר 2017 על מנת לבחון אפשרות לשילובו של מר שפירא כמשקיע במיזם. עוד צוין בהקשר זה, כי מר נאור והתובע בדקו את התכנותו העסקית של המיזם בזמנם הפנוי והבהירו זאת למר שפירא.

5. מר שפירא, מר נאור והתובע נפגשו פעמיים לצורך דיון ב"עיקרי המיזם הפוטנציאלי" ואף נקבעה פגישה שלישית בנושא. אלא, שמספר ימים טרם קיומה של הפגישה השלישית הוזמן התובע לשימוע, מבלי שניתן לתובע כל הסבר אודות "הרקע לשימוע, אודות הסיבות בגינן מבקש מר שפירא לקיים לתובע שימוע לפני הפסקת עבודה".

6. בסופו של יום, התקיימה בין הצדדים פגישה שלישית, במסגרתה הוצגו עיקרי המיזם בפני מר שפירא ומר נאור והתובע הבהירו למר שפירא, כך לגרסת התובע, כי כל עיסוקם במיזם נעשה מחוץ לשעות עבודתם וביקשו לקבל את אישורו שלא תעלה כל טענה אחרת מצידו בענין זה.

7. עוד בטרם השיב מר שפירא להצעתם של התובע ומר נאור לשיתוף פעולה ביניהם במסגרת המיזם, הן כלקוח (באמצעות הנתבעת) והן כמשקיע פוטנציאלי, זומן התובע לשיחת שימוע, "ללא כל הכנה או התראה מוקדמת מראש".

8. שעות ספורות לאחר שיחת השימוע נמסר לתובע שאין עוד צורך בהשארותו במקום העבודה ומספר ימים לאחר מכן נשלח אליו מכתב הפיטורים.

9. טוען התובע בתביעתו שעל הנתבעת לפצותו בגין פיטורים שלא כדין מחמת שנפלו פגמים מהותיים בהליך פיטוריו, הן מאחר והנתבעת לא מסרה לו זימון לשימוע, הן מאחר ולא ערכה פרוטוקול לשיחת השימוע והן מאחר ומכתב הפיטורים לא שיקף את הדברים שנאמרו במסגרת השיחות ואף הועלו בו לראשונה טענות עובדתיות חדשות שלתובע לא ניתנה אפשרות לטעון כנגדן ובכלל זה הטענה כי עבודתו על המיזם באה על חשבון שעות עבודתו בנתבעת בדרך שפוגעת קשות בתפקודו המקצועי והוא אף אינו עובד בהקף המשרה הנדרש.

10. בנוסף עמד התובע בתביעתו על זכאותו לקבלת בונוס שנתי לשנת 2017 ופיצוי בגין פגיעה במוניטין ובשמו הטוב.

11. הנתבעת הגישה בקשה למתן צו מניעה זמני נגד התובע ומר נאור שמטרתו היתה, כך על פי כתב ההגנה, למנוע מהם "לעשות שימוש במיזם שפיתחו במהלך עבודתם בחברה ולמנוע מהם לעשות שימוש בסודותיה המסחריים של החברה. שעה שהתובע ושותפו הצהירו במסגרת ההליך הזמני, כי המיזם אינו נמצא בשלב האופרטיבי ואין מוצר שניתן לעשות בו שימוש, הרי שהנתבעת השיגה את מבוקשה בהליך".

12. באשר לטענות התובע בכתב התביעה נטען על ידי הנתבעת בכתב ההגנה, כי "הפתרון אותה הגה התובע, מאחורי גבה של החברה ותקופת עבודתו בחברה ולרבות בשעות העבודה, במסגרת המיזם הפרטי...הוא מוצר טכנולוגי בעל אינטלגנציה מלאכותית המסוגל לבצע סידור אוטומטי של התמונות באלבום על פי יכולת זיהוי פנים וזיהוי פרמטרים נוספים..."

13. טוענת הנתבעת, כי בשלב שבו התגלה לה שהתובע מפר את הסכם העבודה ועוסק בהקמת מיזם מתחרה על חשבון שעות העבודה, "זה היה בשלב ה"אב טיפוס" או בסמוך לכך והתובע כבר החל לחפש משקיעים פוטנציאלים למיזם".

14. לדידה של הנתבעת, לאחר שהתקיימו מספר שיחות בין התובע ומר נאור למנכ"ל הנתבעת, בהן הביע מנכ"ל הנתבעת את חוסר שביעות רצונו מהתנהלותו של התובע והבהיר לו וכי לא יוכל להמשיך ולשמש כעובד הנתבעת במקביל לפיתוח המיזם, זומן התובע לשיחת שימוע.

15. מאחר והטעמים לזימונו של התובע לשימוע הובהרו לו קודם לכן במסגרת שיחות קודמות לא מצאה הנתבעת לנכון להמציא לתובע מכתב זימון לשימוע פורמלי, אך ממילא אישר התובע בתחילת שיחת השימוע כי הוא יודע מהן הסיבות לזימונו לשימוע.

16. התובע, כך על פי כתב ההגנה, לא ערער ולא מחה על ההחלטה לסיים את העסקתו. הנתבעת אשר שקלה לשלול את פיצויי הפיטורים מהתובע החליטה, בסופו של יום שלא לשלול את זכאות התובע לקבלם.

הבקשה, התגובה והתשובה

17. בבקשתה מבקשת הנתבעת כי התובע יגלה את כל המסמכים שלהלן:

"4.1 כל מסמך ולרבות התכתבויות שבין התובע לבין מר יונתן נאור, בתקופת עבודתם בחברה ובסמוך לאחריה, בקשר למיזם (לרבות תכתובות וואטסאפ, דוא"ל וכיו"ב).

4.2 כל מסמך ולרבות התכתבויות שבין התובע לבין מר אריאל ראוך בקשר למיזם עליו עבד התובע בתקופת העבודה בחברה (לרבות תכתובות וואטסאפ, דוא"ל וכיוב).

4.3 כל מסמך ולרבות התכתבויות בין התובע לבין כל גורם אחר בקשר למיזם עליו עד בתקופת עבודתו בחברה.

4.4 כל מסמך המעיד על נסיונות לגייס משקיעים עבור המיזם ולרבות הצהרות מרשך בפני משקיעים על סכסוך כספי כאמור בסעיף 87 לכתב התביעה.

4.5 מצגות ודו"חות אקסל שהיה מעורב בהן התובע בקשר למיזם ושהצגו למשקיעים פוטנציאליים בקשר למיזם...בתקופת עבודת התובע בחברה ובסמוך לאחריה".

18. באשר לתכתובות בין התובע, מר נאור ומר ראוך הבהירה הנתבעת, כי "המסמכים שנתבקשו בסעיפים אלה עניינם הוא עבודתו של התובע במיזם הקשור קשר ישיר לעבודתו בנתבעת, מיזם מתחרה והכל תוך כדי עבודתו בחברה", והם עשויים לשפוך אור על הקף השעות בהן עבד התובע על המיזם המתחרה בנתבעת.

19. עוד ביקשה הנתבעת כי התובע יגלה כל מסמך המעיד על נסיונות התובע לגייס משקיעים עבור המיזם וכן הצהרות התובע בפני משקיעים פוטנציאלים על קיומו של סכסוך כספי בין הצדדים.

20. בנוסף ציינה הנתבעת, כי אף שמוסכם על התובע שמסמכים אלה רלוונטים להליך טען הוא שמדובר בסודות מסחריים ועל כן לאור טענותיו אלה, ומשלנתבעת אין ענין בסודות המסחריים של התובע, רשאי הוא להשחיר כל סוד מסחרי הגלום במסמכים אלה.

21. באשר למצגות ודו"חות האקסל ציינה הנתבעת, כי מסמכים אלה רלוונטים להליך וכי אף התובע במכתב התגובה שלו לא טען אחרת. באשר לטענת התובע כי המצגת עברה שינויים, הביעה הנתבעת הסכמתה להצגת הנוסח שהוצג בפני מנכ"ל הנתבעת וכי יושחרו הנתונים שעודכנו ועשויים להיות סודיים.

22. מנמקת הנתבעת בקשתה ומציינת, כי סרובו של התובע לחשוף את המסמכים משמעו כי תשלל ממנה האפשרות לחשוף את האמת באמצעות "מסמכים המוחזקים בידי התובע המסרב לחשוף אותם מחשש כבד שיפסיד במשפטו".

23. אף ביחס לטענת התובע לפיה יש בדרישת הנתבעת לגילוי מסמכים כדי לפגוע בפרטיותם של אחרים טענה הנתבעת כי"אין ולא תתכן פגיעה ב"פרטיות" של צדדים שלישיים שעה שכל המבוקש הוא חשיפת התכתבויות של התובע עם עובד לשעבר של החברה ושל נותן שירותים ושל כל גורם אחר כאשר ניתן להשחיר כל פרט מזהה שהתובע חושש לפגוע בפרטיותו".

24. התובע השיב לבקשה וטען, כי מטרתה לדוג ראיות כדי לבחון, בין היתר, את סיכוייה המשפטיים של הנתבעת בהליכים משפטיים בהם היא מעונינית לנקוט נגד התובע וצדדים שלישיים ועל מנת שהמסמכים ישמשו אותה בתביעותיה אלה.

25. עוד טוען התובע, כי לא זו בלבד שלא נמסר לו מכתב זימון לשימוע, הנתבעת אף לא תוכל להשמע בטענה שפוטר בשל הקמתו של מיזם מתחרה, משטענה זו כלל לא הועלתה במסגרת מכתב הפיטורים אלא לאחר שפוטר ובחלק מתשובת הנתבעת לדרישת התובע לתשלום זכויותיו עם סיום העסקתו.

26. באשר לדרישה לחשיפתן של מצגות ודוחות אקסל ציין התובע, כי לא זו בלבד שלא יהא בכך כדי לייעל את הדיון מדובר בדרישה מכבידה שנועדה לצורך קיומם של הליכים משפטיים אחרים.

27. עוד ציין התובע, כי בכתב ההגנה הודתה הנתבעת ששוכנעה שהתובע ושותפו, מר נאור, היו, נכון למועד פיטוריו, בשלב הרעיון לפיתוח מיזם ועל כן לא מצאו לנכון להמשיך את ההליכים משפטיים נגדם והתביעה שהוגשה נגד התובע ומר נאור עם הגשת צו המניעה הזמני, נמחקה לבקשתם.

28. התובע שב וחזר על ההלכה לפיה חשיפת תכתובות עם צדדים שלישיים תפגע בזכותם לפרטיות וכי בהתנגשות בין הזכות לפרטיות לבין הזכות לניהול הליך בקלפים פתוחים, זכות הפרטיות גוברת.

29. עוד קבעה הפסיקה, כך על פי התגובה, כי "בטרם יבוא צד להליך לבקש גילוי מסמכים הפוגעים בפרטיות צדדי ג' עליו למצות את השיקול בדבר חלופות אחרות".

30. באשר לדו"חות האקסל והמצגות את גילוים ביקשה הנתבעת ציין התובע, כי גילוים של מסמכים אלה נועד "על מנת "לסחוט" סודות מסחריים שאחרת לא ברור על שום מה נדרשים לה דו"חות אקסל שבדרך כלל מתייחסים לנתונים מספריים ואין בהם כדי להתייחס למהות המיזם ולשאלה האם עסקינן במיזם מתחרה או לא".

31. טוענת הנתבעת בתשובתה, כי התובע לא הסביר ולא פרט כיצד חשיפת התכתובות בינו לבין מר ראוך ומר נאור בקשר למיזם שנעשו תוך כדי עבודתו בחברה ובסמוך מיד לאחר סיום העסקתו תפגע בפרטיותו ובפרטיותם של הצדדים השלישיים. הנתבעת הציעה, כי ככל שלטענת התובע המסמכים מכילים מידע שחשיפתו עלולה לפגוע בצדדים שלישיים פתוחה בפניו הדרך להשחיר את אותם פרטים.

32. הנתבעת שבה וציינה, כי "טענתה היא שבזמן שהתובע היה עובד החברה המיזם היה בשלב מתקדם ולכל הפחות בשלב האב טיפוס" ועל כן טענת התובע כי במועד פיטוריו המיזם היה בשלבי הרעיון בלבד, אינה נכונה.

33. בכל הנוגע לטענות התובע ביחס למצגת ולקבצי האקסל על גילוים עמדה הנתבעת, השיבה כי "לאור כך שהפניות של התובע למשקיעים לאחר שסיים את עבודתו בחברה ולאור כך שהנטל של התובע להוכיח את תביעתו כאמור בסעיפים 88-87 לכתב תביעתו מונח על כתפיו...החברה מצמצמת את דרישתה למסמכים בסעיף זה ומבקשת מבית הדין שיורה לתובע לגלות את הפניות של התובע למשקיעים רק בתקופה בה היה עובד החברה".

34. הנתבעת ציינה בתשובתה, כי התובע רשאי להשחיר את הנתונים ששונו במצגת ללא פירוט הנתונים הטכניים בדו"ח האקסל ובמצגת על מנת שהמסמכים על גילוים עמדה יוכלו לסייע "להכריע במחלוקות הנדונות בהליך". בנוסף טענתה הנתבעת כי גילוי המסמכים יאפשר לעמוד על אמינותו של התובע או העדרה וכי אין בהודאת התובע בכך שעסק במיזם מתחרה בתקופת עבודתו אצלה כדי לייתר את גילוי המסמכים.

דיון והכרעה

התשתית הנורמטיבית

35. "על מנת להגשים את התכליות של חשיפת האמת, הגינות ויעילות דיונית, מקובלת בשיטת משפטנו חובה רחבה של גילוי מסמכים, כדי שההליך האזרחי יתנהל "בקלפים גלויים" (תקנות 122-112 לתקנות); רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין כרם נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516, 522 (1995) (להלן: עניין הדסה); רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515, 520 (1999); ... יחד עם זאת, העיקרון התומך בגילוי נרחב אינו חזות הכל ולעיתים יעמוד כנגדו אינטרס מתחרה שהמשפט נכון להכיר בחשיבותו ולהגביל בגינו את זכות הגילוי והעיון במסמכים. או-אז יידרש בית המשפט לאזן בין הערכים המתחרים, להעריך את משקלם ולקבוע את היקף הגילוי הראוי בנסיבות העניין".

(רע"א 5247/15 תיאופילוס ג'אנופולוס – הימנותא בע"מ (2016))

36. עוד נקבע בפרשת הימנותא הנזכרת, כך:

"השאלה אם בהליכי גילוי מסמכים שומא על בית המשפט לבחון גם את עוצמת התביעה, נדונה בפסיקה, ונקבע כי בעל דין אינו נדרש להראות תשתית ראייתית להצלחה בתביעה, כדרישה עצמאית, אלא כחלק מאיזון מול דרישת ההכבדה (עניין בן צבי). בהיבט זה של הכבדה, במשולש הצלעות עוצמת התביעה-עוצמת הרלוונטיות-עוצמת החיסיון/האינטרס המוגן, מקום בו התביעה היא גבולית מלכתחילה, אין לתלות עליה תלי תלים של הליכי גילוי מסמכים".

37. ענין לנו, איפוא, במשולש שווה צלעות אשר שלוש הצלעות שלו, המחזיקות זו את זו ונתמכות זו בזו הן: עצמת התביעה, עצמת האינטרס המוגן ועצמת הרלוונטיות של המסמכים שגילוים מבוקש. מבין שיקולים אלו נקבע בפסיקה כי השיקול העיקרי הוא האחרון – עצמת הרלבנטיות.

בקשת הנתבעת לגילוי התכתובות בין התובע, מר יונתן נאור, מר ראוך ואחרים

38. הנתבעת הסבירה כי "המסמכים שהתבקשו בסעיפים אלה (סעיפים 4.3-4.1 לבקשה – י.ז.ג) ענינם הוא עבודתו של התובע במיזם הקשור קשר ישיר לעבודתו בנתבעת, מיזם מתחרה הכל תוך כדי עבודתו בחברה" (ר' סעיף 6.1 לבקשה).

39. אזכיר בהקשר זה, כי ענינה של התובענה אינו שאלת גזילתם של סודות מסחריים שהרי הנתבעת עצמה טענה בכתב ההגנה, כי בעוד ההליך הזמני בו נקטה נועד כדי למנוע מהתובע ושותפו לעשות שימוש במיזם שפיתחו, הליך זה ענינו בסוגית סיום העסקתו של התובע (ר' סעיף 6 לכתב ההגנה).

40. עוד ציינה הנתבעת כי לאחר שהתובע ושותפו הצהירו במסגרת ההליך הזמני כי "המיזם אינו נמצא בשלב האופרטיבי ואין מוצר שניתן לעשות בו שימוש" השיגה את מבוקשה (ר' סעיף 6 לכתב ההגנה).

41. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בענין אבנצ'יק נקבעו דברים אלה היפים לעניננו:

"שני תנאים להתקיימותו של מבחן הרלבנטיות: תנאי הסף, בו נדרשת הוכחת קיומה של זיקה ברורה בין גילוי החומר המבוקש לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי. זהו ההיבט הצר של מבחן הרלבנטיות, שקיומו הוא תנאי הכרחי, לקיומו של "דיון יעיל" כנדרש בתקנה 46 לתקנות. אולם אין זה תנאי מספיק. התקיים תנאי הסף, יוסיף בית הדין ויידרש להיבט הרחב של מבחן הרלבנטיות. במסגרת זו תיבחן הבקשה לגילוי המסמכים, על רקע נסיבותיו של המקרה הנדון; בשים לב לאמות המידה הקיימות ומשקלן מנקודת מבטו של מבקש גילוי המידע; ההשלכות על ההליך העיקרי ועל האינטרסים של הצדדים; ומידת תרומתם של כל אלה לקיומו של 'דיון יעיל' בהליך העיקרי"

(עע (ארצי) 494/06 מדינת ישראל, נציבות המים – קלרק אבנצ'יק (2007))

42. נשאל עצמנו, האם התכתובות בין התובע למר יונתן נאור ומר אריאל ראוך וכל גורם אחר בקשר למיזם עליו עבד התובע בתקופת עבודתו אצל הנתבעת, רלוונטיות להליך העיקרי?

43. כזכור טוען התובע כי נפלו פגמים מלפני הנתבעת בעת פיטוריו, הן מאחר ולא המציאה לו מכתב זימון לשימוע – ובענין זה אין מחלוקת שמכתב כאמור לא הומצא לתובע אלא, שלטענת הנתבעת, התובע היה מודע לטעמים בשלם זומן לשימוע – הן מאחר ולא נערך פרוטוקול במעמד שיחת השימוע והן מאחר ובמכתב הפיטורים הועלו טענות עובדתיות חדשות, שהנתבעת לא העלתה במעמד השימוע ועל כן נמנעה ממנו האפשרות להשיב להן.

44. גרסת הנתבעת לנסיבות פיטוריו של התובע באה לידי ביטוי במכתב הפיטורים של התובע בו נכתב:

"לאחרונה נודע לחברה, כי בשנים האחרונות, תוך כדי עבודתך בחברה, הנך עוסק בפיתוח מיזם חדש...חרף התחייבותך כאמור וזאת מבלי לעדכן את החברה בדבר עיסוקך זה בזמן אמיתי ובפגישתנו הודית בכך.

ניכר כי עבודתך במיזם באה על חשבון עבודתך בחברה, דבר שפוגע קשות בתפקודך המקצועי בחברה, בזמינותך לחברה, בנוסף, אינך עובד בהקף המשרה הנדרש.

כך למשל לאחרונה לקחת חופשה בת מספר ימים מהעבודה והתברר בדיעבד כי עשית כן כדי לחפש בחול משקיעים למיזם. כך גם, לפני מספר ימים היתה תקבלה שהשביתה את אתר החברה ולאחר שהחברה ניסתה ליצור קשר עם העובדים הרלוונטים נתגלה לח"מ כי היית בשעות הצהריים ועל חשבון שעות העבודה בפגישה הקשורה למיזם"

(הדגשה שלי – י.ז.ג)

(ר' נספח "ה" לכתב ההגנה).

45. בהסכם העסקה שנחתם בין הצדדים נקבע כי התובע מתחייב למלא את תפקידו בנאמנות ובמסירות, ולא לעסוק בכל עבודה אחרת בין אצל מעסיק אחר ובין בעבודה עצמאית, אלא אם כן ניתנה לכך הסכמת הנתבעת בכתב מראש (ר' נספח "א" לכתב התביעה).

46. בהודעת דוא"ל מיום 28.11.2017 (ר' נספח 4 לכתב התביעה) ששלח התובע למנכ"ל הנתבעת, ציין: "כדי שנוכל לקדם את המיזם שלנו בלוחות הזמנים שהתחייבנו אליהם נצטרך אישור שלך על כך שנוכל לעשות זאת מחוץ לשעות העבודה כמובן ועל חשבוננו ובזמננו הפרטי". (הדגשה שלי– י.ז.ג.). מכאן אנו למדים, כי התובע ידע, וודאי צריך היה לדעת, כי הנתבעת לא נתנה את הסכמתה שהתובע יעסוק בכל עיסוק/עבודה אחרת במקביל לעבודתו אצלה.

47. ההלכה הפסוקה קובעת כי יש לראות בהסכם העסקה שנחתם בין המעסיקה (הנתבעת בענייננו) לעובד/ת (בענייננו – התובע) כ"חוזה יחס". כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה כתבה בע"ע (ארצי) 34409-10-18 הבלט הישראלי, עמותה רשומה – ברטה (ציונה) ימפולסקי (2020) דברים אלה היפים אף לענייננו:

"בפסיקתו של בית דין זה שניתנה לאחר עניין ביבי כבישים ציינה חברתי השופטת חני אופק גנדלר - ביחס לגישתו של השופט שטיין - כי 'על חוזי עבודה, הגם שאינם מקשה אחת, נהוג להשקיף כעל חוזה יחס... זאת, מפאת משכם, שלעיתים כלל אינו קצוב בזמן, ונחיצותה של גמישות במסגרת החוזית על מנת שתאפשר התאמתה לשינויים החלים במרוצת הזמן' (ע"ע (ארצי) 68281-02-19 יוסף בוסאני - הכוכב חברה לתעשיות מגופים מתכת (1987) בע"מ [פורסם בנבו] (23.2.20)). עוד ציינה כי 'לרוב המדובר בחוזה בעל מאפיינים צרכניים בשל פערי הכוחות בין העובד למעסיק, וגם סיווג זה מותיר מרחב מחיה רחב יותר באופן יחסי לתכלית האובייקטיבית בהתאם לפסק דינו של כב' השופט גרוסקופף' (שם).

48. לא זו אף זו. על הצדדים ליחסי העבודה, וודאי כבענייננו עת מדובר בעובד בכיר, סמנכ"ל פיתוח עסקי, חלות חובות מכח חובת תום הלב ובכלל זה חובת נאמנות וחובות אמון מוגברות (ר' גם, בהקשר זה, פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה בנוגע לפעילותם של עובדים שעסקו בהקמת חברה מתחרה במקביל לעבודתם אצל מעסיקתם: ע"ע (ארצי) 35403-12-11 קאנטרי פלורס בע"מ – חוה נחמני (2016); ע"ע (ארצי) 189/03 גירית בע"מ - מרדכי אביב (2003); ע"ע (ארצי) 62/08 לבל דוד – חברת הדקה ה-90 (2009); ע"ע (ארצי) 1688-11-11 הארה תוכניות העשרה בע"מ - אליעזר פן (2011)).

49. לאור האמור לעיל ברי, כי בקשתה של הנתבעת לגילוי התכתובות בין התובע למר נאור ומר ראוך (בהסתייגויות שתפורטנה בהמשך) צולחת את תנאי הסף של מבחן הרלוונטיות, משיהיה בה כדי לשפוך אור על פעילות התובע לקידום המיזם שלו במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת והאם פעילות זו עלתה כדי הפרת הסכם ההעסקה עליו חתם, כפי הנטען על ידי הנתבעת.

50. לא נעלם מעיני, כי מר נאור ומר ראוך אינם צד להליך זה ועל כן עשויה ההחלטה על חשיפת תכתובותיו של התובע עימם לפגוע בפרטיותם, אף ש"נגררו" בעל כורחם להליך.

51. בענין פלצ'י נכתב:

"משהמדובר במידע החוסה תחת הגנת הפרטיות יש חשיבות מיוחדת למלאכת האיזון שצריכה להיעשות בין הזכות לגילוי ועיון מידע בהליך משפטי לבין הזכות לפרטיות. בית דין זה עמד על עצם הצורך באיזון, על מורכבותה של מלאכת האיזון ועל רגישותה וחשיבותה, במספר פסקי דין. אכן: "מבחן הרלוונטיות אינו מהווה סוף פסוק בהחלטה אם לקבל ראיה. יש לאזן בין זכות הציבור לדעת וזכותו של בעל-דין להביא ראיות התומכות בטיעוניו לבין הפגיעה בפרטיות של בעל-דין".

זאת ועוד: כפי שצוין לא אחת, לעקרון זה משנה חשיבות משהמדובר בזכות לפרטיות של אחר. אכן, חשובה במיוחד העובדה כי המדובר בפגיעה באינטרסים ובזכויות של צדדים שלישיים, ובעיקר כן – בזכותם לפרטיות. בית המשפט העליון קבע, כי במקרה בו המידע המבוקש הוא של צד שלישי, שאינו צד להתדיינות, ינתן צו המורה על גילוי מסמכים רק "בנסיבות נדירות ביותר".

(עע (ארצי) 28222-05-10 מכתשים מפעלים כימיים בע"מ נ' יהודה פלצ'י (2010))

52. ואולם, ההגנה מפני פגיעה בפרטיות, כטענת התובע, אינה ערך מוחלט, וכבר נקבע בפסיקה כי "תובע אינו יכול להישמע בטענות לפיה זכותו לפרטיות גוברת על חובתו לחשוף לפני הנתבע ראיות שהן רלוונטיות לביסוס הגנתו" (ר' בג"ץ 1347/18 פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה (2019) והאסמכתאות המופיעות שם).

53. מאחר ומצאתי, כי על רקע נסיבות המקרה, כפי שתוארו לעיל, משקלו של גילוי המידע להוכחת טענתה של הנתבעת כי התובע הפר את חוזה ההעסקה, טענה שעמדה בבסיס ההחלטה על פיטוריו, ותרומתם של המסמכים שגילוים מבוקש לקיומו של "דיון יעיל בהליך העיקרי", סברתי, כי באיזון בין זכותם של הצדדים השלישיים שפרטיותם לא תפגע מזה, וזכותה של הנתבעת לניהול הליך בקלפים פתוחים מזה, יש להורות לתובע לחשוף את תכתובות הדוא"ל שהוחלפו בינו לבין מר נאור בתקופת עבודתו אצל הנתבעת וכפי שיוסבר להלן:

53.1. מאחר ומר ראוך לא עבד אצל הנתבעת אלא נתן לה שירותים ומשלא הובהר האם שירותים אלו ניתנו על ידו כעצמאי או כעובד בגוף/ארגון שהתקשר עם הנתבעת למטרות מתן שירותים כאלה או אחרים, לא מצאתי מקום לחייב את התובע לגלות אילו מן התכתובות בינו לבין מר ראוך, שקשריו עם הנתבעת לא הובהרו דים.

53.2 הואיל והמסמכים על גילוים עמדה הנתבעת בסעיפים 4.3-4.1 לבקשה נעדרים מסוימות, ובלשון הבקשה: "כל מסמך לרבות התכתבויות" בין בווטצאפ ובין בדוא"ל וכיוצא באלה, מצאתי לצמצם את הגילוי לתכתובת מ/אל תיבת הדוא"ל שניתנה לו לשימושו על ידי הנתבעת, זאת לאחר שהודה בישיבת קדם המשפט כי "המייל שהתובע עשה בו שימוש הוא מייל מקצועי של הנתבעת אבל התכתובות הן תכתובות פרטיות" (ר' פרוטוקול עמ' 2 שורות 17-16).

לא זו אף זו. העתרות לבקשה הגלומה בסעיפים 4.3-4.1 לבקשה ומתן החלטה המורה על איתור כל התכתובות, בכל המדיות השונות, עם מר נאור לתקופת ההתקשרות, תהווה הכבדה מיותרת.

על כך נאמר בפסיקה:

"שאלת הרלבנטיות של המסמכים המבוקשים אינה עומדת לבדה; בית המשפט נדרש לבחון גם את מידת ההכבדה שגילוי המסמכים יטיל על הצד שכנגד, ולאזנה עם השאיפה לגילוי מרבי. במסגרת זו נבחנת הן ההכבדה הממונית והטרחה הנדרשת לאיסוף המסמכים, הן הפגיעה בפרטיות של הצד שכנגד ושל צדדים שלישיים או באינטרסים לגיטימיים אחרים שלהם...במסגרת איזון זה, מקובלנו כי ישנם יחסי גומלין בין רמת הרלבנטיות של המסמך ובין מידת ההכבדה שגילויו מטיל; ככל שמידת ההכבדה גדולה יותר, כך יש להקפיד יותר בבחינת הרלבנטיות של הגילוי: "שאלת הרלוונטיות אינה מנותקת מהשאלה האם מדובר בהכבדה בלתי סבירה. רלוונטיות של מסמך אינה מצב בינארי. הרלוונטיות של מסמך פלוני או סוג מסמכים פלוני עשויה להיות בעוצמות שונות. הכלל, עליו עמדה הפסיקה, הוא כי ככל שגוברת תלותו של בעל דין בהליך הגילוי, כך גוברת הנכונות להרחיב את תחולת ההליך".

(רע"א 8181/15 אריה את עופר בניה – בנק מזרחי טפחות בע"מ (2016)).

53.3. היות וענינה של התובענה בפיטוריו התובע עקב פעולות שביצע לטובת המיזם שלו על חשבון שעות העבודה, לכאורה, יחשוף התובע רק את אותן תכתובות דוא"ל בינו לבין מר נאור, שהתקבלו/נשלחו מ/אל תיבת הדוא"ל ששימשה אותו אצל הנתבעת, בשעות העבודה, בין השעות 09:00-18:00 בימים א'-ה'.

התובע רשאי להשחיר הפרטים מזהים של מכותבים נוספים, מלבד מר נאור, וכל סוד מסחרי ככל שקיים במסגרתן.

מסמכים המעידים על נסיונות התובע לגייס משקיעים עבור המיזם

54. טוענת הנתבעת כי מסמכים אלה על גילוים היא עומדת רלוונטיים להליך וכי "אין מחלוקת בין הצדדים באשר לרלוונטיות שלהם" (ר' סעיף 6.2 לבקשה). אולם בניגוד לסברה זו של הנתבעת מתברר כי קיימת מחלוקת עמוקה באשר לרלוונטיות המסמכים המבוקשים. טוען התובע בתגובתו, כי דרישה זו הינה "כללית, מכבידה, אינה רלוונטית, מהווה נסיון ל"דוג מסמכים", פוגעת בפרטיותם של אותם משקיעים ובסודות המסחריים שלהם".

55. אין חולק כי המצגות ודו"חות האקסל עולים כדי "סוד מסחרי", כהגדרתו בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999. המצגות ודו"חות האקסל של התובע, אף אם נערכו בתקופת עבודתו אצל הנתבעת (ואין בכוונתי לקבוע מסמרות בעניין) מהווים מידע עסקי שאינו נחלת הרבים ואינו ניתן לגילוי בנקל על ידי אחרים.

56. הפסיקה הכירה בשורה של מקרים בהם פרטי מידע ומסמכים יחשבו כ"סוד מסחרי". בין מקרים אלה ניתן למנות נתונים מסחריים וכספיים, דו"חות כספיים של חברה פרטית, הסכמים הטומנים בחובם פרטים אודות מחירים או תמורות שונות ומסמכים המעניקים לפלוני יתרון עסקי על מתחריו (ר' רע"א 7515/16 לוזון נ' ברקוביץ (2016); רע"א 2376/13 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' דהן (2013)).

57. לא יכולה להיות מחלוקת, כי דרישת הנתבעת לחשיפת "כל מסמך המעיד על נסיונות התובע לגייס משקיעים", היא דרישה כוללנית, שאינה מוגדרת בזמן ויש בה כדי לחשוף את פרטיהם של משקיעים פוטנציאלים אשר וודאי לא סברו כי זהותם כמו גם עצם התעניינותם במיזם, בין אם קרם עור וגידים ובין אם לאו, תובא לפיתחו של בית הדין במסגרת הליך משפטי פומבי.

58. לא שוכנעתי כי גילוים של המסמכים רלוונטי להליך הנוגע, כזכור, לנסיבות פיטוריו של התובע ולא לשאלה האם מדובר במיזם מתחרה אם לאו. זאת ועוד. באיזון שבין הפגיעה בסודות המסחריים לבין האינטרס של הנתבעת בגילוי המסמכים, ידו של התובע על העליונה. וכדברי כב' השופט עמית: "בהקשר של נתונים כספיים של חברה פרטית כבר הבעתי בעבר את דעתי, כי אלה מהווים, ככלל, מידע סודי, שנדרשת הצדקה כבדת משקל כדי לגלותו. אמנם הדברים נאמרו בהקשר של עתירה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998, אולם הדברים יפים גם לענייננו" (ר' רע"א 7515/16 עמוס לוזון – צבי ברקוביץ (2016); יצחק עמית קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר ספר אורי קיטאי 247, 289-288 (2007)).

59. לאור האמור, נדחית בקשת הנתבעת לחייב את התובע לגלות "כל מסמך המעיד על ניסיונות התובע לגייס משקעים עבור המיזם ולרבות הצהרות בפני משקיעים על סכסוך כספי כאמור בסעיף 87 לכתב התביעה".

מצגת ודו"חות אקסל שהיה מעורב בהן התובע בקשר למיזם ושהוצגו למשקיעים פוטנציאליים בקשר למיזם (לרבות אלו שהוצגו למנכ"ל החברה) בתקופת עבודת התובע בחברה ובסמוך לאחריה

60. הנתבעת טענה, כי מסמכים אלה רלוונטים להליך, כי מדובר בדרישה ממוקדת "שכל מטרתה היא להראות שהתובע היה עסוק במיזם בזמן שעבד נתבעת והוא אף הציג למנכ"ל החברה בזמן שהיה עובד שלו את המיזם בפירוט (במצגות ובדו"ח אקסל)".

61. בבקשתה טענה עוד הנתבעת, כי אין לה כל ענין ב"סודות המקצועיים" של התובע והוא רשאי להשחיר כל נתון סודי. עוד ציינה, כי התובע "רשאי להציג את המצגת שהוצגה לחברה ולא את הגרסה המעודכנת שעברה שינויים" וזאת לאור טענת התובע כי במצגת עברה, מאז הוצגה למר שפירא, שינויים.

62. התובע שב וציין כי לא ברור מדוע הנתונים המספריים, כלשונו, רלוונטים להליך שכן ממילא "אין בהם כדי להתייחס למהות המיזם ולשאלה האם עסקינן במיזם מתחרה או לא" (ר' סעיף 38 לתגובה).

63. התובע אף הפנה לאתר האינטרנט המנוהל על ידו ועל ידי מר נאור אליו הפנתה הנתבעת בנספח "ח" לכתב ההגנה בו ניתן למצוא מידע על המיזם. באשר למצגת שהוצגה בפני מר שפירא את העתקה מבקשת הנתבעת ציין התובע כי זו אינה קיימת עוד ואין לחייבו "לייצר" מסמכים לצורך הליך גילוי המסמכים.

64. מן המפורסמות, כי "חובת גילוי המסמכים חלה אך ורק על מסמכים שנמצאים בידיו של אחד מבעלי הדין או בשליטתו. חובת זו אינה משתרעת מטבע הדברים על מסמכים אשר טרם נוצרו. לשון אחר: חובת הגילוי חלה על מסמכים קיימים; אין משמעה חיוב בעל הדין לבצע בירורים עובדתיים כאלו ואחרים ולייצר מסמכים מסוימים במיוחד לצורכי המשפט" (רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ – איזנברג (2005)).

65. ובלשונו של בית הדין הארצי לעבודה:

"לא ניתן לחייב בעל דין לגלות מסמכים שאינם בחזקתו ובידיעתו, לפי תצהיר שנתן ... בנסיבות שבהן אין מידע פוזיטיבי על הימצאותם של המסמכים המבוקשים אצל בעל הדין". יחד עם זאת, כפי שנפסק באותו עניין, "כאשר טענת בעל דין בדבר אי הימצאותם של מסמכים בחזקתו היא בלתי סבירה, אין מניעה כי הצד שכנגד ינסה לערער בהליך ההוכחות את מהימנות הצד המתכחש להמצאת המסמכים בחזקתו ולטעון להפעלת החזקות הנובעות מאי המצאת מסמכים על ידי בעל דין" (בר"ע (ארצי) 39603-09-16 דפוס ידיעות תקשורת בע"מ – באום. פסקה 12 (13.10.2016))"

(ר' ברע (ארצי) 63906-01-18 רוית מרלה - כוון ניהול תיקי השקעות בע"מ (2018))

66. משלא מצוי בידי התובע עותק מן המצגת שהוצגה בפני מר שפירא במועד התרחשויות הארועים נשוא התביעה, נדחית דרישת הנתבעת לגילויה. לא מצאתי מהו הטעם ו/או הרלוונטיות בגילוים של קבצי האקסל שהציג, ככל שהציג, התובע למשקיעים ולמר שפירא, שעה שהתובענה נסובה סביב נסיבות סיום עבודתו.

67. סיכומו של דבר- בקשת הנתבעת לגילוי מסמכים, נדחית בחלקה. התובע יפעל בהתאם לאמור בסעיף 53.3 בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיו.

68. כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ' אב תש"פ, (10 אוגוסט 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.