לפניי תביעה לפיצוי התובעת בגין נזקי רכוש, שנגרמו לרכב מבוטחה בתאונת דרכים מיום 15.11.18. המדובר בתאונת שרשרת בצומת מרומזר ביציאה מכיוון חולון. רכב התובעת היה הרכב הראשון בשיירה, כאשר הרכב השני בשיירה היה רכב הנתבעים 1 ו-2 ורכב התנבעת 3 השלישי בשיירה.

לטענת נהגת התובעת היא עצרה בצומת לנוכח מופע אור אדום ברמזור כאשר לפתע חוותה שני "בומים". בום אחד שמעה ומיד לאחר מכן בום נוסף בגינו הרגישה מכה. משיצאה מהרכב הבחינה ברכב הנתבעים 1 ו-2 שפגע בה ולאחריו עמד רכב הנתבעת 3. לטענת נהגת התובעת, שלושת הרכבים החלו בנסיעה לכיוון שול הדרך כמצופה על מנת שניתן יהיה להחליף פרטים אלא שאז רכב הנתבעת 3 החל בורח במהירות מהמקום. לטענת נהגת התובעת היא הספיקה לצלם את הרכב וממילא בהתאם לאותו צילום אותרה הנתבעת 3 והנהג מטעמה.

לטענת הנתבע 1, שנהג ברכב הנתבעים 1 ו-2, הוא עמד ברמזור מאחורי רכב התובעת בעצירה מוחלטת כאשר לפתע הגיח רכב הנתבעת 3 במהירות פגע בו בחוזקה והדף אותו אל עבר רכב התובעת וכתוצאה מכך אירעה התאונה. גם לטענת הנתבע 1 רכב הנתבעת 3 ברח מן המקום מבלי להשאיר פרטים.

הנתבעת ,3 המבטחת את הרכב השלישי בשיירה, מכחישה מעורבות באירוע התאונה. הנהג מטעמה טען כי לא היה במקום וממילא לא מבין איך ערבו אותו בעניין. לטענת נהג הנתבעת 3- באחד הימים פנתה אליו הנתבעת 3 ושלחה לו תמונה ובה מצולם רכבו יחד עם כמה רכבים נוספים במקום הנטען לתאונה, בלי תאריך ושעה ולכן התמונה לא יכולה להעיד על מעורבותו וממילא לא יכולה להעיד על אחריותו. בחקירתו אישר נהג הנתבעת 3 כי הדרך מוכרת לו היטב, הוא נוסע בה בשעות באופן קבוע בדרך מביתו למשרד וחזרה אולם המכחיש כל מעורבות באירוע. משנשאל על ידי בית המשפט האם רכבו נפגע בתאונה כלשהי בחזית הרכב טען כי יומיים קודם לדיון עבר רכבו תאונה שפגיעותיה דומות לפגיעות התאונה המדוברת.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונספחיהם ועיינתי בתמונות הנזק, הודעות הצדדים לאחר התאונה ושמעתי את עדויות הנהגים, ואת טיעוני ב"כ הצדדים הגעתי למסקנה כי התובעת הרימה, במסגרת מאזן ההסתברויות את הנטל להוכיח כי רכב הנתבעת 3 פגע ברכב הנתבעים 1 ו-2 והדף אותו אל עבר רכב התובעת וממילא כי דין התביעה נגד הנתבע 3 להתקבל ודין התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 להידחות.

התרשמתי לחיוב הן מעדותה של נהגת התובעת והן מעדותו של הנתבע 1 ואני מקבלת את גרסתם באשר לאופן התרחשות התאונה וממילא כי רכב הנתבעת 3 הוא הרכב אשר הדף את רכב הנתבעים 1 ו-2 אל עבר רכב התובעת.

נהגת התובעת העידה כי שמעה בום ולאחריו הרגישה בום – מכה. מגרסה זו עולה כי המדובר בפגיעה והדיפה של רכב הנתבעים 1 ו-2 שכן ה"בום" הראשונה ששמעה היא המכה שפגעה ברכב השני בשיירה וה"בום" השני היא המכה שהרגישה ברכבה. גרסה זו של הנהגת התובעת נתמכה בעדותו של הנתבע 1 ועל כן אני קובעת כי המדובר בפגיעה והדיפה.

לעניין זהות הרכב השלישי בשיירה- נהגת התובעת עמדה פעם אחר פעם נחושה בגרסתה כי ראתה במראה שרכב ג'יפ שחור גדול הוא הרכב שפגע ברכב הנתבעים 1 ו-2. לדבריה: "היה רכב גדול ג'יפ ורכב קטן מצ'וקמק". לטענתה, היה הברור באותו הרגע כי שלושת הרכבים המעורבים התכוונו לעצור בצד וברגע שהנהגים מרכב התובעת ומרכב הנתבעות1-2 יצאו מרכבם, ניצל נהג הרכב השלישי את המצב וברח מהמקום במהירות ו"הוא נסע במהירות כאילו הוא עושה משהו רע ברמה כזאת. נסע ממש מהר". הן נהגת התובעת והן הנתבע 1 אישרו כי המדובר היה בגבר ולא אישה.

הנתבע 1 מצדו אישר את גרסת הנהגת התובעת וטען בעדותו הספונטנית כי קלט שמדובר בג'יפ שחור. הנתבע 1 אף ידע לציין כי ככל שזכור לו מדובר היה ברכב מסוג פורד שפגע בו. בדיעבד, כשנשאל, בבית המשפט נהג הנתבעת 3 לסוג רכבו אישר כי אכן זה הסוג. הנתבע 1 טען כי צילם תמונה אך בהיותו בבית החולים, נגנב לו מכשיר הנייד.

מצאתי את גרסאותיהם המשותפות של התובעת ושל רכב הנתבעות כאמינות ומשקפות את שאירע במקום וזמן התאונה.

נושא העדרה של התמונה שצולמה על ידי התובעת ומתעדת את רכב הנתבעת 3 בורח מן המקום הועלה כטענת חסר ראייתי מטעם התובע לעניין הוכחת מעורבות רכב הנתבעת 3 בתאונה. ברגיל, היה מקום, בהעדר התמונה ונוכח הכחשתו הגורפת של נהג הנתבעת 3 להעלות ספק שמא נפלה אולי טעות מאם התובעת אלא שכאן נהג הנתבעת 3 בעצמו העיד כי אכן קיבל מהנתבעת 3 את התמונה המדובר וממילא נראה בה רכבו ממקום התאונה. יוער בהקשר זה, כי בכתב הגנתה טענה הנתבעת 3 (סעיף 4) כי "אין כעל תמונה ו/או עד אשר יכול לאשש את מעורבותו של הנהג ברכב המבוטח אצל הנתבעת" אלא שבפועל בחקירת נהג הנתבעת 3 התברר כי אכן קיימת תמונה כזאת בחזקת הנתבעת 3 (אשר לא טרחה אף היא להציגה ואך הכחישה את קיומה בכתב הגנתה) בו נראה רכב מבוטחה. מכאן שגם לשיטתה של הנתבעת 3 בכתב הגנתה ומשהוכח כי היתה גם היתה תמונה הרי כי די בזאת ליחס לנהג מטעמה את הנטען לגביו. נהג מטעמה אישר את התמונה ועל יש בכך כדי להשלים את אותו חסך ראייתי נטען. לגבי המועד והשעה הרי שהתובעת כמו גם הנתבע 1 השלימו פרטים אלה מה עוד כי הדעת נותנת כי לא חזרו למקום לאחר מכן לצלם רנדומאלית רכבים בכביש. הן נהגת התובעת והן הנתבע 1 בעדותם מסרו תיאור מדויק של הרכב השלישי- הוא רכב הנתבעת 3. בהינתן כי אושר שהרכב השלישי שמספרו צולם אכן נמצא כג'יפ שחור מסוג פורד, הרי שגרסתם המשותפת אומתה.

בהתייחס לטענת נהג הנתבעת 3, לפיה צולמו עוד רכבים באזור והתמונה אינה מעידה על היותו מעורב, הרי שטוענת נהגת התובעת כי ראתה את הרכב המתואר מיד בקרות התאונה במראה ותיארה אותו. מכאן ניתן להסיק כי צילום הרכב בעת בריחתו מהמקום, אינו עדות הראייה היחידה ועדותה של התובעת בעניין זה אף היא מחזקת את הממצאים האחרים.

על רקע נסיבות אלה, אני מוצאת, כאמור, וודאי במסגרת מאזן ההסתברויות, כי רכב הנתבעת 3 הוא הרכב אשר פגע ברכב הנתבעים 1 ו -2 והדף אותו אל עבר רכב התובעת.

באשר לנזק- התובעת תמכה תביעתה בחוות דעת שמאי. לא הוגשה חוות דעת נגדית וממילא חוות דעת זו לא נסתרה. בהתאם לכך, אני מחייבת את הנתבעת 3 לשלם לתובעת סך של 7,261 ₪ נושא רבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה. כמו כן אני מחייבת את הנתבעת 3 לשלם לתובעת סך של 379 ₪ בגין אגרת בית משפט, סך של 400 ₪ עבור שכר בטלת עדת התובעת שנפסק בדיון וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 1,800 ₪. סכומים אלה ישולמו תוך 30 ימים שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

הנתבעת 3 תשא במחצית השנייה של האגרה.

התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 נדחית.

זכות ערעור, תוך 45 ימים, לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד.

ניתן היום, ב' אייר תשפ"א, 14 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.