בישיבת קדם המשפט הראשונה העלתה הנתבעת טענה כי בהסכם המכר בין מבוטח התובעת לחברה הקבלנית הנתבעת, נכללה תניית בוררות בכל הנוגע לליקויי בניה בדירה (נספח ג' – כתב אחריות).

הנתבעת טענה כי תניית בוררות המחייבת את המבוטח חלה גם על התובעת כמשבבת.

בהחלטה שניתנה בדיון, התובעת התבקשה להגיב על הטענה לאחר עיון בכל המסמכים הרלוונטיים.

מתגובת התובעת שהתקבלה היום, עולה כי אין לתובעת טענות לגופו של עניין, לא לגבי קיומה של תניית הבוררות בהסכם המכר ולא לגבי תחולתה על המבטחת-המשבבת, וטענתה היחידה בנדון היא כי הטענה הועלתה במאוחר בשעה שזו טענה מקדמית שחובת הנתבעת היתה להעלותה בכתב ההגנה. נטען כי התקיים הליך גישור וכן הליכים מקדמיים בין הצדדים שבמהלכם לא הועלתה הטענה.

אכן, מן הראוי שהנתבעת היתה מעלה את טענת הסכם הבוררות בכתב ההגנה, אך גם במקרה כזה, יש סבירות ממשית כי הטענה היתה נדונה בקדם המשפט הראשון ולא לפני כן. אין מדובר בטענה שחובה סטטוטורית להעלות בהזדמנות הראשונה, שאם לא כן נחשב בעל הדין כמוותר עליה, דוגמת טענת התיישנות.

במקרה דנן, התובעת היא שהגישה תביעה בשיהוי רב מאד – אירוע נזילה משנת 2015 בו בוצע התיקון ע"י המבוטח באופן עצמאי ללא כל פניה של המבוטח או של התובעת לנתבעת, ופניה ראשונה אליה מצד התובעת שנתיים לאחר מכן, כשהתיקון כבר בוצע זה מכבר ונגרם נזק ראייתי משמעותי.

בנסיבות קיצוניות אלה, אין לקבל את טענת השיהוי מצד התובעת בנוגע להעלאת טענת הסכם הבוררות על ידי הנתבעת, ובפרט שהטענה הועלתה, כאמור, בקדם המשפט הראשון.

לגופו של עניין אני מקבלת את הטענה וקובעת כי הסכם הבוררות בין המבוטח לנתבעת מחייב גם את התובעת, הבאה בנעליו.

לפיכך, ובהתאם להסכם הבוררות, יועבר התיק לבוררות בפני בורר שיקבע ראש לשכת עורכי הדין.

המזכירות תסגור התיק מחמת עיכוב בוררות.

ניתנה היום, י"ב ניסן תשפ"א, 25 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.