01 דצמבר 2019

1. זהו ערעור על החלטת ועדת העררים (אי כושר) מיום 7.4.19 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה, כי בתקופה מיום 27.12.17 ועד ליום 31.7.18 איבד המערער 100% מכושרו להשתכר והחל מיום 1.8.18 – המערער לא איבד 50% לפחות מכושר השתכרותו (להלן: "ההחלטה").

העובדות הצריכות לערעור

2. המערער יליד 1959.

3. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער ביום 22.10.18 נכויות זמניות וכן נכות רפואית יציבה משוקללת בשיעור 62%, בתחולה מיום 1.1.19, בגין ליקויים אלה:

1. מ/א ניתוח ברך – 20%;
2. חסימה אפית – 0%;
3. הפרעת הסתגלות – 10%;
4. סוכרת ללא טיפול – 0%;
5. יתר לחץ דם – 0%;
6. הפרעת קרישה – 20%;
7. ליקוי שמיעה – 10% (מנופה);
8. טנטון – 10%;
9. דום נשימה בשינה – 20%;
10. מ/א פציעה אצבע II – 7%.

4. הוועדה התכנסה ביום 7.4.19 וכך רשמה את תלונות המערער ודברי בא-כוחו, כפי שעלו בפניה:

"לא עובד יותר משנה וחצי, עבד כנהג משאית, לא מסוגל לעבוד כי לא יכול לעבוד כנהג משאית נותן שירות, רשיון למונית בתוקף.

קושי בהליכה קשי בהליכה ממושכת קושי לשבת באוטו עם רגל מקופלת, קושי לעלות הביתה 25 מדרגות צריך 20 דק' לעלות מדרגות.

סובל מדום נשימה משתמש ב CPAP מפריע לו, שינה לא הכי טובה במהלך היום עייף, בבית מול הטלויזיה אין הכנסה. סגר התיק לא רואה עצמו לחזור למקצועו. קושי בהרמת משא כבד, כאבי גב כאבי גב.

עו"ד: סובל מנכות בגין אצבע 15% בנכות עבודה, מקבל ניידות עקב המגבלות שיש לו, עד 8/18 היה ב 100% אי כושר בדר,כ יורד בהדרגה מ 100% ל 0% סבל מסרטן ברגל עד 40 שנה אין לו ממה להתקיים".

5. הוועדה קבעה, כי המערער לא איבד 50% ויותר מכושר השתכרותו החל מיום 1.8.18 ונימקה החלטתה בזו הלשון:

"בהופעתו בפני הועדה תאר השלכות הליקוים על כושר עבודתו כפי שנרשם בפרוטוקול.

מבחינה ליקוים האורטופדים מסוגל התובע לעבודה שאין בה צורך בהליכה ועמידה ממושכת רציפה וללא מטוריקה עדינה של כף יד שמאל.

מבחינתת ליקוי הפרעת הסתגלות והפרעות קרישה וטינטון אין השלכות על כושר העבודה.

מבחינת ליקוי דום נשימה בשינה הומלץ לעבודה ללא צורך בריכוז מוגבר במיוחד.

במגבלות אלה וכפוף לרשיון הנהיגה במונית שנשאר לתובע בתוקף (לפי דבריו) לאחר שעבר ועדה רפואית במכון בבטיחות בדרכים מסוגל לעבודה כנהג מונית ובנוסף לעבודה חלופית אחרת אשר תואמת למגבלותיו ומבצעת ליד שולחן עבודה כגון חרושת קלה ומיון ואריזה. מסוגל לעבוד בעבודות במענה טלפוני שירות לקוחות.

לאור האמור לעיל הועדה דוחה את הערר".

על החלטה זו הוגש הערעור לבית הדין.

טענות הצדדים

6. לטענת המערער, בהחלטת הוועדה נפלו הטעויות המשפטיות הבאות:

1. הוועדה לא התייחסה כנדרש למסמך מהרופא התעסוקתי בקופת החולים מיום 24.6.18, במסגרתו צוין כי המערער "מוגבל בשלב זה בכל עבודה פיזית מאומצת שדורשת עמידה והליכה ממושכים, הרמת משאות כבדים, עבודה מאומצת על יד שמאל" (נספח ג' לערעור);
2. הוועדה לא התייחסה כנדרש לפרוטוקול ועדת הניידות מיום 16.7.17 שקבעה, כי המערער מוגבל בניידות בשיעור 40% החל מיום 27.12.17 בגין "הגבלה בכיפוף של ברך שמאל לאח גידול ממאיר בעצם הירך" (נספח ד' לערוער);
3. בפרוטוקול הוועדה כלל לא צוין, כי המערער מתנייד בעזרת מקל הליכה ובצליעה ניכרת;
4. פריט הליקוי שיושם בעניין המערער בגין פגיעה באצבע 2 בכף יד שמאל כולל השפעה בינונית על כושר העבודה;
5. למערער נקבעו נכויות זמניות בגין פגיעה בעבודה (פציעה באצבע 2 בכף יד שמאל וניתוח), כמשתקף מפרוטוקולי הוועדות הרפואיות מהתאריכים 9.1.19 ו- 5.6.19 (נספח ה' לערעור);
6. החלטת הוועדה אינה מנומקת ואינה מאפשרת התחקות אחר הלך מחשבתה ולא ברור מדוע הוועדה אינה מקבלת את האמור במסמכים אליהם הפנה המערער;
7. במעמד הדיון בערעור מיום 26.11.19 הוסיף המערער וטען, כי הוועדה לא התייחסה לכך שפריטי הליקוי שיושמו בעניינו בגין הפרעת השינה ומצב אחרי ניתוח בברך מתייחסות להפרעה בכושר העבודה.

7. מנגד, טען ב"כ המשיב, כי דין הערעור להידחות מטעמים אלה:

1. אין בטענות המערער הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה;
2. אין בהעדר התייחסות הוועדה למכתב הרופא התעסוקתי מיום 24.6.18 פגם משפטי, שכן עיון במכתב האמור מלמד, שהמומחה התעסוקתי לא שולל את כושרו של המערער להשתכר אלא קובע, כי הוא מוגבל באופן זמני בביצוע עבודות פיזיות מאומצות. זאת ועוד, הוועדה קבעה למערער אי כושר מלא בתקופה מיום 27.12.17 עד 31.7.18 כך שבהתאם למסקנות המומחה התעסוקתי – הוועדה אף נקטה עמו גישה מקלה יותר;
3. אשר לפרוטוקול הוועדה המחוזית בענף הניידות – זה אינו רלוונטי לדיון הוועדה מושא הערעור, שכן מדובר בענף ביטוח אחר בו הזכאות נקבעת בהתאם לכללים שונים;
4. אשר לפגיעה באצבע 2 ביד שמאל – טענות המערער אינן נהירות שכן בהחלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 22.10.18 נקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 7% בלבד, החל מיום 1.1.19; טענת המערער, כי נכותו הרפואית באצבע 2 יד שמאל על פי החלטת ועדה בענף נפגעי עבודה היא בשיעור 15% (זמנית) אינה רלוונטית, שכן הוועדה בענייננו דנה אך בהשפעת הנכות הרפואית הבלתי מנופה כעולה מהאבחון הרלוונטי של הרופא המוסמך מיום 22.10.18, על כושר ההשתכרות. הטענה נכונה ביתר שאת בהתייחס להחלטת הוועדה בענף נפגעי עבודה מחודש מאי 2019 אליה הפנה המערער, שכן החלטה זו ניתנה לאחר מועד התכנסות הוועדה ולא ברור כיצד הוועדה היתה אמורה להיות מודעת אליה.
5. החלטת הוועדה מנומקת כדבעי.

דיון והכרעה

8. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שהובא בפני וכן לאחר ששקלתי טענות הצדדים, בכתב ובעל פה, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל, כפי שיפורט להלן.

9. הלכה פסוקה היא, כי בית הדין מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדה לעררים (קביעת דרגת אי כושר) בעניינים משפטיים בלבד. עוד נפסק, כי הוועדה פועלת בתחום שאינו מחייב ידע בתחום הרפואה, בשונה מוועדה רפואית לעררים, ולכן בית הדין רשאי להתערב בהחלטתה, אך ורק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60 (1983).

10. למקרא החלטת הוועדה מושא הערעור עולה, כי הוועדה לא נימקה כדבעי את השפעתם המצטברת של מכלול הליקויים מהם סובל המערער על כושר השתכרותו. בענייננו, למערער נקבעה כאמור נכות רפואית משוקללת בשיעור 62%, מתוכה 20% בגין מצב אחרי ניתוח ברך, 10% בגין הפרעת הסתגלות, 20% בגין הפרעת קרישה, 10% בגין טנטון, 20% בגין דום נשימה בשינה ו- 7% בגין מצב אחרי פציעה אצבע 2 בכף יד שמאל.

הוועדה קבעה כאמור, כי המערער לא איבד 50% לפחות מכושר השתכרותו, מבלי שנימקה את החלטתה כדבעי, באופן המאפשר התחקות אחר הלך מחשבתה. כך גם לא ברור דייה, כיצד הוועדה מחד גיסא המליצה למערער על עבודה שאינה דורשת "ריכוז מוגבר במיוחד" ומאידך גיסא קבעה, כי המערער מסוגל לעבוד כנהג מונית; ולא ברור מההחלטה כיצד מחד גיסא ציינה הוועדה שהמערער מוגבל בעבודה הדורשת "מוטוריקה עדינה של כף יד שמאל" ומאידך גיסא הציעה, כי המערער ישתלב בעבודת חרושת מסוג מיון ואריזה. לפיכך, מצאתי, כי החלטת הוועדה אינה מנומקת דייה וטעונה הבהרה.

11. בנסיבות אלה יש להורות על השבת עניינו של המערער לוועדה, בהרכבה הקודם על מנת לשקול בשנית ולנמק את קביעתה בעניין דרגת אי הכושר. בשים לב לכך שעניינו של המערער יוחזר לוועדה, תידרש הוועדה גם להתייחס לאישור הרופא התעסוקתי, דר' גישי מוחלס, מיום 24.6.18 (נספח ג' לערעור) ולשקול החלטתה לאורו. כך גם תשומת לב הוועדה תופנה להחלטת הוועדה המחוזית בענף הניידות, מיום 16.7.17, במסגרתה נקבע, כי המערער מוגבל בניידות בשיעור 40% החל מיום 27.12.17.

12. לא מצאתי ממש ביתר טענות המערער. אשר לפציעה באצבע 2 בכף יד שמאל – הוועדה פעלה כנדרש עת היא דנה בהשפעת הנכות הרפואית שנקבעה באבחון הרפואי הרלוונטי מיום 22.10.18 בגין ליקוי זה (7%) על כושר השתכרות המערער ולא נפל פגם משפטי בפעולתה.

סוף דבר

13. על יסוד כל האמור – הערעור מתקבל.

14. עניינו של המערער מוחזר לוועדה לעררים (אי כושר), בהרכבה מיום 7.4.19 על מנת שתשקול מחדש קביעתה בעניין דרגת אי הכושר, תוך התייחסות מפורטת להשפעת מכלול הליקויים מהם סובל המערער על כושר השתכרותו וכן תתייחס הוועדה לאמור במכתב הרופא התעסוקתי, דר' גישי מוחלס, מיום 24.6.18. כמו-כן, תשומת לב הוועדה מופנית להחלטת הוועדה המחוזית בענף הניידות, מיום 16.7.17, במסגרתה נקבע, כי המערער מוגבל בניידות בשיעור 40% החל מיום 27.12.17.

15. המערער ובא כוחו יוזמנו להופיע בפני הוועדה ויתאפשר להם לטעון בפניה. החלטת הוועדה תהא מפורטת ומנומקת.

16. המשיב יישא בהוצאות המערער בסך 2,500 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים.

ניתן היום, ג' כסלו תש"פ, (01 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.