לפני בקשה ליתן רשות להתגונן בבקשות לביצוע 6 שיקים שנמשכו ע"י המבקשת ומוחזקים ע"י המשיבה. סך כל ההמחאות עומד על 336,664 ₪.

לטענת המבקשת ניתנו שטרות אלה במסגרת עסקה שנכרתה בינה לבין חברת ספק סחר בע"מ לאספקת סחורה מסוג דוודים. השיקים מולאו ע"י מנהל המבקשת (סכום, חתימה ותאריך) ושם הנפרע מולא במעמד העסקה ע"י מנהל חברת ספק סחר תוך שהשיקים מוכתרים במילים "למוטב בלבד". המבקשת טוענת כי לא ידוע לה מתי וע"י מי הוספו ע"ג השיקים המילים "או גמא" וכי בכל מקרה הוספו ללא ידיעת והרשאת המבקשת. עסקת היסוד בין המבקשת לבין ספק סחר בע"מ נכשלה והמבקשת לא קיבלה התמורה בגין השטרות נשוא ההתנגדות. בין לבין נכנסה חברת ספק סחר להליכי פירוק. עוד טענה המבקשת כי המשיבה כלל אינה מוכרת לה וכי אינה מצויה בקשרי מסחר עימה. בנסיבות אלה טוענת המבקשת כי המשיבה לא רכשה בשיקים זכות ולפיכך המבקשת אינה חבה למשיבה דבר.

המשיבה טוענת מאידך כי טענות המבקשת כולן עורבא פרח ומהוות הגנת בדים. לחיזוק טענותיה הפנתה המשיבה לתמליל שיחות אישור שבוצע עם מנהל המבקשת ובו הוא מאשר כי חתם על השטרות וכי התקבלה ביחס אליהן תמורה (באחת משתי ההקלטות נשמע נציג המשיבה השואל האם ניתנה תמורה מלאה בגין השטרות ומנהל המבקשת נשמע כשהוא מאשר). כן הצביעה המשיבה על העובדה כי היקף העסקה הנטען ע"י המבקשת עמד על סך 700,000 ₪ ומנהל המבקשת אף אישר כי חלק מן התמורה התקבלה אולם לא פירט, לא בתצהירו ולא בעדותו איזו סחורה התקבלה ומה היה ערכה. עוד טענה המשיבה כי מכתבו של הנאמן לנכסי ספק סחר טען בהתייחסותו לשטרות נשוא הבקשה כי היו שיקים טובה. על בסיס טענות אלה סבורה המשיבה כי דין הבקשה לדחייה ולחלופין כי יש לחייב את המבקשת בהפקדת מלוא סכום תיקי ההוצל"פ בקופת ביהמ"ש כתנאי למתן הרשות להתגונן.

המבקשת השיבה כי מנהל המבקשת אישר כי חלק מן התמורה התקבל ולפיכך בגין שניים מהשטרות נשוא העסקה שולמה תמורה ע"י המבקשת. כך גם הסביר מנהל המבקשת את תשובתו במהלך שתי שיחותיו עם נציגי המשיבה. מנהל המבקשת הכחיש כי השיקים נשוא התביעה הינם שקים טובה והסביר כי בעת עריכת עסקת אספקת סחורה עתידית וכאשר הוא מתבקש ליתן שיקים מראש, הוא נוהג לבקש לקבל לידיו שיקים תואמים מאת הספק למקרה והסחורה לא תסופק.

דיון והכרעה-

נזכיר בקצרה כי עסקינן בבקשת רשות להתגונן, ולפיכך בשלב זה של מתן רשות להתגונן מוטל על הנתבע עול הוכחה מצומם. וראה דברי ביהמ"ש בע"א 5480/98 מנורה נ. אבו, פד"י נב(2) 476 כי בבקשת הרשות "נותן ביהמ"ש דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו.."

הגנת הנתבע, בשלב זה, לפיכך, תבחן מתוך מגמה להרחיב את זכות העמידה של הנתבע ע"מ ליתן לו יומו בבית המשפט. גם הגנה לכאורית, ואפילו בדוחק, תזכה את הנתבע ברשות להתגונן. כידוע, המגמה היא להרחיב את מסגרת המקרים שבהם ניתנת רשות להתגונן, וזאת על ידי בחינה לכאורית של טענות ההגנה, ללא צורך בבדיקת הנתונים הראייתיים המבססים אותן (ראו לעניין זה ע"א 2827/06 נופשים אלי נופש ותיירות בע"מ נ' ים המלח רויאל הוטל מנג'מנט בע"מ, [פורסם בנבו] (1/6/08) והאסמכתאות הנוספות המאוזכרות שם)

עם זאת, לא בכל מקרה תינתן רשות להתגונן; " בשלב בו נדונה בקשה לרשות להתגונן לא ייכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות, הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, ודי לה לגירסתו שתעמוד לכאורה ולא תקרוס תחתיה לפני מתקפת החקירה הנגדית על התצהיר." (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ. סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פד"י לו(3), 518.

וכן ראה דברי ביהמ"ש העליון בע"א 469/87 יוסף בורלא נ' טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ, פ"ד מג(3) 113, 121 (1989) הקובע:

"בבוא בית המשפט לשקול מתן רשות להתגונן, עליו להניח, כי העובדות שהמבקש טוען להן אמנם נכונות, ובהנחה זו עליו לבדוק, האם יש באלה כדי להצביע על הגנה אפשרית, ולו אף בדוחק.

אך יש להוסיף ולהדגיש, כי באומרנו "בהנחה שהעובדות נכונות" אין כוונתנו להנחה בעלמא. כך, למשל, יכול שההנחה העובדתית שטוענים לה תקרוס לחלוטין בעת החקירה הנגדית של המצהיר (ראה: ע"א 102/83 [6], בעמ' 257; זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 619, ופסקי הדין בה"ש 111). כך גם יכול שההנחה העובדתית הנטענת תקרוס אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת כאשר בחינתו של החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות, וכאשר אין אנו נדרשים להכריע בין גרסאות נוגדות. אלא עניין לנו בגרסה אחת, המופרכת מעצמה".

ומן הכלל אל הפרט-

חקירתו של מנהל המבקשת הותירה סימני שאלה: הן לאור האישור המפורש שניתן על ידו לביצוע ניכוי השטרות ע"י המשיבה; הן לאור טענתו החדשה כי למול שטרות אלה קיבל שטרות מחברת ספק סחר (אשר גורלם לא פורט) והן לאור העובדה כי מנהל המבקשת לא נקב בהיקף הסחורה בגינה ניתנה למבקשת תמורה. עם זאת, כאמור לעיל, בשלב זה אין על ביהמ"ש לקבוע קביעות שבמהימנות ועליו לצאת מנקודת ההנחה כי האמור בהתנגדות הינו אמת (כל עוד לא יוכח אגב החקירה הנגדית אחרת). משאין חולק כי המדובר בשטרות המוכתרות בכותרת "למוטב בלבד" וכי אין חולק כי המבקשת והמשיבה לא היו צדדים לאותה עסקת יסוד, הרי שלא ניתן לשלול מני וביה את טענת המבקשת כי הוספת שמה של המשיבה לשטרות נעשתה ללא ידיעתה והסכמתה של המבקשת. מטעם זה אני סבורה כי גם אם ניתן להצביע על בקיעים וקשיים בגירסתה של המבקשת, אין בהם כדי לשלול ממנה את הזכות להתגונן בפני התביעה.

תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנה 210) מאפשרת לבית המשפט להתנות מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה מצד המבקש וזאת כאשר טענות המבקש הינן חלשות, עד קלושות. נטיית בית המשפט הינה לעשות שימוש בתקנה 210 כאשר המקרה שבפניו הינו מקרה גבול וקיים ספק באשר לרצינות ההגנה וביסוסה. כאשר תצהיר המבקש אינו ברור דיו ונעדר פירוט ראוי, או כאשר פרשנות המבקש לפן העובדתי נראית דחוקה, יש לעשות שימוש בתקנה. (ראה- ע"א 508/85 ברק ושות' סוכנויות בע"מ נ' מירות סוכנויות בע"מ פ"ד מב (1) 393, 396 וכן ע"א 507/85 בדר פנון ואח' נ' שטראוס חברה לשווק, פ"ד מג (1) 106).

וכן ראו רע"א (ת"א) 18341-03-19 הרצל דביר נ' די.וי.טי טק מוביל סולושין בע"מ (16.4.19) באשר לשיקול הדעת הנרחב שניתן לביהמ"ש בסוגית קביעת ערובה בהתאם לתקנה. לעניין זה יש מקום לאזן בין מתן אפשרות למבקשת להוכיח טענותיה בפני ביהמ"ש לבין זכויותיה של המשיבה, האוחזת בידיה שטרות החתומים בידי המבקשת והרצון שלא לעודד הליכי סרק. כך אני לוקחת בחשבון כי המבקשת לא טענה בשום שלב כי אין בידיה אמצעים כלכליים מקום בו תחוייב בתשלום מלוא ערך השיקים וכן את העובדה כי אגב הליכים בבקשה לביטול צו עיקול שניתן כנגד המבקשת נמסרה ערבות אישית של מנהל המבקשת ובני משפחתו להבטחת החוב הנטען ובמהלך הדיון הוצהר ע"י ב"כ המבקשת כי ערבות זו תחול ביחס לכלל השטרות שאוחדו במסגרת הליך זה.

לפיכך אני מתירה למבקשת הרשות להתגונן וזאת בתנאי שתפקיד בקופת ביהמ"ש סך של 34,000 ₪ בתוך 30 ימים.

ככל ויופקד הסכום במועד, יהווה התצהיר התומך בהתנגדות כתב הגנה ולאור סכומו יידון בסדר דין רגיל והמזכירות תיתן הוראות להמשך ההליכים המקדמיים.

לא יופקד הסכום- יידחו ההתנגדויות, ולתיקים יתווספו הוצאות הליך זה בסך 1,500 ₪ כחלק בלתי נפרד מתיק ההוצל"פ.

המזכירות תעקוב לבדיקת הפקדת הערובה בעוד 31 יום.

ניתנה היום, ז' כסלו תש"פ, 05 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.