בקשת רשות לערער על פסק דין והחלטת בית משפט השלום (כב' השופט ע' יריב), מיום 3.6.2019 ב-עפ"א 65679-03-19.

על פי פסק הדין מושא הערעור, דחה כב' השופט יריב את ערעורו של המבקש על החלטתה של כב' רשמת ההוצאה לפועל ל' אקוקה מיום 22.3.19 בתיק הוצל"פ 517293-10-18.

תיק ההוצל"פ נפתח ביום 17.10.2018 כבקשה לביצוע פסק דין שניתן בבית משפט השלום בהרצליה ביום 8.9.2019 (תא"מ 3096-0-12) בו חויב המבקש לפצות את המשיבה בשל נזק שנגרם כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 13.3.2010.

בתאריך 12.1.2011 פתח המבקש בהליכי פשיטת רגל ובתאריך 24.7.2011 ניתן בעניינו בבית המשפט המחוזי בתל אביב צו כינוס נכסים.

בתאריך 21.1.2018 ניתן צו ההפטר, בו נקבע כי:

"... בטלים כל חובות בני תביעה שעילתם לפני מתן צו כינוס שניתן ביום 27.4.2011 ולא ניתן לפעול לגביייתם, למעט חובות המפורטים בסעיף 69 לפקודה.

כל ההליכים המשפטיים שנפתחו וננקטו כנגד החייב בגין חובות בני תביעה שעילתם לפני מתן צו הכינוס בטלים בזאת, למעט חובות המפורטים בסעיף 69 לפקודה."

מן המקובץ עולה כי התאונה בגינה הוגש התיק אירעה עובר לצו הכינוס.

פסק הדין שאת ביצועו ביקשה המשיבה ניתן לאחר מתן צו הכינוס.

הבקשה לביצועו של פסק הדין הוגשה לאחר מתן צו ההפטר.

השאלה שנותרה לדיון בפני רשמת ההוצאה לפועל וכב' השופט יריב היתה הגדרתם של חובות בני תביעה על פי סעיף 71(א) לפקודת פשיטת הרגל.

"חוב וחבות קיימים או עתידיים, ודאים או מותנים, החלים על החייב ביום מתן צו הכינוס, או שיחולו עליו לפני הפטרו עקב התחייבות מלפני מתן הצו, יהיו חובות בני תביעה בפשיטת רגל."

אין חולק כי המועד הקובע על פיו יוגדרו חובות בני תביעה, הינו יום מתן צו הכינוס. ברם, נשאלת השאלה האם לנוכח העובדה שתאונת הדרכים, אשר היוותה את עילת התביעה, אירעה עובר למתן צו הכינוס, ניתן לראות בחבות שנוצרה כתוצאה ממנה "חוב קיים או עתידי", או לחילופין, חוב מותנה.

סוגיה דומה נדונה על ידי כב' סג"נ ורדה אלשייך ב-בש"א (ת"א) 22308106, עו"ד ארז חבר – מנהל מיוחד לנכסיו של החייב דעדוש דוד נגד קרנית קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים בהחלטה מיום 8.4.2007.

גם באותו ענין אירעה התאונה, עובר למתן צו הכינוס, אלא שהליכי התביעה בהם נקטה קרנית התנהלו נגד החייב בטרם הסתיימו הליכי הכינוס. כב' השופטת אלשייך קיבלה את טענת המבקש, כי עסקינן ב"חוב עבר" כהגדרתו בסעיף 71(א) הנ"ל. טענת "קרנית" לפיה אין מדובר בחוב בר תביעה מכיוון שההליכים ננקטו ביחס לתשלומים ששולמו לאחר צו הכינוס נדחתה בנימוק כי לאור העובדה ששולמו תשלומים לנפגע התאונה לפני שניתן צו הכינוס המסקנה המתבקשת היא כי חבותה של "קרנית" בתשלומים בשיעור בהם חויבה נקבע טרם צו הכינוס.

כך נקבע גם על ידי כב' השופט ח' שרעבי ב-פש"ר (חי) 19210-10-12 ג'ברין נ' כונס נכס רשמי מחוז חיפה והצפון (החלטה מיום 14.5.2017), באותו ענין איבחן כב' השופט שרעבי בין חוב קצוב – גם אם עילתו בתביעת נזיקין לבין חוב שאינו קצוב אשר עליו חל סעיף 72(1) לפקודה.

"23. גדר הספק הוא, האם מדובר בסכום חוב קצוב מיד עם הקמת החבות המשפטית של החייבת (הנהגת) כלפי קרנית (יום התאונה) אם לאו.

לכאורה עסקינן בדמי נזק בלתי קצובים (שאינם נובעים מחוזה או מהבטחה), כל עוד לא יודעים מהו הסכום שקרנית תאלץ לשלם לאותו הולך רגל מכוח חבותה על פי חוק הפיצויים.

למאי נפקא מינה?

ככל שיוודע סכום הפיצוי שקרנית צריכה לשלם להולך הרגל (או לכל נפגע אחר) טרם מתן צו הכינוס, יהיה החוב בגדר חוב בן תביעה מכוח סעיף 71(א) לפקודה, בהיותו חוב קיים מותנה קצוב.

במה הוא מותנה? בתשלומו בפועל לנפגע על ידי קרנית.

לעומת זאת, ככל שהסכום הקצוב שעל קרנית לשלם להולך הרגל (או לכל נפגע אחר) יוודע רק לאחר מתן צו הכינוס (בין אם מכוח חתימה על שטרי סילוקין ובין אם מכוח פסק דין), ממילא מדובר בחוב שאינו בן תביעה, מכוחו של סעיף 72(1) לפקודה המסייג את הוראות סעיף 71 לפקודה.

על פי סעיף 72(1) לפקודה תביעות לדמי נזק בלתי קצובים, שזמן פירעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, אינן בנות תביעה בפשיטת רגל."

בענייננו, התאונה אמנם אירעה עובר להכרזתו של המבקש כפושט רגל, אולם סכום החוב (כמו גם החבות) נקבעו בפס"ד שניתן לאחר צו כינוס הנכסים.

משכך, אין עסקינן בחוב בר תביעה על פי סעיף 71(א) הנ"ל.

יצוין כי פסק הדין בו חויב המבקש בפיצוי המשיבה ניתן טרם הופטר מפשיטת הרגל, ברם, כעולה מהחלטת כב' הרשמת, פסק הדין ניתן בהיעדר הגנה מאחר שהמבקש לא טרח להגיש כתב תביעה או לחילופין ליידע את בית המשפט והמשיבה בהיותו פושט רגל, משכך מדובר בפסק דין תקף ובר ביצוע וכפי שציין כב' השופט קמא לא היה זה בסמכותה של כב' רשמת ההוצל"פ לבטלו.

אשר לטענה לפיה ההליכים שננקטו על ידי המשיבה לוקים בחוסר תום לב, וזאת בהסתמך על המועד בו הוגש ההליך להוצל"פ, מעבר לעובדה שמדובר בטענה סתמית ובלתי מבוססת גם לגופו של ענין צו ההפטר ניתן בחודש ינואר 2018 ואילו הבקשה לביצוע פסק הדין הוגשה בחודש אוקטובר 2018 ולא בסמיכות לצו ההפטר כנטען.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את הבקשה.

המבקש ישלם הוצאות המשיבה בסך 2,500 ₪ (כולל מע"מ).

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ט, 15 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.