ב"כ המאשימה: עו"ד אביטל פינק

ב"כ הנאשם 1: עו"ד אלון טנקג'י

ב"כ הנאשם 2: עו"ד גיא שמר

רקע

1. הנאשמים הורשעו בהתאם להודאתם בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות כדלקמן:
2. הנאשם 1 הורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות בצוותא, עבירה לפי סעיף 333 בצירוף סעיפים 335(א)(1) ו-335(א)(2) וביחד עם סעיף 29 בחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").
3. הנאשם 2 הורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, עבירה לפי סעיף 380 בחוק.
4. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, הנאשמים הם אב ובנו והמתלונן הוא חבר של הנאשם 2 (הבן). בלילה שבין 14-15.6.19 יצאו הנאשם 2, המתלונן וחברים משותפים לבילוי במועדון ובמהלכו נתגלע סכסוך בין הנאשם 2 למתלונן. בהמשך, המתלונן וארבעה מהחברים הגיעו למסעדה בפתח תקווה. הנאשם 2 התקשר אל המתלונן ומשנודע לו המקום שבו שהה המתלונן הגיע למקום ביחד עם נאשם 1. הנאשמים הגיעו למקום ברכבם בשעה 4:13, החנו את רכבם והנאשם 1 הוציא מתא המטען חפץ קהה, אחז בו בידו ונעמד לצד הרכב. הנאשם 2 נכנס למסעדה, ויצא ממנה בחלוף מספר שניות עם המתלונן וחבריהם. כאשר חצה המתלונן את חניית המסעדה, הסתער עליו הנאשם 2 מאחור, לפת את חלק גופו העליון, הפילו לארץ והחל להכותו באמצעות אגרופיו ולבעוט בו. בשלב זה הגיח הנאשם 1 בריצה בעודו אוחז בחפץ הקהה והחל להלום במתלונן שהיה שרוע על הקרקע באמצעות החפץ, בראשו ובכתפו, תוך שהנאשם 2 המשיך לבעוט במתלונן ולהכותו. לאחר כחצי דקה, חדלו הנאשמים ממעשיהם ועזבו את המקום בעוד המתלונן שרוע על הקרקע וזב דם. כתוצאה ממעשי הנאשמים נגרמו למתלונן החבלות הבאות: שבר בכתף ימין, פגיעה בריאה השמאלית, פצעים בראשו אשר הצריכו תפרים ופצע שפשוף במרפק ימין. המתלונן אושפז למשך יומיים.
5. הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו הנאשמים הודו והורשעו בכתב האישום המתוקן והופנו לקבלת תסקיר שירות המבחן, ללא הסכמה לעונש.
6. תסקירי שירות המבחן
7. בעניינו של הנאשם 1
8. על פי תסקירי שירות המבחן, הנאשם בן 55 גרוש ואב לשני ילדים בשנות העשרים לחייהם. טרם מעצרו התגורר בבית אמו ועבד במסגרייה שבבעלותו. מגיל 13 החל להתרועע בחברה שולית והיה מעורב בפלילים בעיקר בתחום אלימות ורכוש. בגיל 16 הפסיק את מעורבותו בפלילים, התגייס לצבא ושירת שירות צבאי מלא כנהג ביחידה קרבית. במהלך שירותו הצבאי נחשף לאירוע טראומטי בעת מלחמת לבנון, סבל מסימפטומים פוסט טראומטיים בגינם טופל. הוכר כנכה צה"ל ותאר שעד היום סובל מסימפטומים פוסט טראומטיים כשלאחרונה, בעת מעצרו, החל בטיפול תרופתי.
9. הנאשם היה נשוי למשך 20 שנים עד לגירושיו בעקבות מחלת אשתו בטרשת נפוצה וההידרדרות במצבה שהובילה למתיחות ביניהם. לאורך השנים קיים קשר קרוב עם ילדיו שנותרו בחזקת גרושתו, ולפני כ-3 שנים גרושתו שמה קץ לחיה כשבנו – הנאשם 2, היה עד לכך. ביחסו לעבירה, מסר שבנו בהיותו בגילופין ביקש ממנו שיאסוף אותו ממקום הבילוי בו שהה, ובעת הגעתו למקום התפתחה תגרה בין בנו למתלונן והוא לא היה ער לרקע לכך. לדבריו ראה את בנו מותקף וחש איבוד שליטה על התנהגותו ותקף את המתלונן. הנאשם שלל שימוש בחפץ קהה במהלך התקיפה, נטה לצמצם את הפגיעות שנגרמו למתלונן והשליך עליו את האחריות לאירוע בטענה שהוא תקף תחילה. עם זאת, הנאשם הביע חרטה על התנהלותו האלימה שבוצעה בנוכחות בנו ומבין כיום שיכול היה להימנע ממעשי האלימות.
10. בשיחה שקיים שירות המבחן עם המתלונן, מסר שקיים יחסי חברות עם הנאשם 2 ובמהלך בילוי משותף ובהיותם תחת השפעת אלכוהול, החלה מתיחות שהסלימה לכדי אלימות של הנאשם 2 כלפיו. בהמשך הערב הגיעו הנאשמים למקום אחר בו שהה ותקפו אותו כמתואר בכתב האישום. לדבריו עד היום סובל מכאבים בצלעות ובכתף ומטופל במשככי כאבים. בנוסף לכך נפגע תפקודו התעסוקתי שכן אינו מסוגל להרים משאות כבדים בעקבות פציעתו. מאז העבירה ניתק את הקשר עם הנאשמים וביטא חשש מפני פגיעה חוזרת מצדם כלפיו כנקמה על תלונתו במשטרה, אף שמאז האירוע הנאשמים לא יצרו עמו כל קשר.
11. שירות המבחן התרשם מהנאשם כמי שהיה מעורה בפלילים מגיל צעיר וחווה אירועים טראומטיים במהלך חייו בגינם סבל מקשיים נפשיים. במהלך השנים הצליח לשנות את אורחות חייו והשקיע כוחותיו בתעסוקה ובמשפחתו. ביצוע העבירה מוסבר על רקע קשייו של הנאשם לפעול באופן מווסת ושקול במצב שלתפיסתו בנו היה במצוקה, אז איבד שליטה ופעל באופן אלים. כמו כן התרשם שירות המבחן כי הנאשם מתקשה לווסת את דחפיו ולשקול השלכות מעשיו במצבי דחק וזאת מתוך דפוסים בעייתיים שסיגל בעבר. בנוסף התרשם שירות המבחן שההליך המשפטי ותנאי שחרורו הציבו לנאשם גבול דרך המחירים שמשלם. שירות המבחן התרשם שרמת הסיכון להישנות התנהגות אלימה היא בינונית וכי תוצאותיה, אם תתרחש צפויות להיות ברמה בינונית. אף שהנאשם שלל קשיים בשליטה על דחפיו התוקפניים ואף התקשה בקבלת אחריות מלאה על ביצוע העבירה, הביע נכונות להשתלב בטיפול.
12. במסגרת דחיית הדיון שירות המבחן ראה לנכון לשלב את הנאשם בקבוצה ייעודית בתחום האלימות ואולם בשל מגבלות משרד הבריאות לא התקיימו קבוצות בשירות המבחן. בפגישה שקיימו עמו תאר את הקשיים הרגשיים עמם מתמודד וכן את קשייו הכלכליים אשר החריפו בתקופת מצב החירום, והוא צבר חובות כבדים ונמצא בהליכי הוצאה לפועל. הביע חשש מפני השלכות ההליך המשפטי, ואם יוטל עליו עונש של מאסר ואף לריצוי בעבודות שירות, יתקשה להסדיר את מצבו הכלכלי. כן מסר שממשיך בנטילת הטיפול התרופתי ובמעקב פסיכיאטרי שמסייע לו במידת מה. הנאשם שב על עמדתו ביחס לעבירה ושלילת קושי בשליטה עצמית, ועם זאת ביטא חרטה על הפגיעה שהסב למתלונן והביע נכונות לבחון את התנהלותו האלימה במסגרת טיפולית. לאורך תקופת הדחייה הנאשם שיתף פעולה ושירות המבחן התרשם מיכולותיו של הנאשם להבין את הפסול במעשיו ולהפנים את חומרת הפגיעה שגרם למתלונן, תוך שמסר שמבין שהתנהג באופן בעייתי ואת האחריות שהייתה מוטלת עליו לנהוג אחרת. בנוסף התרשם שירות המבחן שההליך המשפטי מהווה גורם מרתיע עבורו באופן שמפחית את הסיכון במצבו. בבחינה חוזרת של רמת הסיכון להישנות אלימות מצדו של הנאשם נמצא כי היא פחתה לרמת סיכון נמוכה ואם תתרחש תוצאותיה צפויות להיות ברמה בינונית. כגורמי סיכון להישנות ביצוע עבירות מנה שירות המבחן את עברו הפלילי, חומרת העבירה והפגיעה החמורה שהסב למתלונן, רמת מסוכנות ממנו התרשמו ומצבו הכלכלי והנפשי הירוד. כגורמי סיכוי לשיקום מנה שירות המבחן את מאמציו לקיים אורח חיים תקין בשנים האחרונות, החרטה שמבטא על ביצוע העבירות, נכונותו לפצות את המתלונן, נכונותו להשתלב בטיפול ושיתוף הפעולה מצדו עם שירות המבחן. ממכלול הנתונים העריך שירות המבחן כי קיים סיכון להישנות עבירות, אך שילובו בטיפול יוכל להפחית את הסיכון. לפיכך המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם צו מבחן למשך 18 חודשים לשם שילובו בקבוצה טיפולית בתחום האלימות. נוכח ההתרשמות שעונש מאסר ואף בריצוי בעבודות שירות יובילו לרגרסיה במצבו הנפשי והתפקודי ויפגע בסיכויי שיקומו, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם צו של"צ בהיקף של 300 שעות, בנוסף למאסר מותנה ופיצוי למתלונן.
13. בעניינו של הנאשם 2
14. על פי תסקירי שירות המבחן, הנאשם בן 25, סיים 12 שנות לימוד. שרת שירות צבאי מלא כתותחן ונהג וקיבל אות השירות המבצעי ואות המערכה בתקופת מבצע צוק איתן, וכן חוות דעת טובה מאוד על שירותו. לאחר שחרורו עבד כנהג משאית, ביטא שאיפות להשתלב בלימודי הנדסאי ובכוונתו להשתלב במכינה. הוריו התגרשו בהיותו בן 14 והוא ואחותו הבכורה נותרו בחזקת אמם. האם סבלה מטרשת נפוצה ולפני כשנתיים וחצי שמה קץ לחייה. הנאשם תאר מערכת יחסים קרובה ותומכת עם אמו כשמותה הוביל לתקופה משברית. כן תאר קשר יציב ותקין עם אביו לאורך שנים ומעורבות אביו במצבו בתקופה שלאחר מות האם. הנאשם נעדר עבר פלילי. בהליך המעצר התרשם שירות המבחן מצעיר שניהל אורח חיים תקין אשר מגיל צעיר תמך באמו ומותה היה טראומטי עבורו והוא לא קיבל עזרה מקצועית בתקופה זו. בתקופה שקדמה למעצרו נחשף למידע הקשור באמו, עמו התקשה להתמודד והעצים את קשייו הרגשיים, ובעזרת צריכת אלכוהול טשטש את קשייו. שירות המבחן התרשם אז מרמת סיכון נמוכה להישנות התנהגות אלימה. בתקופת צו פיקוח המעצר השתתף בשיחות פרטניות ובקבוצה לצד שיחות פרטיות במחלקה לשירותים חברתיים באריאל. במסגרת הקבוצה הנאשם שיתף פעולה, העמיק ובחן את הקשר שבין מצבו הנפשי לתגובתו האימפולסיבית. ההתרשמות הייתה מהפחתת הסיכון. ביחסו לעבירה הנאשם נטל אחריות לביצועה, הביע חרטה ותאר את המצוקה הנפשית שחווה בתקופה שקדמה לעבירה. הנאשם תאר בילוי משותף עם המתלונן במהלכו שתו אלכוהול ואת התנהגותו האלימה של המתלונן כלפיו. לדבריו לא קיים סכסוך קודם בינו לבין המתלונן וכי הם היו חברים קרובים. לדבריו הגיע למסעדה בה שהה המתלונן לשם פתרון הסכסוך ואולם הסכסוך הסלים כמתואר בכתב האישום. להערכת שירות המבחן ברקע לעבירה רגשות לא מעובדים, שימוש לרעה באלכוהול, הצפה רגשית בהשפעת האלכוהול תוך קושי לווסת רגשותיו והתנהגות אימפולסיבית ואלימה באירוע. הנאשם הביע חרטה וצער על ביצוע העבירה ותאר אותה כחריגה להתנהלותו ואשר אינה מאפיינת אוותו. הנאשם הביע נכונות להמשך טיפול בשירות המבחן לצורך עמקה בבחינת דפוסיו שעמדו בבסיס העבירה ולהשתלב בהליך גישור פוגע-נפגע (להלן: "גפ"ן"). גורמי הטיפול במחלקה לשירותים חברתיים באריאל מסרו שנאשם השתלב בטיפול פרטני מחודש ספטמבר 19', מוקד הטיפול הוא עיבוד אובדן אמו. הנאשם מגיע בקביעות למפגשים ומשתף פעולה באופן אותנטי. הנאשם מכיר בחשיבות הטיפול, מודע לקשייו ומעוניין לערוך שינוי. להתרשמות גורמי הטיפול הנאשם עובר תהליך טיפולי משמעותי והוא בעל מוטיבציה להמשך הטיפול.
15. בשיחה שהתקיימה עם נפגע העבירה תאר קשר חברי עם הנאשם, את היותם בגילופין בעת האירוע ואכזבתו מהתנהגותו של הנאשם כלפיו וכן את הנזקים שנגרמו לו. מסר שהנאשם ואביו לא יצרו עמו קשר אך עדיין חושש מפניהם.
16. שירות המבחן התרשם מנאשם צעיר בעל רקע אישי ומשפחתי מורכב, אשר נמצא בתהליך גיבוש זהות. לצד התמודדות עם מורכבות המצב המשפחתי הכולל את גירושי הוריו ומותה של אמו, הצליח לתפקד באופן תקין ואחראי במסגרות חייו והוא בעל יכולות וכישורים תקינים ובעל שאיפות נורמטיביות לעתיד. העבירה מובנת על רקע מצבו הרגשי ושימוש לרעה באלכוהול ובהיעדר כלים להתמודדות מקדמת עם מצבו. פנייתו לאביו בסיטואציה מורכבת זו לא סייעה בוויסות רגשותיו. שירות המבחן לא התרשם מדפוסי חשיבה והתנהגות עברייניים מושרשים ומצא שרמת הסיכון להישנות התנהגות אלימה היא נמוכה ואם תתרחש תוצאותיה צפויות להיות ברמה נמוכה. כגורמי סיכון להישנות מעורבות בפליליים מנה שירות המבחן את חומרת העבירה, קשייו הרגשיים וקושי בוויסות דחפיו, שימוש לרעה באלכוהול וקושי בהפעלת שיקול דעת. כגורמי סיכוי לשיקום מנה שירות המבחן את נטילת האחריות לביצוע העבירה, יכולתו לגלות אמפתיה לנפגע העבירה, שיתוף הפעולה מצדו עוד מתקופת המעצר עם שירות המבחן וגורמי הטיפול בקהילה ויכולתו להיתרם מהטיפול, הנכונות שמביע להמשך הטיפול וההתרשמות שאינו מאופיין בדפוסי חשיבה והתנהגות עברייניים. שירות המבחן ביקש את דחיית הדיון לשם בחינת שילובו בהליך גפ"ן ובטיפול ייעודי.
17. במסגרת תקופת הדחייה מסר שהוקלו תנאיו והוא שב לעבוד, המשיך בטיפול במחלקה לשירותים חברתיים שהפך לקשר טלפוני קבוע בתקופת מגבלות משרד הבריאות. גורמי הטיפול דווחו כי בשלב זה נראה שהנאשם בשל להתמודד עם האבדן הטרגי של אמו כשמטרות הטיפול הן המשך עיבוד מותה של האם והתבוננות על דפוסיו במצבי לחץ וחרדה. הנאשם תיאר את מורכבות הקשר עם אביו ותחושות כעס הדדי בעקבות מעורבותם בעבירה. הנאשם מסר שהטיפול סייע לו להבין את השלכות הקשר עם אביו על עיצוב אישיותו ולפתור את הקונפליקט עם אביו וכי כיום הם מנהלים קשר תקין. הנאשם ביטא מוטיבציה להשתלב בהליך גפ"ן, אולם בשל מגבלות משרד הבריאות לא ניתן היה לקדם את ההליך. הנאשם ביטא חשש באשר להרשעתו בדין. לאורך תקופת הדחייה הנאשם המשיך בשיתוף פעולה מלא עם שירות המבחן ועם גורמי הטיפול והתחזקה ההתרשמות שהטיפול אותו עובר מותאם למצבו וכי הסיכון להישנות ביצוע עבירות פחת. נוכח גילו הצעיר, קבלת אחריות מלאה על התנהגותו, הירתמותו לטיפול ממושך לצורך עריכת שינוי במצבו והתרשמות גורמי הטיפול לצורך בהמשכו כמו גם הערכת שירות המבחן כי הטיפול יפחית עוד יותר את הסיכון במצבו, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם צו מבחן למשך שנה והימנעות מהטלת עונש מאסר אף בעבודות שירות וזאת כדי שלא לפגוע בתהליך השיקום. שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשם צו של"צ בהיקף של 250 שעות בנוסף לעונש מאסר מותנה ופיצוי למתלונן. שירות המבחן לא המליץ להימנע מהרשעה בהעדר פגיעה קונקרטית.
18. ראיות לעונש
19. הצהרת נפגע עבירה (ת/1) – בו תאר נפגע העבירה את תחושותיו בעת פציעתו בעבירה, הקשיים הרגשיים עמם מתמודדים המתלונן ובני משפחתו בעקבות הפציעה והחשש של המתלונן מפני פגיעה חוזרת בו על ידי הנאשמים, מגבלותיו הפיזיות לאחר הפציעה שפגעו ביכולתו לעבוד וכן הפגיעה הכלכלית בעקבות הפסקת עבודתו בתקופה שלאחר הפציעה. לדבריו, זיכרון מעשה העבירה מקשה עליו להתקדם בחייו. המתלונן הביע עמדתו כי יש להחמיר בענישתם של הנאשמים בשל התנהגותם האלימה בעבירה והשלכותיה על חייו.
20. כתב אישום שהוגש על ידי המחלקה לחקירת שוטרים נגד השוטר שפגע באם הנאשם 2 טרם התאבדותה, בגין עבירה של הפרת אמונים (נ/1). כתב האישום מתאר כי אמו של הנאשם התקשרה לבית מלון וביקשה לשכור חדר בקומה הגבוהה ביותר. בשל החשש שהיא תשלח יד בנפשה, נמסרה הודעה למשטרה. השוטר שהגיע לביתה של האם, שוחח עמה תוך שהתבטא בביטויים מיניים פוגעניים כלפי האם, וכעבור כיומיים היא שלחה יד בנפשה.
21. מכתב ממר אמיר שואן, מיום 1.7.19 (נ/2) – עיתונאי האחראי על תחקירים ועורך המשנה בתוכנית "הצינור" בערוץ 13. לאחרונה הכין תחקיר אודות נסיבות מותה של אם הנאשם 2, תוך התמקדות במעורבות השוטר שהגיע לביתה מתוקף תפקידו. במהלך התחקיר נודע שהוגש כתב אישום נגד השוטר אשר התבטא בביטויים מיניים כלפי המנוחה יום וחצי טרם התאבדותה. הוא יצר קשר עם הנאשם, והביא בפניו את ממצאי התחקיר. הממצאים השפיעו על הנאשם באופן קשה מאוד, הוא נרגש ובכה. חרף הקושי הרב, הנאשם הסכים לפגוש את השוטר כדי להבין מדוע פעל באופן כה קיצוני ובניגוד לתפקידו, והוא עשה כן באופן מכובד ומנומס. הנאשם הפתיע באצילות נפשו במהלך מפגש כה טעון. במהלך הכנת התחקיר בילה עם הנאשם שעות ארוכות והתרשמותו מבחור שקול ואחראי, שגם אם שגה, מן הראוי במקרה זה לשפוט אותו לקולה נוכח סערת הרגשות שאליה נקלע.
22. תקליטור ובו שידור תכנית "הצינור" – בתוכנית התקיים ראיון עם הנאשם ואחותו, במהלכו הם נחשפים למידע הקשור באירועים שקדמו למותה של אמם, מבטאים צער רב וקושי להתמודד עם אובדן האם כמו גם עם התנהגות השוטר, כפי שתוארה, בסמוך למותה הטרגי של אמם. בנוסף מתקיים עימות בין הנאשם לשוטר, המסתיים בעזיבתו של הנאשם את המפגש, כשהוא מבטא התנהגות מאופקת וקושי רגשי מובן.
23. אסופת מכתבי הערכה בעניינו של הנאשם 2 (נ/3) - בכללם חוות דעת שנכתבה על ידי רס"ן עמרי חדד מ"פ בגדוד 411 בין בשנים 2013-2014– ממנה עולה שהנאשם התגייס לחיל התותחנים בחודש מרץ 13', עבר מסלול הכשרה כלוחם והציג יכולות גבוהות ובלט לחיוב. שירת תחת פיקודו במשך שנה וחצי, ובמהלך תקופה זו הפלוגה ביצעה תעסוקה מבצעית, אימונים, תרגילים ופעילויות שגרה וחירום. הנאשם היה לוחם אסרטיבי ונחוש, אשר למרות האתגרים שחווה בחייו האישיים, ביקש ללמוד ולהתפתח, נרתם לעזור לחבריו, היווה דוגמה אישית והיה אהוב על לוחמי ומפקדי הפלוגה. הנאשם השתתף במבצע 'צוק איתן', נתרם לכל משימה והיה בין הלוחמים שהובילו את ההכנה לקרב וקיבלו תחומי אחריות משלהם. בכל שלבי הלחימה הנאשם הראה נחישות ורצון לתרום ולהגן על המדינה. לנאשם היה חלק גדול בהצלחתה של הפלוגה במבצע והוא זכה להערכה. מדובר באדם אמין שניתן לסמוך עליו, אשר ערך הרעות עומד לנגד עיניו.
24. מכתב מסרן עמרי שחר, מ"פ בגדוד 411 בין השנים 2013-2016 – הנאשם שרת תחת פיקודו במשך שנה ו-4 חודשים, במהלך תקופה זו הנאשם היה לוחם מעולה אשר בלט בקרב הלוחמים בתוכנותיו השונות. הנאשם נכלל בקבוצה ייחודית של לוחמים, שכללה לוחמים הנאלצים להתמודד עם קשיים רבים בביתם. במהלך השירות, הנאשם לקח על עצמו יותר מכפי שהתבקש, נותר יותר שבתות, ביצע יותר תפקידי נהיגה, התנדב לצאת למשימות ותמיד חיפש היכן יכול לעזור. הנאשם אדם נבון, עבר שינוי בו התבגר. הנאשם בלט בנאמנותו לצוות, למשימה ולממונים עליו, אדם מיוחד שהצליח לסיים את שירותו הצבאי בכבוד וזכה להערכה ממפקדיו.
25. מכתב מהגב' שרית ברקאי, יועצת חינוכית ומורה לאזרחות – ממנה עולה שהיא הכירה היטב את הנאשם 2 ומשפחתו בתקופת לימודיו בתיכון, ומקיימת עמם קשר עד היום. הנאשם הגיע מבית מורכב, הוריו התגרשו והאם חלתה במחלה ורותקה לכיסא גלגלים. המשפחה סבלה מקשיים כלכליים. הנאשם התמודד עם לקויות למידה ועם קשר מורכב עם אביו וכן עם אשפוזים ממושכים של אמו. למרות זאת, נאשם נסע בכל בוקר מביתו באריאל לבית הספר בתל אביב והתמודד עם קשייו. במהלך לימודיו, הנאשם בלט בנחישות, בכוח התמדה ורגישות לאחרים, יצר קשרים טובים עם אנשי הצוות, ידע לקבל עזרה ואימץ נורמות התנהגות ראויות. במהלך לימודיו בכיתות י"א-י"ב עבד בפיקוח וליווי צוות בית הספר במקצוע אותו רכש בלימודיו, התמיד בעבודתו, ותמך כלכלית באמו. בתום לימודיו הוצע לו להמשיך וללמוד את מקצוע המכונאות אך הנאשם היה נחוש להתגייס לצה"ל בתפקיד לחימה וכך עשה. לאורך שירותו הצבאי ולאחריו, הנאשם נהג לבקר בבית הספר ולשוחח עם תלמידים שהתלבטו לגבי עתידם, דחק בהם לסיים את לימודיהם ולהתגייס לצבא. בראשית שנת 2018 הנאשם איבד את אמו בנסיבות טרגיות, מותה טלטל את עולמו. הנאשם בחור צעיר המתמודד עם קשיים רבים ועל אף זאת מתאמץ לשמור על אורח חיים נורמטיבי הכולל תרומה לחברה ופרודוקטיביות. אין מדובר באדם אלים, אלא בצעיר שנפשו כרעה תחת עומס נסיבות חייו.
26. אישור תשלום מיום 20.2.20 ופירוט קורס הכנה למבחן מתווכים במועד אביב 2020 (נ/4) – בעניינו של הנאשם 2.
27. הגב' אלינור ניסים – בתו של הנאשם 1, העידה שאביה כולו לב ואהבה והוא עשה את שעשה בעבירה כדי להגן על בנו. מאוד הופתעה שהנאשם נקלע לסיטואציה של אלימות. המקרה קרה כ-4 ימים אחרי שכתבי תכנית "הצינור" פנו אליה וביקשו פרטים על מקרה ההתאבדות של אמה. איבדה את אמה לפני שנתיים, ולפני שנה מגיעים כתבים וצלמים. נגד השוטר שהיה בבית האם הוגש כתב אישום לאחר שהטריד אותה מינית. היא ואחיה (הנאשם 2) היו מאוד נסערים לאחר הגילוי אודות הפגיעה באמם טרם מותה. מאז התאבדות האם, אביה הפך להיות אב ואם עבורה. במשך כל התקופה הזו כעסה על אביה בשל מעשיו והוא הסביר לה שכדי לשמור על בנו פגע בילד אחר. נפגעו כלכלית מהמקרה, התמודדה עם דיכאון לאחר לידה ואביה תמך בה. היום הנאשם תומך בה כלכלית ומסייע לה. הנאשם 1 מצטער על מעשיו. הם עברו שנה מאוד קשה, ומבקשת שלא להחמיר בעונשו כדי שהמשפחה לא תתפרק.
28. הגב' ניצנית חסון, מלווה של הנאשם 1 במשך 8-9 חודשים. כשלא היה לו מקום לישון בו, כולם סגרו דלתם בפניו והיא חיזקה והרימה אותו. הוא נראה גדול ומגושם אך יש לו לב רך. הוא משמש כאב וכאם לילדיו, נקלע לסיטואציה כדי לעזור לבנו. הוא עוזר, ונאבק לפרנסתו.
29. מר גולן אבירם, אחי אמו של הנאשם 2, העיד שמאז היה הנאשם 2 ילד קטן, היה מעורב בגידולו. אמו חלתה בגיל צעיר והנאשם טיפול בה ותמך בה פיזית ונפשית. בסוף האם הייתה במצב נפשי מאוד קשה והדבר השפיע קשות על הנאשם. הנאשם היה לוקח את אמו לבתי חולים בלילות ותמך בה. הנאשם שרת ביחידה קרבית, היה חייל מצטיין במילואים ותמיד עוזר לסביבתו. הוא נקלע לסיטואציה לא טובה. בערב המקרה היה עמו בביתו, וזאת מספר ימים לאחר חשיפת הפרטים מכתבי תכנית "הצינור". הנאשם היה בסערת רגשות. הדוד ביקש ממנו לא לצאת באותו ערב אך הוא רצה לצאת ולהשתחרר. הם שוחחו רבות על המקרה, הנאשם מבין את חומרת מעשיו. היום הוא עובד ולומד בקורס נדל"ן.

טיעוני הצדדים

1. לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד אביטל פינק, כתב האישום מתאר אירוע אחד ויש לקבוע מתחם עונש אחד. הערכים החברתיים שנפגעו בעבירה הם ביטחונו של אדם, זכותו לשלמות גופו ולבריאותו הפיזית והנפשית וכן לכבוד. עבירות אלימות הן מהחמורות שבעבירות ומערערות את ביטחונם האישי של אזרחי המדינה. יש להיאבק בתופעת האלימות בדרך של ענישה מחמירה. רמת הפגיעה בערכים המוגנים היא ברף בינוני. הנאשם 1 תקף את המתלונן בשל סכסוך שהוא אינו קשור בו, אלא בבנו, הנאשם 2. מצופה מהורה, המבוגר האחראי להרגיע את בנו, ובמקום זאת הוא הסלים את האירוע. הוא לקח את הנאשם 2 למקום בו נמצא המתלונן, ושם התרחשה התקיפה. הנאשם 2 חבט במתלונן ולא חדל להכותו גם לאחר שהמתלונן נפל ארצה. הנאשם 1 אשר ראה את המתלונן שוכב על הרצפה, ומבלי שהיה חשש לחייו של הנאשם 2, החזיק בחפץ קהה, הסלים את הסיטואציה, תקף את המתלונן וגרם לו חבלות. העונש הקבוע בצידה של העבירה שבה הורשע הנאשם 1 הוא 14 שנות מאסר. במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה יש לקחת בחשבון את הסלמת האירוע, התקיפה באמצעות חפץ קהה, המשך התקיפה באמצעות חפץ גם לאחר שהמתלונן נפל לקרקע, כשהנזק הפוטנציאלי הוא רב. מתחם העונש ההולם בעניינו של הנאשם 1 נע בין 30 חודשים ל-5 שנות מאסר פועל, ולגבי הנאשם 2 מתחם העונש נע בין עבודות שירות ברף הנמוך לבין מספר חודשי מאסר בפועל.
2. בעניינו של הנאשם 1 בתסקיר הראשון שירות המבחן התרשם שהנאשם מתקשה לקבל אחריות מלאה והומלץ על דחיית הדיון לשם שילובו בטיפול קבוצתי לשליטה בכעסים. כיום הוא שולל קושי לשלוט על כעסיו, ביטא חרטה והכרה בפגיעה במתלונן. שירות המבחן סבור שרמת הסיכון נמוכה והחומרה צפויה להיות בינונית. הוא שיתף פעולה בקבוצת עצורי בית וביטא נכונות להשתלב בקבוצת אלימות. שירות המבחן המליץ על 18 חודשי צו מבחן, של"צ, מאסר מותנה ופיצוי. באשר לנאשם 2 שירות המבחן לא התרשם מדפוסי חשיבה והתנהגות עברייניים מושרשים, וגם בעניינו התבקשה דחייה לשם שילובו בטיפול ובחינת שילובו בהליך גפ"ן. כיום הוא שומר על קשר עם עו"ס בעיר מגוריו. גילה מוטיבציה להשתתף בהליך צדק מאחה אך לאור מצב החירום לא החלו ההליכים, אם כי מהעולה מתצהיר נפגע עבירה, ספק אם המתלונן היה משתף פעולה בהליך כזה. שירות המבחן המליץ על צו מבחן, צו של"צ, מאסר מותנה ופיצוי למתלונן. האבחנה ששירות המבחן עשה בין הנאשמים הוא בהמלצה ל-300 שעות של"צ לנאשם 1 ו-250 שעות של"צ לנאשם 2, בלי לתת את הדעת שהנאשם 1 מואשם בעבירה שהעונש בצדה עומד על 14 שנים והנאשם 2 בעבירה שהעונש בצדה הוא 3 שנות מאסר. המאשימה סבורה שאין שיקולים המצדיקים לחרוג ממתחם העונש. הנאשם 1 משתף פעולה עם שירות המבחן ומביע נכונות להשתלב בטיפול וכך גם הנאשם 2 ובעניינו נראה שהוא מצוי בשלב ראשוני של הטיפול ולא מדובר בשיקום משמעותי או סיכוי של ממש לשיקום. עברו הפלילי של הנאשם 1, הגם שהוא ישן יחסית כולל 10 הרשעות קודמות בין השנים 1979-2011 בעבירות אלימות ורכוש והוא מעולם לא ריצה עונש מאסר. הנאשם 2 נעדר עבר פלילי. המאשימה עתרת להטיל על הנאשם 1 עונש של 36 חודשי מאסר בפעול, מאסר על תנאי ופיצוי. את הנאשם 2 יש למקם בתחתית המתחם ולהשית עליו עונש של עבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי.
3. לטענת ב"כ הנאשם 1, עו"ד אלון טנקג'י, הנאשם 1 לקח אחריות וחסך את עדות המתלונן. בנו התקשר אליו באמצע הלילה והוא בא, כשהוא ער למצבו הנפשי של בנו אשר הוביל אותו לנהוג כפי שנהג. הנאשם דאג לבנו אשר התמודד עם אירוע התאבדות אמו שנה וחודשיים טרם העבירה. מספר ימים טרם העבירה הבן קיבל פנייה מעיתונאי תכנית "הצינור" ודרכו למדה המשפחה על האירועים שקדמו להתאבדות האם. הנאשם 2 היה במצוקה קשה והנאשם 1 ידע זאת ודאג לבנו. נעשה שימוש בחפץ קהה, אך לא בחפץ חד. החבלה החמורה היחידה היא השבר בכתף, ויתר החבלות אינן חמורות. הנאשם מצטער על הסבל שגרם למתלונן, מבין שנהג באופן שגוי, והוא משלם על כך מחיר יקר. האירוע ארך מספר שניות, והמתלונן אושפז למשך יומיים, מבלי שעבר ניתוח. לעבירה לא קדם תכנון ומדובר באירוע ספונטני. עברו הפלילי התיישן, העבירה האחרונה בוצעה בשנת 2008 ומאז לא ביצע עבירות. מדובר באדם לא צעיר, איש עבודה, עושה מאמץ לשקם את חייו, להתמודד עם הקשיים הכלכליים ולעזור לילדיו. הנאשם חווה אירועים טראומטיים בצעירותו, ובכוחות עצמו הצליח להשתקם ולהפוך לאדם מועיל לחברה. מצבו הכלכלי והנפשי קשה. הוא מבטא אכזבה מעצמו. הוא הביע חרטה ורצון להשתלב בטיפול, אך בשל מצב החירום זה לא יצא לפועל. שיתף פעולה באופן מלא עם שירות המבחן אשר התרשמו מיכולותיו להבין את הפסול שבמעשיו ומכך שההליך הרתיע אותו, וכי יש לו נכונות לפצות את המתלונן. מדובר בהתרשמות מרמת סיכון נמוכה להישנות התנהגות אלימה. יש לראות אותו כבעל סיכוי של ממש להשתקם ויש לחרוג ממתחם העונש. שליחתו כיום למאסר תפגע בו קשות מבחינה נפשית, כלכלית ומשפחתית בהיותו תומך בילדיו, והדבר יביא לרגרסיה במצבו. הנאשם נוטל טיפול תרופתי ונמצא במעקב פסיכיאטרי. אמנם עונש של של"צ כפי שהמליץ שירות המבחן הוא חריג בעבירות אלה, אולם עונש של עבודות שירות אינו חריג, ולכן יש לגזור על הנאשם עונש שלא יסיג אותו לאחור ויפגע במשפחתו ולאמץ את המלצת שירות המבחן.
4. לטענת ב"כ הנאשם 2, עו"ד גיא שמר, יש לבטל את הרשעת הנאשם בדין. הנאשם היה בן 23 בעת ביצוע העבירה, אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי. שירת שירות צבאי מלא כולל במבצעים צבאיים ושירת במילואים. אמו של הנאשם שלחה יד בנפשה בחודש מרץ 18' בנסיבות מאוד קשות. היא הייתה נכה בשיעור של 100%, הקשר של הנאשם עם אמו היה מאוד משמעותי. הוא סעד אותה מאז היותו בן 11, כשהיא חלתה בטרשת נפוצה ומצבה הדרדר. הוא טיפל בה במקום שהיא תטפל בו. במשך כשנה הוא לא ידע את הרקע להתאבדות האם. יום אחד הגיע עיתונאי לביתם ורק אז נודע לו הרקע למותה של אמו. האם שכרה חדר בבית מלון בקומה גבוהה, במלון הבינו את החשש לאובדנות והזעיקו משטרה. הגיע שוטר ולא רק שלא הודיע למשפחה ולפסיכיאטר המחוזי, אלא החל לדבר גסויות קשות עם האם, ובהמשך הגיע אל האם בשעת לילה מאוחרת והמשיך במילים פוגעניות, ואז האם התאבדה. הנאשם שמע זאת וחרב עליו עולמו. הוא נקלע לסערת רגשות על כך שלא הודיעו לו על מצבה של האם בטרם מותה, וכל זאת שלושה ימים טרם העבירה. מדובר בטריגר ברור להתפרצות שלו. ביום העבירה הוא יצא לבלות עם חברים. הוא סיפר לחברו על האירוע עם אמו, הם שתו והחל סכסוך הדדי. בהמשך הוא קרא לאביו כיוון ששתה אלכוהול. היה אובדן שליטה למספר שניות. הנאשם הורשע בסעיף 380 בחוק הנמצא בסמכות בית משפט השלום. חרף קשייו של הנאשם עת התגורר עם אמו באריאל וסעד אותה, הוא נסע בכל יום לבית הספר בתל אביב, נלחם בכל קשיי חייו, וסיים 12 שנות לימוד, ומורתו מצינת את הרגישות שגילה לאחרים, והגעתו לשוחח עם תלמידים גם בתקופת שירותו הצבאי. הוא בחר בשירות צבאי משמעותי, ואלה הערכים עליהם התחנך על ידי אביו, לתרומה למדינה. חוות הדעת של מפקדיו מתארות את תפקודו, עזרתו לאחרים, גילוי אחריות מעבר לנדרש, רוח התנדבות ונאמנות לחבריו. כיום משרת במילואים. הנאשם מטופל בפסיכותרפיה באריאל במשך 9 חודשים, במקביל היה בשירות המבחן בשיחות פרטניות ובקבוצה. הוא קיבל אחריות מלאה, אין לו דפוסים עברייניים ועבר תהליך טיפולי משמעותי. הוא מגלה מוטיבציה להליך צדק מאחה. נקבע מסוכנות נמוכה אשר בהמשך נקבע שהיא פחתה עוד יותר.
5. הנאשם 1 טען שהתגייס לצה"ל בשנת 1981 והשתתף בלחימה בהר הבופור. אינו אדם רע, סייע בעת שירותו לחייל פצוע. מבין שמעשיו לא היו בסדר. בנו היה במצב נפשי לא טוב. מביע חרטה. בתקופת זו, בתו ילדה והוא לא ליווה אותה וכן לא זכה לראות את אביו בטרם נפטר ולא הפר את התנאים המגבילים.
6. הנאשם 2 טען שברצונו לבקש סליחה מהמתלונן. הוא ביקש מקצינת המבחן להשתלב בהליך גפ"ן, אולם בשל משבר הקורונה הדבר טרם הסתייע. כל חייו היה עם אמו ודאג לה, עוד כילד היה משגיח עליה, עוזר לה לעלות ולרדת במדרגות הבניין בו התגוררו. היה דואג לה לתרופות ולסידורים שונים, ותמיד היה לצדה. יומיים טרם מותה, אמו שתפה אותו שרע לה, הוא הבין שמדובר בהתקף של חרדה או דיכאון ובאותו הלילה הגיע לביתם שוטר וטרם בואו אמו התקשרה אליו, אמר לה שהוא אצל חברים, היא אמרה שזה בסדר וניתקה. כשגילה שהיא נפטרה, מצא אותה שוכבת עם דם. יותר משנה החזיק את עצמו, גר לבד, פרט לאביו ואחותו שהיו מגיעים לבקרו. חשב שיצליח להתמודד עם הקושי הנפשי ובסוף הכול "יצא" על המתלונן שהיה חברו. זה לא הגיע ממקום של שנאה אלא בשל מה שעבר בתקופה שקדמה לעבירה ושתיית אלכוהול באותה עת. כל חייו הסתכל על הצד הטוב שבעולם וקידם את עצמו. מבין שעשה מעשה שיגרום לו לנזק בחיים ומבקש שלא יורשע בדין.

דיון - קביעת מתחם העונש ההולם

1. כתב האישום מתאר אירוע אחד, ומכאן שיש לקבוע בגינו מתחם עונש הולם אחד.
2. הערכים החברתיים אשר נפגעו הם בטחונו של אדם וזכותו לשלמות גופו, לבריאותו הפיזית והנפשית וכן לכבוד. עבירות האלימות הן מהחמורות שבעבירות, והן מערערות את ביטחונם האישי של אזרחי המדינה ותושביה (ע"פ 1985/18 אביטן נ' מדינת ישראל [21.6.18]). בית המשפט העליון עמד לא אחת על החומרה היתרה הגלומה בעבירות אלימות, ועל הצורך בהרתעה מפני ביצוען, וציין כי על רקע התגברות מעשי האלימות, ניכרת מגמה ברורה של החמרה בענישה בעבירות אלימות בכלל, ובעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות בפרט (ע"פ 799/19 צ'קול נ' מדינת ישראל [18.7.19]). פסיקת בית המשפט העליון הדגישה לא אחת את החומרה הטמונה בנקיטת אלימות לצורך פתרון סכסוכים. התנהגות אלימה זו מובילה לפגיעה בגוף, ועלולה אף לגרום לאובדן לחיי אדם. לכן, על מדיניות הענישה לשקף חומרה זו, ועל העונש לבטא את הסלידה החברתית ממעשי אלימות (ע"פ 8381/17 איכילוב נ' מדינת ישראל (24.4.18] ובע"פ 8420/19 בורגרקאר נ' מדינת ישראל [18.2.20]).
3. על חומרת העבירה שבה הורשע הנאשם 1, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335(א)(1) בחוק העונשין, ניתן ללמוד אף מהעונש המרבי שקבע המחוקק לצדה – 14 שנות מאסר. העונש המרבי שקבע המחוקק לצד העבירה שבה הורשע הנאשם 2, תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 בחוק, הוא 3 שנות מאסר, ומדובר בעבירה מסוג עוון.
4. בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי הפגיעה היא ברף בינוני, וזאת לנוכח העובדה שהנאשם 1 היכה את המתלונן באמצעות חפץ קהה בראשו ובכתפו בעוד המתלונן שכוב על הקרקע והנאשם 2 המשיך להכותו. הנאשמים עזבו את המקום בעוד המתלונן נותר שכוב על הקרקע ומדמם. עוצמת הפגיעה נלמדת גם מחבלותיו של המתלונן ומיקומן. ברם, בכל הנוגע לנאשם 2, אשר אינו נושא באחריות לחבלה החמורה, מידת הפגיעה נמוכה יותר.
5. במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, יש לתת את הדעת לכך  שבין הנאשם 2 למתלונן פרץ סכסוך בעת שבילו במועדון ושתו אלכוהול. האירוע הסתיים והמתלונן הלך עם חבריו למסעדה. לנאשם 2 נודע מקום הימצאו של המתלונן, הוא התקשר לאביו, הנאשם 1, והגיע עמו למקום בו שהה המתלונן. הנאשם 1 הוציא מתא המטען של הרכב חפץ קהה ונעמד בצד רכבו בעוד הנאשם 2 נכנס למסעדה בה שהה המתלונן ויצא משם עמו לחניון. שם התנפל הנאשם 2 על המתלונן מאחור, הפילו ארצה והיכה אותו באמצעות אגרופיו ובעט בו. הנאשם 1 הגיע בריצה והחל להלום בראשו ובכתפו של המתלונן באמצעות החפץ בעת שהמתלונן שכוב על הקרקע והנאשם 2 ממשיך להכותו. הנאשמים עזבו את המקום בעוד המתלונן נותר שרוע על הקרקע וזב דם. הנזק הפוטנציאלי במקרה זה הוא רב וכולל סכנה לפציעות חמורות, וזאת לנוכח מיקומן של החבלות לאור הכאתו של המתלונן באמצעות חפץ קהה בראשו ובכתפו על ידי הנאשם 1. הנזק שנגרם למתלונן במישור הפיזי כולל חבלה חמורה, שהיא שבר בכתף, וכן פגיעה ריאתית, פצעים בראשו שהצריכו תפרים ופצע שפשוף במרפק. עקב כך אושפז המתלונן למשך יומיים. בנוסף לכך תיאר המתלונן מגבלות פיזיות הפוגעות ביכולתו לעבוד ופגיעה כלכלית בשל התקופה בה לא יכול היה לעבוד. בפני שירות המבחן הביע המתלונן חשש מפני פגיעה חוזרת בו על ידי הנאשמים, אף שצין כי מאז האירוע הם לא יצרו עמו כל קשר. הסיבה שהביאה את הנאשם 1 לביצוע העבירה קשורה ברצונו לסייע לבנו בהיותו במצב רגשי קשה, לאחר שהוזעק על ידו בשעת לילה מאוחרת, וכן בשל קשייו לווסת את דחפיו ולשקול השלכות מעשיו במצבי דחק, ובחירה לפעול בהתאם לדפוסים שסיגל בעברו. הנאשם 1, אביו של הנאשם 2, במקום להרגיע את בנו הנסער ולשמש כ"מבוגר אחראי", הסלים את האירוע מאוד בכך שהצטייד בחפץ קהה עוד טרם הנאשם 2 יצא עם המתלונן מהמסעדה, ובהמשך תקף את המתלונן בראשו ובכתפו באמצעות החפץ וגרם לו לחבלה חמורה ולפגיעות נוספות. חלקו של הנאשם 1 במעשים, מבחינת חומרתם והנזק שנגרם, הוא המרכזי והדומיננטי. באשר לנאשם 2 הסיבה שהובילה אותו לביצוע העבירה היא רגשית, וקשורה בהתמודדות ממושכת עם מותה הטרגי של אמו וחשיפתו ימים אחדים טרם האירוע למידע מטלטל הקשור לפגיעה בה טרם מותה, אשר הוביל לסערת רגשות, שבהיעדר כלים להתמודדות מקדמת ושתיית אלכוהול, התקשה לשלוט בדחפיו ולווסת את רגשותיו.
6. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בעבירת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשי מאסר במנעד רחב כמפורט להלן:
7. בע"פ 2775/17 שי נ' מדינת ישראל (18.12.17), נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ואיומים. הנאשם איים על מתלונן – מוכר ספרי תהילים לנהגים בצמתים, לאחר דין ודברים ביניהם, ובהמשך שב למקום כשהוא נושא עמו מוט מתכת והיכה את המתלונן והמשיך להכותו גם שהמתלונן נפל ארצה. בשל תקיפתו נגרם למתלונן שבר בשוק רגל שמאל שטופל בניתוח לקיבועו. נאשם בעל עבר פלילי. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין 2 ל-5 שנות מאסר בפועל והשית על הנאשם עונש של 4 שנות מאסר בפועל.
8. בע"פ 4456/18 זבידה נ' מדינת ישראל (27.12.18), נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות. בעקבות מחלוקת בנוגע לתיקון רכבו במוסך, שב הנאשם למוסך מלווה באחר ובעודו חמוש במוט ותקף את המתלונן במוט ופגע בידו. בהמשך תקף מתלונן נוסף, חבט בעוצמה מספר פעמים בראשו ובידו באמצעות המוט ונמלט מהמקום. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן הראשון חבלה באמת ידו ולמתלונן השני פצע חתך בקרקפת ושבר פתוח באמה. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין 2 ל-5 שנות מאסר בפועל והשית על הנאשם, בעל עבר פלילי, עונש של 42 חודשי מאסר.
9. בע"פ 8991/10 מכבי נ' מדינת ישראל (27.10.11), נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. הנאשם ביקש להיכנס למקום עבודתו ודפק על חלון עמדת השומר, אך זה סירב להכניסו. בהמשך לכך, חבט הנאשם בפניו של המתלונן באמצעות קסדת האופנוע שלו. למתלונן נגרמו שברים בפניו והוא הובהל לבית החולים. לחובת הנאשם עבר פלילי שאינו מכביד. בית המשפט המחוזי השית על הנאשם, צעיר המנהל אורח חיים נורמטיבי, עונש של 36 חודשי מאסר בפועל.
10. בע"פ 1985/18 אביטן נ' מדינת ישראל (21.6.18), נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות. הנאשם תקף את המתלונן, במפגש אקראי ביניהם, בכך שהלם בראשו במגב ומשנפל המתלונן לקרקע המשיך להלום בו בכל חלקי גופו. למתלונן נגרם שבר ריסוק בשוק וחבלה בראש והוא נזקק לתפרים ולניתוח ברגלו. שירות המבחן המליץ על עבודות שירות. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין 24 ל-48 חודשי מאסר בפועל והשית על הנאשם עונש של 32 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.
11. בע"פ 379/15 לוי נ' מדינת ישראל (26.7.15), נדחה ערעורו של נאשם שהורשע על פי הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. בין המתלונן לנאשם פרץ ויכוח. נוכחים במקום הפרידו בין השניים ולאחר זמן קצר הטיח הנאשם בקבוק בירה מלא בחלקו בפניו של המתלונן. כתוצאה מכך המתלונן נפצע בפניו ודימם. המתלונן הופנה לבית חולים שם אובחנו אצלו חתך ושבר בארובת העין והוא אושפז ונותח. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הנע בין 24 ל-48 חודשי מאסר בפועל. לנאשם עבר פלילי בעבירות אלימות, נדון לעונש של 30 חודשי מאסר בפועל.
12. בע"פ 7475/14 מהדי נ' מדינת ישראל (25.12.14), התקבל ערעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. בין הנאשם למתלונן התפתח ויכוח עת עמדו בפקק, והחלו דחיפות הדדיות ביניהם. בהמשך הדרך ובעודם בפקק התנועה, הגיח הנאשם כשבידו כלי עבודה ממתכת והיכה באמצעותו את המתלונן מספר פעמים בפניו. כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו למתלונן חבלות שכללו שבירת 3 משיניו וחתך בשפה העליונה. שירות המבחן המליץ על עבודות שירות. לחובת הנאשם עבר פלילי קל. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש שנע בין שנת מאסר ל-4 שנות מאסר בפועל והשית על הנאשם 24 חודשי מאסר בפועל. בית המשפט העליון הפחית מעט מעונשו של הנאשם בשל השיהוי בהגשת כתב האישום (כשנתיים וחצי) והעמידו על 20 חודשי מאסר בפועל.
13. בע"פ 4061/12 בדארנה נ' מדינת ישראל (4.9.12) נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. בין הנאשם למתלונן התרחשה קטטה, ואחרים הפרידו ביניהם. הנאשם ניגש אל המתלונן כשבידו פטיש קטן והיכה אותו בראשו. כתוצאה מכך נגרם מתלונן שבר בגולגולת ופצע. אושפז למשך יומיים. הוגש תסקיר חיובי שהמליץ על עבודות שירות. הנאשם צעיר, ללא עבר פלילי ובעל רקע נורמטיבי. נזקפה לזכותו העבודה שהמתלונן הוא אשר יזם את האירוע. נדון ל-18 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים.
14. בע"פ 8420/19 בורגרקאר נ' מדינת ישראל (18.2.20) נדחה ערעורו של נאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. הנאשם, שוטר מג"ב, יצא מאולם אירועים, ובעקבות הערה של המתלונן, היכה את המתלונן באמצעות אקדחו, פעמיים בפניו. כתוצאה מכך נפל המתלונן, והנאשם המשיך להכותו במכות אגרוף בפניו, ולאחר מכן עזב את המקום. למתלונן נגרמו חבלות חמורות, לרבות שברים בפנים. הנאשם ללא עבר פלילי ולוקה בהפרעה פוסט-טראומטית. שירות המבחן המליץ על עבודות שירות. נקבע מתחם שבין 10 ל-36 חודשי מאסר בפועל, והנאשם נדון ל-10 חודשי מאסר בפועל.
15. בע"פ 3371/17 כהן נ' מדינת ישראל (3.7.18) נדחה ערעורו של נאשם שהורשע על פי הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ותקיפה סתם. בעקבות ויכוח הנאשם היכה את המתלונן במכת אגרוף. בהמשך, הגיע הנאשם כשהוא מצויד בשתי אלות ברזל, רדף אחר המתלונן, היכה אותו בחוזקה באמצעות אלת הברזל בידיו, בראשו וביתר חלקי גופו, בעוד אדם נוסף עומד בקרבת מקום ובידו אלת הברזל הנוספת. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן חתך ושבר בידו השמאלית. נאשם נעדר עבר פלילי. בית המשפט קבע מתחם שבין 8 ל-15 חודשי מאסר בפועל, וגזר על הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל.
16. בת"פ (מח' מר') 62683-05-18 מדינת ישראל נ' טמרקין (21.7.20) הורשע נאשם על פי הודאתו בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. הנאשם חב למתלונן חוב כספי. על רקע דרישה של המתלונן מהנאשם שיפרע את החוב, הנאשם נטל קרש עץ, הגיע אל המתלונן, והיכה אותו בראשו באמצעות הקרש. המתלונן התמוטט על הרצפה והנאשם המשיך להכותו. למתלונן נגרמו חבלות בראש, בחזה ובגב והוא פונה לבית חולים. נאשם בעל עבר פלילי, עבר הליך טיפולי. נקבע מתחם החל מ-16 ועד ל-42 חודשי מאסר, והנאשם נדון ל-16 חודשי מאסר בפועל (20 חודשים כולל הפעלת מאסר על תנאי).
17. עיינתי בפסיקה נוספת שהגיש ב"כ הנאשם 1, במקרים שבהם הוטלו עונשים של עבודות שירות, ואולם סבורני כי לא ניתן ללמוד מאותם פסקי-דין על מדיניות הענישה הנוהגת המתאימה למקרה דנן.
18. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בעבירת תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות דומות, מעלה כי נקבעו מתחמים החל מעבודות שירות ברף הנמוך ועד לעונש מאסר בפועל קצר. לעניין זה ראו למשל רע"פ 3021/16 לוזובסקי נ' מדינת ישראל (19.4.16) שם נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם שנדון לחודשיים עבודות שירות, לאחר שבית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה. כך גם ברע"פ 3555/16 סברי נ' מדינת ישראל (4.5.16) נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם שהורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, וחברו הורשע גם בעבירה של חבלה כשהעבריין מזוין. נקבע מתחם שבין 4 ל-12 חודשי מאסר בפועל, והנאשם נדון ל-4 חודשי עבודות שירות.
19. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג') – בעניינו של הנאשם 1, אני קובע כי מתחם העונש ההולם הוא החל מ-14 ועד ל- 40 חודשי מאסר בפועל.
20. בעניינו של הנאשם 2 – אני קובע כי מתחם העונש ההולם הוא החל עבודות שירות ברף הנמוך ועד ל-12 חודשי מאסר בפועל.
21. חריגה מהמתחם משיקולי שיקום
22. כידוע, בית המשפט רשאי לחרוג לקולה ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום. ככלל, הפרמטרים המרכזיים אשר ממצביעים על סיכוי שיקום הם המוטיבציה שהפגין הנאשם להשתקם; הליך של גמילה מהתמכרות שהוא עובר; השתלבות מוצלחת בהליכים טיפוליים שונים; אינדיקציות לשינוי עמוק בהתנהגות ובדרך החשיבה; הבעת חרטה כנה על המעשים והפגנת אמפתיה כלפי נפגעי העבירה. בהקשר זה נקבע בפסיקה כי שילוב בין שינוי מהותי בהתייחסות הרגשית לאירוע העבירה המתבטא בנטילת אחריות, כפרה והבעת אמפתיה לנפגעי העבירה לבין אינדיקציות אובייקטיביות לקיומו של תהליך שיקומי-טיפולי מוצלח וחזרה לדרך הישר, עשויים להצביע על "סיכוי של ממש לשיקום" כלשונו של סעיף 40ד(א) לחוק. דברים אלה זוכים למשנה תוקף מקום בו מדובר באדם צעיר ונעדר עבר פלילי (ראו דברי כב' השופטת ד' ברק ארז בע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל [18.4.18]).
23. בעניינו של הנאשם 1
24. הנאשם שולב בשיחות מעקביות בתקופת צו פיקוח המעצר, וזאת לשם בחינת מצבו הנפשי באותה התקופה. כבר במסגרת הפגישות עמו אז שלל קשיים בשליטה עצמית או צורך טיפולי. בהמשך הנאשם התקשה בנטילת אחריות מלאה על ביצוע העבירה ותאר מצב בו נחלץ להגנת בנו שהותקף על ידי המתלונן, שלל שימוש בחפץ קהה והשליך האחריות על המתלונן. על אף עמדתו זו הביע חרטה על התנהגותו האלימה ושירות המבחן התרשם שמתקשה במצבי דחק לווסת את דחפיו מתוך דפוסים בעיתיים שסיגל בעברו, ומצא שהסיכון להישנות התנהגות אלימה היא ברמה בינונית ותוצאותיה צפויות להיות ברמה בינונית. למרות ששב ושלל קשיים בשליטה על דחפיו התוקפניים הביע נכונות להשתלב בטיפול שירות המבחן. במסגרת דחיית הדיון ונוכח מגבלות משרד הבריאות לא ניתן היה לשלבו בטיפול שהוצע, ובשיחות עמו שיתף בקשייו הכלכליים והרגשיים וכי הוא ממשיך במעקב פסיכיאטרי. הנאשם שב וביטא חרטה על ביצוע העבירה אולם נותר בעמדתו כשהוא מתקשה בנטילת אחריות למיוחס לו בעובדות כתב האישום ושלל קושי בשליטה בכעסיו בדרך כלל. שירות המבחן התרשם משיתוף פעולה מצדו והפנמה של חומרת הפגיעה שהסב למתלונן. הערכה חוזרת של הסיכון להישנות התנהגות אלימה הצביעה על הפחתת הסיכון לרמה נמוכה שתוצאותיה צפויות להיות ברמה בינונית. שירות המבחן ציין שלמרות הערכתם לסיכון להישנות ביצוע עבירות נוספות, יש בתוכנית הטיפול המוצעת כדי לפחית את הסיכון, ולהתרשמותם הנאשם מגויס להליכי טיפול ושיקום כבר בשלב זה ויוכל להיתרם מהטיפול בו והמליץ להטיל על הנאשם צו מבחן במהלכו ישולב בטיפול ייעודי בתחום האלימות, לצד צו של"צ, מאסר מותנה ופיצוי.
25. מכל המתואר עולה שהנאשם טרם שולב בטיפול ייעודי בתחום האלימות הנדרש במצבו, ובשלב זה עדין מתקשה בנטילת אחריות מלאה לביצוע העבירה ושולל קשיים בשליטה בדחפיו התוקפניים. סבורני שלא ניתן להצביע על שינוי תפיסתי שחל בנאשם, ויישום מבחני הפסיקה מובילים למסקנה שלא ניתן לקבוע שהנאשם השתקם או שיש סיכוי של ממש שישתקם כדרישת סעיף 40ד' בחוק באופן המצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם. עם זאת, יש לתת משקל לשיתוף הפעולה מצדו של הנאשם עם שירות המבחן והנכונות להשתלב בטיפול, כמו גם להמלצתו החיובית של שירות המבחן, בקביעת עונשו בתוך מתחם העונש.
26. בעניינו של הנאשם 2
27. הנאשם 2 שולב בטיפול פרטני וקבוצתי במסגרת צו פיקוח המעצר. בטיפול הקבוצתי הנאשם שיתף פעולה, העמיק ובחן את הקשר שבין מצבו הנפשי הטראומטי לתגובתו האימפולסיבית בעבירה ושירות המבחן התרשם כבר אז מהפחתת הסיכון במצבו. במקביל במהלך חודש ספטמבר 19' השתלב בטיפול פרטני במחלקה לשירותים חברתיים באריאל. הנאשם הביע נכונות להשתלב בטיפול ייעודי בשירות המבחן וכן בהליך צדק מאחה (גפ"ן) ואולם בשל מגבלות משרד הבריאות לא ניתן היה לקדם שילובו בתוכנית זו. הנאשם המשיך בטיפול הפרטני במחלקה לשירותים חברתיים המתמקד בעיבוד אובדן אמו, וגורמי הטיפול דווחו שהנאשם מגיע בקביעות למפגשים, משתף פעולה וחושף את קשייו באופן אותנטי, מודע לקשיו ומכיר בחשיבות הטיפול, ולהתרשמותם עובר תהליך טיפולי משמעותי והוא בעל מוטיבציה לשינוי. בהמשך דווח שהנאשם בשל להתמודד עם האובדן הטרגי של אמו ומטרות ההמשך בטיפול הן המשך עיבוד האובדן, התבוננות על דפוסיו במצבים של חרדה ולחץ ויצירת משאבים נוספים בחייו. שירות המבחן העריך כי שיתוף הפעולה המלא מצדו, השתלבותו בטיפול מותאם עבורו והאפקט המרתיע של ההליך המשפטי, הביאו להפחתת הסיכון במצבו. סבורני כי יש בטיפול בו הנאשם משולב כיום, העוסק בהתמודדות עם מות אמו והשלכות נסיבותיו על מצבו הרגשי, תפקודו והתנהלותו בעבירה, מענה טיפולי רלוונטי לגורמי הסיכון כפי שפורטו על ידי שירות המבחן. בנסיבות הללו סבורני ששיקומו של הנאשם עוסק בתחומי הבעיה שהביאו לביצוע העבירה והכוללים קשיים רגשיים לא מעובדים, עומס רגשי בעקבות חשיפתו למידע שערער את מצבו והיעדר כלים יעילים להתמודדות עם מצבו. משגורמי הטיפול ושירות המבחן התרשמו שהנאשם עבר כברת דרך טיפולית משמעותית, על פי הוראות סעיף 40 ד' בחוק, המסקנה היא שהנאשם השתקם, ולכל הפחות יש סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם, באופן אשר מצדיק חריגה מהמתחם.
28. בהקשר זה נתתי דעתי אף לכך שהעבירה שבה הורשע הנאשם, בנסיבותיה, אינה נמצאת ברף חומרה גבוה שבו חריגה ממתחם העונש ההולם תוביל לפגיעה באינטרס הציבורי.

גזירת העונש המתאים לנאשם 1

1. בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. במסגרת זו מן הראוי לתת את הדעת לכך שהנאשם בן 55, אשר מגיל צעיר היה מעורב בפלילים ונחשף לאירועים טראומטיים שהובילו לקשים נפשיים מהם סובל לאורך השנים. במהלך השנים השקיע כוחותיו בתפקוד תעסוקתי ומשפחתי והצליח לשנות את אורחות חייו. שירות המבחן התרשם שדפוסים בעייתיים שרכש בעבר וקשייו לפעול באופן שקול במצבי דחק עומדים בבסיס התנהגותו האלימה בעבירה. מובן שעונש מאסר ממושך יקשה על הנאשם בהיותו מאסר ראשון וכן לנוכח גילו, המצב המשפחתי המורכב ומצבו הכלכלי, וכמו כן יקשה על ילדיו ובעיקר בשל מורכבות הקשר עמם ותפקידו בחייהם לאחר מות אמם. הנאשם הודה בביצוע העבירה ואולם בפני שירות המבחן התקשה בנטילת אחריות מלאה על העובדות המיוחסות לו בכתב האישום. הנאשם הביע נכונות להשתלב בטיפול ייעודי בתחום האלימות, הביע חרטה על התנהגות האלימה, הכיר בפגיעה שהסב למתלונן ונכונות לפצותו. לנאשם 7 הרשעות קודמות ו-3 הליכים בבית המשפט לנוער שהסתיימו באי הרשעה בין השנים 1979-2011, אשר התיישנו אולם לא נמחקו, בגין מגוון עבירות ובכללן עבירות אלימות שונות, לרבות אלימות כלפי בת זוג, וכן התנהגות פרועה במקום ציבורי, הפרעה לשוטר, עדויות סותרות ועבירות רכוש. עם זאת יצוין, כי הרשעתו האחרונה משנת 2011 בגין עבירה משנת 2008, וניכר כי בשנים האחרונות הצליח הנאשם לשנות את אורחות חייו.
2. כמו כן נתתי דעתי לתקופה בת למעלה מחודש וחצי שבה שהה הנאשם במעצר, ולאחר מכן שהה בתנאים מגבילים, וכי במהלך תקופה זו אביו הלך לעולמו מבלי שהייתה לנאשם הזדמנות להיפרד ממנו כראוי.
3. עוד יש לתת את הדעת לשיקול הרתעת היחיד בגדרו של המתחם, וזאת בשים לב לקשייו של הנאשם להכיר בקיומה של בעיית שליטה בדחפים תוקפניים במצבי דחק ולצורך בטיפול בתחום זה, כשעונשים שהוטלו עליו בעבר כמו גם המאמצים הרבים שערך לאורך השנים להימנע ממעורבות שולית, לא מנעו ממנו את ביצוע העבירה.
4. באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש ברף התחתון של מתחם העונש, לצד עונש מאסר מותנה ופיצוי למתלונן בגין הנזק שנגרם לו.

גזירת העונש המתאים לנאשם 2

1. בגזירת העונש המתאים לנאשם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. במסגרת זו מן הראוי לתת את הדעת לכך שהנאשם בן 25, מגיל צעיר נטל על עצמו אחריות לטיפול ולתמיכה באמו החולה, ולמרות קשיים אובייקטיבים רבים, הצליח לתפקד באופן מיטבי במסגרות חייו. נתתי דעתי למכתבי ההמלצה ממורותיו בבית הספר וממפקדיו בצבא ואשר תארו את הנאשם כאדם בעל כוחות, רגיש לסביבתו, תורם ועושה מאמצים ניכרים לשם עמידה בנדרש ממנו ומעבר לכך. הנאשם התמודד ללא עזרה מקצועית עם מותה הטרגי של אמו ובסמוך לביצוע העבירה נחשף למידע שמתאר פגיעה בוטה באם בסמוך למותה. מובן שבהיעדר כלים להתמודדות מקדמת מצבי דחק ובפרט בהיותו במצוקה רגשית ובסערת רגשות, יש בנסיבות אלה השפעה על התנהגותו האלימה בעבירה. יש להניח שלכל עונש שיוטל עליו יהיו השלכות על עתידו התעסוקתי והאישי. הנאשם הודה ונטל אחריות לביצוע העבירה, הכיר בפגיעה שהסב למתלונן, הביע צער על כך, וכן הביע נכונות להשתלב בהליך גפ"ן. הנאשם מטופל מזה כשנה בטיפול פרטני העוסק בעיבוד מותה הטרגי של אמו והמשך הטיפול יעסוק בהשלכות ובדרכי התמודדות עם מצבי דחק. הנאשם נעדר עבר פלילי. כמו כן נתתי דעתי לתקופה בת כחודש וחצי שבה שהה הנאשם במעצר (מיום 16.6.19 עד 31.7.19).
2. באיזון בין השיקולים השונים, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש החורג ממתחם העונש – צו של"צ בהיקף נרחב של שעות וצו מבחן, לצד עונש מאסר מותנה ופיצוי למתלונן בגין הנזק שנגרם לו. יש לקוות כי במסגרת צו המבחן, יעלה בידי שירות המבחן לקיים הליך גפ"ן, ככל שהמתלונן יסכים לכך.
3. בחנתי את בקשת הנאשם להימנע מהרשעה, אולם סבורני כי אין הצדקה להורות על ביטול הרשעתו של הנאשם, הואיל והנאשם אינו עומד במבחנים שנקבעו בפסיקה לכך. זאת בפרט בהעדר פגיעה תעסוקתית קונקרטית. העובדה שהנאשם נרשם לקורס הכנה למבחן למתווכים, אינה מקימה פגיעה תעסוקתית קונקרטית, ואף שירות המבחן לא המליץ על כך. דברים אלה נכונים ביתר שאת לאור העובדה שהרישום לקורס נעשה ביום 20.2.20, בעיצומו של הליך זה, ואף לאחר שהתקבל תסקיר שירות המבחן הראשון בעניינו. עיסוקו הנוכחי של הנאשם, אינו מצדיק את ביטול הרשעתו. עיינתי בפסיקה שהגיש ב"כ הנאשם 2 בהקשר זה, לרבות ע"פ 5446/15 חנימוב נ' מדינת ישראל (3.3.16), ואולם סבורני כי אין בפסיקה האמורה כדי לסייע לנאשם.
4. בעניינם של שני הנאשמים - עקרון אחידות בענישה
5. עקרון האחידות בענישה הוא עקרון יסוד במשפט הפלילי אשר נועד להבטיח שוויון בפני החוק ולמנוע שרירותיות בענישה. עקרון זה מורה כי יש להחיל שיקולי ענישה דומים על מי שביצעו עבירות דומות במהותן, בנסיבות דומות וכשהם בעלי נסיבות אישיות דומות. עקרון זה מקבל משנה חשיבות כאשר מדובר בנאשמים באותה פרשה. עקרון אחידות הענישה מצדיק הטלת עונשים דומים על מי שביצעו מעשים דומים וכן שמירה על יחס של שקילות בין מבצעים שונים של העבירה בהתאם לחלקו היחסי של כל אחד מהם ושמירה על מדרג הולם בין העונשים המוטלים על כל אחד מהנאשמים בפרשה, לפי מידת חלקם (כב' השופט מזוז בע"פ 2166/18 פלוני נ' מדינת ישראל [17.5.18] וכב' השופט י' דנציגר בע"פ 2580/14 חסן נ' מדינת ישראל [23.9.14]).
6. יש לתת את הדעת שהנאשמים הורשעו בביצוע עבירות שונות בחומרתן. הנאשם 1 הורשע בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בצירוף סעיף 335(א)(1) ו-335(א)(2), אשר העונש המרבי שקבע המחוקק בצדה הוא של 14 שנות מאסר ואילו הנאשם 2 הורשע בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, לפי סעיף 380 בחוק, אשר העונש המרבי הקבוע בצדה הוא של 3 שנות מאסר. מכאן שבעניינם של הנאשמים נקבעו מתחמי עונש שונים בתכלית. בנוסף לכך קיימת אבחנה בין הנאשמים בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, בעוד שהנאשם 1 התקשה בנטילת אחריות מלאה לביצוע העבירה בה הורשע, שלל קשיים בתחום האלימות וטרם שולב בטיפול רלוונטי, אף אם שלא באשמתו, הנאשם 2 הודה ונטל אחריות מלאה להתנהגותו האלימה, הוא נעדר דפוסים עברייניים, ללא עבר פלילי ונמצא בטיפול פרטני הנדרש במצבו מאז חודש ספטמבר 19' ומבטא נכונות להמשך הטיפול. מכאן שמצבם של הנאשמים שונה ויש לגזור את עונשם באופן שעונשו של הנאשם 1 יהא חמור יותר באופן משמעותי מעונשו של הנאשם 2.
7. סוף דבר
8. אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם 1 את העונשים הבאים:
9. 14 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 16.6.19 עד 4.8.19.
10. הנאשם יתייצב לריצוי מאסרו בבית הסוהר הדרים ביום 18.10.20 עד השעה 10:00, כשברשותו תעודת זהות או דרכון. על הנאשם לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפון: 08-9787377, 08-9787336.
11. 9 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר כל עבירות אלימות מסוג פשע.
12. 4 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך שנה מיום שחרורו ממאסר כל עבירות אלימות פיזית מסוג עוון.
13. פיצוי בסך 15,000 ₪ למתלונן. הפיצוי יופקד במזכירות בית המשפט ב-15 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון שבהם ביום 1.3.21, ויועבר למתלונן על פי פרטים שתמסור המאשימה. אם לא ישולם תשלום כלשהו במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מיידי.
14. אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשם 2 את העונשים הבאים:
15. צו של"צ בהיקף של 400 שעות. צו השל"צ יבוצע בהתאם לתוכנית שהכין שירות המבחן.
16. צו מבחן למשך שנה.
17. מובהר לנאשם כי אם לא יבצע את השל"צ או את צו המבחן כנדרש, ניתן יהיה להפקיעם ולשוב ולגזור את דינו.
18. 6 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם במשך 3 שנים מהיום כל עבירת אלימות מסוג פשע.
19. פיצוי בסך 7,000 ₪ למתלונן. הפיצוי יופקד במזכירות בית המשפט ב-7 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון שבהם ביום 1.11.20, ויועבר למתלונן על פי פרטים שתמסור המאשימה. אם לא ישולם תשלום כלשהו במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מיידי.
20. מזכירות בית המשפט תמציא העתק גזר דין לשירות המבחן.
21. זכות ערעור לבית-המשפט העליון תוך 45 ימים.

ניתן היום, י"ט אלול תש"פ, 08 ספטמבר 2020, בנוכחות הצדדים.