המבקש קיבל לידיו דוח משוטר בו יוחסה לו עבירה בניגוד לתקנה 33(א) בתקנות התעבורה (נהיגה בשול הדרך).

למבקש ניתנה האפשרות לשלם קנס או לבקש להישפט.

המבקש שלח בקשה להישפט בעקבותיה זומן למשפט ביום 26.8.19 .

בהתאם לחוק, וכשי שהוסבר למבקש בכתב בזימונו למשפט, רשאי היה המבקש גם לשלוח טיעון לעונש ולהימנע מהתייצבות ככל שהוא מודה בביצוע העבירה.

המבקש אכן הודה בביצוע העבירה ושלח נסיבות המתארות את האירוע מנקודת מבטו תחת התיצבותו בבית המשפט ביום 26.8.19.

בסופו של יום, בחר בית המשפט לגזור על המבקש את הקנס המינימאלי הקבוע בחוק ביחס לעבירה בה הודה המבקש (אדגיש כי המבקש בחר שלא להגיע לבית המשפט ולא הוצג לבית המשפט כל סרטון של האירוע מנקודת ראות המבקש).

מאחר וכתוצאה מהרשעת המבקש נרשמו לחובתו נקודות והוא זומן לקורס ברשות הרישוי (אגב, הזימון לקורס הוא לעולם תולדה של יותר מעבירת תעבורה אחת), חזר ופנה המבקש לבית המשפט בבקשה לבטל את גזר דינו ולקיים דיון מחודש בתיקו.

המדינה התנגדה לבקשה נוכח הודאת המבקש בביצוע העבירה והחלטתו שלא להתייצב לדיון אף שזומן כדין.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובהינתן כי המבקש מסכים שביצע עבירה עת בשל דרך תפעולו את הרכב (על פניו באופן רשלני או חסר זהירות גם אם לא הייתה לכך כל כוונה מצדו) כמעט שגרם לתאונה והוא הסיט את רכבו לשול כדי להימנע מתאונה עם הרכב שלפניו, ובהינתן כי גזר דינו של המבקש כולל את העונש המינימאלי הקבוע בחוק ביחס לעבירה שבוצעה, ומאחר ויומו של המבקש ניתן לו בבית המשפט והוא אשר בחר שלא להתייצב, החלטתי לקבל את עמדת המדינה ולהותיר את החלטת בית המשפט ללא שינוי.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ט חשוון תש"פ, 17 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.