1. לפניי תביעת שיבוב כספית, על סך 24,634 ₪, בגין נזקים שנגרמו לרכב מבוטחת התובעת על ידי שער חשמלי המוצב בכניסה לבניין מגורים המצוי ברחוב אהרון קרון 3 בראשון לציון (להלן השער החשמלי).
2. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 20.7.18 נסגר לפתע וללא כל התראה השער החשמלי המוצב בכניסה לבניין המגורים פגע ברכב התובעת והסב לו נזקים.

התביעה הוגשה כנגד הנתבע 1 כמי שהתקין לטענת התובעת את השער/מחסום בפתח מתחם החניה, וכנגד הנתבעת 2 נציגות הבית המשותף ומבטחתה הנתבעת 3.

נטען בכתב התביעה כי התאונה אירעה עקב רשלנותם הבלעדית של הנתבעים וכי כתוצאה מהתרשלות זו ניזוק הרכב המבוטח. כמו כן, נטען לתחולתו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין.

התובעת שילמה למבוטחת תגמולי ביטוח בסך של 24,634 ₪. לכתב התביעה צורפו אסמכתאות על התשלום וחוות דעת שמאי.

1. אין חולק כי בכניסה למתחם החניה קיים מחסום חשמלי עם זרוע ובכניסה לחניון מוצב שער חשמלי המיועד אך לכניסה בלבד לחניון. ביציאה מהחניון מוצב שער חשמלי נוסף ונפרד המשמש ליציאה בלבד.

על מנת להיכנס לחניון הבניין יש לעבור תחילה את מחסום הזרוע החשמלי, לאחר מכן להמתין לסגירת מחסום הזרוע ורק אז יפתח השער החשמלי לצורך כניסה לחניון באופן שבו שתי הכנפיים נפתחות במקביל לתוך החניון פנימה. לאחר מעבר הרכב נסגרות שתי הכנפיים במקביל.

1. במועד התאונה נהג ברכב המבוטחת בעלה מר איליה צ'רניקוב (להלן הנהג). הנהג העיד כי באותו היום היתה תקלה בשער החשמלי. לגרסתו, לאחר שזרוע המחסום החשמלי נפתחה הוא נכנס עם הרכב והמתין לסגירתו של המחסום. אלא, שהשער החשמלי בכניסה לחניון היה כל הזמן הזה פתוח עד הסוף ולא נסגר. הוא התחיל בנסיעה וכאשר רכבו היה בכניסה לחניון התחיל השער החשמלי להיסגר על הרכב כאשר שתי הכנפיים נסגרו במקביל. הנהג העיד כי לא ראה שהשער מתחיל להיסגר על הרכב וכאשר הרגיש את הפגיעה עצר את הרכב.
2. הנתבע 1 טען בכתב הגנתו כי לא התקין את השערים החשמליים ואין לו כל אחריות בגינם. לגרסתו, הוא ביצע עבודות בשערים החשמליים שאינם נוגעים לתביעה זו וכי במסגרת עבודות אלו נמסרה תעודת אחריות לרכיב המצלמות בלבד ולא ליתר החלקים האחרים. משכך, הוא אינו נושא באחריות לא על השערים החשמליים ולא על מחסום הזרוע ואף לא הובאה כל ראיה לתקלה במחסום הזרוע או בשערים החשמליים.
3. הנתבעות 2-3 טענו בכתב הגנתן כי השער היה תקין ותפקד ללא כל בעיה והרכב היחיד שנפגע מהשער היה רכב מבוטחת התובעת. השער אף המשיך לעבוד כרגיל לאחר האירוע.

נטען כי הפגיעה בשער נגרמה בשל רשלנות הנהג אשר לא המתין לפתיחה מלאה של השער הנע על צירו, נהג באופן פזיז מבלי לשמור מרחק מהשער ומבלי שהעריך נכונה את המרחק בין הרכב לשער ובכך גרם להתחככות הרכב בשער.

1. בדיון הראיות העידו הנהג רכב התובעת, הנתבע 1 מר גד אלון, ונציג הבית המשותף מר ארקדי גפן. ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה:

1. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוצגו, ולאחר ששמעתי העדויות וטיעוני ב"כ הצדדים בפני, החלטתי לדחות את התביעה. להלן טעמיי.
2. בחינת מכלול הראיות מלמדת כי התובעת לא הרימה הנטל המוטל עליה להוכיח כי התאונה התרחשה כפי גרסת הנהג מטעמה ולא הרימה הנטל להוכיח כי מי מהנתבעים התרשלו וכי התרשלות זו היא שגרמה לתאונה.
3. הראיה עליה מבקשת התובעת להסתמך לצורך קביעת ממצאים עובדתיים באשר לאופן קרות התאונה היא עדותו היחידה של נהג רכב המבוטחת. אלא, שגרסת הנהג באשר לאופן התרחשות התאונה העלתה תמיהות.

כאמור, אין חולק כי שתי הכנפיים של השער החשמלי נפתחות ונסגרות במקביל. נהג התובעת העיד כי גם בעת שאירעה הפגיעה נסגרות שתי הכנפיים של השער במקביל. ודוק, מדובר בשער המשמש לכניסה בלבד ובעל נתיב מעבר לרכב אחד בלבד. משכך, לו התרחשה התאונה כגרסת נהג התובעת ניתן היה לצפות לנזק הן בצדו הימני של הרכב והן בצידו השמאלי ובאופן סימטרי.

אלא, שבענייננו נגרם לרכב התובעת נזק אך ורק לאורך צדו הימני, כמפורט בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה וכעולה מתמונות הנזק לרכב שהציג הנהג בדיון.

יצוין, כי במהלך עדותו באשר לאופן התרחשות התאונה העיד נהג רכב התובעת כי סגירת שתי הכנפיים של השער גרמה לנזקים גם למראה הימנית וגם למראה השמאלית של הרכב.

ואולם, על אף ניסיונו של הנהג להציג תמונות של הנזק בצד השמאלי, מתוך התמונות שצולמו על ידו מיד לאחר הפגיעה, לא עלה בידו להציג ולו תמונה אחת המעידה על נזק כלשהו לצד השמאלי. ממילא, טענה זו עומדת בסתירה לקביעות השמאי בחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה.

1. זאת ועוד, נהג רכב התובעת העיד כי מיד לאחר האירוע פנה לשומרת שהיתה בלובי הבניין ועדכן אותה על התקלה בשער וכן התקשר לארקדי גפן על מנת לדווח על התקלה. הנהג העיד כי ארקדי אמר לו כי ידוע לו כי ישנה תקלה בשער.

אלא, שלא הוצגו כל ראיות המעידות על כך כי הנהג דיווח בזמן אמת לשומרת או לארקדי.

מעבר לכך, ארקדי העיד כי אינו זוכר כי הנהג פנה אליו או כי היתה תקלה בשער החשמלי במועד הרלבנטי. מהודעת המייל ששלח ארקדי כחודשיים לאחר האירוע, ככל הנראה לנציגת חברת הביטוח, כתב: " ... לא היתה תקלה בשער באותו יום. ההסבר שנראה לי הגיוני שנהג נכנס בצורה לא ישרה ושפשף את השער. אם היו תקלות שערים באותה תקופה אלה היות (השגיאה במקור – מ.י.) תקלות שמצלמות לא מזהות מספרים. הדייר התקשר אליי ולאחר הסברים על האירוע הפניתי אותו לחברת "גד שערים" שמתחזקת את השערים".

1. לגרסת התובעת, המתבססת על עדות הנהג מטעמה, התאונה אירעה בשל תקלה בשער החשמלי. ואולם, לא הובאה כל ראיה שהיא המעידה על קיומה של תקלה, סוג התקלה הנטענת, האם התקלה נמשכה או שמא תוקנה וכיוצ"ב.

יצוין כי הנהג העיד כי הוא מתגורר בבניין מזה כארבע שנים וכי עד למועד האירוע לא היו בעיות בכניסה לחניון או ביציאה ממנו.

מעבר לכך, לו אכן היתה תקלה בשער החשמלי ניתן היה לצפות כי דיירים נוספים בבניין יפגעו מהשער או לכל הפחות ידווחו אף הם על קיומה של תקלה. אלא שלא הובאו כל ראיות לעניין זה. ודוק, הנהג ומבוטחת התובעת מתגוררים בבניין ומידע זה הינו בהישג ידם.

1. זאת ועוד, מר גד אלון, בעל עסק לשערים מזה כ- 35 שנה, העיד כי באם היתה מתרחשת התקלה כפי גרסת הנהג, קרי כי השערים היו פתוחים, אזי מחסום הזרוע לא היה נפתח מאחר וקיימת התניה בין מחסום הזרוע לשערים החשמליים. כמו כן, העד הסביר כי בלתי אפשרי שהשערים החשמליים יסגרו דווקא כאשר רכב עובר מאחר ויש מספר הגנות כנגד סגירה; משקל הרכב העומד בין השערים, זוג חיישנים "עיניות" בקו השער וזוג נוסף אחרי השער.
2. עסקינן בתביעה נזיקית ועל התובעת היה להוכיח כי הנתבעים התרשלו באחזקת השער ובהפעלתו וכי התרשלות זו היא שגרמה לתאונה. התובעת לא הביאה כל ראיה התומכת בטענה להתרשלות. ראשית, היה על התובעת להוכיח קיומה של תקלה בשער החשמלי. התובעת לא הרימה הנטל להוכיח טענה זו ודי בכך כדי לדחות את התביעה.

ואולם, גם לו היתה מתקבלת טענת התובעת לקיומה של תקלה בשער החשמלי הרי שעל התובעת להרים הנטל להוכיח התרשלות בביצוע תחזוקה לשער. נטל זה לא הורם.

כל, לא הובא כל נתון המעיד על תקלה דומה שהתקיימה בשער, לא הובאה כל ראיה המעידה כי חלה חובה על הנתבעת 2 לבצע בדיקות תקופתיות או פעולות אחזקה שוטפות ועוד.

למעשה, התובעת מבקשת כי בית המשפט יסיק מעצם קרות התאונה כי הנתבעים התרשלו באחזקתו של השער.

יוער כי בסעיף 13 לכתב התביעה פירטה התובעת מעין רשימה של מעשים או מחדלים שהפרו הנתבעים אשר חלקם כלל אינו קשור לאירוע התאונה מושא התביעה כגון: "לא הציבו שלטים או אמצעי אזהרה בדבר מפגע בכביש", "לא גידרו את המקום או מנעו את התאונה" וכו'.

1. כך גם ביחס לטענות התובעת כנגד הנתבע 1. נטען בכתב התביעה כי התביעה הוגשה כנגד הנתבע 1 כמי שהתקין את השער /מחסום בפתח מתחם החניה בבנין. אלא, שהתובעת לא הביאה כל ראיה להוכיח טענה זו. הנתבע 1 העיד כי לא ייצר את השערים החשמליים ולא הרכיב אותם. עוד העיד כי לא ביצע תחזוקה שוטפת של השערים אלא רק ביצע תיקונים על פי קריאה וכי האחריות שניתנה על ידו היתה אך לרכיב המצלמות בלבד.

גרסתו של הנתבע 1 לפיה לא ביצע עבודות תחזוקה שוטפות אלא הגיע רק לפי דרישה של נציגות הבנין לבצע תיקונים, נתמכה בעדותו של ארקדי גפן. כמו כן, גם מהמסמכים שצירפה הנתבעת 2 לכתב הגנתה עולה כי תעודת האחריות שניתנה על ידי הנתבע 1 היא אך למערכת המצלמות ולמרכיביה בלבד.

1. אוסיף, כי יש לדחות טענות התובעת לתחולתו של הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו". למעט, העלאת הטענה באופן סתמי לא עמדה התובעת בנטל להוכיח התקיימותם של התנאים לצורך החלתו של הכלל על העניין שבפני.
2. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבע 1 הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪, בגין התייצבותו לשני דיונים, וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 4,500 ₪. כמו כן, אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעות 2-3 שכר טרחת עו"ד בסך של 4,500 ₪.

עם זאת, הנתבע 1 הוא שיישא בשכר העדה הגב' קרן צ'רניקוב כפי שנפסק, וזאת בשים לב כי העדה זומנה לבקשת ב"כ הנתבע 1 אשר ויתר בסופו של דבר על חקירתה.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' כסלו תשפ"א, 06 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.