ניתנה ביום 26 יוני 2019

השופט מיכאל שפיצר

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת דניה דרורי; ב"ל 58859-07-18) אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) (להלן – הוועדה) מיום 11.07.18 אשר קבעה כי לא חלה החמרה המצדיקה את שינוי דרגת הנכות של המבקש.

רקע עובדתי

1. המבקש, נפגע בכתפו ביום 10.01.16 בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה. ביום 08.05.17 קבעה ועדה רפואית כי לבקש נותרו 15% נכות בגין הפגיעה בכתפו בהתאם לפריט ליקוי 41(4)ב לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן - התקנות). בין ממצאיה ציינה הוועדה כי המבקש "מגיע 90 מעלות עם הרמת יד קדימה".
2. ביום 12.11.17 2016 הגיש המבקש תביעת החמרה בהתאם לתקנה 36. הוועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 09.05.18 קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המבקש. על החלטה זו הגיש המבקש ערר. ועדת הערר מיום 11.07.18 בדקה את המבקש וקבעה כי: "אין קיפוח נוירולוגי, יציבות תקינה, כיפוף ואבדוקציה מוגבלים ל- 60 מעלות, סיבוב פנימי מגיע עם אגודל לגובה חוליה L4." בהתאם קבע הוועדה כי: "לנוכח ממצאי הבדיקה הקלינית והדימות, קובעת הוועדה שלא חלה החמרה במצבו".
3. על החלטה זו ערער המבקש בפני בית הדין קמא בטענה שמשמצאה הוועדה כי הגבלת התנועה של המבקש הוחמרה (מהגבלת תנועה של 90 מעלות להגבלת תנועה של 60 מעלות) נפלה טעות בהחלטתה שלא חלה החמרה במצבו של המבקש. לטענת המבקש מצבו קרוב יותר לפריט הליקוי 41(4)(ג) המקנה דרגת נכות גבוה יותר ולפיכך היה על הוועדה לקבוע את דרגת נכותו לפי סעיף זה או לחלופין להקנות למבקש נכות מותאמת בהתאם לתקנה 14.
4. בית הדין קמא דחה את טענות המבקש וקבע כי הגבלת תנועה של 60 מעלות תואמת את פריט הליקוי 41(4)ב וכי קיומה של החמרה קלינית אין בה כשלעצמה כדי להצדיק קביעת דרגת נכות שונה מזו שנקבעה בוועדה קודמת.
5. על קביעות אלו של בית הדין קמא נסובה הבקשה שבפני.

טענות המבקש

1. בבקשת רשות הערעור בפני טען המבקש כי שגה בית הדין קמא עת קבע שיש לפרש את פריט הליקוי כך שעל נפגעים שטווח התנועה בכתפם נע בין 45 מעלות ל-90 מעלות יחול סעיף הליקוי 41(4)ב ללא כל הבדל ביניהם. לטענת המבקש על הוועדה להתאים לכל נפגע את סעיף הליקוי המתאים ביותר ובמידה ואין כזה, עליה להפעיל את תקנה 14 ולהקנות נכות מותאמת.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בבקשה, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל החומר שבתיק, מצאתי כי דין הבקשה להידחות אף ללא קבלת תגובת המשיב.
2. הלכה פסוקה היא כי "התאמת פריטי ליקוי למצב הרפואי היא בגדר סמכותן הבלעדית של הוועדות הרפואיות, ואין בית הדין מתערב בשיקול דעתן, מקום שלא הוכח כי נפלה טעות משפטית בהחלטתן המקימה טעם לעשות כן" (בר"ע (ארצי) 33753-02-17 סיגנייבסקי – המוסד לביטוח לאומי (25.6.2017)
3. פריט הליקוי 41(4) קובע כך:

"(4) הגבלת התנועות בפרק הכתף

1. מעל לגובה השכם- 0%
2. עד לגובה השכם- 15%
3. עד 45 מעלות מהגוף או הגבלה ניכרת בסיבוב כלפי חוץ או פנימה- 25%
4. עד 30 מעלות מהגוף- 35%.

הועדה בדקה את המבקש ומצאה כי הוא סובל מהגבלת תנועה של 60 מעלות, ולפיכך בהתאם ללשון הסעיף, פריט הליקוי המתאים לו הוא 41(4)(ב). התאמת סעיף הליקוי כאמור נתונה לשיקול הדעת של הוועדה ואין בית הדין מתערב בשיקול דעתה. משלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, לא מצאתי מקום להתערב גם במקרה שלפנינו. אוסיף כי גם אם מלכתחילה היה טווח התנועה מוגבל ל- 60 מעלות הרי ששיעור הנכות הוא בטווח שנקבע בפריט 41(4)ב, וכל עוד מצוי טווח התנועה בין 45 ל-90 מעלות גם אם חלה החמרה לעומת מצב קודם, הרי שבצדק קבעה הוועדה את שקבעה.

1. סוף דבר –דין הבקשה להידחות. המבקש ישא בהוצאות לאוצר המדינה בסך 1,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יתווספו להם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ג סיוון תשע"ט (26 יוני 2019) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.