1. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט אורי גולדקורן) מיום 23/05/19 בת"א 67053-10-13, במסגרתה חייב בית משפט קמא את המבקשות לשלם למשיב 1 (להלן: "המשיב") הוצאות בסך של 3,000.

התשתית העובדתית הרלבנטית

2. ביום 26/02/19 הגיש המשיב בקשה לבית משפט קמא שהוכתרה בכותרת "בקשה דחופה לגילוי מסמכים" אשר במסגרתה ביקש כי בית משפט קמא יורה למבקשות לגלות את המסמכים הבאים: רישיון נהיגה של המבקשת 1 נכון למועד התאונה; תעודת ביטוח תקפה נכון למועד התאונה; ורישיון רכב תקף נכון למועד התאונה. כן נתבקש בית משפט קמא במסגרת הבקשה להורות למבקשות לגלות כל מסמך רלבנטי לתאונה והמצוי ברשותן – קרי, רשימת גילוי מסמכים כללי.

3. ביום 26/02/19 נתן בית משפט קמא החלטה לפיה על הצדדים לפעול על פי האמור בתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להן: "תקנות סדר הדין האזרחע").

4. בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 31/03/19 הודיעה באת כוח המבקשות כי יש כיסוי ביטוחי לתאונה, וזאת על מנת לייתר את בקשת המשיב לגילוי מסמכים ספציפי ובאשר לבקשת המשיב לקבלת רשימת גילוי כללי, הודיעה כי היא תפעל להעברתה למשיב. בתום הדיון נתנה על ידי בית משפט קמא החלטה, במסגרתה נתנה למבקשות אורכה להגיש תגובתן לבקשה למתן גילוי מסמכים עד ליום 19/04/19.

5. ביום 15/04/19 הגיש המשיב בקשה לבית משפט קמא "הודעה בענין הבקשה לגילוי מסמכים" ובית המשפט נתן החלטה על גבי ההודעה בה ציין כי לא ברור מתוכן ההודעה מהי הבקשה של המשיב.

6. ביום 16/04/19 הגיש המשיב "הודעה ובקשה למתן החלטה בבקשה לגילוי מסמכים", טרם חלף המועד שנקבע על ידי בית משפט קמא למתן תגובת המבקשות לבקשה בהחלטתו מיום 31/03/19. מעיון בתיק ניתן להיוכח כי בית משפט קמא לא נתן כל החלטה בבקשה.

7. ביום 23/05/19 נתן בית משפט קמא את החלטתו בבקשה לגילוי מסמכים שהוגשה על ידי המשיב, ובמסגרתה ציין כי אף לאחר שביום 16/04/19 הגיש המשיב בקשה למתן החלטה בבקשתו לגילוי מסמכים לא טרחו המבקשות להשיב לבקשה, ולבקשה למתן החלטה ובסופה קבע כדלקמן:

"לאור האמור לעיל, הנני נעתר לבקשה בחלקה, ומורה למשיבים מס' 4-3 לגלות תוך 30 יום מהיום בתצהיר ערוך לפי טופס 11 שבתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, מהם המסמכים הנוגעים לתיק זה שמצויים, או היו מצויים ברשותם או בשליטתם ושאותרו על-ידם לאחר חקירה ודרישה. כן הנני מחייב את המשיבים מס' 4-3 לשלם למבקש הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪".

8. ביום 26/05/19 הגישו המבקשות לבית משפט קמא בקשה לביטול ההחלטה מהטעם שלמיטב ידיעתן המשיב לא המציא להן העתק של מסמך ההודעה והבקשה, ומעיון בתיק האלקטרוני שבמערכת נט המשפט אף ניתן לראות בפועל כי עד ליום 23/05/19, יום מתן ההחלטה, זו לא נצפתה על ידי המבקשות. נטען, כי המבקשות לא ידעו אודות הגשת ההודעה והבקשה, ולכן גם לא הגיבו עליה.

9. עוד ביום מתן הגשת הבקשה דחה בית משפט קמא את הבקשה, בציינו כי אין מקום לשינוי ההחלטה שאיננה החלטה במעמד צד אחד.

10. ביום 27/05/19 התקיימה ישיבת קדם משפט בתיק, במהלכה שבו וטענו המבקשות בפני בית משפט קמא כי ההחלטה מוטעית כיוון שניתנה במעמד צד אחד, ושבו הסבירו כי העתק מההודעה והבקשה שהגיש המשיב לא הומצא למבקשות על ידי המשיב, ואף לא נצפה על ידן בתיק נט המשפט.

11. בית משפט קמא דחה את טענת המבקשות וציין בהחלטתו כדלקמן:

"הבקשה מיום 26.5.19 לעיון חוזר בהחלטתי מיום 23.5.19 נדחתה.

אין בכוונתי לסטות מהחלטותיי מיום 23.5.19 ומיום 26.5.19 רק מחמת העובדה שהן לא נושאות חן בעיניי הנתבעים.

אינני ערכאת ערעור על החלטות שלי, והדרך של "בקשה לעיון חוזר" – מתוך מחשבה שבית המשפט יחליט הפוך להחלטה קודמת – אינה קיימת בהליכים אזרחיים, אלא בנסיבות מיוחדות".

תמצית טענות המבקשות

12. לעמדת המבקשות טעה בית משפט קמא עת לא הורה על ביטול החלטתו שנתנה במעמד צד אחד, מכוח סמכותו על פי תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, על אף שהחלטתו נתנה במעמד צד אחד, מבלי שעמדה לפניו תגובת המבקשות להודעה ולבקשה של המשיב, בלא שהמבקשות ידעו על הגשתה, וזו לא הומצאה להן כדין.

13. המבקשות הוסיפו וטענו כי זכות הטיעון שלהן, שהינה זכות יסוד נפגעה, משזו לא נשמעה בנסיבות המקרה, ומשההחלטה נתנה בהיעדרה, יש לראות את החלטת בית משפט קמא כהחלטה שנתנה במעמד צד אחד, ועל כן דינה להתבטל. מטעמים אלה, הוסיפו המבקשות וטענו כי היה על בית משפט קמא להיעתר לבקשת המבקשות מיום 26/05/19 לעיון חוזר בהחלטתו, ולהורות על ביטול החלטת בית משפט קמא מיום 23/05/19 שנתנה בהיעדר תגובתן.

דיון

14. לאחר ששבתי ועיינתי בבקשת רשות הערעור, סבורני כי דינה להידחות וזאת מבלי להידרש לתשובת המשיב.

15. אין צורך להכביר מילים כי קיימת חשיבות רבה לאפשר לבעל דין להגיב לבקשה שהוגשה כנגדו, ושלילת הזכות להגיש תגובה פוגעת בכלל של "יישמע הצד האחר" שהוא אחד מכללי היסוד של שיטתנו המשפטית. עמד על כך בית המשפט העליון ברע"א 9154/12 מצפה ארסוף בע"מ נ' עו"ד איתן ארז (09/06/13), באלו המילים:

"במספר החלטות שניתנו בבית משפט זה בעבר נקבע העקרון לפיו די בכך שלא ניתנה למבקש האפשרות להגיש תשובה לתשובת המשיב בהתאם לתקנה 241(ג1) לתקנות, בכדי לחייב את ביטול ההחלטה שניתנה בהעדר תשובה לתשובה אף מבלי לבחון את הדברים לגופם (ראו למשל, רע"א 4540/12 שוויקי נ' שוויקי [פורסם בנבו] (11.7.2012); רע"א 2655/12 אסותא מרכזים רפואיים בע"מ נ' פלוני [פורסם בנבו] (29.5.2012); רע"א 2107/10 פלונית נ' פלונית [פורסם בנבו] (11.7.2010)). עקרון זה, שנקבע ביחס לזכות להגיש תשובה לתשובה, יפה שבעתיים ומקל וחומר עת עסקינן בתשובה לבקשה, שהרי שלילת הזכות להשיב לבקשה היא בגדר הפרת הכלל של "יישמע הצד האחר" (AUDI ALTERAM PARTEM), שהוא אחד מכללי הצדק הטבעי (ע"א 610/94 בוכבינדר נ' כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה פ"ד נז(4) 289, 304 (2003))."

16. פועל יוצא מן האמור, כי על בעלי הדין אף להקפיד להמציא כתבי טענות ובקשות לצד שכנגד בסמוך ממש לאחר הגשתן לבית המשפט.

17. עם זאת, בענייננו נתנה החלטת בית משפט קמא מיום 23/05/19 בבקשה לגילוי מסמכים – בקשה 109, בקשה לה היו המבקשות מודעות. מפרוטוקול הדיון מיום 31/03/19 עולה כי באת כוח המבקשות הייתה מודעת לבקשה, ואף ציינה בפרוטוקול כי רשימת מסמכים תומצא לצד שכנגד. יתר על כן, אין גם חולק כי המבקשות היו ערות להחלטת בית משפט קמא מיום 31/03/19 במסגרתה האריך בית משפט קמא למבקשות את המועד להמצאת תצהיר גילוי מסמכים עד ליום 19/04/19.

18. חרף האמור, ומשהמבקשות לא הגישו תוך המועד שנקצב תגובה לבקשה, ואף לא נטען על ידן כי המציאו רשימת גילוי מסמכים או תצהיר גילוי מסמכים, רשאי היה בית משפט קמא ליתן החלטה בבקשה לגילוי מסמכים בהיעדר תגובת המבקשות, ולא ניתן לומר כי זכותן של המבקשות נתקפחה עת שלא היו הן ערות לבקשת המשיב למתן החלטה בבקשה, או כי המדובר בהחלטה במעמד צד אחד.

19. לכך יש להוסיף כי בקשת רשות הערעור של המבקשות נוגעת להחלטות דיוניות שנתנו על ידי הערכאה קמא, ודומה כי עיקר התרעומת של המבקשות הינה לעניין חיובן בהוצאות, שכן עוד בדיון שהתקיים ביום 31/03/19 הביעה באת כוחן של המבקשות את הסכמתה למסירת רשימת גילוי מסמכים.

20. הלכה ידועה היא כי התערבות ערכאת הערעור בהחלטות דיוניות תעשה במשורה, ולא כל שכן עת מתבקשת התערבות ערכאת הערעור בהוצאות שנפסקו על ידי הערכאה הדיונית, לגביהם ידועה ההלכה כי התערבותו של בית המשפט שלערעור בסכום ההוצאות שנפסק על-ידי הערכה הדיונית הינה מצומצמת, ומתבצעת אך באותם במקרים חריגים בהם ניתן להצביע על אי-סבירות רבה בהוצאות שנפסקו. ראה: ע"א 136/92 בייניש – עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פד מז(5) 114, 131 (1993); רע"א 8856/06 גרינפלד נ' הירקון בע"מ (17/07/07); רע"א 1187/07 עוקלה נ' קצין התגמולים (22/07/07).

21. עיון בהחלטת בית משפט קמא מעלה כי אין המדובר בפסיקת הוצאות חריגה המחייבת התערבות' והיא מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

סוף דבר

22. לאור כל האמור, דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

23. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

24. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תשע"ט, 30 יוני 2019, בהעדר הצדדים.