1. המבקש פנה לבית המשפט בבקשה שיורה לתביעה לפי סעיף 74(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 להעמיד לעיונו תמלילים של המלל בסרטונים שתועדו במצלמת הגוף של שוטר שערך חיפוש בדירתו. חיפוש שבמסגרתו נתפסו סמים והוביל להגשת כתב אישום נגדו.
2. יצוין מיד כי אף על פי שבכוונת התביעה להגיש את סרטוני מצלמת הגוף במהלך המשפט, אין בידי רשויות החקירה והתביעה תמלילים כאלה שבהם עוסקת הבקשה, וטענת הנאשם היא למעשה כי חובת המדינה לערוך תמלילים כאלה ולהעבירם לעיונו כחומרי חקירה.
3. במקור התבססה הבקשה על הוראות תקנה 2 לתקנות סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים) (תמלול), תשע"ח-2018, שקובעות חובה לתמלל חקירה מוקלטת של חשוד, אך טענה זו נזנחה בהמשך על ידי ב"כ המבקש, כיוון שאין טענה שבמצלמת הגוף של השוטר תועדה חקירה של חשוד.
4. הבקשה התבססה גם על כך שבהחלטה בהליך המעצר עד תום ההליכים בעניינו של המבקש כתב כבוד השופט רועי פרי ש"היה מקום לתמלל תמלול מלא את כל הסרטונים שהופקו ממצלמת הגוף, שכן יש בתיעוד זה כדי לשפוך אור על נסיבות החיפוש ומהלכו".
5. בדיון בפניי הושם הדגש על ידי ב"כ המבקש על החלטת בית המשפט העליון בבש"פ 5881/15 מדינת ישראל נ' רונאל פישר (2015), שבו נקבע כי על המדינה חובה להעביר להגנה תמלילים של כל מוצג שיש בו תיעוד קולי ובכוונתה להגישו לבית המשפט. כלשונו של השופט רובינשטיין: "עם זאת - ועל כך אין חולק - ככל שהעוררת תבחר לכלול בראיותיה מוצג תביעה בתיעוד חזותי או קולי, יתומלל חומר זה ועותק מן התמלול יימסר לידי הנאשם מבעוד מועד לצורך העתקתו. הסדר זה מתבקש מטעמי יעילות ושכל ישר; ככל שהמדינה תימללה חומר חקירה לצרכיה, אין טעם והצדקה שהנאשם יידרש לתמללו בשנית. המדינה אינה חולקת על כך, ואנו קובעים זאת כחלק מהכרעתנו". לדברים אלה אפשר להוסיף דברים שנכתבו בע"פ 8262/06 אמיר נגה נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 5.2.2007), שאליו מפנה בש"פ פישר שלפיהם "על צדדים לדיון לעשות לעצמם כלל של ברזל, לפיו צד המגיש קלטת ייכבד ויגיש גם את תמלולה. בתי המשפט זכאים לקבל סיוע זה מהצדדים ואין די בהגשת קלטות כמוצגים. במיוחד אמורים הדברים, כמו בענייננו, כשהקלטות קשות ביותר לפענוח".
6. ב"כ המבקש הדגישה את החשיבות הראייתית הגדולה של תוכן הקלטות מצלמת הגוף של השוטר במקרה הספציפי לקביעה האם הייתה הצדקה חוקית לכניסה לדירתו של המבקש. לדבריה, הדו"ח שכתב השוטר אינו משקף נכונה את אשר התרחש.
7. המדינה מתנגדת לחיובה בעריכת תמליל בתיק זה. לפי טענתה, פרויקט מצלמות הגוף שנכנס לפעולה בעת האחרונה הוא פרויקט בעל תועלת רבה לרבות להגנת חשודים ונאשמים והטלת חובה על המדינה לתמלל על חשבונה את המלל המתועד בסרטוני מצלמות הגוף יעמיס נטל כלכלי כבד על המדינה. הטלת חובה כזו צריכה לכן לדעת המדינה להיקבע בחקיקה. יתר על כן, הטלת נטל כזה על המדינה עלולה להוביל לצמצום או לביטול פרויקט מצלמות הגוף מטעמים תקציביים. בהקשרן של השלכות רוחב אלה והשלכתן על ההכרעה בבקשה הפנו ב"כ המדינה להחלטת בית המשפט העליון בבג"ץ 841/19 מדינת ישראל נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב (2019), שבה בוטלה ההחלטה לחייב את התביעה להקליט את הראיונות שהיא עורכת עם עדים.
8. ב"כ המדינה הדגיש בטיעונו כי התמליל הוא כלי עזר בלבד ואין כל קושי במקרה זה לעיין בראיה המקורית עצמה, שהיא סרטוני מצלמת הגוף.
9. ב"כ המדינה סבור כי החלטת בית המשפט העליון בבש"פ פישר ניתנה בהקשר הספציפי של תיעוד חקירת חשודים ואין להחילה באופן אוטומטי גם על תיעוד מצלמות הגוף של השוטרים.
10. שני הצדדים הפנו גם לנוהל המבצעי של משטרת ישראל העוסק בשימוש במצלמות גוף במשטרת ישראל (נוהל 02.220.007), ובאופן ספציפי לנספח ד' העוסק בטיפול התביעות ובתמלול. בנוהל נאמר ש"במקרים חריגים שבהם ישנה חשיבות מיוחדת למלל (למשל הודאה של חשוד בביצוע עבירה, אמירה מפורטת ומהותית של נפגע העבירה וכיוצא בזה) יערך תמלול של הקטעים הרלבנטיים בלבד". ב"כ המבקש הדגישה את העיקרון שלפיו יש לתמלל תיעוד שכזה במקרה שיש חשיבות מיוחדת למלל, ואילו ב"כ המדינה הפנה לדוגמאות הספציפיות המפורטות בנוהל שאינן מתקיימות בענייננו.

הכרעה

1. ראשית יש לומר שהחוק אינו מטיל על המדינה חובה כללית לתמלל כל הקלטה הנוצרת במהלך חקירה המובילה להגשת כתב אישום. באופן ספציפי החוק גם אינו מטיל על המדינה חובה לתמלל הקלטות של מצלמות גוף. הבסיס החוקי לבקשה לקבל תמלילים של סרטוני מצלמות הגוף נעוץ אם כן בקביעות בבש"פ פישר ובע"פ נגה כפי שהם מובאים בפסקה 5 לעיל, שלפיהם כל מוצג מוקלט שבכוונת המדינה להגיש במשפט צריך להיות מתומלל על ידה והתמליל צריך להיות מועבר להגנה.
2. יש לשים לב כי ההחלטה המהותית בבש"פ פישר הייתה כי אין למדינה חובה לתמלל את הקלטות כל ההודעות בתיק החקירה. בבש"פ פישר המדינה כלל לא חלקה על כך שעליה לצרף תמליל לכל הקלטה שאותה היא מגישה לבית המשפט. השופט סולברג (שדחה את עררה של המדינה מטעמים פרוצדוראליים, אך הסכים לו מבחינה מהותית) אף ציין מפורשות כי הסוגיה אינה נוגעת כלל לזכות העיון וההעתקה. כלשונו: "דברוֹ של המחוקק מפורש בסעיפים 74 ו-75 לחסד"פ שעניינם ב"עיון בחומר החקירה" וב"דרכי העיון וההעתקה", כשהפרוצדורה והמהות מתלכדים יחדיו להבטחת זכותו של הנאשם להליך משפטי הוגן. רשאים הנאשם וסנגורו, ומי מטעמו "לעיין... בחומר החקירה... וכן ברשימת כל החומר... ולהעתיקו", וזאת בתנאים הולמים, על מנת שהנאשם יוכל להכין כדבעי את הגנתו לקראת המשפט. תִּכְתוּב הקלטות הודעות שנגבו על-ידי הרשות החוקרת, איננו "עיון" ולא "העתקה", אלא עיבוד של חומר החקירה (ככלי-עזר) להבדיל מן החומר הגולמי (שהוא הראיה הטובה ביותר)... מכוחה של ההלכה הפסוקה ושגרת הדיון בערכאות הדיוניות נוצר כלל של הגשת תִּכְתוּב כל אימת שמוגשת קלטת לבית המשפט, והעוררת אינה מתכוונת לסטות מן הכלל, אך גם ממנו למדנו שאין מדובר בחלק מזכות העיון, שאם לא כן, לא היה צורך לקבוע את הכלל הפסיקתי של הגשת תִּכְתוּב בד בבד עם הגשת קלטת במהלך המשפט, משום שהתִּכְתוּב היה בנמצא ממילא עוד מלכתחילה, בשלב העיון בחומר החקירה" ("תִכְתוּב" הוא תמלול בלשונו של השופט סולברג). השופט מזוז ציין בקשר לבקשה לקבל תמלילים של הקלטות בתיק החקירה ש"לא היקף הגילוי של חומר חקירה הוא השאלה שבפנינו אלא מימון עיבודו של חומר זה בהקשר של תמלול הקלטות".
3. ברוח המובאות בפִּסְקה לעיל אני סבור כי הסוגיה של עריכת תמליל להקלטת מצלמת הגוף שבכוונת המדינה להגיש לבית המשפט אינה סוגיה הנשלטת על ידי ההוראות הנוגעות לזכות העיון וההעתקה. הראיות שהן חומר החקירה הרלבנטי הם סרטוני מצלמת הגוף עצמן ואילו התמלילים הם (כפי שנקבע כבר לפני שנים) כלי עזר בלבד (אלא אם הוסכם אחרת בין הצדדים במקרה מסוים). כפי שמובהר בבש"פ פישר לא מדובר בחומר חקירה אלא בעיבוד שלו, שההגנה יכולה לעשות גם באופן עצמאי. לפיכך, אני דוחה את הבקשה לפי סעיף 74.
4. למען הסר ספק אני מבהיר כי בדחיית הבקשה לפי סעיף 74 אין כדי להכריע בשאלה אם על המדינה לצרף תמליל בעת שהיא מגישה את תיעוד מצלמת הגוף לבית המשפט. לנוכח העובדה שהמבקש נמצא במעצר והואיל ולפי טענת התביעה אין מקום להחיל את דברי בית המשפט העליון שהובאו בפסקה 5 לעיל על תיעוד זה ולחייב את המדינה לצרף תמליל לתיעוד ממצלמת גוף בעת הגשתו לבית המשפט, המלצתי לצדדים לפנות כבר כעת לשופט הדן בתיק עצמו כדי שיכריע בשאלה אם חובת המדינה לצרף תמליל לתיעוד ממצלמת הגוף בתיק זה.
5. בשולי הדברים אני מוצא מקום להדגיש כי על אף הדוגמאות שנכללו בהן, את הנחיות המשטרה שהוזכרו בפסקה 10 לעיל, לא ראוי לקרוא ככאלה המחייבות תמלול קטעים מפלילים בלבד מתיעוד מצלמות הגוף. התביעה אמונה על שמירת האינטרס הציבורי וסיוע לבית המשפט בבירור האמת ולכן חזקה עליה שתפרש הנחיות אלה כמחייבות תמלול כל קטע משמעותי בהקלטה בין אם הוא תומך בגרסה מפלילה ובין אם הוא תומך בגרסה מזכה. בהקשר זה יש לציין שמן הדברים שכתב כבוד השופט פרי עולה בבירור כי השופט חיווה דעתו כי הדברים בסרטון הם בעלי חשיבות לצורך בירור העובדות בתיק.

המזכירות תשלח החלטה זו בפקס לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

ניתנה היום, 17 ביולי 2019, בהעדר הצדדים.