במסגרת בקשה לביטול החלטה להתיר תיקון כתב תביעה על דרך הוספת נתבעים, עולה השאלה: האם ההסדר הקבוע בתקנה 26(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ממשיך לחול גם לאחר כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, למרות שלא נכלל בהן במפורש הסדר דומה?

הרקע לבקשה

1. הבקשה שלפניי הוגשה על ידי נתבעת 1 (המרכז הרפואי בני ציון, להלן: ביה"ח) ונתבעת 5 (להלן: משרד הבריאות) לביטול החלטה המתירה לתובעת לתקן את כתב התביעה. כמו כן, מבקשים ביה"ח ומשרד הבריאות לאפשר להם להגיש תגובה לבקשה לתיקון כתב התביעה.
2. ביום 22.6.2019 הגישה התובעת כתב תביעה נגד שני בעלי דין בלבד: הנתבעת 2 (להלן: עיריית חיפה), שנטען כי היא הבעלים של ביה"ח, ונתבע 3 (ד"ר נש ארנסט, להלן: ד"ר ארנסט) רופא בביה"ח שטיפל בתובעת. בכתב התביעה טענה התובעת כי היא זכאית לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה בשל רשלנות בטיפול רפואי שניתן לה בביה"ח. לכתב התביעה המקורי לא צורפה חוות דעת רפואית.
3. יצוין כי בשלביה הראשונים התביעה נמחקה מחוסר מעש, אך לאחר מכן הוחייתה לפי החלטה מיום 5.11.2020. לאחר שהוחלף ייצוג התובעת, הוגשה בקשה לתיקון כתב התביעה, שכללה גם הוספת נתבעים נוספים שהם: ביה"ח, ד"ר טל קופלמן ומשרד הבריאות. מעבר להוספת בעלי הדין, נתבקש תיקון בגוף כתב התביעה וכן צירוף חוות דעת רפואית. בהחלטתי מיום 10.1.2020 הוריתי לנתבעים להגיש תגובתם לבקשה תוך 45 ימים, כמו כן הוריתי לתובעת להמציא את הבקשה ואת החלטתי לנתבעים במסירה אישית תוך 15 ימים. נזכיר כי באותה עת הנתבעים היו – עיריית חיפה וד"ר ארנסט בלבד.
4. התובעת הגישה בקשה בה עתרה ליתן החלטה ללא תגובת הנתבעים, בנימוק כי טרם הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעים וכי אלה טרם ידעו על ההליך. בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 11.1.2021, שבה ציינתי דברים אלו:

"העובדה כי הנתבעים טרם הגישו כתב הגנה וכי 'אינם יודעים על קיומו של התיק עד עצם היום' אינה מאיינת את זכותם למסור את עמדתם לבקשה לתיקון כתב התביעה, ההיפך הוא הנכון. הדברים אמורים במיוחד נוכח ההשלכה האפשרית שיכולה להיות לתיקון כתב התביעה על טענת התיישנות אפשרית שעומדת לנתבעים (ואינני קובע דבר בעניין זה)".

1. בהמשך, ומשלא הוגשה תגובה לבקשת התיקון, הגישה התובעת בקשה למתן החלטה בהיעדר תגובה, לה צורפו אישורי מסירה (לעירית חיפה ולד"ר ארנסט). מאישורי המסירה שהוצגו עלה כי עיריית חיפה וד"ר ארנסט קיבלו את הבקשה וכן את החלטתי המורה להם להגיש תגובה, עוד ביום 13.1.2021. משחלף המועד להגשת תגובה, בהחלטתי מיום 7.3.2021 נעתרתי לבקשה והתרתי תיקון כתב התביעה כמבוקש. החלטה זו עומדת במוקד הדיון.

הבקשה הנוכחית וטענות הצדדים

1. בפתח הדברים, יש להדגיש – הבקשה לביטול ההחלטה הוגשה על ידי ביה"ח ומשרד הבריאות, שהם בעלי דין שלא נכללו בכתב התביעה המקורי, אלא הוספו במסגרת כתב התביעה המתוקן. לפניי לא מונחת בקשה מטעם בעלי הדין שהיו נתבעים בכתב התביעה המקורי – ד"ר ארנסט ועיריית חיפה, ועל כן ההחלטה לא דנה בהיתר התיקון ככל שהוא נוגע לבעלי דין אלו.
2. בבקשה הנוכחית, מבקשים ביה"ח ומשרד הבריאות לבטל את ההחלטה שהתירה את תיקון כתב התביעה. נטען כי הבקשה לתיקון כתב תביעה הוגשה בחלוף שבע וחצי שנים מיום המקרה (שאירע ביום 16.5.2013), ובנסיבות אלו אין להתיר לתובעת להוסיף טענות חדשות שלא נכללו בכתב התביעה המקורי. ביה"ח ומשרד הבריאות פירטו באריכות את הנסיבות שלדידם גרמו לכך שלא הגישו תגובה לבקשה לתיקון כתב התביעה בזמן. הם הדגישו כי אי הגשת התגובה לא נבע מזלזול בהחלטות בית המשפט. לטענתם, יש לבטל את ההחלטה המאשרת את תיקון כתב התביעה הן מחובת הצדק והן מכוח שיקול דעת בית המשפט. אשר לעילה הראשונה – נטען כי עיריית חיפה וד"ר ארנסט לא היו מיוצגים עת הוגשה הבקשה לתיקון כתב התביעה – ועל כן לא הייתה להם אפשרות להגיש תגובה לבקשה או לבקש אורכה להגשתה ; ומשכך נפל פגם המצדיק את ביטול ההחלטה. אשר לעילה השנייה – נטען כי הסיבה בגינה לא הגיבו לבקשה לתיקון כתב התביעה נובעת מטעות טכנית. בקשר זה צוין כי הגם שידוע היה לתובעת כי ב"כ ביה"ח ומשרד הבריאות מונה לייצגם, לא הועבר לו העתק מהבקשה. כמו כן, נטען כי אם לא תינתן לביה"ח ולמשרד הבריאות הזכות להגיש תגובתם, תיגרם להם פגיעה קשה, זאת בשל העובדה שהתביעה הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות.
3. מנגד טוענת התובעת כי יש לדחות את הבקשה. ראשית, נטען כי הבקשה כוללת טענות עובדתיות אך לא צורף תצהיר לבקשה לתמיכה בהן. שנית, נטען כי הבקשה לתיקון כתב התביעה הומצאה על יד התובעת לעיריית חיפה ולד"ר ארנסט כפי שהורה בית המשפט בהחלטתו מיום 10.1.2021. בהקשר זה נטען כי בשלב בו הורה בית המשפט על המצאת הבקשה לתיקון כתב התביעה לעיריית חיפה וד"ר ארנסט, אשר הם היו הנתבעים היחידים בתובענה, וביה"ח ומשרד הבריאות כלל לא היו אמורים להגיב לבקשה – שכן אז לא היו צד להליך, ולא היה להם כל מעמד ביחס למתן התגובה לבקשה. שלישית, נטען כי המועד להגשת בקשה לביטול החלטה חלף: בהקשר זה נטען כי כתב התביעה המתוקן והחלטת בית המשפט מיום 7.3.2021 הומצאה לביה"ח ולמשרד הבריאות באמצעות המייל ביום 15.3.2021, וכי הם היו רשאים להגיש את הבקשה הנוכחית עד ליום 15.4.2021, אולם בחרו לא לעשות כן. נטען כי ביה"ח ומשרד הבריאות לא בדקו האם הם מופיעים כמייצגים במערכת נט המשפט, וגם לא הגישו בקשה להארכת מועד. רביעית, נטען כי מצד אחד ביה"ח וד"ר ארנסט טוענים כי עדכנו את פרטי הייצוג ביום 1.2.2021, ומאידך – טוענים כי לא ידעו אודות ההחלטה שניתנה ביום 7.3.2021.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. נימוקיי למסקנה זו יובאו להלן.
2. נשוב ונדגיש – והדבר חשוב לשם הכרעה בבקשה – כי הבקשה לביטול ההחלטה, לא מוגשת על ידי בעלי הדין שנתבעו בתביעה המקורית: עיריית חיפה וד"ר ארנסט, אלא רק על ידי בעלי הדין שצורפו בהתאם להחלטה שהתירה את תיקון כתב התביעה. כמו כן, מייפוי הכוח שהוגש לתיק בית המשפט ביום 26.4.2021 עולה כי עו"ד סהר-זיו מייצגת את נתבעים 1 ו-5 בלבד.
3. התביעה בתיק זה הוגשה עובר לכניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), אולם הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה לאחר כניסתן לתוקף של התקנות החדשות, וכך, מן הסתם, הבקשה לביטולה. לפיכך ובהתאם להוראות המעבר הקבועות בתקנה 180 לתקנות, גורל הבקשה יוכרע לפי התקנות ולא לפי התקנות הישנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות).
4. תקנה 131 לתקנות שעוסקת בביטול החלטה לפי צד אחד, קובעת כלהלן:

"נתן בית המשפט החלטה לפי צד אחד והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטלה, בתנאים שייראו לו; הוראה זו לא תחול על פנייה לבית המשפט לפי תקנה 33(ד)".

1. ההחלטה לתיקון כתב התביעה כללה שני ראשים: הראשון, תיקון התביעה ביחס לבעלי הדין הקיימים (עיריית חיפה וד"ר ארנסט); והשני – הוספת בעלי דין חדשים, ביה"ח ומשרד הבריאות. בעוד שלגבי הראש הראשון – ההחלטה שהתקבלה היא אכן במעמד צד אחד; ההחלטה להוספת בעלי דין – כלל איננה החלטה שהתקבלה לפי צד אחד. במה דברים אמורים?
2. הכלל הוא כי "בהליך שבו התובע מבקש לצרף נתבע נוסף על אלה המקוריים ואותו נתבע עדיין אינו בעל דין בהליך, אין חובה לשמוע את עמדתו לגבי בקשת הצירוף. זכותה הטיעון נתונה אך לבעלי הדין המקוריים" (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 13, 2020), בעמ' 209; ראו גם: רע"א 6146/10 אלפסי נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו, 15.9.2010)). ההיגיון מאחורי הדברים ברור: צירוף נתבע נוסף לתביעה קיימת משול להגשת כתב תביעה נגד אותו נתבע שצורף. כשם שלא מבקשים את עמדת הנתבע להגשת תביעה נגדו, כך אין זכות טיעון לנתבע פוטנציאלי שהפך להיות חלק מן ההליך רק לאחר צירופו. לפיכך, יש לקרוא את החלטותיי מהתאריכים 10.1.2021 ו - 11.1.20201 כמכוונות לקבל את תגובת הנתבעים בתביעה המקורית ולא הנתבעים הפוטנציאליים שעוד לא צורפו.
3. במצב דברים זה, מנקודת מבטם של ביה"ח ומשרד הבריאות, להבדיל מנקודת מבט בעלי הדין הקיימים (עיריית חיפה וד"ר ארנסט), ההחלטה להתיר את צירופם, איננה החלטה שניתנה לפי צד אחד. לביה"ח ולמשרד הבריאות לא הייתה זכות להשמיע את טענותיהם עובר לצירופם, ומכאן שאין להם זכות לבקש את ביטול ההחלטה לצרפם להליך. כשם שנתבע לא יכול לטעון שיש לבטל את ה"החלטה" להגיש נגדו כתב תביעה, אין הוא זכאי לטעון שלא היה מקום לצרפו להליך.
4. גם לו ההחלטה להתיר את תיקון התביעה הייתה מתבטלת – והדברים אמורים ביחס לביה"ח ולמשרד הבריאות שלא היו נתבעים בתביעה המקורית – נראה כי הסיכויים לכך שבית המשפט לא היה מתיר להוסיפם כנתבעים, קלושים ביותר. ברגיל, בקשה לתיקון כתבי טענות נבחנת על ידי בית המשפט בגישה ליברלית וככלל בית המשפט נוטה להתיר תיקון כתב התביעה (רע"א 2345/98‏ דנגור נ' ליבנה‏, פ"ד נב(3) 427, 431 (1998)). תקנה 46(א) לתקנות קובעת כי הסמכות לתיקון כתבי הטעות נועדה להבטיח קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן ובמסגרת השיקולים להפעלת הסמכות יש להתחשב בין היתר בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה, והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג. על רקע דברים אלו, הובעה הדעה כי מתקין התקנות לא התכוון לשנות מן הדין שנהג לפי התקנות הישנות בנושא של תיקון כתבי טענות (יששכר רוזן-צבי, הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים (2021), בעמ' 270 (להלן: רוזן צבי, מורה נבוכים); ע"א 5316/20 רמתיים צופים אגודה הדדית בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 15 (פורסם בנבו, 4.4.2021)). במקרה הפרטני שלפנינו, שיקולים אלו היו מובילים בבירור לקבלת הבקשה לתיקון לו הייתה נבחנת לגופה, שכן, ההליך באיבו ומטרת התיקון היא לכנס את כל בעלי הדין הנוגעים לפרשה תחת כנפיו של הליך משפטי אחד – תכלית חיובית שהתקנות אף מעודדות אותה (ראו תקנה 25 ותקנה 40).
5. נקודת נוספת שראוי להאיר נוגעת לנושא ההתיישנות שהעלו ביה"ח ומשרד הבריאות בבקשתם. אכן, התיישנות עשויה להיות שיקול רלוונטי ואף מרכזי במסגרת השיקולים שעל בית המשפט לשקול במסגרת בקשה לתיקון כתב התביעה. זאת, משום הכלל כי הוספת עילה חדשה לכתב התביעה על ידי תיקונו יוצרת מצב בו רואים את כתב התביעה המתוקן כאילו הוגש במועד הגשת כתב התביעה המקורי, ובמקרה זה – נחסמת טענת התיישנות ככל שהיא התגבשה לאחר הגשת כתב התביעה המקורי (רע"א 6590/10  עזבון המנוח פואד אשתייה ז"ל נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון, פסקה 11 (פורסם בנבו, 28.5.2012)).
6. לו הדיון היה מתקיים לגבי בקשת הנתבעים בהליך המקורי, היה צורך לבחון את השאלה האם התיקון היה פוגע בטענתם של אותם בעלי דין להתיישנות? במקרה זה הייתה עולה שאלה נוספת, אם יש בתיקון המבוקש כדי להוסיף עילה נוספת – או אז יש חשש לפגיעה בזכות הנתבעים לטעון התיישנות לגבי אותה עילה (משום שכאמור, לעניין ההתיישנות המועד הרלוונטי הוא מועד הגשת התביעה המקורית); או שאין בתיקון כדי להוסיף עילה נוספת (ראו:; רע"א 1527/09 ‏מדינת ישראל - משהב"ט נ' אבו עודה (פורסם בנבו, 14.10.2009; רע"א 1206/20 ‏פלוני נ' שירותי בריאות כללית (פורסם בנבו, 14.7.2020)). אך ההכרעה כאן לא נדרשת בבקשת עיריית חיפה וד"ר ארנסט, הנתבעים בהליך המקורי (שכלל אינה עומדת על הפרק), אלא בבקשתם של בעלי הדין שהוספו בעקבות התיקון. לגבי בעלי דין אלה, אין חשש לקיפוח זכותם לטעון להתיישנות, וזאת משום שרואים את התביעה נגדם כמוגשת ביום הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה (ע"א 748/89 שפירא‎ ‎נ' חייט, פ''ד מח(2) 365 (1994)), (להלן: עניין שפירא), ולא ביום הגשת התביעה העיקרית.

נרחיב מעט.

1. התקנות הישנות הבחינו בין תיקון כתב התביעה על דרך הוספת נתבע חדש לבין תיקון אחר של כתב התביעה. בעוד שתקנה 92 לתקנות הישנות עסקה בתיקון "כללי" של כתב הטענות, תקנה 24 ייחדה את עצמה לתיקון שעניינו גריעת בעלי דין והוספתם. לעומת זאת, בתקנות החדשות אוחדו שתי אפשרויות אלו לתקנה אחת שחובקת את כל סוגי התיקון – היא תקנה 46(א).
2. בתקנות הישנות, הוסדר היחס בין הוספת נתבעים נוספים לבין טענת ההתיישנות בתקנה 26(ב) לתקנות הישנות שקבעה כלהלן:

"הוסף או הוחלף בעל דין, רואים, לענין התיישנות, את ההליכים לגבי בעל הדין החדש כאילו התחילו עם כתב התביעה המתוקן".

1. הנה אפוא לפי התקנות הישנות לצורך בחינת טענת התיישנות אפשרית, יש לראות את ההליכים לגבי ביה"ח ומשרד הבריאות כאילו התחילו מיום הגשת כתב התביעה המתוקן (ולפי עניין שפירא אף מיום הגשת הבקשה לתיקון). מכאן, שלפי ההסדר בתקנות הישנות התיקון לא היה פוגע בזכות ביה"ח ומשרד הבריאות לטעון להתיישנות (ואין אני מביע עמדה כלשהי לגוף טענה אפשרית זו).
2. בתקנות החדשות אין בנמצא הסדר דוגמת ההסדר הקבוע בתקנה 26(ב) לתקנות הישנות. ברם, אך גם לאחר התקנות החדשות לא נס לחו של ההסדר, ואין מקום לטענה כי התקנות החדשות ביטלו את ההסדר האמור. רוזן צבי מציין דברם אלו:

"התקנות החדשות אינן כוללות הוראה מפורשת בעניין, אך ההסדר שהיה קבוע בתקנות הישנות ממשיך לחול גם כיום לאחר הרפורמה. הסיבה לכך היא שההוראות בעניין סמכות בית המשפט לצרף בעלי דין ולמחקם מכתב התביעה, שהיו קבועות בסימן א של פרק ד לתקנות הישנות, שעניינו צירוף בעלי דין, עברו בתקנות החדשות לפרק ז שעניינו תיקון כתב טענות. מכאן, שעל תיקון כתב תביעה בעקבות צירוף בעלי דין חלים הכללים הרגילים הנוגעים לתיקון כתבי טענות, ובכלל זה גם הכלל לפיו בקשה לתיקון כתב טענות, שבה מתבקש בית המשפט להוסיף עילת תביעה עוצרת את מרוץ ההתיישנות ביחס לאותה עילת התביעה, וטענה לפיה ביום שבו התקבלה הבקשה והוספה העילה כבר חלפה תקופת ההתיישנות – לא תשמע. מכאן, שאין צורך בהוראה מיוחדת הקובעת את אותו הכלל ביחס לצירוף בעלי הדין" (רוזן צבי, מורה נבוכים, בעמ' 187-188).

1. המסקנה שההסדר שהיה קבוע בתקנה 26(ב) לתקנות הישנות ממשיך לחול גם במשטר החדש נובעת גם מהגיונו ותכליתו של ההסדר. ראשית, הדבר טבוע בעובדה כי הוספת נתבע נוסף לכתב תביעה קיים, איננו שונה במהותו מהגשת כתב תביעה נפרד נגד אותו בעל דין; כך היה במצב הקודם וכך המצב בצל התקנות החדשות. כשם שמועד הגשת כתב תביעה עצמאי הוא המועד הרלוונטי להפסקת מרוץ התיישנות, כך גם לגבי צירוף נתבע. כך היה במצב הקודם וכך הוא במצב המשפטי הנוכחי. שנית, ההסדר בא למנוע יתרון בלתי הולם לתובע אשר מבקש להוסיף לכתב התביעה נתבעים נוספים שעילת התביעה נגדם התיישנה (ע"א 8121/16 ‏פלוני נ' ד"ר יוסף שעבאני (פורסם בנבו, 13.12.2018) (להלן: עניין פלוני); רע"א 7488/12 דעאס נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 17.2.2014)). כמו כן, ההסדר בא להשליט צדק דיוני עם הנתבע בכך שהוא מעמיד את הנתבע שנוסף להליך הקיים בזכות עצמו ואינו נגרר למצבו של נתבע אחר, שנגדו הוגשה תובענה קודם לכן (עניין פלוני). כך בהסדר הקודם וכך בצל התקנות החדשות.
2. קצרו של דבר, שאני מחליט לדחות את הבקשה. אני מחייב את נתבעים 1 ו-5 לשלם לתובעת את הוצאות הבקשה בסך כולל של 2,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ז' תמוז תשפ"א, 17 יוני 2021, בהעדר הצדדים.