1. בפני עתירה נגד החלטת ועדת האכלוס העליונה של משרד השיכון (להלן: "הוועדה") מיום 5.2.19, לפיה נדחתה בקשת העותר ורעייתו להקנות להם זכויות חוזיות בדירה ציבורית כדיירים ממשיכים.

2. העותר, הוא בנו של דוד שגיא דהן ז"ל (להלן: "המנוח"), שהיה דייר זכאי בשיכון ציבורי, בדירה ברחוב אברבנאל 99 , קרית חיים (להלן: "הדירה").

3. המנוח נפטר ביום 13.11.15 ולפני מותו היה מצוי בשלב מתקדם של הליך רכישת הדירה משקמונה.

4. לאחר מותו של המנוח בקש העותר להכיר בו וברעייתו כדיירים ממשיכים בדירה. העותר טען כי התגורר עם המנוח בדירה מאז גירושי המנוח, וכי נישא בשנת בשנת 2010 ומאז התגורר בדירה יחד עם רעייתו ושם גם נולדו ילדיו.

5. ביום 9.3.16 החליטה הוועדה המחוזית לדחות את בקשת העותר , וזאת מפאת שלא התגוררו עם המנוח בשנים הרלוונטיות . הוועדה הסתמכה בהחלטתה על ביקורי מעגל שנערכו בדירה ול תצהיר של המנוח מיום 9.7.13, לפיו הוא אינו מוכן שהעותר יעבור לגור עמו, וכי העותר מתגורר ברחוב טרומן 12 בקריית חיים, ועל תלונה שהתקבלה אצל המשיב , לפיה העותר פלש לדירה (תלונה בעקבותיה פתח המשיב בחקירה) .

6. בחודש אוקטובר 2016 הגישה שקמונה תביעת פינוי נגד העותר בבית משפט השלום בחיפה (ת.א 9602-10-16 ) בדיון מיום 17.10.18, הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין , ולפיו תינתן לעותר ארכה של שנה להסדיר את זכויותיו בדיור הציבורי וכי העותר יפנה בערר לוועדה העליונה.

7. ביום 6.12.16 דחתה הוועדה העליונה את הערר, מאחר והעותר ורעייתו לא התגוררו בדירה הציבורית עם המנוח 4 שנים לפני פטירתו, לרבות בתאריך 1.8.2009. בנוסף קבעה הוועדה העליונה כי העותר ורעייתו אינם עונים לכללי הזכאות לדיור ציבורי, על פי הקבוע בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח-1998 (להלן: "חוק דייר ממשיך").

8. ביום 1.1.19 פנה העותר פעם נוספת לוועדה העליונה וביקש להכיר בו כדייר ממשיך.

9. ביום 5.2.19 הוועדה העליונה דחתה בשנית את בקשת העותר ורעייתו ועל החלטה זו הוגשה העתירה.

טענות העותר

10. העותר טען כי התגורר בדירה עשרות שנים ביחד עם המנוח ואף הגיש תצהירי שכנים המאשרים עובדה זו, וכי הוא נחשב ל"דייר ממשיך" בהתאם להגדרה הקבועה בחוק דייר ממשיך וכן בהתאם לתקנות והכללים שהותקנו מכוח חוק זה.

11. לטענת העותר, הוועדה העליונה לא נתנה משקל לתצהירי השכנים ומסקנתה, לפיה לא התגורר בדירה אינה סבירה. לטענתו, לא היה מקום להסתמך על מכתב תלונה של שכנה, בו היא מציינת פרטים לא נכונים אודות העותר ורעייתו, ועל דוחות ביקורי המעגל החסרים פרטים רבים, ואשר נערכו מבלי לברר פרטים (בדוח ביקור מעגל לשנת 2009- הכתב אינו ברור, בדוח ביקור מעגל לשנת 2010 נרשם ש"יש לקבל עדויות מהשכנים לגבי הידוע להם על הנעשה בדירה", אך המקום למילוי המידע הזה ריק ואין אינדיקציה לכך שנערך בירור. כנ"ל בדוח לשנת 2011. בדוח לשנת 2013 מודפסים שמו של העותר ורעייתו כמתגוררים בדירה , אך נרשם על ידי הסוקר כי העותר מתגורר לבדו בדירה. בדוח לשנת 2014 לא ניתן לראות שנערך בירור ובשנת 2013 כבר נרשם שהעותר ורעייתו מתגוררים בדירה).

12. בדיון שנערך ביום 6.10.19 אמר העותר שהוא תרם כליה לאחיו והתגורר עם המנוח כל השנים. המנוח היה אלכוהוליסט וחולה בשחמת הכבד, אשר הוכר ברווחה כנכה של 100%, ומשכך לא יכול היה לחיות לבד. יתרה מכך, הרופאה שלו, ד"ר מרקוביץ מקרית חיים, יודעת שכל הזמן הגיע עם המנוח לבדיקות.

טענות המשיב

13. המשיב טען כי החוק וכן נוהל 8/190 שכותרתו "הסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים" (להלן: "נוהל דייר ממשיך") ביחד עם סעיף 70 לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו - 2010), התשס"ט- 2009 (להלן: "חוק ההתייעלות"), קובעים תנאים להכרה וכי בעניינם של העותר ורעייתו, בתאריך הקובע (1.8.2009), העותר לא התגורר בדירה עם המנוח, משכך ובהתאם להוראות סעיף 70(א) לחוק ההתייעלות, חל בנסיבות העניין סעיף 3 לחוק בנוסחו החדש-לפיו אין העותר עונה על תנאי "דייר ממשיך", בהיעדר זכאות עצמית לדיור ציבורי, וכפי שעולה מתעודת הזכאות שהונפקה לעותר ורעייתו, הם אינם זכאים לפתרון דיור בשיכון הציבורי, אלא רק לסיוע כזוג בשכר דירה.

14. המשיב טען כי העותר גם אינו זכאי לקבל דירה בשיכון הציבורי, מאחר ואינו עומד בקריטריונים הקבועים בנוהל 08/05 שעניינו "הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי" (להלן: "נוהל הקצאת דירות"). קריטריונים מצטברים אלה מנויים בסעיף 5 לנוהל הקצאת דירות- ובהתקיימותם תינתן לחסרי דירה "זכאות" לדירה בשכירות. למעשה, העותר ואשתו אינם עומדים בשני התנאים של "מיצוי כושר השתכרות" וכן "קבלת הבטחת הכנסה", שהרי לא הוכח כי המשפחה מתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה מטעם המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") למשך 24 חודשים עובר למועד הגשת הבקשה, או שנקבעה לאחד מבני הזוג או לשניהם דרגת אי כושר השתכרות יציבה של 75% ומעלה.

15. המשיב טען כי המסמכים שהעותר צרף לפנייתו החוזרת לוועדה העליונה אינם מספקים - לא צורפו אישורים מתאימים מטעם המל"ל, וגם התצהירים שצורפו אינם מפורטים, וחלקם אינו מתייחס לתקופה שבה התגורר העותר בדירה עם המנוח. יתרה מכך, תצהירים אלה אינם עולים בקנה אחד עם הממצאים של ביקורי המעגל וכן מהצהרתו של המנוח במכתב.

16. המשיב טען כי מספר הזכאים לדיור ציבורי הממתינים בתור, עולה בהרבה על היצע הדירות העומד לרשות המשרד. משכך, חובה על המשרד לנהוג במשאביו המוגבלים ביותר בצורה הוגנת, צודקת וראויה, ולהקצות את הדירות בדווקנות ובקפדנות, בהתאם להוראות החוק והנהלים. העדפת העותר על פני אחרים, עלולה לסכל את זכותו של זכאי אחר, ובכך להפר את עקרון השוויון בחלוקת המשאבים.

17. המשיב טען כי דין העתירה להידחות, מאחר ולא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה, שהתקבלה בהליך ראוי, בסמכות, על סמך מכלול הראיות שהוצגו בפני המשרד, ותוך הפעלת שיקול דעת ענייני ומקצועי. ההחלטה תואמת במלואה להוראות חוק דייר ממשיך וכן לנוהלי המשרד. כמו כן, טען כי ההלכה קובעת כי בבחינת החלטת רשות מינהלית שעניינה דיור ציבורי, בית המשפט איננו משמש כמעין "רשות על", ואין הוא מחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו, אלא בוחן האם ההחלטה המינהלית הינה חוקית וסבירה.

המשיב טען כי ההחלטה נהנית מחזקת התקינות המינהלית, חזקה שלא נסתרה על-ידי העותר, משלא הוכח כי נפל פגם בהחלטה או באופן הפעלת שיקול דעתו.

דיון

18. סעיף 1 לחוק מגדיר "דייר ממשיך" כ –

"בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי".

ודייר "זכאי" כ –

מי שמתגורר בדירה ציבורית תקופה של חמש שנים לפחות, ואין בבעלותו או בבעלות קרובו , דירה או מקרקעין אחרים..."

סעיף 3 לחוק קובע  כי  –

"(א) נפטר זכאי או עבר להתגורר במוסד סיעודי, לא יהיה הדייר הממשיך רשאי להמשיך להתגורר בדירה הציבורית עם קרוביו, והוא יפנה את הדירה הציבורית בתוך תשעה חודשים מהמועד שבו נמסרה לו הודעה מאת משרד הבינוי והשיכון בדבר אי זכאותו לדירה ציבורית לפי הכללים

(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על דייר ממשיך שמוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים ויראו אותו כבא בנעלי הזכאי לכל דבר וענין. ואולם, היתה לדייר ממשיך כאמור זכות לדירה ציבורית בשטח אחר מהדירה הציבורית שבה התגורר הזכאי – יפנה את הדירה הציבורית שבה התגורר , לדירה ציבורית שהוקצתה לו לפי הכללים".

בהוראות המעבר של תיקון מס' 3 לחוק, הנכללות במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2010, אשר תחילתו ביום 15.7.09, נקבע :

"70.      (א) הוראות סעיף 3 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה ימשיכו לחול על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) התגורר עם זכאי בדירה ציבורית אם התגורר כאמור במשך ארבע שנים לפחות, בין אם קודם למועד האמור ובין אם לאחריו, וברציפות, עד למועד שבו נפטר הזכאי או עבר למוסד סיעודי ובלבד שהיה אחד המנויים בהגדרה "דייר ממשיך" במהלך התקופה האמורה.

(ב) הוראות סעיף 3(א) לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, כנוסחו בסעיף 69(2) לחוק זה [הנוסח החדש], יחולו גם על מי שביום י"א באב התשס"ט (1 באוגוסט 2009) היה דייר ממשיך ולא מוקנית לו זכות לדירה ציבורית לפי הכללים, אלא אם כן עד המועד האמור התגורר ברציפות בדירה הציבורית, עם הזכאי או כדייר ממשיך, במשך ארבע שנים לפחות".

19. לאור האמור - לשם הקניית הזכויות – היה על העותר  לגור בדירה עם המנוח בשנת 2009 ולפחות 4 שנים ברציפות לפני פטירתה של המנוח.

20. מביקורי המעגל עולה כי העותר לא התגורר בדירה בשנת 2009 ואף לא התגורר בדירה עם המנוח 4 שנים ברציפות קודם לפטירתה.

21. אמנם ניתן להפריך את האמור בביקורי המעגל, ואולם כפי שנפסק בעע"מ 2232/14 ‏עופר שניידר נ' משרד הבינוי והשיכון (28.1.15):

"....יחד עם זאת ההלכה היא כי ההחלטה התבססה בראש ובראשונה על 4 דו"חות ביקור ("ביקורי מעגל") שנערכו בדירה על ידי עמידר לאורך השנים הרלבנטיות (2011-2008), מהם עלה שהמערער לא התגורר בדירת סבתו המנוחה. המדובר בביקורות שנערכו בזמן אמת, ללא התראה מוקדמת, ועל כן יש להם משקל ראייתי רב. יצוין כי באחד מהדו"חות (28.1.2010) נרשמה הערה מפי הסבתא לפיה המערער "לן אצלה לפעמים" (מוצג 2ג למוצגי המשיב). בבית משפט קמא הוצגו גם שני תצהירים בחתימת הסבתא - מיום 7.2.2010 ומיום 6.1.2011 - לפיהם היא מתגוררת בדירה בגפה ומלבדה לא מתגוררים דיירים נוספים בדירה.

אין בידי לקבל את טענת המערער כי יש לייחס משקל נמוך לדו"חות המעגל ולתצהירי הסבתא. אלה הן ראיות ישירות מזמן אמת באשר למצב העובדתי מושא המחלוקת, ואין לקבל בדיעבד טענות על שיקולים כאלה ואחרים מצד הסבתא להסתרת מידע מעורכי הביקורת, ובמיוחד כאשר זו אינה כבר בין החיים. אציין כי טענה זהה לזו של המערער דנן נדחתה מכל וכל זה לא מכבר על ידי בית משפט זה": עע"מ 2851/13 סויסה נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (23.6.2014).

ואולם, העותר לא הביא ראיות שיש בהן כדי לסתור את האמור בביקורי המעגל והתצהירים שצורפו לעתירה אינם יכולים להוות משקל נגד מסמכים שנערכו בזמן אמת .

22. ככל שהעותר התגורר בדירה , כטענתו, מן הסתם היו בידיו מסמכים שנערכו בזמן אמת – מסמכים מבתי הספר של ילדי העותר, מסמכים רשמיים שנשלחו לעותר ובהם מצויינת כתובתו ואפילו מסמכי הרווחה או קופת חולים – כאשר מנגד המשיב הציג הן את דוחות המעגל, הן את מכתב המנוח עצמו והן את מכתב התלונה של השכנה – כולם מזמן אמת, שמשקלם עולה על משקל תצהירי העותר. 

מכאן שהעותר לא הוכיח כי התגורר עם המנוח במועדים הרלבנטיים.

23. העותר גם לא הוכיח כי הוא ורעייתו זכאים לדיור ציבורי, נוכח מצבם הכלכלי. 

24. כפי שציין המשיב, ההלכה היא כי:

"נקודת המוצא לדיון היא כי בית משפט לא משמש כ"רשות-על" ולא מחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקול דעתו, אלא בוחן את חוקיות פעולתה של הרשות ואת סבירות החלטותיה (ראו: בג"ץ 3930/94 ג'זמאוי נ' שר הבריאות, פ"ד מח(4) 778 (1994);

עע"מ 8025/06 פלוני נ' עמיגור ניהול נכסים בע"מ, [פורסם בנבו], פסקאות 15-14 (17.1.08); ברק-ארז, כרך ב, עמ' 621-619 ;וההפניות שם).

לאחר בחינת הדברים, אני סבורה שהחלטתה של ועדת האכלוס לפיה לא הונחה תשתית עובדתית משכנעת למגורים רציפים של יצחק עם האם המנוחה בשנותיה האחרונות הייתה החלטה סבירה, שאינה מצדיקה התערבות שיפוטית".......

"דיור ציבורי הוא משאב מוגבל, מוגבל מאד. הביקוש לו עולה – במידה רבה – על ההיצע. אין זה סוד כי רבים הם הזכאים הממתינים ב"תור" לדירות ציבוריות. משכבר הזדמן לי לציין, כי "הדיור הציבורי הוא משאב ציבורי, לא 'כל דכפין ייתי וייכול', אלא אך זכאים. בדו"ח מבקר המדינה מודגש המחסור החמור בדירות. כך, החל בשנים 2007-2002 ירד בהתמדה מספר הדירות הציבוריות שהוקצו לאכלוס הזכאים, וישנן אלפי משפחות - גם בלא שהדבר כולל עולים - הממתינות (מהן במשך שנים) לקבלת דיור ציבורי (עמ' 253) ... אין עסקינן ב'משחק סכום אפס', אלא במה שאמור להיות מחולק בצדק, על פי אמות מידה וסדרי עדיפויות לזכאים" (עע"מ 1663/09 עזבון המנוחה ביטון שמחה ז"ל נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון [פורסם בנבו] (2010), בפסקה י"ט; ראו גם רע"א 3798/07 זריהן נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ [פורסם בנבו] (2008), בפסקה ו(3)). מכאן מתבקשת, שלא לומר מתחייבת, המסקנה כי על העוסקים בדבר לבחון בקשות לזכאות בהקפדה רבה. בדין ציינה המדינה בסיכומיה (סעיף 72), כי "אין מנוס מאשר לעמוד על תנאי הזכאות בדווקנות, שהרי כאמור מתן יתרון לאחד, עלול לסכל את זכותו של האחר, ובכך להפר את עקרון השוויון בחלוקת משאבים"( עע"מ 823/12 ‏ ‏ תמר קליסה נ' יצחק שמעון (8.8.13)).

25. גם טענת העותר לפיה לא ניתנה לו זכות טיעון – דינה להידחות. כפי שנקבע בבעע"מ 8782/14 מוטי מנחם נ' משרד הבינוי והשיכון:

"מעבר לכך, לא מצאתי ממש בטענה לפיה לא ניתנה למערער זכות טיעון, או כי החלטות הוועדה העליונה לא היו מנומקות כדבעי. יפים לעניין זה הדברים שנקבעו ב-בג"צ 6437/04 תבורי נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד נח(6) 369, 378-377 (2004), שם נאמר כך:

"זכות השימוע והטיעון העומדת למי שזכויותיו עלולות להיפגע כתוצאה ממעשה מינהלי, משמעותה מתן הזדמנות הוגנת להשמעת טיעונים. אין משמעותה בהכרת מתן זכות טיעון בעל פה, וכבר נפסק כי דרכי השמיעה בהקשר זה רבות, מגוונות ומשתנות על פי הנסיבות. אחת הדרכים המקובלות להגשמת זכות הטיעון היא הדרך של העלאת טיעונים בכתב בפני הגורם המינהלי הרלבנטי".

26. נוכח כל האמור, אני קובעת כי החלטת הוועדה העליונה הינה סבירה ואין מקום להתערב בה.

27. העתירה נדחית.

28. נוכח מצבו של העותר, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג שבט תש"פ, 18 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.