בפניי בקשת התובעים לפיצול סעדים.

1. בתביעה שהגישו התובעים, הם עתרו למתן צו הריסה לבניין מגורים שלטענתם הנתבע בנה כשהוא פולש לחלקות שבבעלותם, סילוק ידו של הנתבע ומתן צו מניעה קבוע נגד הנתבע מלבנות או לפגוע בזכויותיהם של התובעים לשימוש סביר בקרקע שבבעלותם.
2. בבקשה הקצרה שהוגשה כעת לפיצול סעדים נטען כי, הואיל והבנייה של הנתבע הסתיימה , כל עוד לא תאושר ההריסה הרי שנמנעת מהתובעים האפשרות לקבל סעד כספי ו/או לתבוע פירוק שיתוף.
3. נטען כי לתובעים יש טעמים מוצדקים ולגטימיים לפיצול סעדים .

תגובת הנתבע לבקשה

1.  הנתבע ביקש לדחות את הבקשה לפיצול סעדים, שהוגשה בחלוף למעלה משנתיים מאז הגשת התביעה, תיק שהוגשו בו תצהירי העדות הראשית וקבוע להוכחות.
2. נטען כי על הבקשה חלות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט 2018. ברם דומה כי חלות הוראות פרק ח' לתקנות המחייבות הגשת בקשות בכתב ברשימת בקשות, 20 ימים עובר למועד קדם המשפט.
3. לפי הנתבע הבקשה הוגשה בחריגה מהמועדים, ועוד בשיהוי ניכר אף ללא צירוף תצהיר מטעמם של התובעים. כן ללא נימוקים ולאור זאת יש להורות על דחיית הבקשה.
4. עוד לשיטת הנתבע, חזקה על צד המגיש תביעה לכלול את מלוא הסעדים שצומחים לו מאותה עילה, דבר שהתובעים לא עשו, אף לא ביקשו לתקן את כתב טענותיהם ו/או להוסיף ו/או לפצל את סעדיהם. זאת מהטעם שהם כבר צירפו לתביעתם את מלוא הסעדים הצומחים להם מעילת התביעה, לכן יש לדחות את בקשתם הנוכחית לפיצול סעדים.
5. התובעים, כך הנתבע, הגישו את תביעתם כאשר לדידם , הנתבע פלש לחלקתם, היינו עת הגישו את תביעתם , התגבשו כבר מלוא הסעדים שיכלו התובעים לרכז ולתבוע , אולם הם בחרו לא לעשות כן, וכיום פועלים בחוסר תום לב ובכוונה להטריד שוב את הנתבע בהתדיינויות נוספות.
6. הנתבע טוען כי הוגשה מטעם התובעים בקשה סתמית שלא מבוססת על טעם מוצדק לפיצול סעדים, כאשר מטרתה היחידה של הבקשה, כך הנתבע, שיפור עמדות מאחר שנודע לתובעים כי, התקבל היתר לבניית ביתו של הנתבע.
7. לאור כל האמור נתבקשה דחיית הבקשה. לטענת הנתבע היה על התובעים לכלול בתביעתם את כל הסעדים המבוקשים על ידם והנובעים מאותה עילה, זאת על מנת למנוע כפל התדיינות והטרדתם פעם נוספת, ואילו רשות לפיצול סעדים היא חריג לכלל זה.

תשובת התובעים

1. התובעים בתשובתם טענו כי התובענה בה עסקינן, הוגשה טרם כניסתן של התקנות החדשות לתוקף, ועל כן חלות עליה תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.
2. התובעים מוסיפים, כי הבקשה מוגשת מטעמי זהירות בלבד, שכן אין המדובר באותה עילת תביעה, ותומכים טענתם בפסיקת בית המשפט העליון (6637/05 דאוד הלאל נ' סעיד אבראהים ואח') .
3. התובעים מוסיפים כי האינטרס לעשות צדק גובר על פרוצדורה, ובענייננו טרם התגבש הסעד הכספי, כל עוד בית המשפט טרם נדרש לדון בפלישה שנטענה. כן כי אין הצדקה לחיוב הצדדים בטרם עת להוצאות שמאות והוצאות נוספות באותו נושא שלא נדון כאן, כאשר, אם תתקבל תביעתם, ייתכן וייחסך הצורך בהוצאת אותן הוצאות.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, סבורני שיש לקבל את הבקשה.
2. תובענה זו הוגשה בשנת 2019 טרם כניסתן לתוקף של התקנות החדשות, ועל כן חלות עליה תקנות 44 -45 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984.
3. תקנה 44 קובעת את הכלל, שתובענה תכיל את מלוא הסעד לו זכאי התובע ואילו החריג מצוי בתקנה 45, בדבר מניעות הגשת תביעה נוספת בגין סעד הנובע מעילת התביעה שלא נתבע, למעט במקרה שבית המשפט התיר לתובע שלא לתבוע את אותו סעד.
4. הפסיקה הרווחת פירשה את החריג פרשנות מצמצמת, ע"א 512/08 שופרסל בע"מ נגד מוחמד עבד אל קאדר ושות' בע"מ (16/05/11) בפיסקה 12 לפסק הדין:

"הכלל לפיו אין לאפשר פיצול סעדים מבוסס, בין היתר, על השאיפה שלא להטריד את הנתבע מספר פעמים באותו עניין, כמו גם הרצון להימנע מלהעמיס על המערכת שלא לצורך. פיצול הדיון באותו עניין גורם בדרך כלל לבזבוז משאבים וזמן, הן של הצדדים הן של המערכת השיפוטית, ועל-כן אין לעודדו ... היתר לפיצול סעדים מצריך, לפיכך, הצדקה מיוחדת, כגון אינטרס לגיטימי של המבקש בפיצול הדיון" (וראה גם ע"א 466/89 צברי נגד מסוארי פד"י מ"ה (1), 17 (1990), ' י' זוסמן סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, סעיפים 131–132, 134; ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166, 183–184; ראה גם פרופ' יששכר רוזן צבי בספרו ההליך האזרחי, מהדורת התשע"ה – 2015, מציין בעניין זה, בין היתר, "... הסמכות להעניק היתר לפיצול סעדים ניתנה לבית המשפט על מנת לאזן בין הצורך לקיים את התכליות העומדות בבסיס השתק העילה, קרי למנוע ריבוי משפטים והטרדת הנתבע פעמים מספר בשל עניין אחד, לבין הרצון שלא לפגוע בתובעים במקרים קונקרטיים ולאפשר להם לממש את מלוא זכויותיהם, כאשר הם מנועים מכוח הדין או מכוח הסכם מלתבוע את כל הסעדים המגיעים להם במאוחד או כאשר יש תועלת חברתית במתן ההיתר לפיצול סעדים (שם 528–529).

1.  הגדרת עילת התביעה , למבחן זהות העילה, קיבלה פרשנות מרחיבה בפסיקה. ראה בע"א 527/08 שטורך-רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 51: "... כפי שהגדירה השופט זוסמן (כתוארו אז) בע"א 167/63 בעמ' 2625: 'אם יכול היה וחייב היה התובע לרכז את כל טענותיו הנוגעות למעשה בתובענה אחת..." (שם 55). (ראה גם בע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166).
2. פרופ' נ' זלצמן בספרה מעשה בית דין בהליך אזרחי (הוצאת רמות, 1991) מציינת בין היתר, כי כלל השתק העילה מונע בעד תובע שזכה בפסק דין או שתביעתו נדחתה מלשוב ולתבוע את הנתבע בשל אותה עילה, ואם בעת הגשת התביעה יכול היה התובע לתבוע את כל נזקו עד להגשת התובענה ונמנע מלעשות כן אין צידוק להתיר לו את הפיצול ויש לראותו כמי שמיצה את עילתו כאשר הגיש את תובענתו לראשונה (שם, עמודים 76–78).
3. היינו כעולה מהאמור, ככל שהתובעים לא מיצו את זכותם לתבוע מלוא הסעד, הרי שהם נראים כמי שוויתרו על היתרה, ומנועים מתביעת החלק הנותר בשלב מאוחר יותר (רע"א 7437/13 פלונית נ' שמריהו, פס' ח', וכן ע"א 532/86 המועצה לייצור ולשיווק של פרחי נוי נ' פרחי שומרון סלע בע"מ מג(1) 252, 256-258).

1. בענייננו תחילה אתייחס, לטענה בדבר מועד הגשת הבקשה לפיצול סעדים, לאחר הגשת התצהירים, לקראת דיון ההוכחות. חשוב להדגיש כי מועד הגשת הבקשה לפיצול סעדים חסר נפקות, באשר ניתן להגיש בקשה זו כל עוד התובענה תלויה ועומדת בבית המשפט,  העובדה שבקשה לפיצול סעדים מוגשת בשלבים מתקדמים של ההליך אין בה, לכשעצמה, כדי להביא לדחייתה (ראה א' גורן, סןגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 12, 2015 עמ' 309).
2. עסקינן בתביעה בשלב לאחר תצהירי העדות הראשית, בה צירפו התובעים חוות דעת מודד, אשר פירט את הפלישה והסגת הגבול והבנייה שבוצעה על ידי הנתבע, לכאורה בניגוד להיתר.
3. כאמור, אף לפי טענת הנתבע, הנזקים שנגרמו לתובעים לכאורה, התגבשו עד ערב הגשת התביעה, במיוחד לאחר שהבנייה של הנתבע הייתה קיימת בשטח, אף לא ניתן סעד של הריסה או כד', היינו ניתן לטעון -בזהירות כי חלק מהנזקים, אם לא כולם, כבר התגבשו עד למועד הגשת התביעה, לכן לכאורה היה ניתן לכלול את הנזקים בסעדים שנתבעו.
4. יחד עם זאת, אמנם התובעים לא פירטו בבקשתם מה מהות הסעד הכספי שבכוונתם לתבוע, אולם כל סעד שיידרש , נזקים ו/או דמי שימוש, יידרש רק במקרה בו התביעה בה עסקינן תתקבל, ולבטח לא יידרש ככל שהתביעה תידחה.
5. נוסף לכך, כל עוד הבנייה קיימת, הרי שלמקרה והתביעה תתקבל, יתווספו נזקיהם של התובעים, ככל שיטענו לנזק או לזכאות לקבלת דמי שימוש במקרקעין שנתפסו ע''י הנתבע בעקבות הפלישה, ועל כן , ניתן לומר שנזק זה מתגבש, עם סילוק הפלישה.
6. היינו היתר לפיצול סעדים שמקרה דנן, יחסוך מהנתבעים התדיינות שעלולה להיות מיותרת.
7. לעניין זה, ראה בר"ע 384/88 מרגלית ואח' נ. זלמן כהן ואח', פ"ד מז(2) 617, עמ' 619-620 (1993):

"לעיתים תלוי אחד הסעדים בו מעוניין התובע בהבאת ראיות רבות נוספות, כשקיימת אפשרות שקיומה של עילת תביעה לא יוכח. בנסיבות כאלה, ראוי לעיתים לאפשר פיצול הסעדים על מנת שלא להאריך ולסרבל את הדיון בהבאת ראיות, אשר לאחר מכן יתברר שהן היו מיותרות. כך גם בענייננו. המבקשים ביקשו להימנע מהבאת ראיות באשר לגביהם של דמי השימוש הראויים, לרבות הגשת חוות דעת של מומחים וחקירתם, קודם שיחליט בית המשפט אם המשיבים, או מי מהם, היו, מעיקרו של דבר, מסיגי גבול במושכר". (ראה גם לעניין זה רע"א 1156/02 עבד אל סלאם חיר ואח' נ' אלון לידאי, פ"ד נז(3) 949).

1. באשר לתביעה ככל שהיא מתייחסת לפירוק שיתוף, אין עסקינן באותה עילה, ואין התובעים מנועים מלהגיש בעתיד תביעה לפירוק שיתוף, ללא קשר לדחיית התביעה כאן או קבלתה.
2. לכן במקרה האמור, מטעמי יעילות הדיון, ואי הטרדת צדדים באופן חוזר ומיותר באותו עניין, מוצדק להתיר את פיצול הסעדים.
3. אי לכך אני נעתרת לבקשה. בנסיבות אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א אלול תשפ"א, 19 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.