התובעים עותרים למחיקת תביעתם שהגישו בלשון הרע נגד הנתבעים כאן ושלושה נוספים, שעמם כבר הגיעו להסכמות. הנתבעים עותרים בתשובה לדחיית התביעה ואגב כך גם לחיוב התובעים בהוצאותיהם. לאחר החלטת ביניים מיום 28.8.19, ראו הנתבעים להוסיף ללא היתר תצהיר מטעמם המתייחס לשאלת ההוצאות. לאחר העיון, ולאחר שהתובעים השלימו התייחסותם, ניתן להשלים.

המסגרת הדיונית ברורה: לתובע אין זכות מוקנית להביא להפסקת בירורה של תביעתו, ודאי ללא תנאי, אלא לעתור, לפי הוראת תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המתירה לתובע (או תובע שכנגד) לעתור "לחזור בו מתביעה כולה או מקצתה" (עיינו: רע"א 3771/12 ה"פול" נ' קבודי (8.7.12)). בקשה לחוד והיעתרות לחוד: "בית המשפט או רשם רשאי, בתנאים שייראו לו, להרשות למבקש לעשות כמבוקשו, ואם הרשה יפסוק גם בהוצאות המשפט". הוצאות – כיוון שככל הליך, המסתיים בזכיית בעל דין, הוא זכאי להוצאותיו, אפילו אין הזכייה תולדה של בירור לגוף הדברים. והתנאים הנוספים, שמא יבקש תובע לנצל את היות המחיקה כזו שאינה מקימה מעשה בית דין לשם התחמקות מעמדה דיונית לא נוחה שאליה נקלע בהליך, רק על מנת לשוב ולהגיש הליך דומה לאחר המחיקה, שאינה מקימה כאמור מעשה בית דין (עיינו: עניין קבודי; רע"א 6189/15 פלוני נ' משרד החקלאות (1.2.16)).

בענייננו: התובעים נאותים לדחיית התביעה נגד הנתבעת 1, אך בעניינו של הנתבע 2 עומדים הם על מחיקה, כזו המאפשרת הגשתו של הליך חדש. נוכח השלב המוקדם במיוחד של ההליך והיעדר יתרון דיוני הגלום במחיקה, כך ייעשה. אין גם צורך בתנאים נוספים למחיקה בעניינו, בעיתוי והנסיבות הנוכחיים. כל שנותרה היא אפוא שאלת ההוצאות. שוב, הנתבעים הם בבחינת מי שזכה בדינם, ולכן זכותם (כפוף לסייגים ושיקולים שבדין) להוצאותיהם הריאליות. ברם כאן לא הדגימו את קיומן, גם לאחר הגשת התצהיר. כתב הגנה לא הגישו. הם טרחו ועמלו בסיוע בא כוחם על השגת תשובה לבקשה לסעד זמני שהגישו התובעים, אך הטיפול בבקשה זו הסתיים כבר בהחלטתי מיום 18.7.2019, תוך פסיקת הוצאות בהליך הביניים, 11,700 ₪ סכומן. הנתבעים עומדים על כך ששילמו כספים נוספים ובפרט בגיאורגיה, שם בוצעו הפרוצדורות הרפואיות מושא תביעת לשון הרע כאן, ומושא תביעת המראה (במידה רבה) של תביעתם הכספית של הנתבעים כאן נגד התובעים כאן בקשר עם אותן פרוצדורות עצמן (34905-06-19; להלן: "ההליך המקביל"). אולם התקשיתי לזהות קיומן של הוצאות ממשיות – זולת אלה הקשורות בבקשה לסעד זמני, שאליהן כבר נדרשתי בהחלטתי הקודמת – אשר הנתבעים הוציאו, ואשר הן בבירור כאלה שמנותקות מן התביעה שהם הגישו בהליך המקביל, אשר קדם קמעה בזמן להליך כאן, ושירדו עתה לטמיון.

תוצאת האמור היא אפוא זו: התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית. התביעה נגד הנתבע 2 נמחקת. אין צו להוצאות מעבר לאלו שנפסקו כבר בהליך הביניים, כאמור בהחלטתי מיום 18.7.2019.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ט, 09 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.