בהתאם להסכמה הדיונית שניתן לה תוקף של החלטה, ניתן פסק הדין לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט.

לאחר עיון בכתבי הטענות, בתצהירים וסיכומי הצדדים, עולה כי יש לקבל את התביעה במלואה.

התביעה מבוססת על חשבוניות, תעודות משלוח, הזמנות וכרטסת הנהלת חשבונות המתפרסת על תקופת הקשר העסקי בין הצדדים משנת 2013 ועד לתשלום האחרון מצד הנתבע ביום 23.1.19. במהלך התקופה רכש הנתבע מוצרים לחנותו בסכום כולל של 510,473 ₪ ולפי המסמכים החשבונאיים נותר חוב בסך של 65,894 ₪, הוא סכום התביעה.

מבחינת מכלול ראיות התובעת, די בראיות שהוגשו כדי להוכיח את סכום התביעה.

מנגד, למעט תצהיר הנתבע המכחיש תעודות משלוח לא חתומות, וטוען כי לא קיבל זיכויים להם היה זכאי וחויב בסכומים מעבר להסכמות, אין בידי הנתבע כל ראיות להוכחת טענותיו. על כן לא ניתן להסתפק בעדות יחידה של בעל דין לעניין זה.

הנתבע קיבל חשבוניות ולא סתר את הטענה כי הגיש אותן לרשויות המס, ועל כן מעבר למכלול ראיות התובעת לא סתר את ההנחה כי שימוש בחשבוניות לצרכי הזדכות לצרכי מס מהווה הודאה כי קיבל את הסחורה המגולמת בחשבוניות. אין די בטענה סתמית כי יש תעודות משלוח לא חתומות שכן אין זה נדיר כי ביחסי מסחר לא מקפידים על חתימה על תעודות משלוח.

יתרה מכך, טענות הנתבע כי התובעת חייבה אותו בחיובי יתר, גם בגין משלוח לסחורה לאחרים, מהווה טענות מרמה הדורשות כמות ראיות משמעותית להוכחתן.

על כן, התביעה מתקבלת במלואה.

הנתבע ישלם לתובעת 65,923 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.

בנוסף יישא הנתבע בהוצאות התובעת ובשכר טרחת עו"ד בסך של 7,600 ₪.

האגרה תושב לידי ב"כ התובעת בהתאם לתקנות.

ניתן היום, ז' כסלו תשפ"ב, 11 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.