1. זוהי תביעה שהגיש התובע כנגד החלטת פקיד תביעות אצל הנתבע מיום 24.3.19, בה נדחתה תביעתו להכיר בפגיעות בצווארו ובגבו התחתון כפגיעה בעבודה על פי הוראות פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995, בזה הנימוק - "הרינו מאשרים קבלת הודעתך מתאריך 31.1.19, לפיה ארעה לך פגיעה בעבודה ביום 2.12.2018. תביעתך אושרה וכן האבחנות חבלה באמה שמאל, שוק ימין – שפשוף ברך וכתף ימין. יחד עם זאת עפ"י התייעצות רפואית אין אנו מכירים באבחנה של צואר וגב תחתון כקשורים בתאונה" (הדגשות במקור).

2. בדיון שהתקיים בתיק ביום 29.10.19 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ימונה מומחה בתחום האורתופדי לפי העובדות המוסכמות הבאות:

א. התובע יליד 1989.

ב. התובע עבד בחברת רשף ביטחון בתפקיד סייר אופנוע.

ג. ביום 2.12.18 במסגרת עבודתו, עבר התובע תאונת דרכים כנהג אופנוע עת נפל מהאופנוע תוך כדי פניה ימינה, כאשר בסיבוב החליק האופנוע.

ד. התובע נפל על צידו הימני. התובע פינה עצמו עצמאית לבית החולים סורוקה.

ה. התובע הגיש תביעה לתאונת עבודה אשר אושרה והוכרו הפגימות, חבלה באמה שמאל, שוק ימין – שפשוף, חבלת ברך וכתף ימין.

ו. הפגימות שנדחו ולהן טוען התובע הן: צוואר וגב תחתון.

ז. מצבו הרפואי של התובע כעולה מהחומר הרפואי בתיק.

3. בהחלטה מיום 21.1.20 מונה ד"ר איל ריבלין, אורתופד (להלן – המומחה), לשמש כמומחה יועץ רפואי בתיק, ולתת חוות דעתו על בסיס השאלות הבאות –

א. מהם ליקוייו של התובע בצווארו ובגב התחתון, כעולה מהחומר הרפואי שלפניך?

ב. האם קיים קשר סיבתי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקויים מהם סובל התובע בצווארו ובגב התחתון לבין האירוע בעבודה מיום 2.12.18, כמתואר בעובדות המקרה?

4. בחוות דעתו מיום 7.2.20 קבע המומחה כך –

"תשובה לשאלה א':

על סמך הבדיקות שבוצעו עד כה, אין וודאות לסיבת הכאב המתמשך בעמוד השדרה הצווארי והמותני של התובע.

תלונה ראשונה לכאב צוואר וגב נרשמה שבועיים לאחר התאונה הנידונה, בתאריך 16.12.18. אי לכך ניתן להסיק כי לא היה נזק מיבני/אנטומי ישיר ומיידי לעמוד השידרה כתוצאה מהתאונה הנידונה.

במקרים בהם נגרם נזק אנטומי יופיעו תלונות מיידיות לכאב, ראה תלונות התובע לפציעה בגפיים.

בדיקת CT של עמוד השידרה הצווארי והמותני שבוצעה בתאריך 17.6.19, כחצי שנה לאחר התאונה הנידונה, הדגימה מספר בילטי דיסק שאינם גורמים ללחץ משמעותי על מערכת העצבים בעמוד השידרה, ואינם מסבירים את המהלך הקליני של כאב צוואר וגב מתמשך.

בדיקת ה EMG מתאריך 1.12.19, כשנה לאחר התאונה, נרשמה אבחנת Fibromyalgia – תופעת כאב מוכרת לרפואה, אך לא מוסברת.

הראומטולוג לא פרט מימצא כלשהו-קליני, מעבדתי או הדמייתי.

התובע התלונן על כאב גב ממושך טרם התאונה הנידונה:

29.8.04 – כ 14 שנה טרם התאונה הנידונה – "כאבי גב, לכל אורכו, מעל חצי שנה".

מספר פעמים מופיעות בתיעוד הרפואי תלונות לכאב מיפרק מסיבה לא ברורה – ברך, כתף, מיפרק לסת.

לאחר התאונה – כאב גב לא ממוקם ומתמשך.

לדעתי לא נשללה אפשרות של מחלה דלקתית כסיבה לכאבי הגב והמיפרקים של התובע.

המלצתי:

להשלים את הבירור האבחנתי על ידי בדיקת MRI של המיפרקים הסקרו-איליאקליים (בין עמוד השידרה המותני/סקראלי, לבין האגן). אשר תאשש או תשלול קיומה של מחלה דלקתית.

לאחר הבירור, למנות מומחה מתחום הראומטולוגיה, אשר יבחן אפשרות של קשר לתאונה הנידונה – החמרה של מחלת מיפרקים דלקתית, או של תופעת כאב לא מוסברת כמו פיברומיאלגיה".

5. בהחלטה מיום 2.6.20 הופנו למומחה שאלות הבהרה כדלקמן -

א. האם בשים לב לגילו הצעיר של התובע ולכך שהתלונן כבר בימים 4.12 על כאב בכתף ימין וביום 6.12 על כאבים בכל הגוף, ואחרי שבועיים על כאבי צוואר וגב, ובשים לב לכך שמדובר בתאונת נפילה, אין מדובר בפרק זמן סביר לתלונות, עת לעיתים כאבים אלו מתחילים גם חודשים לאחר תאונה?

ב. האם היית מייחס חלק מימי המחלה של התובע לאחר התאונה לכאבי צוואר וגב?

ג. מה ההסתברות בגילו של התובע לפתולוגיה שאובחנה בצווארו ובגבו התחתון יחדיו לאחר התאונה? ומה ההסתברות שרצף כאבי הגב והצוואר שהחלו יחדיו לאחר התאונה יתרחשו בסמיכות עם גילוי הפתולוגיה לאחר תאונה?

6. בחוות דעתו המשלימה מיום 11.6.20 השיב המומחה לשאלות ההבהרה כך –

"תשובה לשאלה א':

קביעתך כי כאבים יכולים להופיע חודשים לאחר חבלה – אינה מקובלת, לא בספרות הרפואית ולא מניסיוני.

כאב המופיע חודשים לאחר חבלה – סבירות נמוכה כי הכאב קשור לחבלה.

השאלה מתעלמת מהיסטוריה של כאב גב קודם לתאונה הנידונה.

תשובה לשאלה ב':

ראה המלצת חוות הדעת.

את השאלה יש להפנות למומחה מתחום הראומטולוגיה, לאחר השלמת בירור רפואי.

כפי שנכתב בחוות הדעת המקורית – לא מצאתי ליקוי אורטופדי.

תשובה לשאלה ג':

שיעור בילטי דיסק אסימפטומטיים בשנות ה 20 לחיים הוא כ-40-50 אחוז – ראה מאמרים מצורפים.

כך שהסבירות לגילוי בילטי דיסק באנשים צעירים, גם באלו שאינם מתלוננים – סבירות גבוהה.

בילטי דיסק כפי שאובחנו לתובע, שאינם גורמים ללחץ על מערכת העצבים, בד"כ אינם גורמים לכאב, ובוודאי לא לכאב מתמשך.

ראה המלצתי להמשך בירור ע"י מומחה מתחום הראומטולוגיה".

7. ביום 27.7.20 הגיש התובע בקשה למינוי מומחה נוסף בנימוק כי המומחה לא השיב לשאלות הבהרה והחיל אסכולה מחמירה. כמו כן נטען בבקשה כי המומחה התעלם מכך שהתובע הלין על כאבי גב וצוואר שבועיים לאחר התאונה תוך שטען בחוות דעתו שהכאבים הופיעו רק חודשיים לאחר מכן.

בהחלטתי מיום 21.9.20 נדחו טענת התובע תוך שנקצבו זמנים להגשת בקשות לשאלות הבהרה נוספות. על החלטה זו הגיש התובע בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי בתיק בר"ע 2939-10-20.

בהחלטת בית הדין הארצי מיום 21.9.20, נדחתה בקשת רשות הערעור, בין היתר בנימוק כלהלן – "אשר לתשובה לשאלת ההבהרה הראשונה – המומחה לא השיב כי הכאבים בגב הופיעו לאחר "חודשיים", אלא כי אינו מקבל את התזה שהוצגה לו בשאלת ההבהרה, שלפיה "לעתים כאבים אלו מתחילים גם חודשים לאחר התאונה". בחוות דעתו הראשונה, מיום 7.2.2020, ציין במפורש כי "תלונה ראשונה לכאבי צוואר וגב נרשמה שבועיים לאחר התאונה הנידונה", והוא היה מודע לעובדה זו. זאת ועוד. חוות דעתו של המומחה הרפואי בדבר העדר קשר סיבתי בין התאונה לבין כאבי הגב והצוואר מהם סובל המבקש אינה מבוססת רק על מועד התלונה, אלא גם על הקביעה הרפואית שבלטי הדיסק כפי שאובחנו אצל המבקש "אינם גורמים ללחץ משמעותי על מערכת העצבים שבעמוד השדרה ואינם מסבירים את המהלך הקליני של כאב צוואר וגב מתמשך"" (הדגשות במקור).

8. בהחלטה מיום 24.12.20 הופנו אל המומחה שאלות הבהרה נוספות כלהלן -

א. בתשובתך לשאלה מס' 1 בהחלטה מיום 2.6.2020 לא התקבלה תשובה עניינית לשאלה האם אין מקום להכיר בפגיעה בגב ובצוואר לאור התלונות בימים 4.12, 6.12 ושבועיים לאחר התאונה, עת בתשובתך התייחסת לתקופה של חודשיים, ועת לפנינו תלונות בפער של ימים מהתאונה?

ב. האם ניתן לשלול את כאבי הגב הקודמים של התובע לפני התאונה כנובעים ממקור שרירי בלבד, בשים לב למקצועו כסייר על אופנוע? והאם אין הדבר משנה את דעתך לגבי ייחוס כאבי הגב והצוואר (עת לגבי הצוואר אין עבר קודם כלל) לתאונה בהתחשב בנפילה?

9. בחוות דעתו המשלימה של המומחה מיום 4.1.21 נקבע כך -

"תשובה לשאלה א':

תלונה ראשונה לכאב צוואר וגב נרשמה שבועיים לאחר התאונה הנידונה – בתאריך 16.12.18 – ראה בחוות הדעת המקורית.

בתאריכים קודמים וקרובים יותר לתאונה הנידונה, ומוזכרים בשאלתך, לא מוזכרת תלונה לכאב גב או צוואר.

4.12.18 – "... כאב ברגל, כתף ימין..."

6.12.18 – "... כאב ברך ימין..."

העובדה שהיו ביקורי רופא ביום התאונה, 2 ימים לאחר התאונה ו-4 ימים לאחר התאונה ובהם לא נזכר כאב גב או צוואר, מחזקת את דעתי כי בתאונה הנידונה לא היה נזק לעמוד השידרה.

הסבירות כי ישנו קשר בין התאונה הנידונה, לבין הליקוי בעמוד השידרה הצווארי – אינה עולה על 50%.

תשובה לשאלה ב':

כאב ממקור שרירי בלבד, עקב מאמץ או עומס, צריך לחלוף תוך שעות עד ימים ספורים.

התובע התלונן על כאב גב במשך כחצי שנה.

14.11.18 (שבועיים לפני התאונה הנידונה) – "כאבי גב לכל אורך, מעל חצי שנה...".

חוות הדעת ללא שינוי."

10. ביום 1.3.21 נשמעו סיכומי הצדדים. ב"כ התובע סיכם בעל פה ובאת כוח הנתבע הגישה את סיכומי הנתבע בכתב. כמו כן, עובר לדיון בו נשמעו סיכומי הצדדים, התובע הגיש בקשה נוספת למינוי מומחה נוסף. להלן תמצית הטענות -

11. התובע טען, כי בחוות דעתו המשלימה מיום 4.1.21 תשובות המומחה היו בלתי ברורות ובלתי סבירות.

אשר לשאלה הראשונה נטען כי המומחה התעלם מטווח הזמן של חודשיים אליו התייחס בחוות דעתו הקודמות, וכן הוא התעלם מהמסמכים הרפואיים שנרשמו יומיים וארבעה ימים לאחר התאונה, בהם תועדו כאבים בכל הגוף. התובע סבור כי התיעוד מיום 4.12.18 ומיום 6.12.18 כולל בתוכו, מהותית, גם תלונות צוואר וגב. לטענת התובע הפגיעות בידו שמאלית ובשוק ימין תפסו את מירב תשומת הלב של הצוות הרפואי בביקורו במיון מיום התאונה, ולכן באותו ביקור לא בוצע בירור הדמייתי, דבר שגרם, לטענתו, נזק ראייתי בהוכחת תביעתו. בסיכומי טענותיו הוסיף וציין התובע כי בביקורו אצל רופאת משפחה יומיים לאחר התאונה צוין כי הוא התלונן על כאבים במקומות רבים בגוף ובתיעוד הרפואי שנרשם ארבעה ימים לאחר התאונה תועדו תלונות על כאבים בברך ימין ובכתף ימין.

באשר לשאלת ההבהרה השנייה - נטען כי המומחה לא התייחס לעבודתו של התובע כסייר על אף שהתבקש ליתן התייחסותו לכאב שחווה התובע בשים לב למקצועו. לשיטת התובע המומחה נתן משקל רב לתיעוד רפואי היסטורי על כאבי גב, כאשר אין לתובע עבר קודם; אין תיעוד על הגבלת תנועה ואין בדיקות הדמיה ו/או תיעוד אחר מסוג זה.

12. בסיכומי טענותיו חזר התובע וציין כי 12 ימים בלבד לאחר התאונה מתועדת פגיעת צוואר וגב, וממועד זה והלאה ישנו תיעוד ברור של פגיעת גב וצוואר אשר קיבלו ביטוי ברור גם בבדיקות הדמייה. כמו כן שב התובע וטען ישנה טעות מהותית בחוות הדעת, כאשר המומחה כותב כי התיעוד על כאבי גב וצוואר מופיע חודשיים לאחר התאונה, בעוד שמדובר בשבועיים בלבד.

13. עוד טען התובע, כי המומחה מחיל אסכולה מחמירה וחריגה ביותר, כאשר הופעה של כאבים שבועיים לאחר התאונה נשללת על ידו כלא רלוונטית בעוד שהמוסכמה המקובלת היא שיכול להיות קשר בין הדברים אף בפער זמנים ארוך יותר. לטענת התובע מדובר בידיעה שיפוטית בסיסית. בהקשר זה הפנה התובע לתיק ב"ל 48326-09-17 בו קבע מומחה אחר (ד"ר עידן ציון) כי ניתן לייחס כאבי צוואר לתאונה, גם אם אלה הופיעו בין שישה ל- 12 שבועות לאחר האירוע, ואף כאשר מנגנון הפגיעה אינו מתאים לפגיעה צווארית. נטען כי אף אם מדובר במומחה מחמיר, הרי שבמקרה של התובע, אדם צעיר שנפגע מתאונת אופנוע, וכאשר הכאבים תועדו שבועיים בלבד לאחר התאונה, יש להכיר בפגימות.

14. על בסיס כך התובע טוען כי יש למנות מומחה נוסף או לחילופין לקבל את התביעה בניגוד לעמדת המומחה.

15. הנתבע טוען מנגד, כי אין עילה למינוי מומחה נוסף. חוות הדעת מנומקת וברורה והמומחה השיב לכל השאלות שהוצגו בפניו.

הנתבע ציין כי בהחלטת בית הדין הארצי התובע נענה על טענותיו בדבר התייחסות המומחה לחודשיים ולאחר מכן לשבועיים. כמו כן המומחה השיב לתיעוד הרפואי מימים 4.12.18 ו – 6.12.18 שהוא הופנה אליו בשאלות ההברה. נטען כי אין רלוונטיות לעבודת התובע כסייר, ועל המומחה היה להצמד לעובדות המוסכמות בלבד. כמו כן צוין כי המומחה שלל קשר סיבתי לאחר שלא מצא ליקוי אורתופדי ולא נגרם נזק לעמוד השדרה כתוצאה מהתאונה.

לטענת הנתבע יש לקבל את חוות דעת המומחה, בהסתמך על ההלכה הפסוקה בדבר ייחוס משקל מיוחד לחוות דעת רפואית כאשר אין כל הצדקה לסטות מחוות דעת המוחמה. על סיס כך, לטענת הנתבע יש לשלול קשר סיבתי בין האירוע התאונתי לבין הפגימות בצוואר ובגב ולדחות את התביעה.

דיון והכרעה -

16. לאחר עיון בחוות הדעת ובמכלול החומר שבתיק מסקנתי היא כי אין מנוס מדחיית התביעה.

17. ראשית, התובע לא הצביע על טעמים המצדיקים מינוי מומחה נוסף; המומחה השיב לשאלות שהופנו אליו וחוות דעתו חד משמעית ומנומקת באופן מספק. אשר לשאלת ההבהרה הראשונה – המומחה הבהיר כי הבדיקות מימים 1.12.18 ו – 6.12.18 רק מחזקות מסקנתו כי כאבי הגב והצוואר אינם כתוצאה מהתאונה. בתשובתו לשאלה זו הובהר גם כי המומחה מודע לכך שהתלונה על כאבים בצוואר ובגב תועדו שבועיים לאחר התאונה, וטווח זמנים זה אינו מספק מבחינת המומחה על מנת לקבוע כי הסבירות לקשר סיבתי בין התאונה לכאבים האמורים עולה על 50%. בתשובה לשאלה ב', המומחה השיב לשאלה שנשאל בנוגע לכאבי הגב של התובע אשר תועדו במסמכים רפואים במועדים שקדמו לתאונה, והסביר כי כאב ממקור שרירי חולף אמור לחלוף תוך ימים ספורים כאשר במקרה של התובע תועדו תלונות של התובע, כשבועיים לפני התאונה, על כאבי גב שנמשכים מזה חצי שנה. מקובלת עלינו עמדת הנתבע כי המומחה אינו נדרש להתייחס לעבודתו של התובע, אף אם נשאל על כך, שכן המומחה משיב על פי עובדות המקרה בלבד ובתשובותיו לשאלות שמופנות אליו עליו לבחון את מנגנון הפגיעה אל מול המסמכים הרפואיים.

18. אשר לטענה כי המומחה מחזיק באסכולה מחמירה – כידוע, "על המבוטח הטוען לקיומה של אסכולה הגורסת אחרת מגעת המומחה שמונה – חובת ההוכחה" (בר"ע 105/09 איילון נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 3.5.2009). התובע בענייננו לא הוכיח כי קיימת "מוסכמה מקובלת" בנוגע להופעת כאב בפגיעות צוואר וגב, או כי המומחה מחזיק באסכולה מחמירה. התובע לא הציג קביעות או דעות רפואיות המבססות "מוסכמה מקובלת". ראשית, לצורך ביסוס טענת אסכולה בהתאם להגדרתה בפסיקה, אין להסתפק באמירה אגבית של מומחה אחר בלבד (עב"ל 60498-03-14 שלמה חיים וקנין נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 05.04.2017). שנית, לא ניתן ללמוד על אסכולה שמחזיק מומחה ממקרים אחרים עם נסיבות שונות (ראו והשוו - עב"ל 15870-01-17 אורו לוי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 31.05.2018, עב"ל 6949-10-12 יחזקאל בבאי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 23.2.15). יצוין כי מעיון בחוות דעת ד"ר ציון אליה הפנה התובע (צורפה לבקשה למינוי מומחה נוסף מיום 7.11.19) עולה כי ד"ר ציון שלל קשר סיבתי בין היתר בהתבסס על העובדה שכאבי הצוואר של המבוטח תועדו כחצי שנה לאחר האירוע, והקביעה אותה מצטט התובע, לפיה אילו הכאבים היו מופיעים כ- 6 עד 12 שבועות ממועד האירוע היה ניתן לקשור בקשר סיבתי, הינה תיאורטית בלבד ולבטח שאין ללמוד ממנה על קיומה של אסכולה מיטיבה.

19. אשר לטענה כי המומחה סבר תחילה שהפגיעות שבמחלוקת תועדו רק חודשיים לאחר התאונה – אין מקום לחזור ולהתייחס לטענה זו, שכבר קיבלה התייחסותה הן בהחלטת בית הדין על הבקשה לפסילת מומחה והן בפסק הדין של בית הדין הארצי בבקשת רשות הערעור שהוגשה, כפי שצוטט לעיל. בהקשר זה נשוב ונציין כי שלילת הקשר הסיבתי לא התבססה רק על מועד תיעוד הפגימות הנטענות, אלא גם על ה"מהלך הקליני" של פגימות אלה וכן על ההיסטוריה הרפואית של התובע.

20. נוכח כל האמור, משלא נמצא כל פגם בחוות דעת המומחה, ומשחוות הדעת מנומקות וברורות, לא מצאתי מקום לסטות מהאמור בהן ויש לקבלן ובהתאם לקבוע כי אין קשר סיבתי בין הפגיעות הנטענות בצווארו ובגבו התחתון של התובע לבין האירוע מיום 2.12.18.

21. לפיכך, התביעה נדחית.

התובע ישא בהוצאות הנתבע בסך – 2,000 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט' אייר תשפ"א,(21 אפריל 2021), בהעדר הצדדים.