תביעת פיצויים בגין נזקי רכוש לרכב.

לטענת התובעת, בעת שעמדה ברמזור אדום בנתיב השמאלי, ואופנוע עמד לשמאלה בינה לבין המדרכה, הנתבע, על אופנועו, נדחף במרווח הצר ופגע בפינה השמאלית קדמית של רכבה.

לטענת הנתבע, המרווח בין התובעת לבין האופנוע שלשמאלה היה ברוחב של כ- 2-2.5 מ' ואיפשר לו מעבר, והוא אכן עבר, וזאת מבלי לפגוע כלל ברכבה של התובעת.

אין מחלוקת, כי לאחר שהנתבע עבר את רכבה של התובעת, החלה התובעת לצעוק לעברו כי פגע בה, וכי היא התלוננה בפניו על הפגיעה (כדברי הנתבע: "פתאום אני שומע צעקות, נכנסת בי, תראה מה עשית"). אף אין מחלוקת שרכבה של התובעת ניזוק בפינה השמאלית קדמית, וזאת גם בהתאם לתמונה שצילם הנתבע בעצמו.

לאחר שבחנתי את מכלול החומר שהוגש לבית המשפט, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ואת טענותיהם מצאתי כי דין התביעה להתקבל.

העובדה שלפיה הנתבעת התפרצה בצעקות לעבר הנתבע והאשימה אותו בפגיעה מיד לאחר שעבר את רכבה (התנהגות ספונטנית התומכת בכך שאכן התובעת חשה פגיעה ברכבה), והעובדה כי הנזק שנמצא מתאים לתיאור התאונה על ידי התובעת (פינה שמאלית קדמית) תומכים בגרסת התובעת. כך גם עצם אישור הנתבע לרכיבים מרכזיים בגרסת התובעת (המעבר שלו בינה לבין אופנוע אחר שהיה לשמאלה, וטענותיה כלפיו מיד לאחר שעבר אותה, כי פגעה בו) מחזקים את גרסת התובעת. גם העובדה שדובר ברכב חדש, שהיה כחצי שנה בלבד על הכביש, מהווה חיזוק מסוים לגרסת התובעת (אם כי משקלו של שיקול זה נמוך). כמו כן, גרסת הנתבע שאישר שהנתבעת עמדה בנתיב השמאלי וכי עמד אופנוע אחר לשמאלה, כי המרווח בין כלי הרכב הללו היה כ- 2-2.5 מ' (נתיב שלם) כביכול, אינה סבירה, שכן הנתיב השמאלי היה הנתיב הקיצוני בכביש ולאחריו מדרכה (הנתבע לא טען שהיה נתיב נוסף משמאל לנתיב התובעת ולא הכחיש כי נתיבה היה הנתיב הקיצוני). לבסוף, התרשמתי באופן בלתי אמצעי, באופן חיובי, ממהימנות עדות התובעת, אשר העידה בהתרגשות ומדם ליבה, הן על הפגיעה ברכבה והן על התנהלות הנתבע אשר התכחש לתאונה ועל הטרחה ועגמת הנפש הרבה שנגרמו לה עקב כך לצורך קבלת פיצוי על נזקיה.

לפיכך, על הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה בסך 10,487 ₪ (המורכבים מנזק לרכב בסך 9,415 ₪ וירידת ערך בסך 472 ₪, בהתאם לחוות הדעת השמאית, וכן סך של 600 ₪ בגין שכ"ט השמאי) והוצאות משפט בסך כולל של 300 ₪.

את הסכומים המפורטים לעיל, בסך כולל של 10,787 ₪, ישלם הנתבע לתובעת בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

יצוין כי התובעת תבעה סך של 12,000 ₪ בכתב התביעה, אולם לא פירטה כיצד הגיעה לסכום זה, ולא מצאתי כל הצדקה לו (הצעת מחיר שקיבלה ממוסך, אינה רלבנטית מקום שבו יש חוות דעת שמאית, ופיצוי בגין הצעה זו מהווה ממילא כפל פיצוי).

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' אלול תשע"ט, 01 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.