לפניי בקשת התובע להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ולמינוי מומחה בתחום האורתופדיה מטעם בית-המשפט.

1. התובע נפגע בתאונת-דרכים מיום 24.1.17, אשר הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת-עבודה (להלן: "התאונה"); ביום 7.8.18 הוא עמד בפני וועדה רפואית מדרג ראשון אשר קבעה נכויות זמניות בגין החמרה זמנית וחולפת וכן קבעה, כי לא נותרה לו כל נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. זאת, בהינתן כי התחלואה בגב התחתון המקנה נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 37(7)א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות") נובעת ממצב רפואי קודם כתוצאה מתאונת עבודה משנת 1998 (להלן: "התאונה הקודמת") והתחלואה בצוואר נובעת משינויים תחלואתיים שאינם קשורים לתאונה הנדונה.
2. התובע הגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון וביום 5.12.18 הוא עמד בפני ועדה רפואית לעררים, אשר דחתה את הערר ושללה אף היא קשר סיבתי בין תחלואת הגב התחתון והצוואר לבין התאונה הנדונה.
3. התובע טוען, כי התיק הרפואי המלא בעניינו לא עמד בפני הוועדות הרפואיות ואלו לא היו ערות לתיעוד הרפואי ממנו עולה לטענתו, כי התחלואה בגב התחתון ובצוואר הופיעה רק לאחר התאונה הנדונה; הוועדות לא התייחסו לתוצאות בדיקות הדימות עובר לתאונה הנדונה וכן לא התייחסו לתיעוד לאחר התאונה, בו נרשם בקע דיסק טרי בעמוד השדרה המותני שאינו קשור לתאונה הקודמת. מכאן, עותר התובע להבאת ראיות לסתור את קביעות הוועדות הרפואיות.
4. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים מצאתי לדחות את הבקשה. "האפשרות להתיר הבאת ראיות לסתור לפי סעיף 6ב סיפא לחוק הפיצויים פורשה בצמצום בפסיקה. הנסיבות החריגות המצדיקות היתר שכזה כוללות פגם משפטי חמור בעבודת הוועדה הרפואית; שינוי עובדתי מהותי במצבו של הנפגע או מידע רלוונטי שלא עמד לנגד עיני הוועדה" [רע"א 683/19 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 27.3.19)].
5. בנסיבות העניין אני סבורה, כי אין בהחלטות הוועדות הרפואיות פגם ממין אותם פגמים המצדיקים להתיר הבאת ראיות לסתור. ואפרט.
6. מפרוטוקול הוועדה הרפואית מדרג ראשון, שעל חבריה נמנה גם מומחה בתחום האורתופדיה עולה, כי בטרם נתנה הוועדה החלטתה, התקבלה מפי התובע אנמנזה בדבר כאבים בעמ"ש צווארי ומותני עם ירידה בתחושה ברגל שמאל; בוצעה לו בדיקה קלינית ובפני הוועדה עמד התיעוד הרפואי בעניינו, ובכלל זה התיק הרפואי מקופת-חולים כללית; בדיקת CT עמ"ש מיום 22.2.17, שהדגימה בלטי דיסק עם שינויים ניווניים בכל הגבהים בגב התחתון ובעמ"ש צווארי; בדיקת MRI צווארי מיום 12.7.18 שהדגימה בלטי דיסק בכל הגבהים עם היצרות התעלה; סיכום ביקור במרפאת כאב מיום 2.1.18 וסיכום ביקור מיום 15.10.17 אשר נערך על-ידי ד"ר צבי לידר [העתק מפרוטוקול הוועדה הרפואית מדרג ראשון צורף לבקשה].
7. עוד עולה מפרוטוקול הוועדה הרפואית מדרג ראשון, כי הוועדה הייתה ערה לנכות הצמיתה כפי שנקבעה לתובע עוד בשנת 2002, נוכח מצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה הקודמת לאחר ניתוח דיסקטומיה בחוליות L4-L5 בגב התחתון ולרישום הרפואי מיום 28.1.11, המתעד תלונות אודות "כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל" עובר לתאונה הנדונה.
8. מכאן, באשר לתחלואת הגב התחתון, מצאה הוועדה לנכות את הנכות הצמיתה בגין התאונה הקודמת ולקבוע, כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה הנדונה ובאשר לתחלואת הצוואר מצאה הוועדה לקבוע, כי מדובר בשינויים תחלואתיים שאינם קשורים לתאונה הנדונה.
9. כאמור, התובע עמד גם בפני הוועדה הרפואית לעררים וגם על חבריה נמנה מומחה בתחום האורתופדיה; הוועדה עיינה בבדיקות דימות; בדקה את התובע וציינה בין היתר, כי הוא "... מניע עמ"ש צווארי באופן מלא... מפגין הגבלה של סיבוב הצוואר, אך בשכיבה על הבטן ביצע סיבובים לימין ולשמאל באופן מלא..." וכי "בממצאי דימות של עמ"ש צווארי לא צוינה התחלואה בגובה C1-2, אזור בו נעשות התנועות הסיבוביות של הצוואר".
10. הוועדות שתיהן היו ערות לתיעוד הרפואי בו נרשם, כי התחלואה בגב התחתון ובצוואר הופיעה לאחר התאונה הנדונה. עוד עולה מפרוטוקול הוועדה הרפואית מדרג ראשון, כי הוועדה עיינה בתיק הרפואי מקופת-חולים כללית וכן עיינה בסיכום הביקור מיום 15.10.17 אשר נערך על-ידי ד"ר צבי לידר, בו נרשם מפי התובע, כי מאז הניתוח שלאחר התאונה הקודמת "איכות חייו הייתה טובה" ולאחר התאונה הנדונה "החלו כאבים מותניים קורנים לאורך רגל שמאל מלווה הרדמות".
11. כך גם עולה מפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים, כי באת-כוח התובע הציגה בפני הוועדה מידע רפואי, לפיו התובע "לא סבל מכאבים ופגיעות בצוואר" עובר לתאונה הנדונה וכי אומנם "היו שינויים אורגניים אבל התאונה ב- 2017 הייתה הטריגר..." והוסיפה והדגישה בכל הנוגע לתחלואת הגב התחתון, כי לא היו דיסקים אחרי התאונה הקודמת וכי בסיכום רפואי שנערך על-ידי ד"ר אורי קינן נרשם בקע דיסק טרי לאחר התאונה הנדונה.
12. מכאן אני סבורה, כי מלוא המידע הרפואי הרלוונטי עמד בפני הוועדות הרפואיות ובסופו של יום לאחר הפעלת שיקול דעת הן מצאו לקבוע, כי לא נותרה לתובע כל נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. השגות התובע נוגעות לשיקול דעת מוטעה לכאורה של הוועדות הרפואיות וכבר נפסק, כי אין באלו כשלעצמן משום טעם המצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעותיהן [בר"ע (מחוזי תל-אביב) 1995/05 ראובן יהודה נ' הדר בע"מ חברה לביטוח (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 1.3.06)].
13. סוף דבר - הבקשה נדחית. הוצאות תישקלנה בתום ההליך. בשים לב להעדר נכות צמיתה, יבואו הצדדים בדברים בניסיון לסיים את ההליך בפשרה ולחלופין יפעלו להגשת תחשיבי נזק, התובע בתוך 30 יום מהיום והנתבעת בתוך 30 יום לאחר מכן. בנסיבות אלו, הדיון הקבוע בתיק מתייתר ואני מורה על ביטולו, במקומו נקבע לתז"פ ליום 13.3.20.

ניתנה היום, י"א טבת תש"פ, 08 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.