בפני תביעה שטרית בגין שיק, על הסך 15,000 ₪ (קרן), שנמשך מחשבונה של הנתבעת בבנק מרכנתיל, (להלן: "השיק"), אשר הגיע לידי התובע במסגרת עסקת ניכיון שיקים.

טענות הצדדים בתמצית

1. לטענת התובע, במסגרת עבודתו כעצמאי הוא מספק שירותי ניכיון שיקים. ביום 8/1/18 קיבל ממר לירן צברי, (להלן: צברי"), במסגרת עסקת ניכיון שיקים, השיק נשוא התיק כשהוא מלא וחתום. התובע טוען כי קיבל את השיק בתום לב ובתמורה. במעמד קבלת השיק מסר לצברי סכום של 15,000 ₪ במזומן (בניכוי עמלה) והוא הצהיר על כך וחתם בחתימתו על גבי טופס הצהרה ושטר חוב.
2. לטענת התובע, אין לו ולא הייתה לו במועד קבלת השיק כל היכרות עם הנתבעת. ביום 16/1/18 השיק חולל מחמת הוראת ביטול. בנסיבות, ביום 7/5/19 נפתח תיק הוצל"פ לגביית השיק כנגד הנתבעת וצברי. החוב בתיק ההוצאה לפועל עומד נכון ליום הגשת התצהיר [22/6/20] על הסך 18,621.88 ₪ וגרם לתובע נזק כלכלי והוצאות, כנטען.
3. הנתבעת טוענת כי היא מסרה את השיק "על החלק" למר שי ברק, (להלן: "ברק"), כשיק מתועד, "למוטב "בלבד", בתמורה לרישום הערת אזהרה לטובתה בגין רכישת זכויות במרתף ברחוב ראשון לציון 22, נתניה, הידוע גם כגוש 8263, חלקה 18, תת חלקה 18 (להלן: "המרתף").
4. הנתבעת טוענת כי לאחר מסירת השיק, התברר לה כי ברק עזב את ישראל ולא חזר עד היום ולכן נתנה לבנק מרכנתיל הוראת ביטול בהעדר תמורה. הנתבעת טוענת כי לימים התברר לה כי ברק העביר את השיק לצברי שככל הנראה העבירו לתובע על מנת לקבל תמורתו מזומנים.
5. ועוד, לטענת הנתבעת כי היא והתובע צדדים רחוקים כאשר התובע לקח את השיק כשחסר בו שם הנפרע והוא או צברי הוסיף את שם התובע כנפרע לאחר שנודע לו, כי ברק עזב את הארץ. מכאן, בניגוד לסעיף 3(א) לפקודת השטרות, עת הגיע השיק לידי התובע, לא היה בידו שטר "שלם ותקין לפי מראהו", כלשון סעיף 28 (א) לפקודת השטרות. השלמת שם הנפרע הפכה אתנם את השיק לשטר אך התובע אינו אוחז בשטר כשורה. במקרה זה, התובע רשאי להיפרע מצברי ולא מהנתבעת.
6. ביום 25/6/19 הגישה הנתבעת התנגדותה, אותה תמכה בתצהיר, ובו כללה טענת הגנה לפיה היא אינה מכירה את התובע כלל וכלל, מעולם לא היה ביניהם קשר עסקי או אחר, וכי מימוש השיק היה כפוף לתנאי של רישום הערת אזהרה לטובתה על המרתף ואין חולק שהתנאי הזה לא התקיים. ההתנגדות התקבלה בהסכמה והתיק עבר להתברר בסדר דין מהיר.
7. מטעם התובע הוגש תצהיר שלו בלבד, ומטעם הנתבעת הוגש תצהיר שלה בלבד. הצדדים נחקרו וסיכמו טענותיהם, בעל פה, במעמד הדיון.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי טענות שני הצדדים, שמעתי בעדויותיהם בדיון וטיעוני ב"כ הצדדים, הנני מחליט על יסוד החומר שהוגש, כדלקמן:
2. עסקינן בתביעה שעילתה שטרית. לכן, לטובת התובע, אוחז השיק, ולחובת הנתבעת, מושכת השיק, עומדות החזקות שבפקודת השטרות [נוסח חדש], (להלן: "הפקודה").
3. לתובע עומדת חזקת התמורה שנקבעה בסעיף 29(א) לפקודה. לפי סעיף זה, כל צד שחתימתו על השטר נעשה צד לו בעד ערך. לפי סעיף 29(ב) לפקודה, המחזיק אוחז כשורה בשטר, באין טענה במישור הקנייני. לפי סעיף 20 לפקודה, חזקה שהשטר יצא מידי המושך מסירה כשרה וללא תנאי.
4. על הנתבע שמתגונן מפני תביעה שטרית, לסתור החזקות שנקבעו כאמור בפקודה. אם כן, עולה השאלה האם הנתבעת הצליחה לסתור את החזקה לפיה התובע אוחז כשורה בשיק.
5. נפרע בשטר יכול להיחשב כ"אוחז כשורה", מקום בו הוא "צד קרוב" לשטר אך גם "צד רחוק" לעסקת היסוד יכול להיחשב כאוחז כשורה. ראו: ע"א 1886/97 יהודה נ' זלמה, פורסם בנבו, 24.1.99; ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פורסם בנבו, 11.9.83; ע"א (מח' ת"א) 2217/09 איזי טו ווד בע"מ נ' אור שי לביא בע"מ, פורסם בנבו, 14.8.2011.
6. אמנם הנתבעת העלתה טענות בקשר לכישלון עסקת היסוד שבינה לבין ברק ואולם הלכה פסוקה היא, אוחז כשורה מתגבר על טענות של עושה השטר שמקורן בעסקת היסוד.
7. לשם קיומה של אחיזה כשורה נדרש בין השאר שהאוחז נטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו [סע' 28(א) לפקודה]. עניינו של מבחן השלמות בשאלה אם בצורה שבה סוחר השטר אל המחזיק היה בו כדי להוות מסמך אכיף [יואל זוסמן דיני שטרות 266 (מהדורה שישית, 1983)].
8. הגישה בעבר הייתה כי שלמות השטר לא נפגמת אך בשל כך שבעת סיחורו או מסירתו לאוחז חסרו בו ציון הסכום או שם הנפרע, ונקבע כי אלו פרטים מהותיים שהאוחז בשטר רשאי להשלימם על-יסוד הוראת סעיף 19 בפקודה [ר' למשל ע"א 120/64 חשמונאי נ' לוי, פ"ד יט(2) 253, 255 (1965); ע"א (מח' ת"א) 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' עו"ד פלדמן (2006)].
9. בגישה לעיל חל שינוי שכן בדנ"א 8447/15 בנק לאומי לישראל נ' טל טריידינג קורפ (2017), פורסם בנבו, נקבע בדעת רוב כי קבלת שטר שעל פי חזותו החיצונית אינו שלם לא תעניק למי שקיבלו בדרך זו מעמד אוחז כשורה.
10. עוד נפסק כי אוחז בעד ערך, שאינו אוחז כשורה, אינו יכול להתגבר על טענת כישלון תמורה מלא שמעלה מושך השטר; אם תוכח טענת ההגנה האמורה שמקורה בעסקת היסוד, יופטר מושך השטר מחיובו כלפי אוחז השטר, ללא קשר לשאלה אם אחיזתו של התובע בשטר נולדה לפני כישלון התמורה או אחריו. זו ההלכה, והיא יושמה בפסקי-דין מאוחרים [ע"א (מח' מר') 50553-05-17 אופק נ' מטר פרזול בע"מ, פס' 32 (2017); תא"מ (של' ת"א) 10885-01-16 אופל בלאנס (2006) בע"מ נ' פרבלוב, פס' 21 (2017); ת"א (של' ת"א) 36405-09-16 א.ר.א.ב. בונוס בע"מ נ' הימן, פס' 25-24 (2018)].
11. בענייננו, מעיון בשיק ועדויות הצדדים, עולה כי התובע קיבל את השיק לידו כשהוא שלם ותקין לפי מראהו. בהקשר זה, התובע העיד, בין השאר, בשורות 29-30 לפרוטוקול הדיון מ- 26/11/20, הדברים הבאים:

"ש. כתב היד שבו כתוב הסכום וכתב היד שבו כתוב מיכאל חזון הוא שונה ?

ת. קיבלתי ככה את השיק.".

1. גרסתו של התובע בעניין קבלת השיק כשהוא שלם ותקין הייתה עקבית והיא לא קרסה או נסתרה במהלך החקירה הנגדית.
2. ועוד, התובע הוכיח כי נתן תמורה בעד השיק. הוכח כי השיק ניתן במסגרת עסקת ניכיון בין התובע לצברי. התובע הציג ראיה לפיה הוא נתן תמורה בעד השיק. המדובר בקבלה מספר 424 שצורפה כספח ג לתצהיר התובע. מעיון בקבלה עולה כי צברי אכן קיבל מהתובע תמורה בעד השיק בניכוי עמלה.
3. הנתבעת לא הצליחה לסתור את החזקות לעיל ואף לא חזקת תום הלב באופן שבו התובע התנהל. גרסתו של התובע בקשר לנסיבות מסירת השיק הוכחה והיא לא נסתרה. התובע מסר עדות מפורטת וקוהרנטית, ובעדותו בדיון, בשורות 15-26, בעמוד 5 לפרוטוקול הדיון, העיד כלהלן:

"אתה עוסק בניכיון שיקים ?

ת. כן.

ש. השיק נשוא הדיון שהגיע אליך, הוצאת עליו קבלה ?

ת. בוודאי. אני מציג לך אותה.

ש. ממי הגיע אליך השיק ?

ת. מאלירן צוברי.

...

ש. השיק הלך לניכיון שיקים ?

ת. כן.

ש. יש לך הסכם ניכיון ?

ת. בוודאי. אני מציג לך אותו.".

1. עסקת הניכיון בין התובע לצברי ביחס לשיק נשוא התיק הוכחה כדבעי. טענות הנתבעת כנגדה הועלו באופן סתמי ללא ביסוס ממשי. הדברים נכונים גם ביחס לטענה בגין התמורה שניתנה על ידי התובע לצברי.
2. הנתבעת לא ביקשה לזמן את צברי לעדות כדי לסתור את חזקה התמורה. אם רצתה הנתבעת להראות שלא ניתנה כל תמורה בגין השיק, היה עליה לזמן את צברי לעדות. היא נמנעה מכך ללא הסבר וטעם ובכך הקימה נגדה חזקה כי היה בעדותם של ברק או צברי, אילו נשמעה, לעמוד לה לרועץ. ראו: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991).
3. מכל האמור עולה כי הנתבעת לא הצליחה לסתור את החזקה לפיה התובע אוחז כשורה בשיק ולכן כל טענותיה בקשר לכישלון עסקת היסוד אינן רלוונטיות ואין בכוחן כדי להתגבר על מי שאוחז כשורה בשיק דוגמת התובע.
4. גם טענת הנתבעת לפיה היה על התובע לערוך בירור עם הנתבעת וליצור עמה קשר בטרם ביצוע עסקת ניכיון השיק, אין בה כדי לשלול את האחיזה כשורה. הנתבעת לא הצביעה על הדין שמחייב את התובע במעמדו כאוחז כשורה, לערוך את הבירור בטרם ניכוי השיק.
5. אמנם במסגרת עסקת הניכיון, התובע החתים צברי על טופס הצהרה לפיו "...טרם ניכיון השיקים התקשר לבעל השיק כדי לוודא האת ניכיון השיקים" וכי למרות הצהרה זו התובע לא התקשר לנתבעת, ואולם מדובר בטופס שעליו חתם הלקוח, צברי, ולא הנתבעת. התובע הוכיח כי נקט בהליכים נגד צברי לגביית השיק מכוח ערבותו על גבי הטופס הנ"ל. כך או אחרת, אין בטענה הנ"ל כדי להתגבר על האחיזה כשורה של התובע.
6. לסיכום, אני קובע כי בין התובע לבין צברי נכרתה, בוצעה ומומשה עסקת ניכיון ביחס לשיק תוך שצברי קיבל מהתובע תמורה בגדרה. בענייננו הוכח כי התובע מחזיק אפוא בשיק כדין, במעמד של אוחז כשורה.
7. מנגד, עדותה של הנתבעת, הנושאת בנטל ההוכחה, הינה עדות יחידה, אשר לא נתמכה בכל ראיה וטענותיה לא היו אלא כלליות ללא כל אסמכתא, ראיה או עדות לתמיכה.
8. הנתבעת, לא הוכיחה את עסקת היסוד שבינה לבין ברק, ולו ברמז. על גבי השיק אין כל רמז לעסקת היסוד בה הוא ניתן, באופן שלא הצריך סיחור שלו מברק לתובע.
9. הנתבעת העידה כי במשיכת השיק נאמר לה על ידי ברק "להשאיר פתוח ושהוא ישים חותמת של החברה שהוא עובד בה..." (שורה 31 בעמוד 7 לפרוטוקול הדיון). דהיינו, הנתבעת בדרכה זו היא לא פעלה בהתנדבות ואף לא בהיסח הדעת. כפי הנראה אלו היו תנאי העסקה שבינה לבין ברק.
10. הנתבעת לא צירפה עותק מההסכם נשוא עסקת רכישת הזכויות במרתף שנחתם בינה לבין ברק. בעניין זה הנתבעת השיבה בשורות 13-29 עמוד 7 לפרוטוקול הדיון, כדלקמן:

"ש. אני מראה לך את שני התצהירים, האם זה אותו הדבר ?

ת. כן.

ש. ציינת בסע' 4 לתצהירך שנתת את השיק לאדם בשם שי ברק נכון ?

ת. כן.

ש. את מציינת גם שניתן על חשבון תשלום בגין רכישת מרתף ?

ת. כן.

ש. זה עסקת מקרקעין נכון ?

ת. כן.

ש. למה לא צירפת את החוזה ?

ת. שי ברק היה צריך לתת לי חוזה אבל הוא ברח לאמריקה. הוא לא נתן לי.

נתתי לו את השיק שישמור עד שתהיה לי הערת אזהרה.

ש. יש לך הסכם בכתב עם שי ברק ?

ת. בטח.

ש. למה לא צירפת את זה לתיק ?

ת. לא ידעתי שצריך להביא את זה לפה.

ש. קיבלה קבלה על השיק ?

ת. אני כתבתי במחברת שנתתי לשי ברק שיק על 15,000 ₪ והוא חתם.

ש. לא הבאת את המסמכים לביהמ"ש ?

ת. לא הבאתי.".

1. לאור המתואר, ואף למעלה מן הצורך, לא מצאתי, כי בנסיבות אלו, הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח מה הייתה עסקת היסוד וכי עסקה זו נכשלה.

סוף דבר

1. לאור כל האמור, ובשים לב שהוכח כי התובע אוחז כשורה בשיק, לא מצאתי, אף בבחינת למעלה מן הצורך, כי הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי עסקת היסוד נכשלה, ולכן לא הוכחה טענת "כישלון התמורה", כך שדין התביעה להתקבל במלואה.
2. לפיכך, דין ההתנגדות להידחות וההליכים בתיק ההוצל"פ מס' 527004-04-19 ישופעלו.
3. אשר להוצאות: בבואי לפסוק הוצאות, לקחתי בחשבון הבקשות שהוגשו בתיק, החלטותיי בבקשות אלו ומספר הדיונים, 4 דיונים, ביחס לסכום החוב. לאחר שקילת כל האמור אני פוסק, כי הנתבעת תישא בהוצאות התובע ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ניתן היום, י"ד כסלו תשפ"א, 30 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.