השאלה המונחת לפניי היא שאלת סמכותו של בית משפט זה לדון בתובענה זו שעניינה נזקי גוף שנטען כי נגרמו לתובע כתוצאה מתאונת דרכים מיום 22.1.2019. לטענת התובע, שהוא תושב הכפר קפין שבתחום הרשות הפלסטינית, בעת שהתהלך בתחום הכפר קפין נפגע ידי רכב שהיה נהוג על ידי הנתבע 1 (להלן : " התאונה") שהוא תושב ישראל המתגורר בכפר אבתן-זמר (להלן : " הנהג").

הנתבעת 2 שהינה הקרן הפלסטינית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "הקרן"), העלתה בכתב הגנתה טענות מקדמיות לעניין סמכות בית משפט זה לדון בתובענה :

1. בית המשפט לא קנה סמכות לדון בתובענה כיוון שכתב התביעה לא הומצא לנתבעת בהתאם לצו שעת חירום ( יהודה ושומרון וחבל עזה- שיפוט בעבירות ועזרה משפטית) (שטחי המועצה הפלסטינית – עזרה בעניינים אזרחיים), התשנ"ט - 1999 (להלן : "הצו"). לטענת הקרן בהתאם להוראות הצו, יש להמציא את כתב התביעה באמצעות הממונה על העזרה המשפטית כהגדרתו בצו, בעוד שבמקרה זה כתב התביעה הונח במשרדיה באמצעות עו"ד ממשרדו של ב"כ התובע ןללא תרגום לשפה הערבית.
2. העדר סמכות בינלאומית – לטענת הקרן, החוק ליישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק היישום") אשר החיל את הסכם הביניים הישראלי-פלסטיני משנת 1995 במשפט הישראלי, מונע הגשת תובענות כנגד הקרן בישראל הנוגעות לאירועים שאירעו בשטחי הרשות.
3. לחילופין, ככל שיוכח כי התאונה ארעה בשטחי הרשות, טוענת הקרן כי בית המשפט בישראל הינו "פורום לא נאות" לדון בתובענה. לטענת הקרן, הקשר היחיד בין התובענה לבין בית משפט זה האי העובדה שהנתבע 1 הוא אזרח ישראל. מדובר בזיקה שולית ביותר, כיוון שבהעדר הודעת צד ג' מטעם הקרן כנגד הנהג, צירופו לתובענה אינו מעלה או מוריד באשר לבירורה. הקרן הפנתה לשני פסקי דין בהם נקבע כי בתי המשפט בישראל אינם פורום נאות לדון בתובענה כנגד הקרן, גם כאשר מדובר בנהג ישראלי.

בתגובת התובע שהתבקשה לנוכח טענות הקרן בכתב ההגנה באשר לסמכות בית משפט זה לדון בתובענה, טען התובע כי תביעת התובע כנגד הנהג הישראלי וכנגד הקרן הוגשה בהתאם להוראות פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל -1970 (להלן: "הפקודה") וחוק הביטוח מס' 20 של הרשות הפלסטינית משנת 2005.

לטעמו שעה שהמחוקק הישראלי מצא לעגן בחקיקה הסדר הנוגע לתאונה בנסיבות אלה, אין לייצר מחסום בפני לשונה המפורשת של הפקודה, המקנה לבית משפט ישראלי סמכות לדון בתביעתו של התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים שנגרמה על ידי רכב ישראלי ונהג ישראלי.

עוד מוסיף התובע וטוען כי בפסיקה נקבע כי עילת התביעה לנפגע שהוא תושב הרשות הפלסטינית בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת דרכים שארעה בשטחי הרשות הפלסטינית כנגד מבטח ישראלי, הינה לפי הדין המקומי הפלסטיני בלבד, גם אם התביעה מוגשת בבית משפט ישראלי.

לטענת התובע יש לדחות את טענות הקרן להעדר סמכות בינלאומית כיוון שבית משפט זה קנה סמכות בינלאומית לדון בתובענה שעה שמסירת כתב התביעה נעשתה כדין באמצעות הממונה על העזרה המשפטית בהתאם להוראות הצו ואסמכתא בעניין צורפה לתגובת התובע.

התובע מוסיף כי משעה שהוענקה לבית המשפט הסמכות הבינלאומית לדון בתובענה, קמה לו גם החובה לעשות שימוש בסמכות זו, בכפוף לחריגים שאינם קיימים במקרה זה.

באשר לטענת הקרן כי בית משפט זה הינו פורום לא נאות, טוען התובע כי חובת הראיה היא על הטוען טענה זו וכי הקרן לא עמדה בנטל ולא הסבירה איזה נזק עשוי להיגרם לה ככל שהתיק יתנהל בבית משפט ישראלי.

זאת ועוד, לטענת התובע קבלת טענת הקרן והעברת הדיון בתובענה לבית משפט ברשות עשויה לגרום עוול לתובע בכמה מישורים: ראשית, קושי באיתור הנהג והתייצבותו לדיון. שנית, ככל שיינתן פסק דין כנגד הנהג אין להחלטות בית המשפט ברשות הפלסטינית סמכות אכיפה. נהפוך הוא, ככל שייפסק כי על הנהג לפצות את התובע או את הקרן ייקל על הקרן לאכוף את פסק הדין כנגד הנהג הישראלי. שלישית, נטען כי על פי החוק הפלסטיני לא קיים הליך של מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט וככל שייקבע שבית המשפט הישראלי אינו פורום נאות, אזי תיסגר בפני התובע הדרך להוכיח נכות כתוצאה מהתאונה. כבר עתה אעיר כי נימוק זה אין לו על מה שיעמוד שעה שהתובע בעצמו מודה כי גם אם התביעה מוגשת בבית משפט ישראלי הדין החל הוא הדין המקומי הפלסטיני בלבד ( סעיף 4 לתגובת התובע).

עוד טוען התובע כי הקרן נמנעה מלציין לאיזה בית משפט ברשות הפלסטינית יש להעביר את התובענה, ולפיכך הוא מסיק כי הרציונל שעומד בבסיס הבקשה הוא נוחות בלבד.

לטענת התובע יש להעדיף התדיינות בבית משפט זה מכמה שיקולים: ראשית, הקרן מיוצגת ע"י עו"ד ישראלי ואין עליה חובת התייצבות לכל הדיונים שיתקיימו בבית משפט זה. שנית, הנהג הוא ישראלי. שלישית, הסיכוי שהקרן תתבקש להעיד עדים מטעמה נמוך כיוון שהמעורבים העיקריים בתאונה הם התובע והנהג, שלשניהם יש אינטרס לנהל את התובענה בבית משפט זה.

דיון והכרעה

האם בית המשפט קנה סמכות בינלאומית מכוח המצאה

המצאת כתב תביעה לידי נתבע איננה אך פעולה טכנית, אלא בעלת משמעות מהותית שכן על ידי ביצוע המסירה מכפיף בית המשפט את הנתבע לסמכותו, ובכך קונה סמכות בינלאומית לדון בתביעה ( ראה: 39/89 General Electric נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד מב(4) 762, 768 (1989)).

כאשר ההמצאה מבוצעת לנתבע המצוי בישראל לא נדרש היתר מיוחד. כאשר מבקש תובע להמציא את כתב התביעה לנתבע הנמצא מחוץ לתחום השיפוט, עליו לבקש תחילה מבית המשפט היתר המצאה אל מחוץ לתחום.

כל הנוגע להמצאת כתבי בי דין בשטחי יהודה, שומרון ועזה המצב המשפטי שונה, כפי שפורט בהרחבה ברע"א 9048/07 הרשות הפלסטינית נ' גולדמן (2.5.10):

"כניסת צה"ל לאזור יהודה שומרון וחבל עזה חייבה קביעת הסדרים מתאימים בסוגיות שונות, וביניהן בשאלת דרך המצאתם של מסמכים לתושבים המתגוררים בשטחי הרשות הפלסטינית. על רקע זה הותקנו בשעתו תקנות סדרי-דין (המצאת מסמכים לשטחים המוחזקים), תש"ל -1969. בתקנה 2 לתקנות אלה נקבע כי המצאה לשטחים המוחזקים תיעשה בדרך שבה נעשית ההמצאה בישראל. ביום 28.9.95 נחתם "הסכם ביניים ישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה" (להלן: הסכם הביניים)......הצדדים להסכם קבעו מנגנון משותף להמצאה הדדית של כתבי בית דין. הסכם הביניים נקלט בדין הישראלי במסגרת צו שעת חירום, שנתקבל בשנת 1999......

....עולה מהאמור כי המצאה של מסמכים משפטיים למי שנמצא בשטחי הרשות הפלסטינית תיעשה באמצעות הממונה על העזרה המשפטית, שיפעל בהתאם לאחת הדרכים המפורטות בצו, וכי על המבקש להמציא מסמכים בדרך זו, לצרף תרגום לערבית של המסמך שאותו הוא מבקש להמציא. יוזכר כאן כי ההמצאה אינה רק אמצעי להודיע לנתבע על ההליך שהוגש נגדו; 'להמצאה גם תכלית נוספת והיא להחיל על הנתבע, באמצעות האקט הפורמאלי של ההמצאה, את שיפוטו הפרסונאלי של בית המשפט' (ראו 39/89 General Electric נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד מב(4) 762, 768 (1989))".

במקרה שלפניי התובע בעצמו אינו מכחיש טענותיה של הקרן ביחס לאי המצאת התביעה כדין, ומודה כי בוצעה "המצאה ראשונה" שאינה באמצעות הממונה וגם ללא תרגום לנספחים (סעיף 14 לתגובת התובע). למעשה בוצעה הזמנה לדין לקרן בהתאם לתקנות סד"א (טופס ההזמנה לדין מצורף לכתב התביעה).

עיון באסמכתא שצורפה לתגובת התובע מעלה כי האישור המעיד על מסירת כתב התביעה ותרגומו לשפה הערבית הוא מיום 29.1.2020, והוא מפנה למועד בו נערכה לראשונה פניית התובע לממונה על העזרה המשפטית -ביום 27.1.2020. דהיינו- מסירה בהתאם להוראות הצו בוצעה בחלוף כ-7 חודשים ממועד הגשת התביעה ולאחר שהוגש כתב הגנה מטעם הקרן והועלו בו טענותיה ביחס להעדר סמכות בינלאומית מחמת אי ביצוע מסירה של כתב התביעה כדין.

במקרה זה לאחר המצאת התביעה "המצאה ראשונה" כלשונו של התובע, הוגשו כתבי בית דין מטעמה של הקרן על ידי בא כוחה הישראלי ובהן הועלתה טענת חוסר הסמכות הבינלאומית.

מסכימה אני עם ב"כ הקרן כי המצאת כתב התביעה (ללא תרגום) ישירות למשרדי הקרן אינה מהווה מסירה כדין שיש בה להקנות סמכות לבית המשפט, ומשכך אין אפשרות, לאחר שהוגש כתב הגנה והועלו טענות כנגד סמכות בית המשפט לדון בתביעה, לרפא פגם זה באמצעות ביצוע מסירה באמצעות הממונה על העזרה המשפטית.

יתירה מכך, מאחר ולטעמי אין לבית המשפט סמכות בינלאומית לדון בתביעת התובע כנגד הנתבעת 2, אין באפשרות המסירה המאוחרת להקנות לו סמכות כזו.

הסמכות הבינלאומית לדון בתביעה כנגד הקרן בגין תאונה שארעה בשטחי הרשות הפלסטינית

לאור הפסיקה הקיימת בענין זה נראה כי לא יכולה להיות כלל מחלוקת עוד כי הסמכות לדון בתביעה בגין תאונה שארעה לתושב הרשות הפלסטינית, כאשר הנתבעת הינה הקרן (שהיא מעין "חליפה" של קרנית) נתונה לבתי המשפט ברשות הפלסטינית.

כפי שנקבע בת"א (מחוזי י-ם) 1615/98 עלוש נ' עלוש (6.6.01) (להלן: "עניין עלוש") (אשר אושר בבית המשפט העליון (ע"א 6773/01 עלוש נ' עלוש (28.11.02)):

"אם נקשור את כל הקצוות ונסכם את האמור עד כה, נגיע למסקנה כי חוק היישום שהחיל את הסכם הביניים במשפט הישראלי, מונע, חד משמעית, מתושבי הרשות הפלשתינית להגיש תובענות בישראל הנוגעות לאירועים שאירעו בשטחי הרשות בהם התובע אינו ישראלי, הן באשר לאירועים שאירעו קודם לחתימת הסכם הביניים, והן באשר לאירועים שאירעו לאחר מכן."

ראה דומה לענייננו ת"א (י-ם) 1388-12-15 פלונית נ' איוב ואח' (6.2.18); ת"א (י-ם) 37313-12-14 באו גחישה נ' אלסנדוק אלפלסטיני (6.7.16) וכן: ע"א (י-ם) 40188-03-10‏ איה וחיד ח'טיב נ' פראס אבו עידה (19.2.12); ת"א (י-ם) 10116/08‏ עאצי איהאב עלי גמיל נ' עאצי ז"ל עיזבון המנוח מחמד עבאס (19.12.11).

אמנם נכונה טענת התובע כי הרכב הפוגע הינו בגדר "רכב ישראלי" (כפי שהיה גם מצב הדברים בענין עלוש) אולם אין בעובדה זו כדי להביא לקביעת הסמכות לבית המשפט בישראל (אוסיף גם שלא ניתן כל הסבר להגשת התביעה בביהמ"ש בקריות דווקא ....). העובדה שהיו מקרים בהם נדונו ענייניהם של תושביה רשות בגין נזקי גוף שנגרמו להם בבתי המשפט בישראל גם לאחר פסק הדין בענין עלוש (למשל הענין שנדון ברע"א 1667/09 סהאם שושה נ' נתשה (2.8.10)), אין בה לשנות ממסקנה זו שכן מקרים אלו היו כאלה שבהם לרכב הישראלי גם היה ביטוח אצל מבטח ישראלי, ולפיכך לא נתבעה הקרן.

שונה בתכלית הוא המצב במקרה כגון דא שבו הנתבעת הרלבנטית הינה הקרן, שאינה גוף "ישראלי" ואשר לגבי תביעות של תושבי הרשות הפלסטינית כנגדה נקבע באופן ברור בענין עלוש כי אין לבתי המשפט בישראל סמכות. אוסיף ואציין כי ב"כ התובע עירב בין שאלת הסמכות לבין שאלת הדין החל ולפיכך עצם העובדה שעניינים של תושבי הרשות נדון מדי פעם בבתי המשפט בישראל אין בו כדי להשליך, כהוא זה על עניינו.

האם ביהמ"ש הינו הפורום הנאות לדון בתביעה כנגד הקרן

גם באם טעיתי במסקנתי ויש לבית המשפט סמכות בינלאומית הרי שלטעמי מתקיים החריג מכוח דוקטרינת הפורום הלא נאות.

מקום בו מתברר לבית המשפט הישראלי כי קיים פורום זר אשר ראוי יותר כי הסכסוך יתברר לפניו, רשאי הוא למשוך ידיו מלדון בסכסוך על מנת שזה יידון בפורום הזר. בפסיקה נקבע "הפורום הישראלי מוסמך לדון, ורק במקרים בהם הוכח כי לפורום הזר יתרון משמעותי על פני הפורום המקומי, תתקבל הטענה בדבר אי נאותות הפורום המקומי" (רע"א 2129/10 ATLAS ESTTATES INVESTMENT B.V נ' STRONGINFO CONSULTANTS LTD (8.6.2010)).

המבחן שנקבע בפסיקה להכרעה בשאלה מהו הפורום המתאים לדון בסכסוך הוא מבחן "מירב הזיקות". במסגרתו, נעשית בחינה מהו הפורום בעל הקשר המשמעותי והמהותי למחלוקת מושא הדיון, אליו מובילות מירב הזיקות הרלוונטיות (רע"א 93/ 4716 החברה הערבית לביטוח שכם נ. עבד זריקאת, פ"ד מח (3) 265 (1994)). נקבעו שלושה מבחנים לבחינת תחולתה של דוקטרינת הפורום הבלתי נאות: ראשית, יש לבחון מהו הפורום בעל הקשר המשמעותי והמהותי למחלוקת בין הצדדים אליו מובילות "מירב הזיקות" הרלבנטיות. שנית, יש לבחון מהן הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך. שלישית, יש לשקול שיקולים ציבוריים באשר לפורום המתאים לבירור התובענה (7342/11 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' INCOMACS LTD (2.8.2012)). עוד נפסק כי טענת פורום לא נאות לא תתקבל כדבר שבשגרה, אלא רק במקרים חריגים שבהם קיימת נחיתות משמעותית לפורום הישראלי בהתייחס לפורום האלטרנטיבי (ע"א 2705/91 אבו ג'חלה נ. חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ, פ"ד מח (1) 554, 573 (1993)).

הנטל לשכנע בדבר קיומו של פורום נאות זר מוטל על הטוען לקיומו של פורום כזה, אשר עליו להראות כי המאזן נוטה בבירור ובאופן משמעותי לעבר הפורום הזר (ע"א 45/90 עבאדה נ. עבאדה פ"ד מח (2) 77, 82-83 (1994)).

מן הכלל אל הפרט. סבורתני כי במקרה שלפניי מירב הזיקות מצביעות על כך שהפורום הישראלי איננו הפורום הנאות לדון בתביעתו של התובע כנגד הקרן וזאת מכמה טעמים:
ראשית, התובע נעדר כל זיקה למדינת ישראל ואין מחלוקת כי הוא תושב הרשות הפלסטינית. שנית, אין הצדדים חלוקים כי מקום התרחשות התאונה בכפר קפין המצוי ב"שטח C", מחוץ לשטחה הטריטוריאלי של מדינת ישראל (סעיף 2 לתגובה). שלישית, העד הרלוונטי האמור להעיד – התובע הוא תושב הרשות הפלסטינית. רביעית, העובדה כי הקרן היא תאגיד סטטוטורי שהוקם על פי דיני הרשות הפלסטינית, מקום מושבה ברמאללה ואין לה סניפים בישראל, והיא למעשה בעלת הדין העיקרית של התובע, ולא הנתבע 1 שהוא תושב ישראל.

הטענות שהעלה התובע אין בהן לסתור את כל האמור או להצביע על כך שבתי המשפט ברשות הפלסטינית אינם "פורום נאות". הטענה כי פסק דין שינתן על ידי ביהמ"ש בישראל יהא קל יותר לאכיפה בהיות הנתבע 1 ישראלי הינה טענה בעלמא, מה גם שבעל דינו העיקרי של התובע הינה הקרן ולא הנתבע 1! לכך יש להוסיף את העובדה כי הקרן לא הגישה הודעת צד ג' כנגד הנתבע 1 ולפיכך סיכויי הגבייה ממנו אינם בעלי משמעות כלשהי בבירור הפורום הנאות.

גם הטענות כי הדין החל על הקרן הינו דין מקפח (העדר מנגנון למינוי מומחה רפואי וכד') אין בו להועיל לתובע, שכן ממילא כאמור כבר בפתח הדברים, גם באם היתה סמכות לבית המשפט לדון בתביעה זו היא היתה נדונה לפי הדין הפלסטיני החל על הקרן, כך שברור כי אין בטיעון זה כדי לסייע לתובע.

יתירה מכך, נראה כי הציפיה הסבירה של הצדדים הייתה כי הסכסוך יידון בפורום פלסטיני והתובע אף מסכים כי יש להחיל על התאונה את הדין הזר. גם שיקולים ציבוריים תומכים בקבלת עמדת הקרן, שכן אין הצדקה לברר בישראל תביעה שמירב זיקותיה מוליכות לפורום זר. המסקנה העולה מן המקובץ הינה כי הפורום הטבעי לדון בתביעה כנגד הקרן הוא בית המשפט הפלסטיני, בפרט כאשר מדובר בתובע פלסטיני ותאונה שארעה בתחומי הרשות הפלסטינית.

לאור כל האמור אני מורה על מחיקת התביעה בהעדר סמכות בינלאומית לדון בה ו/או בשל היות בית המשפט בישראל בגדר "פורום לא נאות".

בנסיבות הענין ומאחר והתובע אכן בעל זכות תביעה, רק לא בבית משפט זה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח אדר תש"פ, 24 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.