הצדדים הסמיכוני ליתן את פסק הדין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט והגישו סיכומים בכתב.

1. התובע, יליד 1985, טוען שנפגע בתאונת עבודה, כאשר עבד אצל הנתבעת כמתקין ברי מים מסוג תמי 4. במסגרת עבודתו נדרש הוא לשאת משקלים כבדים, כך לטענתו, לעיתים תוך עליה במדרגות, לעיתים כאשר מגיע המשקל לכדי עשרות קילוגרם. לטענתו, ב-13.7.16, בעת ביקור אצל לקוח, לשם התקנת מכשיר תמי 4, חש הוא בכאב גב תחתון, עת התכופף לנסות להרים את המכשיר. פעולה זו , נטען בסיכומיו, הייתה שיאה של פעילות מאומצת שנדרשה ממנו אותו יום.

2. התובע מצרף את החומר הרפואי שבעקבות התאונה.

3. הצדדים הגישו חוות דעת מטעמם, ולאור הפערים מונה מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר שי שבת. המומחה קבע כי בעברו של התובע כאבי גב תחתון ממושכים לסירוגין. עם זאת בדיקתו הרפואית כיום אצל המומחה הינה תקינה, ואינה מזכה באחוזי נכות. המומחה גם דחה את התזה של מומחה התובע לעניין מיקרוטראומה, שכן בפענוח הסי.טי אין שינויים ניווניים המתאימים למיקרוטראומה, אלא מדובר על ממצא שכיח, המופיע בעשור השני לחיים, וגורם לכאבים לאורך החיים. בכל מקרה, לא מצא המומחה הגבלת תנועה המזכה בנכות. המומחה הכיר בתקופת אי כושר בת חודש.

4. התובע טוען כי לא עבד למשך שנה עד שנאלץ לבסוף להתפטר. הוא מפנה לכך שחרף קביעת מומחה בית המשפט, פעל הוא בזמן אמת לפי הנחיות רופאיו, בפרט רופאת תעסוקה שהנחתה אותו להימנע מעבודה פיזית כמתקין ברי מים. הוא מצרף אישור של רופאת התעסוקה מתאריך 9.7.17.

5. התובע מבקש שיוכר לו לאור האמור הפסד שכר מלא, ולו לכמה חודשים, כאשר שכרו ברוטו במעוגל 16,000 ₪. בהתאמה, הוא מבקש פיצוי בסכום גלובאלי, בגין כלל ראשי הנזק לעבר והנזק הלא ממוני , בסך של 85,000 ₪.

6. הנתבעת טוענת לדחיית התביעה. היא מפנה לטופס בל/250, בו נרשם שלדברי העובד הרים מכשיר, חש כאב חד בגב תחתון, ומאז סובל כאבים. כאשר אין רמז לפעילות מאומצת לאורך היום. הנתבעת מפנה לכך שהתובע כן קיבל הדרכות בטיחות עליהן הוא חתום (נספח ג' לסיכומי הנתבעת) וכי במסגרתן קיבל הדרכה כיצד להרים ולסחוב משאות. עובר לתאונה התקשרה הנתבעת עם חברת "טרם בטיחות וגהות" המעסיקה ממונה בטיחות. לאחר התאונה ביצע הממונה תחקיר פנימי, בו נרשם כי כשהיה התובע אצל לקוח הרים מכשיר מהאריזה ברצפה למיקום ההתקנה, ותוך כדי ההרמה, הרגיש קליק בגב והחלו כאבים שהלכו והחמירו. הממונה מציין שלדברי העובד היה בהדרכת ארגונומיה וביצוע הרמה נכונה. הנתבעת מוסיפה כי משקל המכשיר אותו הרים התובע, הינו 16 ק"ג בלבד, משקל לא חריג המותר בהרמה ידנית.

7. הנתבעת מפנה לכך שלפי דו"ח רציפות ביטוח שצירפה שב התובע לעבודה, ולא נפגע בשכרו שאף עלה. הנתבעת מפנה גם לתשובה 18 לשאלון ממנה עולה כי התובע שב לעבודתו לאחר שבועיים. הנתבעת מפנה לכך שהתובע צירף תלושים רק לפני התאונה, ולא אחריה ולא המחיש כל הפסד שכר לאחר התאונה. כך גם ביחס ראשי הנזק המיוחד האחרים, והנזק היחיד בו יש להכיר אם לא תדחה התביעה הנו אב הנזק הלא ממוני.

8. יוער כי לפי דף רציפות ביטוח החל התובע לעבוד אצל הנתבעת במרץ 2015, ול 10 חודש השתכר בממוצע 17,410 ₪ לחודש. ב 2016 (שנת התאונה) קבל עבור 12 חודשים סכום של 234,471 ₪, היינו 19,539 ₪ לחודש (מעבר לדמי הפגיעה). לפי רציפות ביטוח קיבל שכר אצל הנתבעת לתקופה שעד ספטמבר 2017.

9. הנתבעת טוענת כי ככל שלא תדחה התביעה יש להטיל אשם תורם בשיעור גבוה, ומן היתרה לנכות דמי הפגיעה שקבל התובע מן המוסד לביטוח לאומי בסך 16,795 ₪.

10. סכום הפיצוי שייפסק משקלל בעיית אחריות. אף ביחס לנזק יש לומר כי לקביעת מומחה ביהמ"ש לא נותרה נכות, ההוצאות הרפואיות והנסיעות אמורות להיות מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי והקופה, על פי תשובות לשאלון שב התובע לעבודה לאחר שבועיים, ואב הנזק העיקרי הנו אב הנזק הלא ממוני.

11. אי מחייב את נתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים במצטבר:

א. סכום כולל הוצאות משפט ואגרה (למעט שכ"ט) של 2500 ₪.

ב. 1000 ₪ סכום כולל, בגין שכ"ט עו"ד.

12. פטור מיתרת אגרה.

ניתן היום, כ"ח אייר תשפ"א, 10 מאי 2021, בהעדר הצדדים.