זוהי בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר שידור של תכנית המיועדת לשידור ביום 2.7.19 וכן את הקדימונים הנוגעים לתכנית זו. בקשה למתן סעד במעמד צד אחד נדחתה בהחלטה מיום 27.6.19. ביום 3.6.19 התקיים דיון במעמד הצדדים, ולאחריו ניתנת החלטה זו.

העובדות וטענות הצדדים

1. מבקש 2 (להלן גם: המבקש) הוא הזמר הידוע אייל גולן, ומבקשת 1 (להלן גם: המבקשת) היא חברת הפקות, אשר על פי האמור בבקשה, עיקר עיסוקה הוא ניהול מקצועי ושיווקי של המבקש, כמו גם קידום זמרים אחרים. המשיבה החלה לאחרונה בשידור קדימונים ("פרומואים") לקראת תכנית תיעודית שיצרו אורלי וילנאי וגיא מרוז אשר בכוונתה לשדר, העוסקת במבקש ובטענות בנוגע ליחסים בינו לבין מספר צעירות (להלן: התכנית). בבקשה לסעד זמני נטען כי מדובר בפרסומים אודות חקירה שהתנהלה נגד המבקש לפני כשבע שנים בחשד לעבירות מין (להלן: הפרשה). הודגש בבקשה כי החקירה הפלילית לא העלתה דבר וגם הפרקליטות החליטה על סגירת התיק. לטענת המבקשים, במסגרת התכנית עתיד להיות משודר ראיון עם אייל גולן, אשר נעשה בו שימוש בניגוד להבטחות והתחייבויות שנתנה וילנאי למבקשים, ולצורך הפקת רווחים כספיים למשיבה, ולפיכך יש למנוע את שידורו.

2. לבקשה לסעד זמני צורף תצהירו של מר בני פרץ, מנהל ובעל מניות של המבקשת, אשר הצהיר כי התצהיר נעשה גם על דעתו של המבקש. בבקשה ובתצהיר תוארו התהליכים שקדמו לראיון עם גולן: תואר כי הגב' אורלי וילנאי היתה בעבר בעלת דעה שלילית על המבקש על יסוד מה שפורסם נגדו בעקבות הפרשה, ובעקבות התבטאויות שלה הגיש גולן תביעה נגדה. לאחר הליך גישור שהביא להסדר בין הצדדים (ולטענת המבקשים, שהוכחשה ע"י הגב' וילנאי, כלל גם התנצלות מצידה), ראיינה וילנאי את גולן "ראיון פיוס" ברוח חיובית וסלחנית. לפני כחודשיים פנתה וילנאי פעם נוספת אל פרץ בבקשה לקיים ראיון עם גולן. פרץ וגולן התלבטו אם להיעתר לבקשה, מחשש שהראיון יביא למיחזור של הפרשה הישנה. אולם וילנאי הבטיחה להם, לטענתם, כי "פניה לטוב" והיא מעוניינת "לפצות" אותם על הנזק שגרמה בעבר. היא שכנעה את פרץ כי הראיון ייטיב עם גולן ומטרת השידור היא "אך ורק לסייע לו כדרך נוספת לסייע בשיקום ההריסות ולשיפור תדמיתו של המבקש 2 בעיני הציבור". וילנאי הרגיעה את פרץ גם בחילופי מסרונים, בהם כתבה "בבקשה תסמוך עלי. נתתי מילה", והוא השיב "סומך".

3. בסופו של דבר הסכים גולן להתראיין. לטענת המבקשים, הדבר נעשה לאחר שהובטחו לו מספר תנאים, ואלמלא הובטחו לא היה מסכים להתראיין. ואלו התנאים: הראיון יהיה במה להצגתו של איל גולן ועמדותיו בלבד, ולא כחלק מתכנית או כתבה שבהן ישולב כחלק מעניין אחר, ודאי שלא כ"מענה" לטענות והכפשות שישולבו בתכנית; הראיונות המיועדים לשידור, כמוצר מוגמר, יימסרו למבקשים לצפיה, והם לא ישודרו אם לא תינתן הסכמה סופית לשידורם לאחר "הגהה" של המבקשים. לטענת המבקשים, וילנאי הסכימה לתנאים אלו.

4. בשלב זה, לטענת המבקשים, נערכו מספר ראיונות עם מר בני פרץ ועם דמויות המקורבות למבקשים, ולאחריהם התקיים הראיון עם המבקש. אולם בראיון זה עלו במפתיע שאלות מביכות הקשורות לפרשה, ושאלות מוסריות הקשורות ליחסיו עם בגירות. גולן, על פי הנטען, "שהוכה בתדהמה מהתפנית החדה שנערכת אל מול ההבטחות שניתנו, מצא עצמו במצב נפשי ורגשי קשה שמנע ממנו להתרכז ולהגיב נכונה", קפא על מקומו ולא היה מרוכז. נציגתו ביקשה מהמשיבה לקיים את ההבטחות שניתנו לו, אולם נציגי המשיבה נסוגו מהבטחתם. בפגישה שקיים פרץ עם עורך מטעם המשיבה, מר אבי זילברברג, ביקש הזדמנות להגיב לטענות ממוקדות, לבטל את הראיון הקודם ולראיין את המבקש ראיון חדש במקומו. נטען כי זילברברג הבטיח לעשות כך, אך לא קיים את הבטחתו, והציע לאפשר לגולן להגיב בשידור חי לאחר שידור התכנית.

5. לטענת המבקשים מדובר בהפרת ההסכם בינם לבין המשיבה, והם נפלו קרבן לתרמית והונאה, כאשר המשיבה לא התכוונה כלל לקיים את הבטחותיה ומטרתה היתה להבאיש את ריחו של המבקש בעיני הציבור. עוד נטען כי המניע למעשים אינו זכות הציבור לדעת כי אם בצע כסף וניסיון לשפר את אחוזי הצפיה של המשיבה. עוד נטען כי מדובר בשימוש פסול בזכויות יוצרים, שכן התכנית היא למעשה סרט בכיכובו של אייל גולן, הצפוי להכניס למשיבה ממון רב מבלי לשלם לגולן את חלקו ומבלי שהסכים לכך.

מבחינת מאזן הנוחות נטען כי מטרותיה של המשיבה הן כלכליות והיא אינה מבקשת להגשים אינטרס ציבורי אמיתי, וכי העובדה שמדובר ב"תקשורת" אינה מצדיקה התרת דמו של אדם תחת סיסמאות נבובות של זכות הציבור לדעת, לצורך מציצנות ותוך פגיעה בפרטיות. נטען כי השאלות שהועברו למבקש על ידי עורך התכנית לצורך קבלת תגובתו הן ניסיון מביש לחדור לפרטיותו ופוגעות גם בפרטיותן של המתלוננות, ומאידך גיסא הפרסומים עלולים לפגוע פגיעה קשה במבקש עצמו וגם בילדיו, שבעת פרסום הפרשה היו ילדים רכים בשנים ועתה הם צפויים להיחשף לפרסומים.

6. לאחר שניתנה החלטה הדוחה את הבקשה לסעד זמני במעמד צד אחד, הגישו המבקשים על דעת עצמם, ביום 28.6.19, "הבהרת דברים אגב החלטת בית המשפט מיום 27.6.19" ובה שטחו פעם נוספת את טענותיהם. לטענת המבקשים אין הם חולקים על הפסיקה הידועה (אשר תובא בהמשך) לפיה אין להיעתר בדרך כלל לבקשות למניעת פרסום בשלב מקדמי, אלא שלטענתם מקרה זה הוא חריג, שכן הפסיקה דנה בבקשות שהוגשו אגב תביעות לשון הרע, בעוד למבקשים כאן טענות בדבר הפרת חוזה שהיה תנאי להענקת הראיונות. המבקשים הבהירו כי אינם מתנגדים לשידור של הראיונות עם המבקש בפני עצמם, ואף לא לשידור עדויות ה"מתלוננות" כשלעצמן, והתנגדותם היא אך ורק לתכנית שיש בה שילוב בין אלו, "שעטנז" בין דברי המתלוננות לדברי המבקש, ולתכנית שעורכיה מתיימרים להיות לא רק חוקרים כי אם פוסקים בין הניצים. גם בסיכומיו בדיון היום הבהיר ב"כ המבקשים כי התנגדותו אינה מופנית כלפי שידור הראיון עם גולן אלא ל"פינג פונג" בין הראיות ובין העדויות (פרוטוקול עמ' 38).

גם במסמך זה חזר ב"כ המבקשים על טענותיו בדבר הפרת ההסכם, הטענה שמדובר במציצנות ולא בחופש ביטוי, הטענה בדבר שימוש פסול בזכויות היוצרים של המבקש והפגיעה בילדיו של המבקש הרלוונטית במאזן האינטרסים.

7. המשיבה הגישה תגובה לבקשה, אליה צורף תצהירה של הגב' אורלי וילנאי. על פי התגובה, עניינה של הבקשה בתכנית תיעודית שיצרו אורלי וילנאי וגיא מרוז בהפקתה של חברת קודה תקשורת בע"מ, העוסקת בפרשה שכונתה "משחקי חברה", בה נחקרו חשדות לביצוע עבירות מין, שימוש בסמים ושיבוש הליכי חקירה על ידי גולן, אביו ואנשים מסביבתו הקרובה, ובה הורשע אביו של גולן, דני ביטון, בעבירות מין חמורות שביצע בצעירות, חלקן קטינות. לטענת המשיבה מדובר בתוצר עיתונאי איכותי, המציג את הפרשה שנים לאחר סגירת החקירה תוך הבאת ראיונות עם חוקרים שהיו מעורבים בפרשה, הפרקליטה שליוותה אותה, וכולל גם ראיונות ראשונים עם מספר נשים שהעידו במשטרה במהלך החקירה, חלקן היו אז קטינות, אשר גולן ופרץ "הדביקו" לחלקן באמצעי התקשורת את הכינוי "השקרניות". פרשה שעודנה מעלה שאלות ציבוריות רלוונטיות חרף חלוף הזמן.

8. עוד נאמר בתגובה ובתצהיר כי במהלך העבודה העיתונאית ומתוך רצון להציג תמונה מאוזנת, הוצע לאייל גולן להתראיין לתכנית, והוא שקל את הדברים והסכים לכך, לאחר שהתברר לו כי התחקיר ייערך בין אם ישתתף בו ובין אם לאו. המשיבה הדגישה כי גולן ופרץ לא הציגו תנאים מוקדמים או דרישות כלשהן לקיום הראיון, וממילא לא ניתנו להם התחייבויות כאלה. לטענת וילנאי הוסבר לפרץ ולגולן כי בכוונתם לראיין את הבנות שנחקרו במשטרה, ווילנאי התחייבה באוזניהם כי מטרתה להגיע לחקר האמת, אך לא התחייבה מעולם כי מסקנות התחקיר ישפרו את תדמיתו של גולן. בהמשך להסכמה ובתיאום עם גולן ופרץ, קויימו ראיונות: ביום 4.4.19 נערך ראיון עם גולן בקיסריה, ביום 21.5.19 הגיעו עורכי התכנית לצלם הופעה של גולן בקיסריה, ואף צילמו וראיינו מעריצים בהופעה, וביום 2.6.19 התקיים ראיון עם גולן בביתו ברחובות, בו נכחה גם אשת יחסי ציבור מטעם גולן. ראיון אחרון זה הוא העומד ביסוד הבקשה.

9. המשיבה הוסיפה וטענה כי בפתח הראיון הראשון ביום 4.4.19 חתמו הן גולן והן פרץ על כתבי הסכמה (להלן: כתבי ההסכמה) שבהם ויתרו על כל טענה עתידית ביחס להשתתפות בתכנית, והצהירו כי לא יהיו להם כל טענות ודרישות. לטענתה מסמכים אלה שומטים את הקרקע תחת הטענות והמבקשים הסתירו אותם במכוון.

עוד נטען כי חילופי המסרונים שתוארו בתצהירו של פרץ אינם משקפים את העובדות במלואן, וכי לאחר הראיון ביום 2.6.19 שלח פרץ לוילנאי צילום של ההתכתבות שתיאר בתצהירו, ווילנאי השיבה לו כי היא עומדת מאחורי המילים שלה, וכי אמרה לו שירדו לחקר האמת וכך נעשה. על כך השיב פרץ במילים "לא נראה ככה", ווילנאי השיבה "לגמרי ככה". לטענת המשיבה, תכתובת זו סותרת את טענת המבקשים בדבר הסכם עמם, ועולה ממנה כי ההתחייבות היחידה שניתנה למבקשים היתה לרדת לחקר האמת.

בתצהירה של וילנאי תואר כי במהלך ניסיון לראיין את העדות שכונו על ידי גולן ופרץ "השקרניות" הגיע צוות אל אחת מהן, ע', וע' בנוכחות הצוות שוחחה עם פרץ אשר ביקש מנה שלא לשתף פעולה ולהתראיין.

10. לטענת המשיבה, הבקשה שהוגשה לוקה בשיהוי ניכר אשר די בו כדי לדחות את הבקשה, שכן למבקשים נודע על הפרת ההסכם שהם טוענים לו כבר בעת הראיון ביום 2.6.19, והם השתהו בהגשת הבקשה עד יום 27.6.19. עוד נטען כי המבקשים הסתירו מבית המשפט עובדות מהותיות, את החתימה על כתבי ההסכמה ואת התכתובת המלאה בין פרץ לבין וילנאי, ובכך פעלו בחוסר תום לב באופן שגם בו יש כדי להביא לדחיית הבקשה על הסף.

לגופו של עניין טענה המשיבה כי טענת המבקשים בדבר הפרת הסכם עמם מופרכת וחסרת כל יסוד, והיא נסתרת על ידי תצהירה של וילנאי, תכתובת המסרונים בין וילנאי לפרץ בה דובר על ירידה לחקר האמת, כתבי ההסכמה שבהם אין זכר להתחייבות כלשהי וכן מכך שהמבקשים עצמם ביקשו לטענתם לערוך ראיון נוסף עם גולן גם לאחר שידעו שהתכנית עומדת להיות שונה מן המובטח לדבריהם. זאת בנוסף לחוסר הסבירות שבטענה.

11. המשיבה ציינה את ההליכה לפיה צווי מניעה המונעים שידור מראש יינתנו במקרים קיצוניים וחריגים בלבד, והוסיפה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן מניעת השידור תגרום נזק לכלל הציבור, לחופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, וכן לצעירות שחשפו באומץ לב את מעלליו של גולן, ויידרשו להמתין מספר שנים עד לסיום ההליך העיקרי. גם למשיבה ייגרם נזק בשל הקושי להעמיד תכנית חלופית בסד זמנים קצר, ולאחר ששודרו קדימונים לתכנית הנוכחית. עוד נטען כי הטענה בדבר הנזק לשמו הטוב של המבקש היא טענה בעלמא, לנוכח היקף הסיקור של הפרשה במשך השנים, וגם הנזק הכספי נטען ללא ביסוס.

דיון והכרעה

12. בפרשת אבנרי (ע"א 214/89, אריה אבנרי נ' אברהם שפירא, פ"ד מג(3) 840 (1989), בעמ' 866 נקבע העיקרון לפיו

"25. באיזון זה בין הערך האישי והציבורי לשם טוב לבין הערך האישי והציבורי לחופש הביטוי יש ליתן משקל מיוחד לערך בדבר חופש הביטוי. בעיקר יש ליתן משקל מיוחד זה כל הנוגע לחופש הביטוי לענייני הציבור ולגופים ולאנשים הנושאים משרות ציבוריות, או שהם בתפקידים שלציבור עניין בהם. הטעם לכך הוא כפול: ראשית, בשל חשיבותו הרבה של חופש הביטוי, כתנאי חיוני למשטר דמוקרטי. חופש הביטוי מאפשר החלפה של דעות, המאפשרת מצדה עיצוב של ההשקפות הפוליטיות המעצבות את המשטר. 'רק בדרך זו הוא יוכל ליצור לעצמו דעה עצמאית ככל האפשר על אותן שאלות העומדות ברומו של עולם החברה והמדינה, שההכרעה עליהן נתונה בסופו של דבר בידיו, ובתוקף זכותו לבחור את מוסדות המדינה' (השופט לנדוי בבג"צ 243/62 הנ"ל, בעמ' (2451). 'ההתבטאות החופשית היא חלק מהותי וחיוני מן התהליך הדמוקרטי, והיא מזינה את יכולתו של המשטר הדמוקרטי לקיים את עצמו' (הנשיא שמגר בעש"מ 5/86, בעמ' 241). בצדק צוין, כי חופש הביטוי 'מהווה את התנאי המוקדם למימושן של כמעט כל החירויות האחרות' (השופט אגרנט בבג"צ 73/53 הנ"ל, בעמ' 878), וכי הוא 'יסוד מסד ותנאי מוקדם להבטחת קיומן ולשמירתן הנאמנה של רוב זכויות היסוד האחרות' (השופט שמגר בע"א 723/74 הנ"ל, בעמ'295)".

ובהמשך, בעמ' 871:

"בהימנעות ממתן ציווי לשעה במשפטי לשון הרע בטרם הוכרעה שאלת האחריות ניתן הביטוי לאיזון הראוי בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם הטוב בשיטתנו המשפטית. איזון זה מעניק את מלוא הסעדים לנפגע, מקום שנקבעה אחריותו של המפרסם. במצב זה יד הערך בדבר השם הטוב על העליונה. איזון זה מעניק את מלוא התוקף לחופש הביטוי, כל עוד לא נקבעה אחריות המפרסם. במצב זה יד הערך בדבר חופש הביטוי על העליונה. זהו הביטוי המוחשי לחשיבותו של הערך בדבר חופש הביטוי בשיטתנו המשפטית".

13. פסקי דין והחלטות ברוח זו חזרו גם בהמשך ועד ימים אלה: בבג"צ 2888/97, יעקב נוביק נ' הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, פ"ד נא (5) 193 (1997); ברע"א 10771/04, רשת תקשורת והפקות (1992) בע"מ נ' פרופ' משה אטינגר, פ"ד נט(3) 308 (2005); וברע"א 7069/16, שמעון טמסוט נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ (11.9.16), שם נקבע כי

"כפי שנפסק לא אחת, ככלל אין להיעתר לבקשות למניעת פרסום בשלב מקדמי אלא במקרים חריגים בהם משתכנע בית המשפט כי הגנת המפרסם היא הגנת סרק או שאין עניין לציבור .... עוד נפסק כי על המבקש צו למניעת פרסום מוטל נטל ממשי להוכחת סיכויי תביעתו ועליו להוכיח 'לא רק שהוא בעל סיכוים טובים לזכות בתביעת לשון הרע שיגיש נגד המפרסם, אלא גם שהמפרסם לא יוכל להעלות בתשובה כל טענת הגנה של ממש'".

אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעקרונות אלו, אם כי ב"כ המבקשים טוען כי הם אינם רלוונטיים לענייננו, שכן התביעה העיקרית שתוגש איננה תביעת לשון הרע. יש לבחון, איפוא, כיצד ליישמם בבקשה שבפני.

14. תנאי הכרחי למתן סעד זמני הוא קיומו של סיכוי טוב לזכות בתביעה. מאחר שמדובר בדיון ראשוני במסגרת הסעד הזמני, אין מקום ואף לא ניתן להגיע לממצאים חד משמעיים. אולם במקרה זה הוגשו תצהירים מפורטים והתקיימו חקירות ארוכות וממצות ביחס למקובל בהליך ביניים, כך שניתן היה להתרשם בנוגע לסיכויי התביעה הפוטנציאלית. זאת, כמובן, מבלי לקבוע מסמרות ומבלי שיהיה בכך כדי למנוע שקילת הדברים מתחילתם במסגרת התיק העיקרי.

15. כאמור, טענתם העיקרית של המבקשים היא שהמשיבה הפרה הסכם שנכרת עמם בנוגע לתנאים לקיומו של הראיון. התרשמתי כי הסיכויים להוכחת טענה זו אינם גבוהים, ואף זאת בלשון זהירה. ראשית, אם אכן מדובר היה בתנאים שהיו כה מהותיים למבקשים, עד כדי כך שהיוו תנאי לקיום הראיונות, ניתן היה לצפות לכך שיעוגנו בכתב. גם אם, כטענת המבקשים, לא מקובל לערוך חוזים בנושאים אלה, ניתן היה לתת ביטוי כלשהו להסכמות, במסמך קצר, בהודעות טקסט המשקפות את עיקרי הדברים, או אף בהקלטת שיחה בה סוכמו עקרונות אלה.

המבקשים אינם תמימים: המבקש הוא זמר מצליח הפועל כבר שנים רבות בשוק, ומר פרץ הוא איש המקצוע האחראי להתקשרויותיו עם גורמים שונים. הם מבינים את הצורך לתעד ולהבהיר הסכמות שניתנו להם בנושאים שהיו לטענתן כה מהותיים ועקרוניים, ועל אחת כמה וכמה לנוכח החשדנות שהיתה בהם כלפי וילנאי, כמפורט בתצהירו של פרץ. כך שההימנעות מהצגת כל תיעוד, ולו בראשי פרקים, מעוררת ספק בנוגע לקיומן של הסכמות כאלה.

16. גם התכתובת בין פרץ לוילנאי מביאה ככל הנראה למסקנה לכאורה שלא ניתנו הבטחות: במסרונים שהחליפו הביעה וילנאי את מחוייבותה לרדת לעומקה של האמת, ולא מעבר לכך. פרץ הביע את ספקנותו במילים "לא נראה ככה", אולם על אף שהדברים נכתבו מיד לאחר הראיון ביום 2.6.19, ממש ביום בו נודע למבקשים, כביכול, על הפרת ההסכם, אין במסרונים כל זכר לטענה בדבר קיומה של התחייבות והפרתה. כשנשאל על כך בדיון היום לא היה בפיו של פרץ הסבר כלשהו, וטענת בא כוחו כאילו מדובר באדם פשוט שאינו מיטיב להתבטא, מוטב היה אלמלא הועלתה. אין צורך ביכולת ניסוח גבוהה וכושר ביטוי כדי לטעון במילים פשוטות וברורות להפרת חוזה. פרץ אינו אדם פשוט וחסר ישע כפי שניסה בא כוחו לטעון, מדובר באמרגנו של זמר מהוותיקים והמצליחים במדינת ישראל, המורגל בהתקשרויות חוזיות והתנהלות מול גורמי תקשורת, והניסיון להציגו כמי שאינו מסוגל להביע עמדה פשוטה ובסיסית מעורר תהיה.

לכך נוספת העובדה שהמבקשים צירפו לתצהיר מטעמם את השלב הראשון של התכתובת, אך לא את השלב השני מיום 2.6.19 הכולל את תשובתה של וילנאי ותגובתו של פרץ לכך.

17. על אלה יש להוסיף את הסתירות וחוסר הבהירות באשר לתוכן אותן הבטחות נטענות: מחד גיסא נטען בבקשה כי הוסכם על ראיון בלעדי, על שידור הראיון בלבד כדי לתת לגולן במה בלעדית (סעיף 18 לבקשה), ומאידך גיסא הצהיר פרץ כי גם הוא ואחרים מסביבתו של אייל גולן התראיינו (סעיף 13 לתצהירו), וכן אישר בחקירתו הנגדית כי ידע שצפויים מרואיינים נוספים (פרוטוקול עמ' 5-7).

וכל זאת עוד קודם שהזכרנו את חוסר הסבירות וסימני השאלה באשר לעצם ההבטחה שניתנה על ידי עיתונאית המובילה תכנית תחקירים לכך שהתכנית תשמש כתשדיר פרסומת לדמות שנויה במחלוקת מבחינה ציבורית.

18. לנוכח כל האמור אני סבורה כי ככל שניתן לקבוע במסגרת הליך ביניים, נראה שהמבקשים לא הראו סיכוי טוב לזכות בתביעתם.

19. באשר לשיקולי מאזן הנוחות:

כאמור, בפסיקה הוכר מעמדם של חופש הביטוי וחופש העיתונות כערכים הגוברים בדרך כלל על ערכים וזכויות אחרות, ביניהם אף החשש לפגיעה בשמו הטוב של אדם, המתבטא בהגשת תביעת לשון הרע.

ב"כ המבקשים טען שהחלטות אלה אינן חלות בענייננו, כיוון שעניינה המרכזי של התביעה העיקרית שהוא מתכוון להגיש אינו לשון הרע כי אם טענות חוזיות, אך טענה זו אינה יכולה להועיל למבקשים. שכן אם נפסק שאין לעצור מראש פרסומים בתביעות לשון הרע, בהן קיים חשש ממשי לפגיעה בשמו הטוב של אדם, פגיעה שמטיבה היא בלתי הפיכה והפיצוי הכספי בגינה אינו מונע את עצם הנזק, על אחת כמה וכמה שאין לעצור פרסומים עתידיים כשמדובר בתביעה חוזית, אשר עליה ניתן בדרך כלל לפצות בכסף.

20. בחינה של מהות הפגיעה החוזית הנגרמת לגולן על פי טענתו מביאה למסקנה דומה. שכן כפי שהבהיר ב"כ המבקשים חזור והבהר, המבקשים אינם עותרים למניעת שידור הראיון עם גולן, שניתן בהסכמתו, ואף אינם מבקשים למנוע את הראיונות עם מרואיינים אחרים, כולל הצעירות שמסרו הודעות במשטרה. צו המניעה המבוקש מתייחס אך ורק לאינטגרציה שבין השניים, לשילוב לסירוגין בין העדויות לבין דבריו של גולן.

אילו היה גולן מבקש למנוע את שידור דברי העדויות שיש בהן כדי לפגוע בשמו הטוב, היה מקום לדון (גם אם לא בהכרח לקבל) את הבקשה להגן על שמו מפני עדויות אלו. אולם כאשר המבקש אינו מתנגד לעצם השמעתן ושידורן של העדויות, אלא רק לשילוב ביניהן לבין דבריו שלו, הרי שילוב הדברים אינו מהווה ערך בפני עצמו, ובמצב זה לא נותר עוד אינטרס הראוי להגנה באמצעות צו המניעה. ובמילים אחרות: אם המבקשים מסכימים לשידורו של א' וגם לשידורו של ב', הרי שכל עוד לא הוצג נימוק ממשי המצדיק זאת, אין מקום למנוע גם את שידורו של א+ב.

21. בפתח הדיון השלים מר בני פרץ את תצהירו והעיד כי מאז שידור הקדימונים לתכנית בוטלו והושעו מספר התקשרויות עם אייל גולן, בסכום כולל של כמיליון וארבע מאות ₪. מעבר לכך שהטענה הועלתה באופן כללי ביותר וללא כל פירוט של ההתקשרויות הרלוונטיות וסכומיהן, יש להבהיר כי מדובר בנזק כספי הניתן לפיצוי, ועל כן אין לו משקל של ממש בין שיקולי מאזן הנוחות.

טענות נוספות שהעלו המבקשים, בנוגע לעשיית עושר ולא במשפט ולזכויות יוצרים שיש לגולן בתכנית בשל היותה, כביכול, סרט בכיכובו, עומדות בסתירה לכתבי ההסכמה שנחתמו, ומכל מקום עילות אלו ניתנות לפיצוי כספי ועל כן אינן מצדיקות מתן צו מניעה.

22. באשר לטענה בדבר הנזק שעתיד להיגרם למבקש ולילדיו כתוצאה משידור הכתבה, למרבה הצער נזק כזה הוא תוצאה בלתי נמנעת של כל פרסום אודות מעשים שנויים במחלוקת, ואין בו כשלעצמו כדי למנוע את הפרסום. אל מול הנזק הפרטני הנגרם למספר מצומצם של אנשים במעגלים הקרובים למבקשים, עומד הנזק העתיד להיגרם לכלל הציבור כתוצאה מהגבלת חופש הביטוי וחופש העיתונות, כאשר במקרה זה מדובר בפרסום אודות אדם שאמנם אינו בעל תפקיד ציבורי, אך הוא דמות ציבורית וידועה, בעל מעריצים רבים, ביניהם נשים צעירות, וקיים אינטרס ציבורי ממשי בפרסום הכתבה אודותיו.

זאת ועוד, עיכוב הפרסום עד לסיום בירור התיק העיקרי הוא עיכוב לתקופה לא קצרה, ועיכוב כזה גלול לפגוע גם בנשים הנפגעות לכאורה שהתראיינו לכתבה, ועשויות להיות מושפעות באופן מהותי משידורה או ממניעת השידור.

23. בנוסף לטענות לגופו של עניין העלו המבקשים טענות של שיהוי וחוסר נקיון כפיים. כפי שעלה מדבריו של מר בני פרץ, ההבנה שההבטחות הנטענות אינן עתידות להתקיים נפלה אצל המבקשים כבר עם קיום הראיון ביום 2.6.19, והם המתינו קרוב לחודש ימים, והגישו את הבקשה במועד סמוך מאד לתאריך שנקבע לשידור התכנית. פרץ השיב על כך כי בתקופת הביניים המתינו המבקשים לתשובתו של מר אבי זילברברג בנוגע לקיום ראיון חלופי, וכן הבהיר כי ההחלטה לפנות לבית המשפט היא החלטה מורכבת בעלת פנים לכאן ולכאן, והמבקשים העדיפו להימנע מכך.

יש ממש בתשובות אלו, וניתן להבין ולקבל את רצונם של המבקשים להימנע מנקיטת הליכים משפטיים, על כל המשמעויות שיש להחלטה כזו ולפרסום הנלווה לה. אולם שיקולים אלו אינם שוללים את טענת השיהוי. על אף הלבטים המובנים, המבקשים הם שקבעו את מועד הפניה לבית המשפט, ובהתחשב בכלל הנתונים ובסד הזמנים הצפוף שנוצר, הפניה נעשתה בשיהוי.

אציין עוד כי בשל השיהוי והשתלשלות העניינים, כמו גם בשל חולשתה של הבקשה עצמה, לא היה מקום להיעתר לבקשת ב"כ המבקשים אשר ביקש בפתיחת הדיון לדחות את הדיון בבקשה עד לשובו של אייל גולן לישראל.

24. המשיבה טענה גם לחוסר נקיון כפיים והעדר תום לב, בכך שהמבקשים נמנעו מלצרף לבקשה את כתבי ההסכמה שעליהם חתמו ואת התכתובת המלאה בין פרץ לוילנאי. המבקשים טענו כי הדבר נשכח מליבם, וכי כתבי ההסכמה נחתמו על ידם כשגרה ומבלי משים. לנוכח המסקנה אליה הגעתי ממילא, אין צורך בהכרעה בעניין זה.

25. לפני סיום, אתייחס לשתי בקשות שהעלה ב"כ המבקשים. האחת היא בקשה שבית המשפט יצפה בתכנית בטרם קבלת החלטה. ב"כ המבקשים הוסיף וביקש כי אצפה בכל החומר הגולמי ולא רק בתכנית הערוכה. מובן שבקשה כזאת אינה מתקבלת כלל על הדעת, ולו בשל קוצר הזמן וההיקף הרב של החומר, אך לא מטעם זה בלבד.

26. באשר לצפיה בתכנית הערוכה, אינני סבורה שיש מקום לכך, מטעמים אחדים. ראשית, על מנת לאפשר את הביצוע המעשי בלוח הזמנים הקיים, כאשר הדיון מתקיים יומיים לפני מועד השידור המתוכנן, היה על המבקשים להעלות את בקשתם המפורשת מיד עם הגשת הבקשה לצו מניעה, וכן לתאם פיזית את הבאת הדיסק או המדיה הנדרשת, ויצירת אפשרות טכנית לצפיה ולשמיעת עמדות הצדדים בנוגע לתכנים שנצפו. כמו כן היה עליהם להעלות את הבקשה באופן מפורש וברור בזמן המתאים, ולא להסתפק באמירה בשפה רפה, בתום הדיון ומבלי לבקש לשמוע את עמדת הצד שכנגד.

לגופו של עניין, אני סבורה שבהתחשב במהות הטענות, בעמדה העקרונית לפיה הסעד המתאים צריך להינתן במסגרת של תביעה לאחר מעשה ולא במניעת השידור, ובכך שההתנגדות מצד המבקשים איננה לשידור הראיון או העדויות הנוספות אלא לחיבור ולאינטגרציה ביניהם בלבד, ניתן לדחות את הבקשה ללא צורך בצפיה בתכנית.

27. בקשה נוספת שהעלה ב"כ המבקשים היא בקשה לעכב את ביצוע ההחלטה, אם תידחה עמדתו, למשך 48 שעות לפחות, על מנת לאפשר הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. הוא טען שהימנעות מכך תרוקן מתוכן את זכות הערעור. ב"כ המשיבה ציינה כי קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע משמעה למעשה קבלת הבקשה לסעד זמני.

אין ספק באשר למעמדה של זכות הערעור והצורך לעכב החלטות על מנת שלא לעקר זכות זו מתכנה. אולם יש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו, ובמקרה זה עיכוב ביצוע ההחלטה למשך 48 שעות יביא לתוצאה בלתי סבירה, שבה הבקשה נדחתה באופן עקרוני אך התקבלה באופן מעשי בשל עיכוב הביצוע. זאת ועוד, לוח הזמנים הצפוף נגרם אך ורק בשל התנהלותם של המבקשים, אשר הגישו את הבקשה ביום חמישי בשבוע כאשר השידור צפוי להתקיים ביו שלישי שלאחריו. בנוסף, הימנעות מעיכוב ביצוע אינה מרוקנות מתוכן את זכות הערעור, שכן המבקשים יוכלו לפעול ככל שימצאו לנכון במסגרת הזמן שנותר עד שידור התכנית. בנסיבות אלו אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

28. לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני נגד שידור התכנית והקדימונים לתכנית.

בשים לב למהות המחלוקת, לצורך בקיום דיון כולל חקירה של המצהירים ולהיקף העבודה הנדרש בסד זמנים מצומצם, ישאו המבקשים בהוצאות המשיבה בסך 15,000 ₪.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים בדחיפות.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ט, 01 יולי 2019, בהעדר הצדדים.