ב"כ התובע: עו"ד נאיף מחאג'נה

ב"כ הנתבעת: עו"ד אילן סובל

התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה כספית בסדר דין מהיר בסך 33,000 ₪ פיצוי כתוצאה ממחדליה של הנתבעת כלפיו.

1. טענות התובע:

בחודש יולי 2012 בקש לרכוש מאדם פרטי שעון קרטייה מדגם רודסטאר המשווק על ידי הנתבעת (להלן: "השעון"). התובע פנה לנתבעת וביקש כי תערך לשעון בדיקת מקוריות ושווי.

הנתבעת מסרה לתובע תעודה המאשרת מקוריות השעון ושוויו בסך 26,280 ₪.

התובע רכש את השעון בהסתמכו על התעודה שקיבל מהנתבעת ושילם 27,000 ₪ לידיו של המוכר.

באפריל 2019, כאשר התובע התכוון למכור את השעון, פנה שוב, יחד עם הקונה, אל סניף הנתבעת בתל אביב וביקש שתבוצע הערכה מחדש של שווי השעון. בפעם זו נאמר לתובע שהשעון אינו שעון מקורי מדגם רודסטאר מבית היוצר של קרטייה ואין לו ערך כספי כמעט.

התובע טוען כי הוא זכאי מהנתבעת פיצוי בסך 27,000 ₪ מאחר והנתבעת היא שגרמה לכך שהתובע שילם עבור שעון לא מקורי סכום בסך 27,000 ₪ ללא הצדקה.

כמו כן, תבע מהנתבעת להשיב לו את סכומי עלות הבדיקות ששילם לנתבעת בסך 1,000 ₪ ועוגמת נפש בסך 5,000 ₪.

2. טענות הנתבעת:

הנתבעת אינה מכחישה כי הוציאה לתובע את התעודה הנטענת בשנת 2012 אך לטענתה לא התבקשה בדיקת מקוריות אלא הערכת הפריט לצורכי ביטוח בלבד.

הנתבעת טוענת כי היא מבצעת 2 בדיקות שונות בעבור לקוחותיה: בדיקת מקוריות לשעון ובדיקת הערכת שווי לביטוח. בדיקות אלו שונות זו מזו. הנתבעת מוסיפה כי בבדיקת הערכת שווי לביטוח נבדק הפריט באופן ויזואלי ללא בדיקת תקינות במעבדה וללא פתיחת השעון ובדיקת רכיביו.

כאשר מתבקשת הערכה לצורך ביטוח, הנתבעת בודקת את מספרו הסידורי של השעון כפי שהוא מופיע במערכת הממוחשבת כאחד הדגמים המוכרים של היצרן ומוסרת ללקוח הערכת שווי של הפריט כפי שהוא בקטלוג של הנתבעת.

ככל שמבוקשת הערכת שווי של הפריט הספציפי ובדיקת מקוריות נבדקים כל רכיבי הפריט בקפידה, במעבדה. בדיקה זו יקרה יותר, כפי שניתן גם ללמוד מהחשבונית מאפריל 2019 שצורפה לכתב התביעה.

מעיון בחשבונית שניתנה בתמורה לשירות משנת 2012, ניתן ללמוד שהתובע ביקש בדיקה לצורך הערכת שווי לביטוח, ולא בדיקת מקוריות. ולכן בשנת 2012 התובע לא קיבל מהנתבעת כל תעודה המעידה על מקוריות הפריט. הנתבעת טוענת כי באפריל 2019 התובע ביקש בדיקת מקוריות לשעון, ובדיקה זו העלתה כי הפריט איננו מקורי.

הנתבעת טוענת כי בין 2 הבדיקות המתוארות חלפו 7 שנים ואין כל אפשרות לדעת האם מדובר באותו הפריט. אמנם בשני הפריטים, על גב השעון, הופיע מספרו הסידורי, אולם כיום ישנם זיופים רבים ואין לדעת אם נעשו שינויים בפריט. התובע נמנע מהגשת תביעה כנגד אותו "אדם פרטי" שמכר לו את הפריט המזויף בשנת 2012, התובע גם נמנע מלפרט מיהו אותו אדם פרטי ומה היו נסיבות רכישת השעון מידיו. וכן לא צורפה אסמכתא כלשהיא לאותה העסקה. התובע לא הציג שום ראיה לפיה אכן שילם לאדם הפרטי בשנת 2012 סך של 27,000 ₪.

לפיכך, מתנערת הנתבעת מכל אחריות לעסקה שבוצעה על ידי התובע ומבקשת לדחות התביעה.

3. דיון והכרעה:

שני המצהירים נחקרו על תצהיריהם בחקירה נגדית במעמד הדיון האחרון וכל אחד מהם עמד על גרסתו.

מעיון במסמך, שאין מחלוקת כי ניתן לתובע על ידי הנתבעת בשנת 2012, עולה כי המסמך מוכתר בכותרת "תעודת הערכה" אשר מספרה 4158.

מטרת ההערכה אינה מצוינת על פני מסמך זה ומלבד תיאור הפריט – "שעון קרטייה דגם רודסטאר (ST)" וסכום: 26280 ₪, לא צוין בו דבר. בתחתית המסמך מודפסות המילים: "הערכתי את הפריטים להלן לפי מיטב כישורי וניסיוני". כמו כן, נרשם בו תאריך בכתב יד וכן שם המעריך וחתימתו.

במכתב, להבדיל מתעודת הערכה, המופנה לתובע בשנת 2019, נכתב כי השעון שהתקבל בידי הנתבעת ביום 23.4.19 הוא השעון שמספרו CD" 25110 400548", "נבדק במעבדת השרות של החברה ונמצאה כי זהו שעון (ש)אינו מקורי מדגם רודסטאר מבית היוצר של חברת קרטייה".

העדה מטעם הנתבעת הסבירה, כאשר הוצגה בפניה תעודת ההערכה משנת 2012:

"זו הערכה של מחיר קטלוגי בלבד. ברגע שאנו מוציאים הערכה, על גב השעון חרוט מס' דגם, לפי מספר הדגם הזה אנו נכנסים למערכת, ולפי הנתונים שיש במערכת אנו מנפיקים תעודת הערכה... זה צריך לשמש אותו לביטוח, אבל אין משהו ספציפי."

והוסיפה: "אני לא שמאית ולא יכולה לתת הערכה לשעון משומש לפי המצב הקיים. אנחנו יכולים לתת מחיר לפי המחיר הקטלוגי שנמצא במחשב. כלומר, של שעון חדש" ואף הודתה בהמשך כי תעודת ההערכה מתייחסת לשעון מאותו סוג של השעון המוצג בפניה ותו לא (עמ' 9 בפרוטוקול שורות 21- 22 ושורה 33).

לאחר מכן אף ציינה באופן מפתיע: "ברגע שנמצא שחלק אחד בשעון לא מקורי, מבחינתנו, השעון לא מקורי". העדה אף לא יכלה להבהיר האם השעון שנבדק בשנת 2019 זויף כולו או שמא רק הוחלף בו חלק ובכך הפך ל"ללא מקורי" כטענת העדה.

4. הנני דוחה את גרסתה של הנתבעת.

לא הוכח כלל כי תעודת ההערכה שנמסרה לתובע בשנת 2012 היא הערכה לצרכי ביטוח בלבד כטענת הנתבעת. אין לכך כל זכר בתעודת ההערכה, או בכל מסמך אחר, כפי שניתן היה לצפות ממסמך אשר לטענת הנתבעת אינו מעיד על שווי של השעון הספציפי המוצג בפניה.

אך אף אם נלך כברת דרך עם גרסה זו, הרי אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מאחריות ולמנוע מהתובע להסתמך על תעודה זו שניתנה לו מאת הנתבעת, לכל מטרה אחרת.

היה מקום לסייג ולציין במפורש על פני התעודה כי מדובר בהערכה של שעון חדש זהה לדגם המוצג בפניה. המסמך אף לא זכאי לכותרת: "תעודת ההערכה" כפי שניתן לו אלא לכותרת בזו הלשון: "הצעת מחיר לרכישת פריט מסוג מסוים" זאת ותו לא.

בהכתירה את המסמך "תעודת הערכה" וציון פרטי השעון המוערך, מטעה הנתבעת כל מעיין במסמך לחשוב כי מדובר בהערכת שווי של השעון הספציפי שהוצג בפניה.

בנוסף יצוין כי אין זה סביר והגיוני שחברת הבטוח תבקש ממבוטח שלה, תעודת הערכה של שווי שעון מאותו דגם של השעון המבוטח. מטרתו של הבטוח הוא לשפות את המבוטח בערך הרכוש שאבד לו ולא לאפשר לו לרכוש חדש במקומו.

גרסה זו של הנתבעת אף אינה עולה בקנה אחד עם הצהרת המעריך לפיו ביצע את ההערכה למיטב כישוריו וניסיונו.

אין כל צורך בכישורים וניסיון על מנת לעיין בקטלוג ולשלוף משם את המחיר שבו הנתבעת מוכרת שעון חדש מאותו הסוג המוצג בפניה.

לבסוף יוער כי שווי השעון הוא נגזרת של מקוריותו. לא יעלה על הדעת כי הנתבעת תמנע מבדיקת מקוריות השעון כדי לקבוע את שוויו, ואף לצרכי ביטוח. ככל שמדובר בשעון מזויף – אין הוא שווה את הסכום בו הוערך.

חברת הבטוח זכאית למידע נכון ואמתי זה בטרם תבטח את השעון שאם לא כן, תצא מבטחת שעון מעל לערכו ותגבה מהמבוטח פרמיות בסכומים גבוהים ולא מוצדקים.

ואם כך הדבר, לשם מה נזקקת חברת הבטוח להערכת שווי של פריט שאין לו כל קשר לפריט המבוטח בפועל?

תקבל היא את מילתו של המובטח ותתמודד בדיעבד עם תביעה למימוש הבטוח.

5. עולה מהאמור לעיל, כי יש לדחות את גרסת הנתבעת לפיה התובע לא היה רשאי להסתמך על תעודת ההערכה שנמסרה לו בשנת 2012 כראיה לשוויו של השעון שבקש לרכוש.

תחילה עליה היה להביא לעדות את המעריך שהוציא תחת ידו את תעודת ההערכה אשר יעיד כיצד ביצע את ההערכה וכי מטרתה אכן הייתה לצרכי בטוח לבקשתו של התובע. הנתבעת לא סתרה את גרסת הנתבע כי ניתנה לו תעודה המעידה על ערכו של השעון הספציפי והתעודה שהונפקה לו תומכת בגרסה זו. עדותה של מנהלת קשרי הלקוחות בנתבעת אינה מספיקה ואף לא רלוונטית.

הנני דוחה את טענת הנתבעת לפיה אין להסיק מתעודת ההערכה שניתנה לתובע בשנת 2012 כי מדובר בשעון מקורי.

שעון שאינו מקורי אינו שווה 26,280 ₪. הצהרה על מקוריות השעון טמונה בתוך סכום שוויו כפי שהוערך על ידי מעריך מוסמך של הנתבעת.

ואם לא התכוון לכך – הרי שעשה מלאכתו ברשלנות ובחוסר מקצועיות.

6. כמו כן, יש לדחות טענת הנתבעת, שנטענה בחצי פה, לפיה אין מדובר באותו שעון שהובא להערכה בשנת 2012.

הנתבעת מודה כי השעון נושא את אותו מספר סידורי על גב השעון, אך לדאבונה, כך היא טוענת בכתב ההגנה, בעידן בו זיופים הפכו להיות "מכה עולמית" אפשר כי נעשו שינויים או תיקונם בפריט במהלך השנים וכי הוחלפו בו רכיבים שהיו אולי מקוריים, ברכיבים שאינם מקוריים.

אין די ברמיזה כי התובע ביצע שינויים כאלה או אחרים בשעון.

נטל הראיה בטענת זיוף וקנוניה מוטל על הטוען לה.

היה על הנתבעת להגיש חוות דעת מומחה של השעון המדובר ולהוכיח טענתה זו ולא להסתפק בטענה כללית על נוהג לכאורה שהשתרש בעולמנו או כי די בהחלפת בורג בשעון כדי להפכו ללא מקורי. אף השימוש במילים: "שעון שאינו מקורי" כפי שצוין במכתב משנת 2019 מרמז על שעון חסר ערך שאין לו כל קשר ליצרן הנטען.

דווקא העובדה כי חלפו 7 שנים בין רכישת השעון והמועד בו תכנן התובע את המכר מעידה על העדרה של קנוניה מצדו של התובע. קשה להניח קיומה של סבלנות אין קץ מצדו של התובע להוציא אל הפועל את מזימתו לאחר חלוף כ 7 שנים.

7. סוף דבר הוא כי דין התביעה להתקבל.

התובע אומנם לא צירף קבלה או ראיה לביצוע התשלום לידי המוכר אך אין להניח כי השעון הגיע לידיו ללא תשלום כלשהוא ויש להניח כי שילם לפחות את הסכום המוערך במסמך בשנת 2012 אם בדרך של תשלום במזומן ואם בדרך של זיכוי בגין חוב המגיע לו. כך או כך, חווה התובע הפסד כספי.

אין עילה להשיב לתובע את סכומי הבדיקות שביצע אצל הנתבעת. התובע בקש את השירות וקבל אותו כך שאין למנוע מהנתבעת את שכרה.

אף רכיב עגמת הנפש נדחה. לא הוכחה כל עוגמת נפש מיוחדת באירוע זה.

הפיצוי היחיד המגיע לתובע הוא סכום הרכישה בהנחה שלא היה מוציא תחת ידו את סכום הרכישה לו הייתה הנתבעת מחווה דעתה כראוי על שווי השעון דנן.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 26,280 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, י"א סיוון תש"פ, 03 יוני 2020, בהעדר הצדדים.