לפניי תביעה לפיצוי התובע בגין נזק פח שנגרם לרכבו במהלך תאונה שארעה ביום 21.05.19, בכיכר שני בבאר שבע.

הנתבע 1 נהג ברכב הנתבעים. הרכב בבעלות הנתבע 2 ומבוטח אצל הנתבעת 3.

בכתב התביעה וכן בעדותו לפניי טען התובע כי רכב הנתבעים, נהוג על ידי הנתבע 1, נכנס במהירות לכיכר – מעגל תנועה – ופגע ברכבו. כן העיד כי הנתבע 1 הודה שפגע ברכבו ואמר לו מיד לאחר התאונה כי "הראש שלו לא במקום כיוון שפיטרו אותו מהעבודה". כן העיד התובע כי הנתבע 1 אמר שייקח אותו למוסך בשם "מוסך מירו", על מנת לתקן את הנזק. במוסך הציעו לו 1,000 ₪ בלבד, בנוכחות בעל המוסך. התובע סירב להצעה כיוון שדובר בסכום נמוך מהנזק שנגרם לרכבו.
למחרת התאונה טען הנתבע 1 שהוא לא אשם בתאונה ולפיכך נאלץ התובע להפעיל את הביטוח שלו.
בשל כל האמור ביקש התובע לחייב את הנתבעים בנזקים שנגרמו לרכבו.
לכתב התביעה צורפה חשבונית של "קרית הרכב אסולין", על סך 12,038 ₪; צורפה תלונה שהוגשה למשטרת ישראל; צורפו פרטי רכב; קבלה למוסך אסולין על סך 2,616 ₪. במהלך הדיון הציג התובע תמונה של הנזק לרכבו והיא מסומנת ת/1.

בכתב ההגנה וכן בעדותו לפניי טען הנתבע 1 שאינו אשם בתאונה. הנתבע 1 טען כי נסע בתוך מעגל תנועה וכי עת יצא מהמעגל, הגיח רכב התובע לתוך הכיכר ללא מתן זכות קדימה, תוך עקיפת רכבו של הנתבע 1. לאחר התאונה, יצא התובע מרכבו והחל בצעקות וגידופים כלפי הנתבע 1. התובע גם נכנס לרכב בו נהג הנתבע 1, ולקח ללא אישור מסמכים מתא כפפות הרכב. בהמשך שלח הודעות לבעל הרכב, הוא הנתבע 2, אדם הסובל מלקות שמיעה, שמגיע לו שהוא חירש. הנתבע 1 אכן פוטר מעבודתו בסמוך לתאונה, והודה כי בתחילה התנצל בפני התובע, אולם ציין שלאחר זמן, ובעקבות תגובות שקיבל כאשר תיאר את אירוע התאונה לאחרים, הבין שהוא לא אשם בתאונה. הנתבע 1 ציין שאותן קללות וגידופים של התובע במעמד התאונה, הם שגרמו לו לומר מה שאמר באותו מעמד.

הנתבע 1 גם הודה שהפנה את התובע למוסך מירו, אולם ציין, שבעל המוסך ששמע כיצד ארעה התאונה, מסר לו שהתובע הוא זה שאשם בתאונה.

לאחר שעיינתי במסמכים בתיק, ושמעתי את הצדדים, אני קובעת שהתובע הוא זה שאשם בקרות התאונה.

מעדויות שני הצדדים לפניי, ומתמונות המקום שהוצגו בדיון, עליהן הדגים כל צד מהיכן הגיע והיכן התרחש המפגש בין שני הרכבים, עולה שהתאונה ארעה כאשר הנתבע 1 היה בנסיעה בתוך הכיכר/מעגל התנועה, ואילו התובע ביקש להיכנס לכיכר/מעגל התנועה, ובעשותו כן, ארעה התאונה. בעניין זה ראה הודאתו של התובע: "... נכון שעוד לא נכנסתי לכיכר" (פרו' עמ' 1 ש' 21).

התובע העיד שנתן זכות קדימה למי שהיה צריך ואז בא להיכנס לתוך הכיכר (התובע השתמש במילים "באתי לצאת" (פרו' עמ' 1 שורה 18) כאשר תיאר לפני בצילום הכיכר שהיה מונח לפני, כי בא לצאת מכיוון הכביש שלפני הכיכר לתוך הכיכר, היינו כאשר בא להיכנס לכיכר), כשלפתע הגיח רכב הנתבע 1 שלא היה שם קודם לטענתו ופגע בו. התובע הסיק שרכב הנתבע 1 נסע במהירות שכן לטענתו רכב הנתבע 1 צץ בכיכר לפתע פתאום.

הנתבע 1 העיד שנסע בתוך הכיכר עת פגע בו רכב התובע שניסה להיכנס לכיכר.

הנתבע העיד שרכבו נפגע בצד ימין אחורי, בדלת האחורית, מעל הגלגל ימיני אחורי.

מכאן נובע שרכב הנתבע 1 היה עמוק בתוך הכיכר ואף סמוך ליציאה ממנה, עת פגע בו רכב התובע.

וראו גם עדותו של הנתבע 1: "..לשאלת ביהמ"ש איפה נפגעתי אני אומר בצד ימין אחורי. עוד שניה ואני יוצא מהכיכר.." (פרו' עמ' 2 שורות 2 – 3).

עובדה זו איננה עולה בקנה אחד עם עדותו של התובע, לפיה, רכב הנתבע 1 לא נצפה על ידו כאשר ביקש להיכנס לכיכר.
לכך אוסיף כי מאחר ומדובר בנסיעה בכיכר אותה חצה רכב הנתבע 1, כאשר המשיך ישר בכיכר, הרי שמדובר בנסיעה שקשה לפתח בה מהירות רבה – לא ניתן לקבל את טענת התובע לפיה רכב הנתבע 1 הגיח במהירות "משום מקום"

כאשר נשאל הנתבע 1 על ידי ביהמ"ש מדוע אם אינו אשם בתאונה, אמר לתובע במעמד התאונה שילכו למוסך מירו, ענה: "..אני אומר לא יודע, אולי הגנתי על עצמי, הבן אדם התפרץ..". ובהמשך אמר: "..אני אומר שאולי אמרתי את זה מלחץ..." (פרו' עמ' 1 למטה, עמ' 2 למעלה).

בעניין זה אציין שבמהלך הדיון, צעק התובע כלפי ביהמ"ש, עובדה המתיישבת עם טענות הנתבע 1 באשר להתנהגותו של התובע כלפיו במעמד התאונה.

לפי כללי התעבורה, נהג העומד להיכנס לכיכר/מעגל תנועה חייב לתת זכות קדימה לנהגים החוצים את דרכו בתוך מעגל התנועה. כאמור לעיל הוכח לפני, בין היתר באמצעות עדות התובע, כי התאונה ארעה עת רכב הנתבע 1 היה בתוך הכיכר ורכב התובע התכוון להיכנס לכיכר.

במהלך הדיון ביקש התובע להביא לעדות את מר מירו מהמוסך. סברתי שאין מקום לאשר בקשה כזו הן בשל העובדה שהיה על התובע להביא את כל העדים לדיון, כפי שנקבע בהחלטה מיום 02.07.19, וחשוב מכך – מר מירו לא היה עד לתאונה, אלא התבקש על ידי הצדדים להעריך את הנזק ולפיכך, הרי שעדותו לא יכולה לשפוך אור בנוגע לגורם האחראי לקרות התאונה.

כמו כן ביקש להביא מומחה לתעבורה, אולם לא מצאתי לנכון לדחות את הדיון לצורך כך, שכן, לא הוגשה לי כל חוות דעת של מומחה לתעבורה. גם הבקשה למינוי מומחה תעבורה נדחתה על ידי, שכן לבית המשפט כלים להכריע במקרה זה, על סמך העדויות והראיות שהונחו לפניו. לכך אוסיף כי בהתחשב בסכומי התביעה (כאשר מדובר בתביעה לנזקים עקיפים, שכן התובע ציין שהפעיל את הביטוח), הרי שעלות חוות הדעת צפויה לעלות יותר מהנזקים העקיפים שהתובע טוען להם.

בשל כל האמור לעיל החלטתי כי דין התביעה להידחות

אציין כי במהלך הדיון הצעתי לתובע להסכים לדחיית התביעה והסברתי לו מדוע יש קושי לקבלה, כאשר התכוונתי להמליץ לנתבעים לוותר על הוצאותיהם, על מנת שהתובע לא יצא בהפסד, אולם לצערי ניסיון זה לצמצם הפסדי התובע, נתקל בהתנהגות לא מכובדת שלו כלפי ביהמ"ש, והדברים מופיעים בפרוטוקול.
בשלב מסוים אף החליט התובע על דעת עצמו, לעזוב את האולם טרם ניתן פסק דין, וזאת ללא קבלת רשות בימ"ש.

לאחר עזיבתו עמדו הנתבעים על הוצאותיהם, ככל והתביעה אכן תדחה.

לאחר ששקלתי את טענות הנתבעים, אני פוסקת שהתובע ישלם לנתבעים 500 ₪ הוצאות כאשר סך של 250 ₪ ישולם לנתבע 1 וסך של 250 ₪ ישולם לנתבע 2.
הסכומים הללו ישולמו על ידי התובע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין לידיו.

הודעה לצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין לידיהם.

המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה לצדדים.

ניתן היום, ז' חשוון תש"פ, 05 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.