25 נובמבר 2019

1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 18.4.19, אשר קבעה למערער דרגת נכות זמנית בשיעור 46% מיום 1.9.18 ועד 30.6.19.

2. לפי העולה מן התיק, המערער יליד 1963.

3. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער ביום 15.10.18 דרגת נכות רפואית יציבה בשיעור 36% מיום 1.9.18. המערער הגיש ערר על החלטה זו.

החלטת הוועדה

4. המערער נבדק על ידי יועץ מומחה עור ביום 25.1.19, אשר קבע לו נכות בשיעור 10% בגין גרד, לפי פריט ליקוי 80(2).

5. המערער נבדק על ידי יועץ מומחה עיניים ביום 31.1.19, אשר קבע שאין למערער נכות עינית.

6. ביום 3.2.19 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה אף אוזן גרון ומומחה בפסיכיאטריה ("הוועדה"). הוועדה הקשיבה לתלונות המערער ורשמה אותן כך:

"מוסר שאין מסמכים פסיכיאטריים חדשים.

מוסר שביקר אצל קרדיולוג ונשלח לבצע דופלר, מוסר על כאבים ברגליים.

מבחינה נפשית – מוסר שנוטל כדורים. מוסר על מחשבות 'לא טובות'".

הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, ובסעיף 7 לפרוטוקול תיארה את ממצאיה. בתחום האורטופדי הוועדה הוסיפה נכות בשיעור 10% בגין שינויים ניווניים בעמוד שדרה צווארי, לפי פריט ליקוי 35(1)(ב). בתחום הפסיכיאטרי הוועדה קבעה שהנכות היא זמנית במקום יציבה, בשיעור 10% בגין קשיי הסתגלות, לפי פריט ליקוי 34(ב)(2), מיום 1.8.17 ועד 30.6.19. בתחום אא"ג ציינה הוועדה, כי המערער "אינו מעלה תלונות בתחום אא"ג. בתיקו בדיקות שמיעה משנת 2001, ושנת 2011, עם ירידה קלה עד גבולית בתדרי הדיבור, והנכות שנקבעה בדרג I תואמת את מצבו". נוסף על כן, הוועדה הפנתה את המערער לבדיקת יועץ מומחה בקרדיולוגיה "בנושא של כאבים בחזה ומצב לאחר צנתור".

7. המערער נבדק על ידי יועץ מומחה בקרדיולוגיה ביום 7.4.19, אשר קבע לו נכות בשיעור 25% בגין מצב לאחר אוטם שריר הלב, לפי פריט ליקוי 9(1)(ב)(2).

8. הוועדה התכנסה לישיבתה המסכמת ביום 18.4.19, אימצה את קביעותיהם של היועצים לוועדה בתחום העור, עיניים וקרדיולוגיה. הוועדה קבעה למערער דרגת נכות זמנית בשיעור 46% מיום 1.9.18 ועד 30.6.19, בגין הליקויים הבאים:

10% נכות בגין הגבלה קלה ע"ש מותני, לפי פריט ליקוי 37(7)(א)

10% נכות בגין שינויים ניווניים ע"ש צווארי, לפי פריט ליקוי 35(1)(ב)

25% נכות בגין מ/א אוטם בשריר הלב, לפי פריט ליקוי 9(1)(ב)(2)

10% נכות בגין קשיי הסתגלות, לפי פריט ליקוי 34(ב)(2)

10% נכות בגין גרד, לפי פריט ליקוי 80(2)

5% נכות בגין ליקוי שמיעה, לפי פריט ליקוי 72(1)(2)(ב)

אין נכות עינית

דיון והכרעה

9. לאחר עיון בפרוטוקולי הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ולאחר שקילת טענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

10. הנכות הפסיכיאטרית: לטענת המערער, היה על הוועדה לקבוע לו נכות בשיעור גבוה יותר, לפי פריט ליקוי 34(ב)(4), בהתאם לתיעוד הרפואי שבתיקו. עוד נטען שהבדיקה הפסיכיאטרית נעשתה שלא כהלכה. דין הטענה להידחות.

11. בעניינו של המערער, בישיבתה ביום 3.2.19 הוועדה ערכה לו בדיקה פסיכיאטרית, וציינה "בהכרה מלאה, דיבור תקין, אפקט עם גוון רגזני-דיספורי, חסר גבולות. בעת הבדיקה לא נצפו סימני הפרעות אפקטיביות ומחשבות שווא, ואין עדות להפרעות בקוגניציה ותפישה. שיפוט ושיקול טובים. קיימת תובנה למצבו". הוועדה סקרה את התיעוד הרפואי בתיקו של המערער, לרבות מסמכים מהמרכז הרפואי לבריאות הנפש בבית החולים מזור, שם תוארה אבחנה של "מצב תגובתי" עם המלצה לטיפול תרופתי על ידי ציפרלקס. הוועדה הדגישה עוד, כי המערער לא הציג מסמך עדכני עם תיעוד של המשך מעקב, ו"לא ברור האם מגיע למעקב פסיכיאטרי ונוטל טיפול תרופתי". לנוכח האמור, הוועדה קבעה שהמערער סובל מקשיי הסתגלות וקבעה לו נכות זמנית בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 34(ב)(2), הקובע: "רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים אפקטיביים שארתיים, הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית של כושר העבודה". בחינת ממצאי הוועדה, כמפורט מעלה, מלמדת שקיימת התאמה בין הממצאים הקליניים שתיארה הוועדה בבדיקתה ובין המסקנה שלפיה למערער נכות בשיעור 10% בגין קשיי הסתגלות.

12. כפי שטען המשיב, הטענה שהיה על הוועדה לקבוע למערער נכות בשיעור 30% לפי פריט ליקוי 34(ב)(4), היא טענה המכוונת כנגד קביעה רפואית מובהקת. כלל ידוע הוא שבחירת פריט הליקוי התואם את מצבו של המבוטח הוא עניין רפואי מובהק המסור לשיקול דעתה של הוועדה. למעלה מהדרוש, יישום פריט הליקוי לו טען המערער דורש, בין היתר, "צורך בטיפול תרופתי קבוע". המערער אומנם טען בערעורו שהוא נוטל תרופות פסיכיאטריות, אלא שטענה זו לא נתמכה במסמכים רפואיים. כעולה מהמסמכים שצורפו לערעור, במסמך מיום 1.5.18 צוין "בשיחה היום מוסר שהפסיק טיפול תרופתי, כי הרגיש תופעות לוואי של סחרחורת משמעותית, שלא חלפה לאחר חודשיים טיפול. לדבריו נוטל פקסיט פעמיים ביום (40 מ"ג?)". כלומר: גם בתיעוד הרפואי של המערער קיים ספק בנוגע לנטילת הטיפול התרופתי. זאת ועוד: במסמך רפואי מיום 22.8.19 הומלץ על החלפת טיפול תרופתי, אלא שמסמך זה אינו רלוונטי מאחר שהוא מאוחר למועד כינוס הוועדה ולא עמד לפניה בעת החלטתה. מכאן, שגם בתיעוד הרפואי אין עדות ברורה לקבלת טיפול תרופתי בתחום הנפשי. זאת וגם זאת: פריט הליקוי 34(ב)(4) מתייחס ל"סימנים קליניים אפקטיביים בחומרה בינונית" ו"הפרעה ניכרת בתפקוד הנפשי והחברתי". הן ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה הוועדה והן הממצאים המתוארים במסמכים שהגיש המערער – אינם תואמים את לשון פריט הליקוי הנ"ל, לאמור: המערער בהכרה מלאה, הופעה מסודרת, דיבור לעניין, ללא סיכון, ללא ביטוי לתוקפנות, ללא פסיכוזה. אף לא עלה בידי המערער להצביע על טעות משפטית בקביעת הוועדה שאינו נמצא במעקב פסיכיאטרי רציף ועקבי. כעולה מהרישומים הרפואיים שצורפו לכתב הערעור, ועמדו לעיון הוועדה במועד התכנסותה ביום 3.2.19, המסמך העדכני האחרון שבנוגע לביקור במרפאת בריאות הנפש הוא מיום 1.5.18, 10 חודשים לפני מועד הדיון בוועדה.

13. לנוכח כל האמור, שוכנעתי שלא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה בנוגע לנכות הפסיכיאטרית של המערער.

14. הנכות הקרדיולוגית: לטענת המערער, חוות דעת היועץ אינה מנומקת ואין התייחסות לתלונת המערער בנוגע לצליעה. דין הטענה להידחות.

המערער נבדק על ידי יועץ לוועדה מומחה בקרדיולוגיה, אשר הקשיב לתלונותיו על "כאבים בלב ... חולשה בגוף כל הזמן". לדברי המערער, הוא הולך מרחק של 30 מ' ומתעייף, לא יכול להמשיך וחייב לנוח. למערער נערכה בדיקה קלינית, והיועץ פירט בחוות דעתו מדדי דופק ולחץ דם וממצאי בדיקת ראש וצוואר. היועץ לוועדה סקר בחוות דעתו את המסמכים הרפואיים מהרופא הקרדיולוג המטפל, וציין, כי המערער "עבר ב- 2015 אוטם תחתון, צונתר ועבר PCI לעוקר הימני". היועץ לוועדה העריך את מצבו של המערער ב"דרגה תפקודית שנייה לפי ה- NYHA", והדגיש כי המערער "מתקשה בהליכה למרחקים בגלל צליעה לסירוגין (נמצא בבירור)". קביעת הדרגה התפקודית הסתמכה על בדיקת אקו לב מיום 8.9.18, שלפיה "נמצא 60%EF", וכן על תלונות המערער, שכן פריט הליקוי שיושם בעניינו – 9(1)(ב)(II) קובע "הגבלה קלה בפעילות גופנית, הרגשה נוחה במנוחה ובביצוע פעילות יום-יומית שגרתית קלה, פעילות גופנית יותר משגרתית גורמת לעייפות, פלפיטציות, קוצר נשימה או תעוקת לב". לנוכח האמור, אין בסיס לטענה שהוועדה התעלמה מצליעתו של המערער, והטענה נדחית.

15. אף נדחית טענת המערער שהיה על הוועדה להפנותו לבדיקות נוספות כדי לברר את מקור הצליעה. הוועדה אינה הגורם הרפואי המטפל, וההחלטה אם יש להפנות את המבוטח לבדיקות נוספות היא קביעה רפואית המסורה לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה. למעלה מהדרוש יצוין, כי היועץ לוועדה המומחה בקרדיולוגיה ציין בחוות דעתו שהמערער נמצא בבירור רפואי בעניין הצליעה.

16. ליקוי שמיעה וטנטון: נדחית טענת המערער שהוועדה לא התייחסה לליקוי שמיעה. בהרכב הוועדה נמנה פוסק רפואי מומחה אא"ג, אשר עיין בתיקו הרפואי ובבדיקות שמיעה משנת 2001 ו- 2011, אשר הדגימו "ירידה קלה עד גבולית בתדרי הדיבור". בהתאם לאמור, הוועדה התאימה למערער נכות בשיעור 5%, לפי פריט ליקוי 72(1)(2)(ב).

17. אשר לטנטון: בערר המערער מיום 18.11.18 על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון לא אוזכר הטנטון. יוער, כי הערר, אשר צורף לכתב התשובה, מפורט ומקיף, וניכר שנוסח על ידי אדם בעל ידע משפטי. גם בדבריו לפני הוועדה לא העלה המערער תלונה אודות טנטון. בהופעתו לפני הוועדה ביום 3.2.19 צוין מפי המערער ש"אינו מעלה תלונות בתחום אא"ג", והמשיב טען בעניין זה, כי המערער חתם ואישר את דבריו על גבי הפרוטוקול. זאת ועוד: בצדק טען המשיב, כי המסמך הרפואי היחיד שהציג המערער לבית הדין הוא תיעוד לאבחנה בתיק הרפואי משנת 1995, אשר אינה נתמכת בבדיקת מאפייני טנטון או במסמך של רופא מטפל בתחום אא"ג. בהעדר מסמך רפואי או תלונה על טנטון, ובהינתן שהטענה בנוגע לטנטון הועלתה לראשונה בנימוקי הערעור, אין לומר ששגתה הוועדה עת לא נדרשה לטענה זו. על כן, שוכנעתי שאי התייחסות הוועדה לטנטון אינה מהווה טעות משפטית המצדיקה התערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.

18. המערער הוסיף וטען שהיה על הוועדה להפנותו לבדיקת כלי דם לבחינת ליקוי בוורידים, אלא שהמערער מפנה בטיעוניו לבדיקה רפואית מיום 9.8.19, היינו מסמך רפואי מתאריך מאוחר למועד כינוס הוועדה. משכך, הטענה נדחית.

סוף דבר

19. לאור כל האמור, הערעור נדחה.

20. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

21. לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ז חשוון תש"פ, (25 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.