רקע כללי וטענות התובע

התובע מפעיל מזה שנים רבות עסק בתחום יבוא ושיווק מתנות ומוצרי צריכה, בשם "אורו טריידניג".

הנתבעת 1 היא אתר למסחר אלקטרוני הידוע בשל "באליגם". הנתבעים 2-5 הם בעלי המניות של הנתבעת 1.

מוצריו של התובע פורסמו על ידי אתר הנתבעת 1, הידוע בשמו המסחרי "באליגם". בתמורה שילם עמלת מכירה של 20%-12% מכל מכירה שבוצעה באתר. החברה ובעלי המניות אמורים היו לשלם לתובע על מוצרים שסופקו בתנאי אשראי של שוטף 30.

ביום 16.06.19 גילה התובע כי החברה בטיפול כונס נכסים, ואין באפשרותה לשלם את החוב שהצטבר על סך 24,443 ₪.

מיום 01.06.19 התובע עמד בקשר עם הנהלת החשבונות של החברה ושם נמסר לו כי הכול בטיפול והתשלום יועבר בימים הקרובים.

התובע טוען כי הנתבעים ידעו על מצב החברה ופעלו בחוסר תום לב וכן חרגו מתנאי התשלום כפי שסוכם.

הנתבעים עיכבו את התשלום וכן פעלו על מנת להציע לתובע לפרסם מבצעים באתר וזאת בכדי להגביר את המכירות בחודש שלפני ואף עד ליום האחרון 13.06.19.

לטענת התובע, אף שהבינו הנתבעים כי אין מנוס מהליך כינוס נכסים לאחר התראות שהגיעו אליהם, הם המשיכו למכור את המוצרים של התובע בידיעה כי הקונים ישלמו, חלקם אף יקבלו את המוצרים, והתובע לא יקבל את התשלום ששלח ללקוחות בדואר רשום, או על ידי שליח, או שנאספו באופן עצמאי.

התובע מבקש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לבין הנתבעים 2-5 ולחייבם באופן אישי לשלם לו את מלוא החוב שהצטבר.

עוד טען כי הנתבעים פגעו בשמו הטוב ובמוניטין התובע מהסיבה שמיום שנודע לו ביום 16.06.19 על מצב הנתבעים, הספיק לשלוח מוצרים ללקוחות והספיק לכבד שוברים של האתר.

הוא תובע בגין החוב הכספי שלא שולם סך 24,443 ₪ , עבור פגיעה חמורה במוניטין סך 5,000 ₪, ובגין הוצאות משפט, איחור בתשלום, עוגמת נפש סך 2,000 ₪

טענות הנתבעים 2-3

לטענת הנתבעים, התביעה היחידה שיש בידי התובע הינה כנגד נתבעת 1 שהינה אישיות נפרדת לחלוטין מהם ועמה התקשר התובע התקשרות עסקית.

על התובע היה להגיש את תביעתו בדרך של תביעת חוב כנגד החברה למפרק החברה, ולא להגישה בבית משפט זה.

בית המשפט הנכבד אינו הפורום הנאות לבירור טענות משפטיות ועובדתיות כה מורכבות.

לטענת הנתבעים אין כל בסיס משפטי להרמת מסך על ידי התובע כנגד התובעים, ואין כל עילת תביעה נגדם, וככל שיש כזו היא צריכה להיות מופנית כלפי נתבעת 1 בלבד.

נתבעת 1 הינה חברה בע"מ, בעלת אישיות נפרדת מהנתבעים, שהפעילה עד לאחרונה את אתר האינטרנט www.baligam.co.il , שהיה אחד מאתרי האי – קומרס המוכרים בישראל, ושעקב חובות אליהם נקלעה החברה הוגשה נגדה בקשה לכינוס נכסים ע"י אחד מנושיה העיקריים, ומאוחר יותר אף בקשה לפירוקה, כאשר בין לבין נמכרה פעילות החברה הנתבעת באישור בית המשפט לאחת המתחרות העיקריות שלה.

כל מסמכי החברה, לרבות מסמכי הנהלת החשבונות שלה, בהם מסמכי הנהלת חשבונות מול התובע, נלקחו ע"י כונס הנכסים שמונה מטעם בית המשפט לחברה, ועל כן לא הייתה אפשרות לנתבעים לבדוק אם התביעה הכספית של התובע מוצדקת, או שמא כבר שולמו לו כל או חלק מהתשלומים שהיו צריכים לעבור אליו, לטענתו, או שמא לחברה יש טענות כלפיו ו/או כלפי המוצרים שסופקו על ידו, ככל שסופקו.

לטענת הנתבעים, מעיון בכתב התביעה עולה כי לא קיימת בו תשתית עובדתית ו/או משפטית המלמדת על כל עילה שבדין לחיובם האישי של הנתבעים תוך התעלמות ממסך ההתאגדות של החברה.

עוד מציינים הנתבעים כי התובע לא קיבל כספים המגיעים לו לטענתו מהחברה, בשל היקלעותה האותנטית של החברה לקשיים אך הדבר אינו מצדיק את הרמת מסך ההתאגדות של החברה.

הנתבעים אינם חולקים על כך שפעילות החברה הופסקה, אך לטענתם הפעילות הופסקה בתום לב מוחלט ובלית ברירה ולא עקב תרמית חלילה כלפי לקוחות החברה, בהם התובע, אלא רק עקב קשיים תזרימים כלכליים אותנטיים אליהם נקלעה החברה במהלך העסקים הרגיל.

בפסיקה נקבע כי נדרשת הוכחה של כל התשתית העובדתית לקיומה של עוולת התרמית, וכן כי רמת ההוכחה הנדרשת קרובה יותר לוודאות מן המבחן הרגיל של מאזן ההסתברויות הנהוג במשפט האזרחי.

הנתבעים מכחישים את טענות התובע כי החל מיום 01.06.19 הוא שאל את מי מעובדי הנתבעת לגבי תשלום שמגיע לו, ככל שמגיע, ועל כל פנים לא צירף כל בדל ראייה בעניין.

הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה, אך לפי נספחי כתב ההגנה של הנתבעים 2-3 ניתן צו לפירוק הנתבעת 1 עובר להגשת כתב התביעה הנוכחי. לפיכך, על פי הדין ממילא לא יכול היה התובע להגיש תביעה כנגד הנתבעת 1, ותרופתו היא בהגשת תביעת חוב למפרק, ולכן, דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להמחק.

במעמד הדיון חזרו הצדדים על הטענות ולאחר שמיעתן, הוסכם כי התביעה כנגד הנתבעים 4-5 תדחה ללא צו להוצאות, ולכן אין צורך להדרש לטענות ההגנה שלהם. לפיכך, יש לבחון האם הוכח שיש הצדקה להרים מסך ההתאגדות ביחס לנתבעים 2-3.

לאחר חקיקת חוק החברות (תיקון מס' 3) התשנ"ט-2005 צומצמו משמעותית המקרים בהם רשאי ביהמ"ש להרים את מסך ההתאגדות. ניתן להרים מסך ההתאגדות כאשר נמצא שנכון וצודק לעשות כן, במקרים חריגים בהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה "(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה; (ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה" (סעיף 6(א)(1)(א)(ב) לחוק החברות תשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות")). בתיקון מס' 3 בוטל הסעיף המאפשר להרים מסך כלפי אורגנים בתאגיד.

ההלכה הינה, במיוחד לאחר תיקון מס' 3, כי יש לכבד את עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, והרמת מסך תעשה במקרים חריגים, באופן זהיר תוך הגנה על עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת (ראו: רע"א 996/17 חברת טקסס השקעות בע"מ נ' סאפרדל יזמות בע"מ [פורסם בנבו] (31.8.17) וההפניות שם; להלן: "עניין חברת טקסס"; בג"ץ 132/15 ר"צ פלסטיק בע"מ נ' איפראימוב פאולינה [פורסם בנבו] (5.4.2017), בפסקה 8)).

נטילת סיכון עסקי בלתי סביר באשר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה, תהווה עילה להרמת מסך אך ורק כאשר אין לאותו סיכון עסקי כל בסיס עסקי ממשי מבחינתה של החברה (א. חביב סגל, דיני חברות, 2007 (להלן: "חביב סגל") עמ' 322)). נטילת סיכונים עסקיים ביחס ליכולותיה של החברה לפרוע חובותיה יהוו עילה להרמת מסך, רק אם אין לאותם סיכונים כל בסיס עסקי ממשי מבחינת החברה ולא כאשר ישנו ניסיון כן להציל את החברה (חביב סגל, בעמ' 322); ראו גם ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה [פורסם בנבו] (16.10.2005), בפסקה י"ח לפסק דינו של כב' השופט רובינשטיין; א' (ת"א) 169879/09 פרסום פובליסי אריאלי (2000) בע"מ נ' גלברג אייל [פורסם בנבו] (27.5.2014), בפסקה 37).

אם כן, הרמת מסך ההתאגדות אינה נעשית כדבר שבשגרה. החלת הדוקטרינה נועדה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת, אולם היא תעשה רק במקרים מיוחדים (ע"א 4606/90 איטה מוברמן נ' תל מר בע"מ, מו(5) 353 (פורסם בנבו, 01.10.1992). על הטוען להחלת דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות, להוכיח קיומה של תשתית ראייתית נאותה בדבר ניצולה לרעה של האישיות המשפטית של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמו בדרך של מרמה (ע"א 9916/02 בן מעש אהרון נ' שולדר חב' לבניה בע"מ (פורסם בנבו, 5.2.2004); ע"א 583/88 אלכסנדר ברנע נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ, מה(5) 670 (פורסם בנבו, 10.11.1991)).

במקרה דנן, התובע לא הוכיח כי הנתבעים 2-3 ניצלו לרעה את האישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת 1, על מנת להונות את התובע או על מנת לממש מטרה בלתי כשרה והוא אף לא הוכיח כי הם נטלו סיכון עסקי בלתי סביר. בהיעדר תשתית ראייתית כאמור אין מקום להחלת דוקטרינה זו בענייננו ואין אף לקבל את טענותיו לחיוב הנתבעים באופן אישי, משלא הורם הנטל להוכחת טענות אלו.

הנתבעים 2,3, אף שהבינו לליבו של התובע, טענו כי לא ראו אותו מעולם ואינם מכירים אותו ולכן לא ניתן לומר כי הם יצרו מצג כלשהו כלפיו המחייב אותם אישית. אמנם התובע צירף תדפיסי מסרונים ומיילים בקשר עם דרישותיו לתשלום אך, עובדה זו והעובדה שהתובע שוחח עם הנהלת החשבונות והובטח לו שהתשלומים ישולמו לו, לא די בה כדי לבסס טענה להרמת מסך ובוודאי שלא טענת תרמית וכיוצא באלו טענות, שכן לא הוכח כי דברי העובדים היו על דעתם האישית של הנתבעים 2,3 באופן שניתן להסיק ממנו כוונה להונות את התובע או ליטול סיכון בלתי סביר בעליל או התנהלות המצדיקה הרמת מסך, אשר, כאמור, תעשה רק במקרים חריגים.

טענותיו של התובע להרמת מסך נטענו לעלמא וללא כל ביסוס ראייתי מוצק ואיתן שיש בו כדי להצדיק את הרמת המסך. אכן, מדובר בנטל כבד, ולעיתים כבד מאד, אך גם אז יש להציג ראיות משכנעות ומבוססות ובנטל זה לא עמד התובע.

לאור האמור לעיל דין התביעה כנגד הנתבעים 2 ו -3 להדחות ולהמחק כנגד הנתבעת 1, כאמור לעיל.

לפנים משורת הדין איני מחייב את התובע בהוצאות משפט.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ד' תשרי תש"פ, 03 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.