1. התביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכב התובעת בתאונת דרכים.

2. לטענת התובעת רכב הנתבעים, אופנוע, עקף את טורי המכוניות מימין, וגרם בכך לתאונה.

לטענת התובעת רכבה עמד בנתיב נסיעה שמיועד לנסיעה ישר והנהג, שהבין שעליו לעבור לנתיב ימני כדי לפנות ימינה, ביקש את אישורו של הנהג שעמד מימינו לעבור נתיב. לאחר שהאישור ניתן לו, הוא היטה את רכבו ימינה ועבר לנתיב הימני. אז, לפתע, ארעה ההתנגשות.

3. לטענת התובעת האחריות לתאונה היא על האופנוע, שעקף מימין את הרכבים שהיו בנתיב שאליו סטה הנהג מטעמה.

4. הנתבעים טוענים שהאחריות לתאונה היא על נהג התובעת. לטענתם, נהג התובעת עבר מנתיב לנתיב בחוסר זהירות, ובמקום אסור, שכן על פי הצילומים ממקום התאונה זו ארעה על גבי אי התנועה המצויר בכביש.

5. שמעתי בדיון את שני הנהגים. עדות נהג התובעת הותירה רושם מהימן מאוד. אמנם, בין גרסתו בדיון היום לבין הגרסה שמסר בכתב לחברת הביטוח ישנו הבדל באשר לנתיב שבו עמד לפני שביקש לעבור לנתיב שנוסע ימינה, ואולם פער זה אינו משנה את גרסתו בצורה מהותית, ואינו מערער לכן את מהימנותו.

6. עדותו, לפיה עמד בנתיב המיועד לנסיעה ישר, וביקש לעבור ממנו ימינה לנתיב שמיועד לפנייה ימינה, הותירה רושם מהימן ואני מאמינה לה. עדותו גם מתיישבת עם מנח הרכבים לאחר התאונה.

7. אני מאמינה לכן לעדותו של נהג התובעת, ולטענתו לפיה הנהג שעמד בנתיב הנסיעה שלימינו אפשר לו לעבור ימינה לפניו.

8. לעומת גרסתו הסדורה של עד התובעת, לא הייתה לנתבעים והתובעים שכנגד, גרסה ממשית. למעשה, העד מטעמם אמר שהוא כלל אינו זוכר את התאונה עצמה. כל עדותו הייתה לכן על בסיס מסקנות שהוא הסיק מתוך התמונות שצולמו לאחריה.

9. יחד עם זאת, נהג האופנוע אישר שבצומת התכוון להמשיך בנסיעה ישר. הוא גם טען שנסע בנתיב הנסיעה שאותו "חתך" נהג התובעת. אינני מקבלת את טענת נהג הנתבעים לפיה כך נסע.

10. יש לזכור, כי אותו נהג טען שהוא אינו זוכר היכן נסע, אלא רק מניח שכך היה. עם כל הכבוד להנחה זו, יש לזכור ששני הנהגים העידו שהתנועה באותו יום הייתה כבדה והנתיבים היו עמוסים. בנסיבות האלה הגיוני להניח שנהג הנתבעים, שהיה על אופנוע, נסע בין המכוניות, כפי שהוא עצמו אישר שהוא עושה בנסיבות כאלה (עמ' 3 שורה 23).

11. התאונה התרחשה בעת שהנהג הנתבעים נמצא בין שני הנתיבים,: בין הנתיב הימני ביותר, שפונה ימינה ובין הנתיב שלשמאלו, שהוא הנתיב הימני ביותר מבין השלושה שממשיכים ישר. נהג התובעת נמצא באותה עת כשרכבו מוטה ימינה והוא מאחר שהיה מעוניין לעבור אל הנתיב הימני ביותר, שפונה ימינה. מהצילומים עולה שרכב התובעים היה באותה עת במיקום כזה שאת המעבר בין שני הנתיבים התכוון לעשות, לפחות בחלקו, על גבי סימון של אי תנועה בכביש.

12. לכן, אני קובעת שלשני הנהגים אחריות לתאונה. לנהג התובעת אחריות לתאונה מאחר שהתכוון לחצות שני נתיבים, מהנתיב האמצעי מתוך חמישה אל הנתיב הימני ביותר. גם אם הנהג בנתיב שימינו אפשר לו זאת, עדיין היה עליו להמשיך עוד ימינה, אל הנתיב הימני ביותר, והיה עליו לבדוק בזהירות את היתכנות המעבר הזה. נהג הנתבעים אחראי גם הוא לתאונה משום שעל פי מיקום הרכבים, ועדותו הוא, הוא לא נסע במרכז הנתיב אלא בין הנתיבים ובין המכוניות, כשהוא למעשה עוקף מימין את המכוניות שעמדו בנתיב הימני ביותר מבין השלושה שממשיכים ישר. בנסיעה כזו מוטלת על נהג הנתבעים חובת זהירות מוגברת.

13. לאור כל האמור, אני קובעת שרכב התובעת אחראי ל-30% מהנזק בתאונה, ואילו רכב הנתבעים, האופנוע, אחראי ל-70% מהנזק.

14. לכן , בתביעה העיקרית אני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת את הסך של 10,749 ₪ (70% מסכום הנזק שפורט בסעיף 7 לכתב התביעה, למעט סעיף 7.3 שלא הוכח). בנוסף ישלמו הנתבעים יחד ולחוד את הוצאות התביעה (אגרות ומסירות לפי חשבונית), ועל כל אלה שכ"ט עו"ד לתובעת בסכום של 2000 ₪.

בתביעה שכנגד, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום של 647 ₪ (30% מסכום התביעה), ובנוסף את הוצאות התביעה (אגרות ומסירות לפי חשבונית), ועל כל אלה שכ"ט עו"ד לתובעת בסכום של 2000 ₪.

המזכירות תעביר לצדדים את פסק הדין, ותסגור את התיק.

ניתנה היום, ט' סיוון תש"פ, 01 יוני 2020, בהעדר הצדדים.